|
|
| נשלח ב-20/11/2004 19:12 |
 |
| |
ריב
אני אסביר, וסליחה על שלא הסברתי מקודם.
ריש לקיש אמר, בנוגע לדיון על דברי רבי מאיר,
"פה קדוש יאמר דבר זה"?
שם זה נאמר לגבי מימרה שנראתה טעות. כאן זה נאמר לגבי דבר שבאמת נראה לא מתאים לכללי הצניעות והקדושה.
ואכן, תירוצו של קעלמער בשם יהוסף אינו מניח את דעתי. ואני חושד שהסיפור אינו אמיתי...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 19:28 |
|
| |
מיימוני,
האם זה משנה? גם אםלא היה ולא נברא, הפואנטה עדיין במקומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 19:46 |
|
| |
ומה עם הסיפור של הד"ר?
גם הוא מצוץ מהאצבע?
מיימוני, אינני מבינה? הלוא אתה מכיר את סיפור הצדיק שעקב אחרי 'הזוג' שהלך יחד ביער, והוא היה בטוח שיקרה ביניהם משהו, ולבסוף הוא רואה אותם נפרדים זה מזה בשלום בלי שנגעו זה בזה
אתה זוכר מה היתה תגובתו?
אולי סיפור זה רק משל היה, אך מה אנו למדים ממנו?
איפה כללי וגדרי הצניעות? התשובה היא בתוך ראשו של האדם
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 20:02 |
|
| |
מתוך כתבתו של הרב אליעזר מלמד על הרב גוסטמן, שפורסמה בשעתו בעיתון 'בשבע':
פעם נצרך הרב גוסטמן להגיע לאיזה מקום בעיר, ואחד התלמידים התנדב להסיע אותו. כשהגיעו לרחוב בן יהודה התבייש הבחור מאוד, מפני שהרחוב היה מלא בנשים בלבוש לא צנוע, והבחור התלבט בלבו אם להעיר על כך. תוך כדי שהוא מתלבט, הסתכל הרב גוסטמן על הבניינים לאורך הרחוב ואמר: "תראה את ירושלים בבניינה. כמה זכינו..."
http://www.a7.org/newspaper.php?id=3285
_______________
לפני מספר שנים התארחה שרת החינוך לימור לבנת בכנס שערכה תנועת 'אל המעיין'. היא הושבה בשולחן ה'מזרח' במחיצת אישים רבניים ובראשם הרב עובדיה יוסף. דומני שהעיתונות החרדית לא עברה על כך בשתיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 21:45 |
|
| |
מיימוני,
טענת כנגד הערתי כי הפתרון איננו ברבנים; אתה סבור שיש לפנות לגדולים שייצאו כנגד ההחמרה המופרזת. עם כל הערכתי לרצון שלך לשנות והסכמתי לכך שהחומרות בתחום זה בחברה החרדית עברו מזמן את גבול הסביר, נראה לי שאתה תמים מעט. שתי טענות טענת: ראשית, שמחובתם להתערב בנושאים צבוריים חשובים; ושנית, שהיכן שאין שומעים להם מחובתם למחות בכל אופן. אני מסכים איתך גם בכך, אולם לא אותי אתה צריך לשכנע כי אם אותם, ומתוך פעילותם הצבורית כפי שהיא משתקפת בעיני רואה אני שאינם מסכימים איתך. מחלוקתי איתך אינה על עקרונות, אלא על מציאותיות מימושם.
ראשית, אשאלך: מתי לאחרונה ראית שרבנים יצאו בקריאה רחבה להתיר דבר מה כלשהו? כאשר פוסקים לאסור פאות, בשר בהמה כזו או אחרת, אינטרנט או טלפונים ניידים מסוגים מסוימים מתפרסמים פשקווילים ומודעות חתומים בידי גדולי הרבנים, ואילו כדי להתיר - דממה (פרט למקרים מסוימים שמעורבים בהם אינטרסים כלכליים משמעותיים). אולי מסכימים איתך הרבנים שמחובתם לתקן תקנות ולגזור גזרות ע"פ מה שהשעה נצרכת לו, אבל לא נראה שהם מסכימים איתך שמחובתם לפרסם "לא לאסור את המותר" כפי שהם מפרסמים "לא להתיר את האסור".
