|
|
| נשלח ב-15/11/2004 15:40 |
 |
| |
מיימוני
כל הכבוד!!!
הדוגמא מהלל היא אמנם דוגמא מובהקת להתייחסות בכובד ראש לטרדנים השואלים על עיניים מלוכסנות וכדו', גם אני מתפעל בכל פעם מחדש מסבלנותך העצומה להשיב לכל טרדן או מתחזה באריכות. ייתכן אולי גם שהצדק איתך ובמקרים מעטים מדובר בסיפור אמיתי [דבר שמשום מה לא נראה לי במקרה זה].
השאלה היא האם הסבלנות איננה מזמינה את הטרדנים הללו שוב ושוב ?
לדעתי התשובה היא לא, כפי שנכתב בלינק שציין יבוסי, ה"נודניקים" מעוניינים לעצבן ודוקא תשובות בנוסח של מיימוני אינם עונים על מטרתם, הם מעוניינים יותר בתגובות תוקפניות כפי שהיו חלק גדול מהתגובות כאן. המלצתי לחסרי הסבלנות כמוני למשל להתעלם, הניסיון הוכיח שהתעלמות היא הדרך הטובה ביותר לסלק אנשים כאלו, ורבינו המיימוני ימשיך בדרכו של אהרן להיות "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 15/11/2004 15:43:00
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2004 15:48 |
|
| |
בוציון
ונניח שאתה צודק, למה לא להביא את "אבי אבות הטרולים" האשכול המפורסם של חברינו המלומד 'פנטון' מהפורום שמותר להזכיר שמו ולעגן אותו - כל פעם להטריח מחדש את רבינו המיימוני היקר בשאלות טרחניות? בזמן שהוא מקדיש לנודניקים האלה, יוכל ללמד אותנו עוד דבר בעל ערך, עוד 'תיבה' , ואפילו עוד 'אות'...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2004 20:45 |
|
| |
שאלהאחת גם לי, מתי היתה החתונה?
איך זה שאף אחד לא חשב שמדובר ב'אכזרית לשם שמים' הידועה באדמימותה ובאי בחילותה בשום אמצעי כדי להשפיל את היהדות המקורית הפתוחה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2004 21:09 |
|
| |
צל"ש לכבוד האדם למימוני. שהתיחס ענינית לשאלותי ולצערי ולא הפך אותי ואת נושאיכרדום לבעוט בו.ומי אמר לכם שבעלי תשובה מספר שנים זה 2 אולי זה 8? וליבוסי וכל חבריו אני רואה שלא רק אני על הכוונת של ההעלבות אלא גם חברים אצלכם כמו מימוני.ולטענה שבעלי רעה בשדות שונים , זה יתכן אך למעשה תהיותיו היו בתחום הרעיוני ולא היצרי. מה גם שהוא החמיא לכם כל כך ,וכפי שכתבתי הרבה מרעיונותיו באו לו מכם.ולעניין אם אנכם רוצים לענות, ואתם רואים אותי כתוקפן,חבל.אני חוזרת שוב שאלותי אמיתיות. אנו זוג משכיל ויודעים לזהות רמה,ואצלכם בהחלט מזהים רמה.(אולי גם רמה של העלבות)אך חלק מהתכנים מהתעוזה, של המסקנותופסילה של דברים שאני מבינה שהם שורשיים מפחידה אותי..לגבי בעלי שהוא לא כל כך בפנים זה ערער הרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2004 21:46 |
|
| |
בוגילה,
ספר לה לאחת שבסך הכל יש לה לשמוח בחלקה, היא רק מספר שנים בתהליך התשובה, ובאה רוח קלה ועירערה לבעלה את כל אמונתו, מסכנים בני משפחתו של ר' אלישע בן אבויה שהגיע למעלה שהיה חברותא, לרבי עקיבה הגדול, ור' בן עזאי המבריק, ובן זומא שהזכיר לכולנו מי הוא החכם,וגם את העובדה שבני האדם שונים זה מזה, כמו שפרצופיהם שונים כך פנימיותם - והוא אלישע בן אבויה שהגיע לגדולה נתערערה אמונתו
אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2004 21:59 |
|
| |
ובפרדס רימונים לר' משה קורדובירו כבר כתוב שמי שלא לומד קבלה סופו להיות אפיקורס.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2004 22:07 |
|
| |
אולי היפך, מי שלומד קבלה סופו להיות אפיקורס
לקבלה אדם מגיע מעצמו - אי אפשר ללמד קבלה!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2004 22:49 |
|
| |
שאלה אחת
אני שמח שמצאנו שפה משותפת.
אמנם לא הבנתי מדבריך אם מצאת תשובה לשאלותיך.
אם לא, אנא חזרי וכתבי מה הן כדי שאוכל - ונוכל כולנו - להשתדל לענות לך.
