הבה נפרידה

ממללא,

לא כיוונתי בדברי להבדלים בין הזרמים. תן אמונך בי, שאני יודעת מהם, ומכירה אותם מקרוב.
דיברתי על הגבולות הפנים-אורתודוכסיים בין הלכה, מנהג וחומרה, גבולות שבהם התחיל מיימוני את האשכול.
טענת כלפי העולם הציוני-דתי, שהויכוח בתוכו הוא על ההלכה עצמה, לעומת העולם החרדי שם הדיון הוא על החומרות. כלפי טענה זו העליתי שאלותי, וברשותך, אחזור עליהן, כי טרם קיבלתי תשובה:
האם וויכוח על כן או לא "אל תקרא לי רחלי", הוא וויכוח על יסוד הלכתי? האם דיון על כן או לא "לא נשב על אותה ספה, עד לאחר החתונה" הוא הטלת ספק בהלכה כלשהי? האם התרעמות כנגד ישיבה מופרדת בשמחות היא התרעמות כנגד ההלכה בכלל, וכנגד הלכה ספציפית בפרט?


אגב, בוויכוח בינך לבין גו"ג על בני ובנות השפלה לעומת אחיהם ואחיותיהן שבהר, נדמה לי כי שכחתם את היושבים בעמק, וד"ל.

הערות מספר לענין.

1. לפני מספר ימים, בשבתי באמבט החמים, הבחנתי שלשמפו של חברה מסוימת יש הכשר בד"צ העדה. מייד התנגבתי, ויצאתי לבדוק בלוח השנה אם אביב הגיע, פסח בא. שהרי מימות משה לא חפפו בני ישראל ראשיהם בפסח אלא בשמפו בד"צ. נו, הסתבר לי שצריך בד"צ גם לשאר ימות השנה. ואני תמה - על מה משגיח המשגיח במפעל הזה???

2. והחומרות אך מתרבות. ראיתם בריכה שהיא "סתם" נפרדת? הא! לפחות הכשר של ועדת-הצניעות / משמרות-הקודש (כמעט כתבתי משמרות המהפכה...).

3. במו עיני ראיתי בשנת השמיטה שעברה השגחה על פטריות שאינן בחשש כלשהו של שמיטה, אף לא היתר מכירה, ואף הופרשו תו"מ כדין (לימוד זכות: היתה זו מדבקה אחידה על כל התוצרת החקלאית של אותו משווק, אז יתכן שיד הפועל במעל). והריני להעלות נושא חדש-ישן: הבורות (בציבור ואצל הרבנים!) כפתח לחומרות חדשות.

4. חומרות המביאות לידי קולות: האפשר לברך שבע ברכות באולם בו אין כלה? (ההפרדה באולמי קונטיננטל בבני ברק, למשל, היא לשני אולמות. וכך התבשרנו גם ב"חתונת השנה" לגירסאותיה בחסידויות השונות, שהכלה כמעט י"ב מיל מהאולם המרכזי).

5. בציבור בלאומי - ישנן לדעתי שתי תופעות מקבילות. האחת, החמרה "סתם", כעין המצוי אצל החרדים (הכשרים, הפרדה מינית, וכיו"ב). השנית, היבדלות לשמה (ישיבות קטנות, יחידות צבאיות נפרדות [וחכו-נא לתופעת תלמידי חכמים שאינם משרתים], היבדלות באירועי תרבות וכו'). התוצאה דומה, הבסיס אחר.

6. בעבר קרא הרב אבינר ללימוד תורה "נטו" לבנים. בתום אחד משיעוריו שאלתי אותו על כך (בפרהסיה), ואח"כ היה ויכוח מסוים, שנמשך עם תלמידיו (לא זכיתי ללמוד אצלו קבע). דומני, שלבסוף חזר בו אז (מדובר לפני יותר מ-10 שנים) מהשלילה המוחלטת של לימודי חול, כפי שהציג אותה בכמה מקומות.