שנית, אתה מדבר על "רב שיודע שמתיחסים אליו כאל רב". אולם, רק גדולי הגדולים, אלה שמעמדם מובטח בכל מקרה, יכולים לפרסם היתר; מי שמעמדו אינו כזה, יזכה בסך הכל לירידת מעמדו (כפי שמתיחסים, למשל, באגף החרד"לי של הציונות הדתית לרב שרלו). וגם אז, מי ילך איתם? לא החסידים, למשל (האם , לדעתך, יש סיכוי לישיבה לא נפרדת בגור, לדוגמה?  ), ולדעתי גם לא הליטאים; לא קל לאדם שתפש עד כה את ההפרדה המוחלטת כחלק מהקפדה בקיום מצוות לקבל שמותר ואולי רצוי לא להפריד, בחלק מהנסיבות. יותר מזה, עדיין הוא יחשוש מהתיחסותם של השכנים; הרי אתה יודע כמוני שדברים רבים, שכולם מסכימים שהם מותרים מבחינה הלכתית, אינם נוהגים בפועל בחברה החרדית - ולא פעם המדובר בשיקולי "מה יגידו".
ומעבר לזאת, אתה נוגע כאן בנקודה רגישה מאד: ההגדרה העצמית של החברה החרדית. החברה החרדית בנויה במידה לא קטנה כ-"חברה שמנגד", הבנויה על שלילת עקרונותיה והתנהגותה של חברת הרוב שמולה. בתוך כך, ההחמרה היתרה בענייני צניעות והפרדה היא מאבני היסוד של תפישת השונות שלה; הנמכת הסטנדרטים בתחום זה פוגעת בייחודה ומקרבת אותה קירוב לא רצוי אל חברת הרוב (כך, אני משער שרואים זאת הרבנים, גם אם לא ינסחו זאת במלים אלה). משל למה הדבר דומה? לכך שתבוא אליהם ותציע להם לפרסם גילוי דעת המסביר שאין רע בכך שחרדי לא ילבש מקטורן שחור ולא ישתמש דווקא במגבעת "בורסלינו" שחורה, גם כובע בייסבול הוא טוב. מבחינה הלכתית, תצדק ללא ספק, ויש כאן אפשרות להקל על חייהם של חרדים רבים ולחסוך לא מעט כסף - אבל...
נקודה שעלתה לי בהקשר זה - יתכן שהגברת ההחמרה בתחום הצניעות וההפרדה בחלקים של הציונות הדתית (וראה בכתבה שקישרתי לעיל) מהווה גם היא גורם דוחף להגברה מקבילה בחברה החרדית, כדי לשמור על בידול. ואכן, אתה, מיימוני, לכאורה פחות חרדי מרבים במגזר החרד"לי: אתה פתוח להתבוננות ביקורתית במקורות; אתה מוכן לקבל במודע השפעות תרבותיות מחוץ ליהדות; אינך רואה לימודים אקדמיים כדבר שלילי וזר; דברי רבותיך אינם מחייבים אותך אלא במדה ובחינתך שלך את הדברים מסכימה עם מסקנתם; אתה מוכן לשינויים באופן קיומן של מצוות מסוימות (תפילה, למשל); אתה ציוני, ל"ע; והנה אתה אף שואף להנמכה מסוימת של חומות ההפרדה המוחלטת - אם כן, בכל התחומים האלה אתה חרדי פחות מהם, ומה, אם כן, נשאר שעושה אותך חרדי? מובן שדברי אינם מופנים אליך אישית, אלא כמייצג תפישה שיש לה (אני מקוה) תומכים לא מעטים בחברה החרדית.
