שירתו המוקדמת של ריה''ל (אלימאיר)

רוב אינצקלופדיות לא נמלטו מרבוי טעויות. בכל ערך שהוא אפשר לומר שהכלל הוא על פי רוב נכון אולם בפרטים נמצאים טעויות.

רי"ל שהיה עורך האינציקלופדיה העברית, העיד שהיו כאלה בעלי אינטרסים 'פוליטיים' שניסו להשפיע ללחוץ עליו לכתוב עליהם, ולפרסם שמם,או לחילופיןלהזיק לשמו של המתנגד לדעתם, כך בפירוש...

.

אלימאיר:

אכן, אין זה צודק להטיח האשמות מבלי לבססן, ואני מיצר על כך שאין האנציקלופדיה האמורה נמצאת מולי ברגע זה, כדי להוכיח את טענתי.

לחילופין, אראה לך טעות באנציקלופדיה לא פחות מכובדת, הבריטניקה.
אם תבדוק את הערך אודות הרמב"ם (Maimonides) באנציקלופדיה זו, תמצא - די בהתחלה - כי שנת לידתו היא 1135 .
כפי שציינתי לעיל, נתון זה קודם ב-3 שנים לנתון האמיתי. הואיל ואני בא לסתור את הנתון המופיע באנציקלופדיה מכובדת כמו הבריטניקה, אין לי אלא לעגן את דברי ולאששם בדברי הנשר הגדול עצמו, בפירושו למשנה, בסוף פירושו לסדר טהרות - וראה גם דברי הרב קאפח זצ"ל בהקדמתו למורה הנבוכים, בפסקה העוסקת בזמן כתיבת המורה.

אם בארזים נפלה שלהבת, יתכן, יתכן כי תנוח דעתך ותאמין לי כי כך גם באזובי הקיר.


ממללא:
האם אתה מכיר גדולי ישראל שלסטמו בדרכים טרם הפכו לגדולים?

האם הדעת תצייר גדולי ישראל שעסקו בכתבי הקדש של דתות אחרות? של תאולוגים בני דת אחרת? האם, לטעמך, כתיבת שירי עגבים חמורה מקריאה בכתבי תומאס אקווינאס? מקבלת השפעה מהמעתזלה? מציטוטים מדבריו של סורן קירקגור?


חוששני כי אתה שופט את תרבות תור הזהב דרך משקפיו של ראש הועדה הרוחנית של יתד.

'בחיידר אצלך לימדו את השיר השירים?' (ריב).
שיר השירים מוכר לכל חרדי, אם לא מהחיידר אז מבית הכנסת וממדרשי חז"ל. לעומת זאת, תראה לו לדוגמא את השיר המצוטט לעיל (שהוא מהמתונים) על דדיה ואחוריה ונישוק פיה ונשפי חשק, הוא ישרוף את זה.

'ההבדל הגדול בין ריה"ל לביאליק הוא שביאליק כתב שירה להבנתו והרגשותיו את העולם ואת 'אדם' בכללותו, וריה"ל כתב שירי אהבה לאלוקים - אתה משווה בין שני הרבדים / העומקים הללו? בין שני סוגי התפתחויות שנעשות על שני מישורים שונים לגמרי' (הנ"ל).
מה שריה"ל כתב על אלוקים - הוא כתב על אלוקים ועל זה לא דיברנו, אבל את דדיה ואחוריה הוא לא כתב על אלוקים אלא על אותו מושא בדיוק של ביאליק. אותם רבדים, אותם עומקים, אותם התפתחויות ואותם מישורים.

מה נתפסו כולם לטעות שכל העניין שהעלנו נובע משירים מסויימים בשירתו שאת ההשלכות והמסקנות לוקחים מהם. הדברים נאמרו כלפי עובדות שנכתבו במקור הנ"ל שהוא התעלס וכו', לא כתוב שמהשירים לומדים ומשליכים ומשערים שהוא התעלס, אלא שהוא התעלס, נקודה. מהיכרותי עם המקור הנ"ל אני בטוח שצוות החוקרים המדעי שכתב אותו לא המציא עובדות מהאצבע, אלא ליקט אותם ממסמכים היסטוריים. א"א להגיד שכל מה שלא מוצא חן זו טעות.
מואדיב כותב קודם שבאנציקלופדיה הזאת יש הרבה טעויות, וכשמבקשים להביא אחת, מתברר שכלל אין לו את האנציקלופדיה, ולמעשה לא מצא בה אף טעות אחת. לטענתו יש להפריך את הדברים כי באנציקלופדיה אחרת יש לדעתו טעות בשנה, אין דומה טעות במספר השנה, עובדה כזאת לא ממציאים אם לא בהסתמך על משהו. אין להשוות לרבנים אחרים שכתבו שירה. על ר' שמואל הנגיד לא כתוב שם שהוא התעלס.

