הבה נפרידה

היה מי שטען כי הרבנים אינם צריכים להתערב בזה, ואין שומעים להם ממילא.

ואני חולק עליו מכל וכל.

א. חובתו של הרב, באשר הוא רב, להתערב בכל הדברים האלו, ולתקן תקנות הנצרכות. ויותר מכך אמרו: שכל תקנה שעשו ואין הרב חתום עליה אין לה ערך. ואם אמרו כך בממונות, באיסור והיתר לא כל שכן.

אז היאך יכול רב שיודע שמתייחסים אליו כרב להעלים עין?!

צא וראה מה שנזפו בדורות הראשונים, שלא היו השופטים יוצאים מבתיהם ללכת בין העם לראות את הטעון תיקון. כך הוא במדרש.

ב. אין שומעים להם ממילא? ובכן, שתי תשובות בדבר. ראשית, גם אם אין שומעים, חייבים למחות. ושנית, יהיה מי שישמע, ויהיה מי שלא ישמע. אם גדולי הרבנים יחתמו על קול קורא שמיותר לנסוע בנסיעה נפרדת, ואין צורך להיזהר אלא מפני הדוחק, ואף זו אינה אלא מידת חסידות – האם יהיה מי שיערער עליהם?

אני מבקש להזכיר, כרגיל, את וידויו של רב נסים גאון. יש צורך לעשות תשובה לא רק על שהיתרנו את האסור, אלא גם על שאסרנו את המותר.

החותם בלב דווי.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני

אני מעריך את אומץ ליבך, את היושר ואת הרצינות בטיפול בסוגיא.
אבל
השאלה איננה רק מה המקור, מה אסור מה מותר מה מוסיפים ואוסרים
אלא
כיצד קורה לנו שבחלון הראווה של הזהות היהודית הדתית מוצבת רק שאלה אחת והיא דינאמית ומפתחת וצוברת היקף ועומק - שאלת היחס בין המינים.
לכך ניתנה תורה? זאת המשמעות? בזאת נבחן אדם?
הרי צומחת כאן חברה חולה, מרוב הדחקות מיניות הן פורצות דרך חורי החומרות. לא יכול אדם ללכת ברחובות מאה שערים [זאת החוויה של ירושלמי] מבלי לחשוב כל הזמן על שאלות המין, שהרי כל הקירות זועקים אך ורק את הנושא הזה.
בדידי הווה עובדא. ראיתי במו עיני יהודי חרדי עומד שעה ארוכה ומסביר לנערה חשופת איברים למה חשוב לו שהיא לא תלך כך בשכונתו.
ואסיים במעשה על אחד מחכמי הזן שהלך עם תלמידו בדרך. הצטרפה אליהם נערה צעירה. כשהגיעו לנהר פחדה הנערה לעבור - [סליחה על השובניזם שבסיפור] והחכם נשא אותה על כפיו אל הגדה השניה. הם המשיכו ללכת ובפרשת דרכים נפרדה מהם הנערה. התלמיד היה אכול ביסורי נפש - כיצד נשא המורה נערה על כפיו. בפרשת דרכים שניה היה על המורה והתלמיד להיפרד. לא יכול היה התלמיד להתאפק ואמר לרבו -
'מורי ורבי, הסבר לי, כיצד נשאת נערה צעירה ויפה על כפיך?!'
אמר לו המורה -
'ראה, אני לקחתי אותה על ידי והנחתי אותה בגדה השניה, ואתה נושא אותה בראשך עד עכשיו...'

משה

אתה צודק בהערתך כלפי. אפשר שלא הייתי צריך לדון בדבר כלל, אלא שחרה לי מאד אותו מאמר שראיתי. אני חש שנערמות עלינו חומרות חומרות. זה קורה, כמובן, בתחומים שונים, אך גם התחום הזה ראוי להתייחסות. להתייחסות של גדולי הרבנים שצריכים למחות נגד כפית איסורים על הציבור נגד ההלכה ונגד רוחה.

לגבי השאלה מדוע זה מעסיק כה הרבה, אפשר שהדבר אינו נובע רק מחולשות אישיות של העוסקים בו, כפי שטענו כאן ובעוד מקומות. כאן אני מסכים שזו השפעה של הרחוב הפרוץ. דומה שיש עיסוק עצום בנושא הזה בחברה החילונית - לא בכל מקום, ודאי - אך החשיפה העצומה תרתי משמע והפירסומים כולם עוסקים רק בזה. כך לפחות זה נראה במבט מהצד של מי שיושב בתוך העולם החרדי.

לפיכך, הנושא כנראה באמת משפיע. אך צריך לבחון את ההשפעה בכלים תורניים ולא מתוך אהבת חומרות שאינה במקומה.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני, אין לחשוש לליצנות בעני"ז כי ליצנותא דע"ז שריא.