ושאלה אחרונה, לסיום: בפורום השכן היה לא מכבר אשכול על נושא "הסידור המלא". כמעט כל המגיבים שם הביעו שאט נפש מתופעה חברתית זו, וחלקם אף תיארו אותה כגורמת ממות מוקדם להורים רבים. גם שם הציעו לפנות לרבנים שייצאו כנגד התופעה, אך כידוע לך - מצד הרבנים אין קול ואין קשב. ואם כן, מרבנים שאינם יוצאים כנגד תופעה כזו שלכאורה אין שום סבה בעולם לא לצאת נגדה ואף יש סיכוי לא רע שרבים יישמעו להם - מהם אתה מצפה שייצאו נגד ההחמרה בהפרדה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 22:33 |
|
| |
מיימוני, באמת חשבת שהרבנים יושבים ודנים מה לאסור או להתיר ? מתי ואיפה ישבו רבנים מיוזמתם ודנו על החמרה יזומה, או היתר יזום? תמיד יש את העסקנים או עסקנונים, שבאים עם "יוזמות" מדהימות ל"חזק" ולאטום, תמיד ימצא אחד שחותם , ומשם זה כבר כדור שלג. ההוא חתם וזה חתם והשאר כמעט ולא שואלים בכלל על מה ולמה המהומה .אין אפילו אסיפה אחת רצינית לדון בכובד ראש הראוי הדבר אם לאו. אני לא אומר לך מהרהורי לבי, אלא ביודעי ובמכירי קאמינא.
נערים משלו בנו, ויש אומרים שהרבנים הם הם הנערים. הם נעדרי חוט שדרה, נעדרי יכולת אמיתית לברור מה שטות ומה לא, והמעטים שכן חושבים קולם מוחבא ומושתק.
רק סיפור קטן ולא חדש. לפני שנים החליטו כמה עסקנציקים לבטל את ערבי השירה .הם הלכו מרב לרב והחתימו אותם על "כמה מכשולות חמורות שעלולים לצאת מזה השם ירחם " היה רבי אחד שדווקא התנגד ,הוא אמר להם שלדעתו זה דבר טוב , טוב שיהיה מקום שגם אנשים שומ"צ יוכלו לצאת , ובפרט שזה עוזר לכל מיני ארגונים שעושים דינרים עם זמר וכ"ו, קוראים לו האדמו"ר מאמשינוב. האם שמעת פעם שהרבי הזה דווקא בעד שיתקיימו ערבי שירה? האם יש סיכוי שתשמע ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 23:40 |
|
| |
גם וגם,
אתה כורך בדיון הזה מין בשאינו מינו.
אם ננסה לשים בצד את החלוקה חסרת הבסיס בין החרד"לניקים (מרכז-הר המור) ללא חרד"לניקים (כל מי שלא מרכז-הר המור וכיפה סרוגה לראשו, מרבני הגוש ועד ורד קלנר ויוסי סידר) -
הדיון בציונות הדתית נוגע לעניינים שיש להם ביטוי מפורש בהלכה (למשל ריקודים מעורבים), או שהנזק שעלול לצמוח מהם ברור.
אני כשלעצמי חושב שיש בעיה מסויימת בעצם ההפרדה בין המינים, ושהוא מותיר משקעים מסויימים בחניכים ובחניכות (אם כי ודאי שלא מדובר במחלות חשוכות מרפא).
ואולם, כבוגר תיכון דתי מעורב, צר לי לגלות לך שהגבול בין חברה מעורבת לבין עבירות שנוגעות באיסור כרת מסויים אינו כה מוצק. מבית מדרשה של כותבת הכתבה ובעלה שיחיה עולה קול שלא נחרד לשמע גילויים שכאלו, ואולם, דומני שמי ששואף להשתית את חייו על ההלכה ראוי שלפחות ויהיה מוטרד מהבעיתיות ולא יחרוץ את דין חשכת קרית משה ובית וגן על כל דעה שמרנית.
עמדה כזו שממעטת בערכן של ההלכות המקובלות 'בינו לבינה' לגיטימית בשיח הציבורי. ואולם, היא רחוקה מהדיון שהעלה מיימוני בנוגע לחומרות חדשות ומפליגות שמתווספות להלכה.
בתור חובש כיפה סרוגה שלא מתנגד ללימודים אקדמאיים, לא מכחיש השפעות היסטוריות על ההלכה וכיו"ב - אני די מקנא בחברה החרדית על כך שעצם המחוייבות להלכה לא צריכה לצאת במסע התגוננות מול ברנז'אים נאורים.
תוקן על ידי - ממללא - 20/11/2004 23:47:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 23:50 |
|
| |
ממללא
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 02:28 |
|
| |
ממללא,
אתה שם בפי דברים שלא אמרתי. מובן שהמצב בציונות הדתית הוא אחר לגמרי, אבל לא על זה מדובר; אם הזכרתי את החרד"ליות בהודעה האחרונה, הרי זה רק משום שרציתי להדגיש את הבידול ממנה כגורם היכול לעודד החמרה גם בחברה החרדית, שהרי האחרונה לא תוכל לקבל מצב בו סרוגי כיפות מחמירים יותר ממנה בתחום זה.