את עיקרי הדברים כבר כתבתי לעיל, אך אולי לא הסברתי אותם היטב ודי הצורך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2004 00:39 |
|
| |
יבוסי, התגובות שלפני מיימוני הן המעלות תהיות על השכל על חכמה וחכמת חיים גם יחד. שכן במקרה הגרוע כל מה שהשואלת עשתה זה לקחת דילמה מוחשית ולהשתמש בו לצרכיה. חלק בחרו כאן לשתף איתה פעולה, מיימוני ויהוסף בחכמתם התייחסו לרעיון ולא לטרול סקנדינבי זה או אחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2004 23:13 |
|
| |
ביה"כס הוא נושא קריטי מבחינתי. לגבי ולא כמו שמימוני כתב, א"אלראות זאת רק מבחינת מה צריך להתפלל, מה תוספות וכו, ביה"כ הוא מעין שולחן הסדר לגבי כל יהודי. הוא העברת המסורת המורשת ,ההשתיכות היהודית והקשר אל השם.מעין כמו כיפה. הילדים באים ורואים השתיכות יהודית, תפילה משותפת, עם אחד, מטרה אחת ורצון להתקרב וכו...גם האמון במסורת ובעוצמה שלה שהיא אינה משתנה לפי עונות השנה, המצב רוח וכו.. מאפשר לקבל אותה יותר. אחרת מה מבטיח לי שדבר חשוב היום אינו טפל מחר. ולא חסרים דוגמאות במציאותינו היום יומית. אקוה שהבהרתי את עצמי היטב, {איני שולטת היטב במחשב}.W
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2004 23:21 |
|
| |
שאלה אחת
יש כאן כמה שאלות סביב הנושא של בית הכנסת.
א. האם יש חובה ללכת לבית כנסת. האם יש חובה להתפלל במנין.
ב. מה ההשפעות החינוכיות של בית הכנסת.
ג. איך לשכנע בעל עקשן להגיע לבית כנסת.
ואלו, כמובן, שלושה דברים נפרדים.
א. לגבי הראשון, ראוי לא לפרוש מן הציבור. אבל אני יכול מאד להבין לליבו של מי שמרגיש כי התפילה בבית הכנסת ארוכה מדי. די לעיין בסידור כדי לראות שהתפילה שלנו והתפילה של חז"ל אלו שני דברים, וברבות הדורות התווספו קטעים רבים לתפילה. מצד שני, למרות שאדם יכול להתפלל בכל מקום, ואפשר שתפילה בבדידות תדבר אליו יותר, עדיין יש מקום להגיע לבית הכנסת כדי לשמוע קריאת התורה, לענות על "ברכו" וכיו"ב.
ב. בית הכנסת הוא מפעל חינוכי ממדרגה ראשונה, וחשוב מאד לקחת לשם את הילדים. לפיכך, נראה שזה חלק ממצוות חינוך. כלומר, גם אם בית כנסת לא ייראה לנו כמקום היחיד שבו אפשר לקיים מצוות תפילה, עדיין אין מקום אחר שיספק את תרומתו הייחודית לחינוך הדור הבא.
ג. מה עושים עם בעלך שמסרב ללכת לבית הכנסת? זו שאלה טכנית, לאו דווקא הלכתית. כמדומה שראוי לקיים שיחה מלב אל לב בין שניכם. אפשר לפתוח בדברים המשותפים. שניכם רוצים בית יהודי לפי ההלכה. שניכם רוצים להתקדש ולהתעלות. שניכם רוצים לגדל את ילדיכם שיהיו שומרי תורה ומצוות.
על בסיס זה, יש לבחון את השאלה אם אי-הגעה לבית הכנסת אינה גוזלת משהו מהילדים, או אפילו מזיקה להם.
אם כן, אזי אפשר שהפתרון הוא שהבעל ילך לבית הכנסת, אך ינצל את אותם חלקים בתפילה שאינם חובה כדי לעשות משהו פרודוקטיבי. למשל, ללמוד משהו תורני. דף גמרא, ספר עיון, וכיו"ב. הוא אפילו יכול להדפיס דפים מן הפורום ולעיין בהם בזמן שהציבור אומרים מה שאינו חובה. אמנם, צריך להיזהר לא לעשות זאת במופגן, כי אסור לזלזל במה שהציבור עושה גם אם אין לזה בסיס הלכתי, כדי למנוע מחלוקות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2004 07:05 |
|
| |
מיימוני,
אם בית הכנסת ואוירת התפילה בציבור חשובים לה, היא יכולה ללכת לשם בעצמה, ולקחת איתה את הילדים.
אני תוהה מדוע לא הצעת זאת אתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2004 07:46 |
|
| |
אמשלום
קשה להשגיח על הילדים ממרומי העזרת נשים.
יתכן גם שהיא הולכת בדרך הגר"א שאסר על אשתו ללכת לבית כנסת.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2004 08:00 |
|
| |
שאל"א
אני חושב שטוב ייעשה כאשר יצויינו האשכולות שכביכול מחלישים את חשיבות בית הכנסת.
זה אמנם מאמץ, אך זה מחויב
|
|
|
|
|