7. ממתי רבנים מפרסמים פשקווילאך? בהגדרה, קול-קורא אינו פסק הלכה אלא התפרעות-שבכתב. הרוצה לדון בענין הלכתי, כותב טעמיו ונימוקיו. או שמפרסם, או ששולח לתלמידי חכמים לדיון. הרוצה לצעוק ברחובה של עיר, מפרסם קול-קורא, ועדיף להרבות במילות רהב, כגון גיוואלד, הצילו, תיקון גדול וכיו"ב. העוד נזכה לראות בסוף תשובת אחד מחכמי הדור הבא "וכן ראיתי בפאשקוויל שפוזר עם כניסת השבת ברח' ר' עקיבא, שמרנן ורבנן אסרו את הטעלעפאן הסעלולאר"...?

8. ולסיום, אישית לרב מיימוני: אתה, חברי הפורום, ואני, יודעים שהרבנים למיניהם ולעסקניהם לא יפרסמושום היתר לאוטובוס מעורב. גם לא לרכבת שבה קרון לגברים וקרון לנשים. שום היתר לא יודפס בגודל גליון ולא בגודל שמינית - מי יממן? מי ידפיס? מי יחלק? הועד למען הנסיעה המעורבת? השפויים (חליפיהם של המעוררים)?

לילה טוב


אוי לשכן ואוי לשכנו

אמשלום,

בהבחיני בין החברה החרדית לבין חלקים מסויימים בחברה הסרוגה, התייחסתי לעצם המחוייבות להלכה כנקודת מוצא. כלומר, אני מכיר לא מעט סרוגים וסרוגות שלא מקבלים את ההלכה בעניינים מסויימים - ומכירים בכך שהם לא מקבלים אותה. אני לא חושב שיש ציבור חרדי רחב שכזה. הא ותו לא.

לגבי ההלכות/חומרות של הרב אבינר -

קטעי פרוזה המתפרסמים בעלונים המחולקים בבתי כנסת אינם מהווים בעיני חלק מהשיח ההלכתי. בעיקר, בגלל שהם לרוב לא יותר מקומץ אמירות ללא כל דיון ו/או עיסוק במקורות הלכתיים (בדומה לתרבות השו"ת הוירטואלי).

באם הרב אבינר יראה לנו במאמר ותוך ניתוח מקורות שלקביעות שלו יש בסיס במקורות ההלכה המוסכמים - אזי טענותיו אכן יצריכו עיון ונתינת הדעת, ובודאי לא ידחו ע"י מי שמקבל עליו את עול ההלכה בטענה שבעניין הזה הוא מוציא את ההלכה להפסקת צהרים.

מצורף קובץ

מיימוני

תודה לך על הערות ועל העמדה שלך בהענין ואני תומך בה בכל עוז

(כלפני שנה כתבתי על ענין זה (מחיצה והפרדה) בהייד פרק ואני לא יודע אם יש אפשרות לדלות הודעות ישנות (נא להודיעני אם אפשר)

אף כי אני משתייך לחוג חסידי ואני מתנהג באורח חיים שומרני, אעפ"י כן, ההקצנה בעניני הנ"ל כבר עוברת כל גבול, ויש יש התנגדות פה ושם.

כתגובה נגד כותב מאמר חומרני בענין הנ"ל עזרתי פעם לאחד לערוך מאמר בקובץ תורני (אור ישראל - מונסי, נ.י.) בענין זה, ויש לי עוד חומר רב מספרי הלכה והיסטוריה להקל, ולא רק מפוסקים כמו הרב שרדי אש אלא דוקא מפוסקים מקובלים בחוגי הכי חרדים!

הנני כותב כאן רק דברים אחדים להראות כי עמדה זו הוא לאו דוקא מפוסקים כהרב הנ"ל

א)לא קיימו הפרדה בין המינים בחתונות אף בין החסידים והפרדה הוא דבר חדש ע"פ רוב לאחרי השואה (נספח פה צילום מספר חסידי יסודי ומפורסמת בשם 'דרך פקודיך' מאדמו"ר חסידי בעל בני יששכר ציטוט מהספר הזה מובא בביאור הלכה למשנ"ב סי' ריב)