לא התיחסתי כאן בפרוטרוט לכתבה, ואין לי עניין מיוחד בכך, היות והכתבה לא מאוזנת ושטחית למדי, לטעמי (כמו רבות מכתבותיה של הגב' קלנר). אני בודאי לא נמנה על אלה כאן שיש צורך לגלות להם את סודות המתרחש בתחום יחסי בנים-בנות בציונות הדתית, ואני מסכים שלא חסר מה לתקן (אם כי אגלה לך סוד אחר - לא גיל התיכון הוא הגיל הבעיתי, אלא עשר שנים אחר כך). למרות זאת, באגף החרד"לי (ולא קטלגתי מי שייך אליו, אף שלדעתי בהחלט ניתן לחלק על פי עמדות בסיסיות בקשת רחבה של נושאים) יש החמרה בתחום הצניעות וההפרדה לא רק ברמה של תיקון פגמים, אלא החמרה לשם החמרה (וראה על כך בויכוח בין יוסק'ה אחיטוב לבין הרב אבינר ב-"דעות", כאשר לטענת אחיטוב הסיבה להחמרה היא תפישה יחודית של משמעות הצניעות בתהליך הגאולי). דוגמה נאה היא המדריך למאורשים שפרסם הרב אבינר לפני כשבועיים: אין להעביר חפצים קטנים מיד ליד, אין לשבת על אותה ספה, לא מתארחים בשבתות אצל משפחת הארוש/ה ועוד: http://www.nrg.co.il/online/11/ART/821/793.html
אתה מוזמן לעיין ולספר לי עד כמה שונה הדבר מן החומרות המפליגות עליהן דיבר מיימוני. זה בפירוש איננו ריקודים מעורבים ודברים מסוג זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 02:35 |
|
| |
גם וגם
אתה ההוכחה לך שלשכל אין גיל, וכמאמר ר' נחמן: יכול אדם אחד להספיק ברבע שעה מה שלאחר נצרכים שבעים שנה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 08:15 |
|
| |
אנקדוטה הגובלת באאוטינג.
לפני מספר שנים התחתנה בת משכונתנו הקדושה עם בחור מישיבת הר עציון ובאתי לאחל מזל טוב עם יהודי מהמשפחה המלכותית של ישיבת מיר. החתונה לא היתה על טהרת ההפרדה וכשיצאנו שאל אותי המיראי האם בגוש עציון עושים חתונות מעורבות? עניתי לו בשאלה, כיצד היו החתונות בליטא, חזר והקשה לי האם גוש עציון היא המשך של ליטא, ועניתי לו שזו אכן המסקנה.
אנקדוטה נוספת (עוד אאוטינג)
לפני מספר שנים התחתן בנו של האדמו"ר של אחד משכנינו. המשפחה הביאה לנו אלבום מהחתונה וכשראיתיו אמרתי להם שזהו אלבום של בר מצווה ולא של חתונה. הבאתי להם מאוצר הספרים של קורב משפחה עותק של העיתון היהודי האידישאי של מונקאטש ובו תיאור מפורט כולל צילומים מחתונת בתו היחידה של המנחת אלעזר. בחוברת זו ניתו לראות תמונות של הכלה ואמה ותמונות של קבלת הפנים לכלה כשמאחורי הכלה ניתן לראות מספר גברים שחדרו לעזרת הנשים.
נקודה מענינת נוספת, בעיתון הנ"ל התפרסם ראיון עם אחד מידיוי הקרובים של האדמו"ר ממונאטש שהגיע במיוחד לחתונה והתכבד בכבוד גדול ע"י האדמו"ר (זימן בסעודת הנישואים) ידיד זה הוא הרב ד"ר ויינברג בעל שרידי אש.