נקודה צדדית נוספת שהבאתי באשכול שנמחק שהמילם 'הלא לכל שירייך אני כינור' מהשיר הידוע 'ירושלים של זהב', מקורם בשיר 'ציון הלא תשאלי' של ריה"ל:
'שיבת שבותך אני כינור לשירייך'.
אך הגונב מהגנב פטור, שכן הרושם הראשוני שהתקבל אצלי משירת ריה"ל שזו עברית תנכ"ית אינו אלא משום ששהכל זה פשוט העתקים וורסיות משם. במבט ראשוני על השיר 'ציון הלא תשאלי' אני מוצא:

דורשי שלומך = דורש לשלום (ירמיה לח ד).
מים ומזרח ומצפון ותימן = ממזרח וממערב מצפון ומים (תהילים קז ג).
שלום רחוק וקרוב = שלום לרחוק ולקרוב (ישעיה נז יט).
רחוק וקרוב שאי = שאי סביב עינייך... בנייך מרחוק יבואו (ישעיה ס ד).
מי יעשה לי כנפיים וארחיק נדוד = מי יתן לי אבר כיונה... ארחיק נדוד (תהילים נה ז-ח).
ארצך וארצה אבנייך מאד ואחונן את עפרייך = כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו (תהילים קב טו).
ציון כלילת יופי = מציון מכלל יפי (תהילים נ ב).
נקשרו נפשות חברייך = ונפשו קשורה בנפשו (בראשית מד ל),
ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד (שמואל א יח א).
חסנך לעולם = לא לעולם חוסן (משלי כז כד).
לדור ודור = (ישעיה לד יז, יואל ד כ).
איווך למושב אלוקייך = כי בחר ה' בציון איוה למושב לו (תהילים קלב יג).
ואשרי אנוש יבחר יקרב וישכון בחצרייך = אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך (תהילים סה ה).
עלות אורך ויבקעו עלייך שחרייך = אז יבקע כשחר אורך (ישעיה נח ח).
לראות בטובת בחירייך = לראות בטוב ה' (תהילים כז יג).

.

אלימאיר:
מה שאתה קורא "גנבה ספרותית" , חוקרי השירה קוראים "לשון שיבוצית" , והיא נפוצה כימי השירה.

כבר יניי והקליר השתמשו בלשון שיבוצית, וכל שכן, ריה"ל עצמו.




נ.ב.
צר לי על כי אינני לוקח עמי לעבודה אנציקלופדיה לנוער מאת לבנון, אשתדל לא לחזור על טעות זאת שוב, ולהיות תמיד מוכן לשאלותיך מראש.

בכזה מינון?! זה כבר לא שיבוץ, זה תהילים עם שיבוץ של כמה מילים שלו עם קוועץ' פה ושם. ספרת כמה מקורות הבאתי? כל זה מתייחס רק לחלק מהשיר 'ציון הלא תשאלי', סך הכל 30 שורות קצרות המובאות כאן באנציקלופדיה. אז מה עושים ממנו כזה גליק גדול? מעתיקן גדול.

אלי מאיר היקר

העלית כמה נקודות חשובות, ואני רוצה להתייחס אליהן.

א. לענין הגניבה הספרותית. איני בקיא בנושא של שירה שיבוצית, אך גם ממבט שטחי של מי שאינו בקיא כמוני נראה שיש הבדל גדול בין השימושים הלשוניים לבין השיר בגרסתו הסופית.

אולי ציטוט קצר ממרק טווין הפיקח יכול להבהיר למה אני מתכוון. סיפרו עליו, על טווין, שפעם שמע דרשה מרגשת מאד של כומר כלשהו. כולם התפעלו - פרט למרק טוויין, שאמר לכומר כי יש לו בבית ספר עם כל המילים של הדרשה.