ב)האיסור של (התיקון גדול) 'לכל' הדיעות לא נאמר אלא בבית הכנסת ואף שם רק בשעת 'תפלה' כך משמע במור וקציעה להיעב"ץ הלכות בית הכנסת וז"ל: "...וכתב בסמ"ק דסעודת מצוה שריא, ופי' בהגה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש, עכ"ד. מש"ה נ"ל בסעודת נשואין שאוכלין שם זכרים ונקבות יחדיו, באופן שא"א מבלי שחוק וק"ר ודאי אסור, מיהו לאכול האנשים לבדם שם מותר לדעתי, רק שלא תהא בת ת"ח לע"ה.." עכ"ל היעב"ץ ולא עלה על דעתו כי יש אופן לעשות 'הפרדה' בין אנשים ומשמע דסעודת 'עיבור שנה' שאין בה קלות ראש הרי מותר לגמרי בלי הפרדה

(ובהוצאת 'מור וקציעה' מכון ירושלים יש שם הג' ממהדיר הרב בומבך שכנראה התבייש כי היעבץ כותב דברים כאלו ומגיה וז"ל "נראה פשוט שאין כוונת רבינו שיושבים זכרים ונקבות בתערובת, שהרי זה אסור גם שלא בבית הכנסת [?] אלא כוונתו שיושבים בחדר אחד מופרדים זה מזה ואפ"ה.." לע"ד מצץ את זה מהאצבע ואין לו שום מקור)

ובשו"ת כתב סופר (אה"ע דף סג) במענה לשואל אחד "...[שיש לו]פתח חרטה על מנהג ישן להעמיד החופה לפני חצר בהכ"נ דבאים בערבובי' יחד אנשים ונשים,...דבחדר שיש אנשים ונשים לא נכון לברך...אומר אני לא יבקש ולא יבדוק ח"ו במומים במקום גדולי עולם מוסדי דור וחזי מה עמא דבר ולא פקפק אדם ע"ז..כי הב"ח דיבר דבריו כשהם בחדר יחד באים בערבובי' באין משגיח צופה ומביט והוא אחרי אכלו ושתו כדי שבעם ומתום שמחה וחדוה יש תגבורת היצר ואין ראוי' לברך..

הרי מדבריו שרק במקום הוללות צריכים לעשות הפרדה ובלאו הכי אין שום איסור.

ג) ידוע כי באמריקה ובליטא עשו הרבה גדולי הליטאים חתונות בלי מחיצה כמו ר' משה פיינשטיין ר' אהרל קוטלר ובכל שנה נערכו מסיבות לטובת הישיבה ויושבו שם זוגות בכל השולחנות ור' משה על הבימה, ורק עכשיו אכשיר דרא והליטאים נעשו כמו החסידים

ד) בהלכה אין שום איסור שנקראת 'שומר נגיעה' כי לפי הלכה אין איסור כזה, יש רק איסור 'נגיעה של חיבה' ומטעם זה מתיר בעל אגרות משה לשבת על יד אשה ברכבת או על אוטו בוס. (ובאם היתה איסור כזה איך יכולה אשה להתרפאות ע"י רופא גבר? שהרי מה שאסור בעריות הם ביהרג ואל יעבור, ולכן אם נגיעה שלא בדרך חיבה אסורה, אין שום דרך להתיר, ממה נפשך)

ובודאי מי שיצרו מתגבר עליו יש לו לברוח עד קצה האחרון להינצל מיצר הרע וכתוב בשו"ע 'מאוד מאוד צריך להתרחק מהנשים' אבל יש דברים שהם אסורים מצד הדין ויש דברים שהם בגדר בינו ובין קונו ואי אפשר לכוף על אחרים שום דבר שלא מפורש בהלכה שאסור

יש לי עוד הרבה חומר מפתיעים מי יתן והיה לי זמן לזה

מוישי לא נוסע ב "אגד" !!!!!
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=580748


בברכה.