תוקן על ידי - אריק123 - 21/11/2004 9:02:29
תוקן על ידי - אריק123 - 21/11/2004 9:03:58
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 18:22 |
|
| |
גם וגם,
לגבי חששך על השפעה חרד"לניקית על החרדים, הרי שהעלית בראשי סיפור אמיתי (מהחיים) שקראתי בעבר בפורום שכן (שלא אזכיר את שמו, וזאת, למרות שמותר) על בת בית יעקב שהגיעה לביה"ס בחצאית ארוכה ששוליה נוגעים ברצפה, וסולקה ע"י המורה בטענה שהיא לבושה כמו מיזרוחניקית.
אם נחזור למגזר הד"ל,
במקביל לתהליך ההחמרה של חוגי "הר המור", קיים תהליך של פריקת נורמות באותם עניינים אצל ציבור רחב ומשמעותי בהרבה מאנשי הר המור ו"ישיבות הקו".
אני לא מכיר מאמרים של יוסקה אחיטוב או אמנון ("בשיא הוא יודנראט") שפירא שעוסקים בתשתית להפיכת 'שמירת נגיעה' למשל, למאפיין חרד"לי בקרב צעירים וצעירות ד"ל, ושלא לדבר על דברים חמורים יותר (הלכתית), ולא רק בגילאי ה - 20 המאוחרים (כנראה שגם בעניין הזה הירושלמים חיים בדיליי, כדרכם בקודש). האם תופעת המומרות מדבר אחד בהלכה אינה דורשת דיון בעיניהם?
בסופו של דבר, תהליך ההחמרה הוא תגובת נגד לתהליך התפרקות מנורמות שקיים במקביל בציבור הד"ל, ולא ניתן להתכחש לו. גם כשהצד החרד"לי מנסה לשבור ימינה עם חומרות שלא שערום אבותינו, הוא מקוה שיצליח לסחוב כמה שיותר אנשים לסטנדרט ההלכתי (ולו המיקל).
בציבור החרדי אין את תופעת הנגד הזו. הויכוח הוא על אוטובוסים או חנויות, אבל ברור לשני הצדדים שהוא לא על ההלכה עצמה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 19:38 |
|
| |
ממללא,
כשאתה מדבר על כך שאין בעולם החרדי וויכוח על "ההלכה עצמה", למה בדיוק אתה מתכוון? הרי אחת הבעיות בתחום הזה (בעיקר, ובוודאי גם בתחומים אחרים) היא הקביעה היכן מסתיימת ההלכה עצמה, והיכן מתחילות כל החומרות וחומרי החומרות.
האם וויכוח על "אל תקרא לי רחלי, נשמור את זה לאחרי החתונה" הוא על ההלכה? האם הדיון על "לא נשב על אותה ספה, ולא נתארח זה בבית הוריה של זו" הוא דיון על ההלכה? ועל מה מעידה העובדה שבעולם החרדי כבר לא מתדיינים כלל על הנ"ל, והם נתפסים (אולי, תקנוני אם אני טועה) כמובן מאליו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 19:40 |
|
| |
ממללא,
יתכן שאותו חלק בצבור הציוני-דתי שפריקת נורמות (יותר נכון, פריקת הלכות, שהרי נורמה שנפרקה בצבור אינה עוד נורמה) הוא רחב יותר מחוגי הר המור-מרכז-"ישיבות הקו" (איני משוכנע בכך), אבל איני חושב שהוא משמעותי יותר. העדה החרדית היא חלק קטנטן מהחברה החרדית בכללה, אולם השפעתה על החברה החרדית היא גדולה בהרבה ממשקל זה; חוגי "הקו" מייצגים אליטה למדנית, שנתפשת בקרב רבים בצבור הדתי - גם כאלה שאינם מזהים עם דרכם - כהנהגה רוחנית וערכית חשובה, מה גם שיש להם מונופול דה-פקטו על פרשנות כתבי הרב קוק, הנחשב (ואף זו הצלחה חינוכית שלהם) לגדול מורי הדרך הרוחניים של הציונות הדתית. לכן, השפעתם היא גדולה בהרבה ממשקלם. כך למשל יכול הרב אליהו, הפוסק כי אדם העומד באוטובוס בו מנגן הרדיו מוסיקה מפי נשים צריך לתחוב את אצבעותיו באזניו, להחשב למורה דרך בצבור שהאזנה לשירת נשים היא אצלו חלק בלתי נפרד מדרך חייו. כך יכולים הרבנים שפירא ואליהו, שלא חבשו מימיהם כפה סרוגה לראשיהם, לא צפו בסרט קולנוע ואינם קוראים ספרות או עתון חילוניים, להיות בעלי השפעה מכרעת על שליש לפחות מנציגי המפד"ל בכנסת, ועל מפלגות אחרות שרבים בצבור הדתי הצביעו עבורן - אנשים חובשי כפה סרוגה שלא יעלו בדעתם לוותר על עתון, ספרות או קולנוע. מיהם האחראים על החינוך בבני עקיבא ובחלק גדול ממוסדות החינוך של הציונות הדתית? לעומת כל אלה, פורקי ההלכה הם אולי מספר גדול (ואולי מי שמצוי בגיל המתאים נתקל ברבים מהם, שהרי התופעה שוככת מעצמה לאחר הנישואין), אבל השפעתם בטלה בששים.