הכומר הזדעזע. מרק טווין הלך הביתה, ושלח לו את הספר - מילון וובסטר השלם.

נכון, כל המילים היו שם, אבל לדעת לשבצן וליצור את הדרשה, זה מעשה האמנות.

האם צריך לבאר את הנמשל? ריה"ל לקח ביטויים מהמקרא. אבל השיבוץ וההרכבה, החריזה והשימוש החדש בהן, זה מעשה ידיו.


ב. כמדומה שהתפתח ויכוח בינך לבין מואדיב בנוגע לאמינותה של אנציקלופדית הילדים לבנון.

אולי יהיה זה למועיל להעיר משהו על טיבן של אנציקלופדיות ושל מחקרים היסטוריים.

ואולי, בהמשך, גם משהו על הנכונות להאמין ולמי מעניקים את הזכות הזו.

ובכן, היסטוריה היא מדע לא מדוייק. רובה ככולה השערות. יש השערות מבוססות, ויש שאינן כאלו.

קשה לי להאמין שיכולים להימצא מסמכים היסטוריים שיראו כי מישהו מהמאה ה-12 (או ה-13?) כשל בנערותו באהבים. איזה מסמך זה יכול להיות? מכתב שכתב מישהו בן התקופה ושרד עד ימינו? יומן שכתב מישהו? רק מסמכים כאלו. וכמה כאלו נותרו? וגם אז, יש לזכור כי צריך זיהוי מדוייק של הדמויות, וכן לדעת שהכותב אמר את האמת, ולא השמיץ...

מדבריך אני למד שאתה סבור שעורכי האנציקלופדיה החזיקו במסמכים כאלו, או לפחות הסתמכו על מחקר של מישהו שהיו לו מסמכים כאלו. ואכן, ממדבש ציין למקור קרוב לזה. אך כמדומה שגם ממקור זה אי אפשר להסיק מסקנות חד משמעיות.

לכן מסתבר - רק מסתבר, ושום דבר לא ודאי - שמדובר בהשערות שנבנו על סמך ניסוחים בשירים.

ג. תופעה ידועה היא בציבור שלנו שאנשים ממהרים להאמין. כלומר, למי שנחשבים ל"גדולים". יתכן שזו תופעה פסיכולוגית שאינה ייחודית דווקא לחרדים. משום מה קיבלתי רושם שיש כאלו שאיבדו את האמון בגדולים של הציבור החרדי לדורותיהם, אך לא ויתרו על האמונה הזכה, ועתה הם תולים אותה באחרים, למשל כאלו שהילה מדעית אופפת את שמם.

סליחה על הביקורת החריפה, אך גם אם נניח שעורכי האנציקלופדיה ההיא השתדלו לכוון לאמת, מדוע להניח שהם ידעו מה שנעלם מבני תמותה רגילים? אחד הכללים בעבודה מחקרית קובע שיש לציין מקורות לכל קביעה. אי אפשר, על פי המתודולוגיה המקובלת במחקר ההיסטורי, להשמיע קביעות לגבי ביוגרפיה של מאן דהוא בלי לציין מהיכן הדברים לקוחים.

לכן, הפתרון הטוב ביותר הוא לחפש באותה אנציקלופדיה ולראות מהיכן לקוחים הדברים הללו. ואז נוכל לשפוט.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה שנראה נכון בענין הוא, שלמעשה אין כל מידע אמיתי לגבי אורחות חייו של ריה"ל, וכל מה שנכתב אודותיו במקורות השונים, אינו אלא ניתוח קצר רואי של המשתקף מתוך כתיבתו ושיריו, ובכדי ליישב את הסתירה - לכאורה - בין כתיבה דתית משתפכת לבין עיסוק באהבים, קבעו ה"חוקרים" כי מדובר בשתי תקופות בחייו, האחת - בצעירותו, שאז עסק בוודאי בהתעלסות וכו', ואז גם כתיבתו היתה כזאת, והאחרת - בשנים מאוחרות יותר, כשהרצין והפך להיות אדוק בדת, במילים אחרות; רבי יהודה הלוי היה 'חוזר בתשובה'...