ולגופו של עניין הערה:
דיברתי פעם עם אדם חשוב בענין זה ושאלני "למה נראה לך שאותם אנשים מתעסקים בזה כל כך הרבה?"
לתומי עניתי, כנראה הם רגישים לעניין וזו הדרך שלהם להתמודד.
ענה לי אותו ת"ח: "כמה שאתה לא מבין... זו סטייה ככל סטייה!"

הדברים מדברים בעד עצמם.

בימי חורפי כאשר למדתי באונבירסיטה
שאלתי פעם מרצה אינו יהודי מוסלמי שאינו דתי.
אייך הוא מסביר את תופעות הפונדמנטליזים בדתות השונות
וכך אמר:
פעם החיים לא היו קלים ולחמו למען החיים.
היום שהחיים קלים מחפשים להילחם כל מיני ערכים מחודשים בדת.
לענ"ד יש בתשובה זו תבונה רבה ועמוקה.
ערב שבת שלום.

במקום לדון בכובד ראש במנהגים ומאוויים המטופשים של החרדים, עדיף לדון על היאך אפשר לשנות את המצב.

מאמרו של הרב יהודה הרצל הנקין (מחבר שו"ת 'בני בנים') מתוך אתר 'דעת'.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/henkin-4.htm

ןיעויין בדברי הלבוש:

"...ואין נזהרין עכשיו בזה משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כל כך שדמיין עלו כקאקי חיוורא מפני רוב הרגלן וכיון דדשו - דשו".

לגופו של עניין,

הרי עדות ישירה על מעשה רב:


כשהכנסתי את בני בבריתו של אאע"ה, הוזמן ובא מו"ר ראש ישיבת ראמיילעס, הגאון הרב ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל לבית הורי, מקום סעודת המצוה.

עם הכניסה לחדר המדרגות הוזמנה עבורו המעלית, ואמי, תבל"א, נשארה להמתין מחוץ למעלית, משום כבודו של הגאון.

הגרי"ז גוסטמאן פנה אליה בשאלה "מדוע את נשארת מחוץ למעלית?"

את תשובתה, שחשבה שלא מתאים שתצטרף אשה למעלית עם ראש הישיבה, דחה הגרי"ז גוסטמאן בתקיפות, הרגיע אותה באמרו שאין שום טעם איסור בדבר, ועמד על כך שלא תמתין בחוץ אלא תצטרף ותעלה עמו למקום הסעודה.

מדובר כאן לא רק בהלכה תיאורטית, אלא בהלכה למעשה עם נימוקיה.

מדובר כאן באחד מגדולי הדור, ששימש כדיין כבר בבית דינו של ה"אחיעזר" בוילנא.

מדובר בפוסק ליטאי מהשורה הראשונה.

מדובר בגאון אדיר שגדולי הדור קמו ועמדו בפניו.

ודי.

ד"ר


אתה בטוח שמדובר בפוסק גאון? אוטודוכסי? גדול דור? ככה הלכה למעשה עם נימוקיה?

ספר את זה לעמישראל היושב בציון (בבני ברק וירושלים)

הם ילכו לסקול את קברו באבנים

ד"ר הלפרין

איקון מניף אצבע ירוקה.

בדבריך נתת לי קו למחשבה.

יש לאתר את הפוסקים האלו, שיודעים להבדיל בין תכלת לקלא אילן, ולפנות אליהם. לשאול - כתלמיד לפני רבו - מה דעתם, ואולי להוציא קול קורא לאיזון?

השאלה: מי הם הרבנים המומלצים שאפשר לפנות אליהם בכגון דא?

(יש גם סכנה של אאוטינג, ללא ספק, אבל צריך לעשות משהו. ואולי תימצא הדרך).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

משה מאיר

אם "עמד שעה ארוכה והסביר", זו כבר התקדמות עצומה!

אח.. מיציץ, לו יהי שאנשים כאן יבינו את העוקץ..

כאחד שזכה לאכול "ציונישטיסע סלט" במסעדה [עד כמה שידוע לי, היחידה בעולם] מופרדת. [סתם ציינתי]

אספר סיפור ששמעתי מפי רב .
בפונוביז, בחדר האוכל ישבו תלמידים שמחמת התמדתם או מחמת סיבה אחרת איחרו לבא .
והטבחית -אישה בת 60- נכנסה לפנות את האוכל.
חלקם עשו רעש גדול ."היתכן"? התלוננו באזני ההנהלה.
הדברים הגיעו לאזני הפונביז'ר, הוא הגיב בחריפות,ואמר
"הבחורים האלה עוד יקבעו מזוזה ברוכסנם כי יש לו צורת הפתח".





הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 19/11/2004 17:54:26