אכן, לא ראיתי מאמרים מאת אחיטוב ושפירא לחיזוק "שמירת הנגיעה". יתכן שהם אינם מודעים לחומרת הבעיה, יתכן גם שהם מכירים את היקפה אך אינם רואים את התופעה כבעיה חמורה. מדי פעם מזדמן לי לפגוש את יוסק'ה אחיטוב, ואולי אשאל אותו על כך בפעם הבאה. מי שמנסה לקדם הקפדה בתחום הצניעות מבלי להגיע להפרדה והחמרה הוא הרב שרלו (גם אחרים, אך הוא הדמות הבולטת). הוא, מבחינתי, הדמות אותה אני מעמיד מול הרב אבינר והרבנים החרד"ליים האחרים (ואבקש להדגיש שאינני מזלזל כלל ברבנים שאת שמותיהם אני מציין - חלילה - אלא שאיני סובר כי דרכם היא דרך הציונות הדתית), והדרך שהוא מציע היא האלטרנטיבה. כפי שכבר כתבתי לך בפעם קודמת בה נגענו בנושא, לא במקרה יצא עליו הקצף, מהחרמת ספריו ועד "מכתב הרעבלעך" (וראה מה קורה בפורום שמותר להזכיר את שמו בכל פעם ששמו של הרב שרלו מוזכר).
לגבי הדיליי של הירושלמים - יתכן. איני יודע, ולא טרחתי לחקור. לי יש מושג מה מתרחש בסביבת מגורי החברתית והגאוגרפית. בתחום הדתי-המודרני, אגב, ירושלים היא דווקא מרכז החדשנות, אבל אם אתה טוען שהווי חייהם של צעירים דתיים בירושלים מפגר אחרי הווי חייהם (הסוער, אני מבין) של מקביליהם בפתח תקוה, גבעת שמואל או עיר החטאים עצמה - מי אני שאתווכח.
תהליך ההחמרה הוא הרבה יותר ממענה לתהליך של התפרקות מנורמות. הוא החל לפניו, וזרמי המעמקים שהולידו אותו הם עמוקים וארוכי טווח הרבה יותר. תהליך ההתפרקות מנורמות הוא ענין של עשר השנים האחרונות, פחות או יותר; הרבנים שהזכרתי לעיל פרסמו פסיקות מחמירות עוד הרבה לפניו. מעבר לכך, אילו הרב ליכטנשטיין, למשל, היה מפרסם פסיקות כאלה, הייתי נוטה להסכים איתך; לעומת זאת, בהכירי את יחסם של הרבנים האלה ואחרים בחוגם לכלל השאלות הנדונות בחברה הדתית, אני חולק עליך לחלוטין. אך לפני שלושה-ארבעה שבועות, למשל, בדף פרשת שבוע מסוים, קראתי מאמר של רב מישיבה במעלה-חבר. אותו רב כתב שם שיש נטיה לסבור שציוני-דתי צריך להיות מעורב עם הבריות, ולהכיר גם את התרבות החילונית; זוהי טעות חמורה, כך לטענתו. זוהי, לדבריו, הסבה שהצבור הציוני-דתי לא הצמיח גדולי תורה. הוא צריך להבין שלימוד תורה אמתי דורש התעמקות אך ורק בתורה, יומם ולילה, מגיל צעיר (כלומר, תיכון ללא למודי חול). זוהי דוגמה אחת מני רבות לצעידה לעבר חרדיות. התמיכה בהסתגרות פיסית (מגורים) תרבותית (שלילת עתונות, ספרות, אמנות ותקשורת חילונית) וחינוכית (מוסדות לימוד "ברמה דתית גבוהה", שבאורח פלא נוטים להיות גם בעלי צביון עדתי מובהק), שלילת ההשכלה החילונית - כל אלה אינם תוצאה של אי שמירת נגיעה בבצה הקטמונית ומקבילתה בסדום שעל החוף. נכון, חלקם הוא תגובה לתהליך של פריקת נורמות גם בחברה החילונית; אולם המגמה הכללית מרחיקה הרבה מעבר לכך. לאורך זמן, כפי שכבר כתבתי כאן, לא יוכלו החרד"לים והאורתודוקסים המודרנים לשבת יחדיו; כבר היום, לדעתי, מעט מאד משותף להם. במקום בו מחרימים ספרים ובו (לפי הטענות העקשניות) בנות הלומדות במוסדות של קבוצה אחת אינן מוכנות להפגש עם בנים הלומדים במוסד של הקבוצה השניה, מרחב שתוף הפעולה הוא מצומצם מאד.