ממללא,

האם העובדה שדברי הרב אבינר (שם, שם) פורסמו בז'אנר ספרותי אחר מזה של פסקי הלכה או תשובות, יש לה משמעות כלשהי על קהל היעד שלהם? האם פחות אנשים ונשים יקראו בהם? האם פחות אנשים ונשים יחשבו כי זוהי ההלכה, מעתה ואילך ויחושו מחוייבים לנהוג על פיה? אתה יודע שאין זה כך.

ידועה האמרה שמשהו שחוזרים עליו מספיק פעמים הופך אמת, והנה מעדת גם אתה בענין זה, כאשר כללת בדבריך (הקודמים) את "שמירת הנגיעה" עם "שמירת השבת" ושמירת הכשרות". מה זה "שמירת נגיעה", ומאין הגיע הנגע הזה לרחובותינו? (יוכי, תודה. הזכרת לי את ששכחתי בהודעתי הקודמת).


[ = אמשלום מדגימה שתי אפשרויות לחיים תחת איסור הנגיעה: לנופף ידים באויר בלבד, או להניחם דרך קבע על העינים]




תוקן על ידי - אמשלום - 22/11/2004 7:43:19

אמשלום,

קשה לי עם הדיון הזה כי הוא למעשה דיון בין צופה בסרט קולנוע לבין מי שמשתתף בו (אם יורשה לי לשאול משל מד"ר נעמי כשר שתח'). ובכל זאת,

ראשית אפתח בדבר הלכה קצר (אייקון של פיהוק בוקר מאוחר):

האיסור לקיים מגע של חיבה עם אשה נדה הוא למיטב זכרוני איסור דאורייתא לדעת הרמב"ם ורק איסור דרבנן לדעת הרמב"ן. 'שמירת נגיעה' בז'רגון הסרוג המתקדם היא הקפדה על הימנעות ממגע של חיבה במצבים כעין אלו.

ההבדל היחיד בין איסור זה לבין, למשל, שניצל עוף עם פרוסת גבינה, היא שיותר קשה בעיני להקפיד על 'שמירת הנגיעה'. ואולם, קושי לא מבטל הלכה עקרונית. וכאמור, יש הבדל בין מי שמכיר בחובה ומשתדל לעמוד בה ונופלף לבין מי שמראש לא מחוייב לה.

___________

אני סבור שלמה שכתוב בעלוני שבת ו/או שו"תי אינטרנטא יש השפעה על לכל היותר בני נוער בגילאים מאוד צעירים. תני לנו קצת יותר קרדיט. האם גם את סבורה שחיי הד"ל המצוי מתנהלים ע"פ פאשקווילים שהוא מעיין בהם מנומנם בקבלת השבת?

_____________

גו"ג,

ראיתי פעם הספד של הרב ליכטנשטיין על הרש"ז אויערבך. הרא"ל סיפר שהיה לו ויכוח עם ביתו לגבי עשיית חורים לעגילים. הוא ניסה להניא אותה מכך בטענה שאל לה לחבול בעצמה (כן...). אחרי שיחה עם הרש"ז שפטר את דבריו בלא כלום, שינה את דעתו.

הרב עמיטל, אגב אף הוא חובש כיפה שחורה ומסופקני אם צפה בסרט מימיו, שלח את בנו ללמוד בישיבה הליטאית 'קול תורה', ולא במוסדות אחרים.

שני אנשים אלו הם בעיני ההיפך הגמור מלמשל יהודי כד"ר אמנון שפירא.

האחרון, יהיה תמיד בעד להקל ונגד הממסד הרבני (גם כשכרך בטיעוניו את הרי"ד סולוביצ'יק היה זה תוך עיוות דעתו).

אבל כמובן, ברגע שנגיע לשאלות של פינוי ישובים הוא יהפוך להיות יותר קיצוני מפייגלין ויתבטא בצורה לא מכובדת.

ממללא,

אילו היית כותב כאן בפעם הראשונה, ולא הייתי מכירה את עמדותיך טוב יותר, הייתי חושדת בך שאתה מיתמם -
הגדרתך את "שמירת הנגיעה", רחוקה מדבריו של הרב אבינר (רק בתור דוגמא) מרחק שש שעות לפחות...