ריה"ל אינו היחידי שבמשוררי ספרד שכתב שירי אהבה וחשק, כמוהו עשה שמואל הנגיד ועוד אחרים. וצריך להבין כיצד התפתח הרקע לכתיבת שירים מסוג זה כמו גם שירי יין ועוד, במיוחד לאור צורת החשיבה ואורח החיים המקובל כיום בחברה שנקראת חרדית.

כפי שניתן להתרשם ממקומות שונים בספרי המשוררים של ימי הבינים, השירה היתה אז 'מקצוע' לכל דבר, כאשר אדם היה מכניס את בנו או את בתו לחופה או עורך סעודה לרגל מאורע כלשהו, היה 'מזמין' משורר שיכין שירה טובה לרגל המאורע, שירים המשבחים את הסעודה והיין, שירים אינטימיים בין החתן לכלה הצעירים וכן הלאה, הכל בהתאם לעושרו של המזמין, שירים אלו נכנסו אחר כבוד מאוחר יותר לתוך ספרי המשוררים, שנהגו לאסוף את דברי הגותם ושירתם בספרים, וכך השתמרו - חלקם לפחות - עד ימינו אנו.

נכון הוא שבחברה חרדית ואפילו דתית בימינו לא מקובל לכתוב שירי חשק ובוודאי שלא לפרסמם ברבים, אך אין הדבר אומר שישנו איסור או פסול בעצם כתיבת השירים למטרות הנ"ל, דבר שככל הנראה בזמנם היה מקובל גם בחברה היהודית/חרדית.

לכן אני טוען שאין כל צורך לחלק את חייו של ריה"ל או של מי מהמשוררים האחרים של התקופה ההיא לשני חלקים. ברוח הימים ההם - היה אפשרי להיות אדם בעל רגש דתי חזק, שכולל בוודאי הקפדה על מצוות התורה בשלמותם, ויחד עם זאת לעסוק בשירה מכל סוג שהיא - לפי צורך המקום והענין.

לסיכום: העובדה שריה"ל כתב שירי אהבה וחשק, אינה מצביעה על כך שבשעת כתיבתו שירים אלו - היה עיסוקו בהתעלסות וכו', אלא ששירה זו נכתבה לרגל מאורע של נישואין או ארוע משפחתי אחר שענינו אהבה בין בני זוג, ואין בשיריו כל סרך או רמז לפיצול או שינוי באורח חייו.

זכות השתיקה
כתבת:

אך אין הדבר אומר שישנו איסור או פסול בעצם כתיבת השירים למטרות הנ"ל, דבר שככל הנראה בזמנם היה מקובל גם בחברה היהודית/חרדית.

ועוד כתבת:
אלא ששירה זו נכתבה לרגל מאורע של נישואין או ארוע משפחתי אחר שענינו אהבה בין בני זוג, ואין בשיריו כל סרך או רמז לפיצול או שינוי באורח חייו.


האמנם?

הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה,
אלא כל המנבל פיו ואומרו,
אפילו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכים לו לרעה".
[שבת לג]

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - קעלעמר - 17/11/2004 3:07:34

אז זהו. שדברים אלו אינם נחשבים לניבול פה בעצם. ואין זה בבחינת "כלה למה נכנסת לחופה", וד"ל.

ישנו מקום למחקר בפני עצמו לגבי אורח החיים החרדי, שבוודאי כיום מחייב כל אחד שרוצה להימנות על ציבור זה, על התפתחותו ההדרגתית במובן של גדרים וסייגים שנוספו במשך השנים, השינוי החד ביותר בא לידי ביטוי במוסד השידוכים והשדכנות, שהרי לפי המשנה במסכת תענית (דף כו:) נראה שבחירת הכלה לעתיד לא היתה דרך שידוך, וכך נאמר שם:
אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים וכו' ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך וכו'.
מעניין כיצד התפתח התהליך שבעקבותיו אין בימינו דרך לבחור חרדי מהמנין למצוא את זיווגו אם לא דרך שידוך, לא שאני סבור שזה לא טוב, להיפך, אדם בן זמנינו אינו יכול להשיג כיצד בעבר יכלו להיות יראים ושלמים ובכל זאת להכיר אשה שלא בדרך שידוך.