והערה אחרונה, לזכותו של הרב אבינר. הרב אבינר מודע לפריקת הנורמות, והוא מנסה להילחם בה. יותר מזה, הוא אחד הרבנים היחידים המעזים לכתוב בגלוי את דעתם בשלל סוגיות חברתיות, בגילוי לב מפתיע. הוא גם אחד מאלה שינסו לעשות כל מאמץ כדי למנוע פילוג "רשמי", אף כי, לדעתי, האידאולוגיה שלו רחוקה מדי מן האידאולוגיה של האגף השני כך שפילוג כזה הוא בלתי נמנע. על כל אלה אני מעריך אותו הערכה רבה. למרבה הצער, הדברים שהוא כותב אינם נופלים על אזניים קשובות; אלה שמאזינים לו בדרך כלל אינם זקוקים להם, ואילו אלה הזקוקים להם אינם מאזינים לו - אף שיתכן שהיו מאזינים לרב הקרוב יותר לעולמם.
ולגבי הצבור החרדי - אמרתי כבר שאין המצב בשני הצבורים דומה, אולם איני משוכנע כלל שהצבור החרדי פטור לחלוטין מן הבעיות ההלכתיות. נכון, לא תמצא בו מי שיטען בגלוי כנגד שמירת הלכה פסוקה (גם אצלנו לא כל כך קל, האמת), אבל בהחלט קיימים אלה המנצלים הזדמנויות למפגשים חברתיים (שלא לומר יותר מזה). במלים אחרות: לולי השבבניקים, גם המחמירים החרדים היו לחוצים פחות להחמיר. עדיין, כאמור, המצב בחברה החרדית טוב בהרבה; ואולם, יש לקחת בחשבון שבחברה זו, "מומר" הוא לא פעם לא מומר לדבר אחד, כי אם לכל התורה כולה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 23:24 |
|
| |
אמשלום,
השאלה עד להיכן מגיעה ההלכה ומהיכן מתחילות החומרות עולה בפורום בהקשרים רבים ושונים, ואני מסכים שקשה, ואולי בלתי אפשרי, לקבוע בה מסמרות.
אני עדיין סבור שלפחות במחנה שבעיני מוגדר במחוייבות שלו להלכה (ובכך הוא שונה מזרמים אחרים):
א. עצם המחויבות להלכה כלשהי אינה מוטלת בספק.
ב. מקובל שאותה 'הלכה' מחייבת מגובשת בספרי יסוד מסויימים (בבלי, טור-רמב"ם-שו"ע). עניין התאמתה לשינויים החלים בכל דור ודור נתון בידי מורי הוראה שבקיאים במקורותיה והוסמכו להורות הלכה.
הטענה שלי, שאמירה כגון "איני שומר כשרות/נגיעה/שבת" היא הפקעה של ענייני הלכה מסויימים מאורח חייו של האומר.
היא שונה בעיני מאמירות כגון "נכשלתי בשמירת כשרות/שבת/נגיעה" או אפילו "לדעתי ההלכה מתירה לא לשמור נגיעה כי...", שהן לא מוציאות לדעתי את האומר מהגדר של א'.
|
|
|
|
|