בענין זה כמדומה שלא ציינו המתדיינים את הגמרא בקידושין דף פא ע"א: אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום ייחוד. במתניתא תנא איפכא. אמר אביי השתא דאמר רב כהנא הכי ותני במתניתא איפכא אנא נעביד לחומרא. אביי דייר גולפי רבא דייר קני
ובפירוש רש"י ד"ה גולפי: מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם [ואין מסתבר שהקנקנים היו בגובה של י"ח טפחים ...] שאם יבואו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול.

ממללא,
רק עתה שמתי לב למשפט הפותח של דבריך.
אני מניחה שיש בכך קורטוב של אמת, אולם להבנתי,זו אחת המעלות (ואולי החסרונות) של פורום מסוג זה. אם יש בכך נחמה, הרי שישנם דיונים (לא אחד ולא שנים) בהם הסיטואציה הפוכה.

דגים

איקון ירוק ורענן מניף אצבע על להערכה על איזכור הגמרא שנשכחה ממני.

מחיצה למניעת מבט והירהור ליכא (=אין). הפרדה איכא ואיכא (=יש ויש), דלא כפי שכתבתי ודלא כפי שכתבתי גם בשם הרב ויינברג.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שמעתי פעם פירוש יפה לדברים הידועים על עשו ש'ציד בפיו', שהיה שואל את יצחק אביו היאך מעשרין את המים והיאך מעשרין את המלח וכו', והדברים תמוהים לכאורה וכי כל כך קל היה לרמות את יצחק אביו? והלא זו שאלה מצחיקה שכל ילד מבין את האבסורד שבה? אלא שיצחק חשב שבנו היקר הוא בריסקער, וכוונתו היא, אמנם כולנו יודעים שאין מעשרים לא מים ולא מלח, אבל 'ווער ווייסט' (מי יודע). ישנן חומרות, בלא טעם ובלא הגיון, אבל ווער ווייסט, אמנם ברור שחמאה אינה חייבת במעשר, אבל מי יודע הלא היא דומה למרגרינה, ואולי יש בה משהו שחייב. אכן ברור שאין צורל לעשר מכנסיים, אבל מי יודע, הלא הם לפעמים עשויים מכותנה, וכותנה היא מן הצומח. מקובל מאז ומתמיד שבחמאת גויים יש מקילים, לאורמ הטענה שאי אפשר לעשות חמאה מחלב של בהמות טמאות, אך לא זכור לי אם מי שהוא בדק זאת, אם אכן אי אפשר. זכור לי שישנה תשובה של מהר"י פראג'י (אולי היא בשו"ת גינת ורדים), שכותב שאף הוא חשב כן עד שחקר מפי ערביים בעלי גמלים ונתברר לו שאפשר לעשות חמאה מחלב גמלים. כמו כן זכורה לי תשובה בספר שו"ת חלקת יעקב להרב ברייש זצ"ל משווייץ, שאירע פעם סיפור עם נכרית מכפר בהרי שווייץ, שהיתה מייצרת חמאה מחלב טמא.
לפני שנים רבות היו אומרים שהמחמירים הגדולים אוכלים בפסח אבנים מלובנות בלבד, אבנים מחשש חמץ ומלובנות מחשש 'מילבין'. בימים שעברו למרבה הפאראדוכס המאכל כמעט היחיד שאפשר היה לאכול בשקט היו המצות. ועליהם היה אומר הגרי"ז מבריסק, שאלמלא ציוותה התורה על אכילת מצות, לא היינו אוכלים מצות, שכן לפי חששותיו כמעט שאי אפשר לאפות מצות שיהיו בתכלית ההידור. ועל כן העדיף מצות יד על פני מצות מכונה, מפני שעצם אי אפשר לייצר מצות כשרות בתכלית, מפני החששות המרובות, אך במצות יד יש לנו מסורת, שכך נהגו אלפי שנים, ואי אפשר לפוסלן.

חמאה ניתן, עקרונית, לעשות מכל חלב, וקיימים בעלי חיים שאחוז השומן בחלבם הוא גבוה בהרבה מאשר בחלב פרות, ולפיכך קל הרבה יותר לעשות מחלבם חמאה.