מדוע האבן על פי הבאר כה כבדה ?

.


יעקב אבינו מגיע מן המדבר אל הבאר שבשדה, ושלשה עדרים כבר ממתינים שם. אבינו, היודע הלכות צאן ומרעה, תמה על עצלותם של הרועים. מדוע אינכם משקים את הצאן וממשיכים לרעותם? עוד היום גדול, וזהו בזבוז זמנו/כספו של הבעלים?!

והתשובה, כידוע, שהאבן על פי הבאר גדולה, ויש צורך במספר רב של רועים כדי להסירה ולהשקות את הצאן.

ומכאן, נשאלת השאלה שבכותרת:

וכי לא היה הגיוני יותר לאטום את הבאר במכסה קל יותר? מעץ, מעור, מתכת, אבן קטנה יותר, מכסה כלשהו הניתן לגלילה על ידי כל רועֶה או רועָה בעצמו, וכך, הצאן יוכלו לשתות ולהמשיך לרעות, ולא ימתינו סתם כך עד האסף כל הרועים.



הרש"ר הירש מתייחס לשאלה, ואומר כי אנשי חרן לא בטחו אחד בשני, וכי זו היתה דרכם לוודא כי הבאר תפתח רק בנוכחות כולם.

לכך נוכל להוסיף כי אם אנשי חרן לא רצו כי הבאר תשמש אנשים שאינם מאנשי המקום, רועים זרים, הרי גם לכך יכלה לשמש האבן הכבדה. אנשי המקום, כמסתבר, אינם אנשי חסד, להבדיל ממשפחתו של אברהם.



אם אנשי חרן אינם אנשי חסד, ואינם סומכים אחד על השני, ברור מדוע דאגו לכיסוי אבן כבד כל כך. כיסוי "אנטי-חסד" .



יעקב מגיע, והנה גם רחל באה עם הצאן.


בפגישה הקודמת של בן למשפחת אברהם ליד באר עם בת למשפחת בתואל, גומלת החסד היתה רבקה, שהשקתה את אליעזר ואת כל גמליו.

בפעם הזאת, הגלגל מתהפך. יעקב הוא הגולל את האבן ומשקה את צאן רחל. גלילה והשקיה זו, שתי משמעויות בה:

הראשונה: אמירה כלפי מידות אנשי חרן. אם האבן כבדה בשל העדר מידת החסד, תבוא מידת החסד של יעקב, ותציג עוצמה. החסד של בית יצחק ואברהם, גדול כוחו. גדול כוחו עד כדי לגלול לבד את האבן מעל פי הבאר.

וחסד זה, הוא גם כמסר לרחל. אני יעקב, בנה של רבקה. בנה של גומלת החסדים ששאבה מים מן הבאר והשקתה את הגמלים – וכאן משקה יעקב את צאן רחל.


ואין צורך להוסיף כי ברור שכאשר הרועים כולם גוללים, רועָה-נערה, לא תעמוד בראש התור, כי הרי הגוללים ישקו את צאנם ראשון, וכאן, במסר החסד, הופך יעקב גם את הסדר הקבוע הזה שבחרן, ומשקה את צאן רחל לראשונה.


ובפרק הבא – משה רבנו מציל את בנות יתרו מול מעשה יעקב...

יישר כוח.

מואדיב

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו, ויגש יעקב, ויגל את האבן מעל פי הבאר, וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל, וישא את קולו ויבך. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא - ותרץ, ותגד לאביה. ויהי, כשמע לבן את שמע יעקב בן אחותו, וירץ לקראתו, ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו".

הדבר הבולט כאן ביותר, אולי, הוא המשפחתיות; המלים "בן", "אח", "אב", "אם" - מלים שהן מהטעונות ביותר בלשון האנושית - מופיעות כאן בצפיפות מפליאה. רק בפסוק הראשון מצוינת העובדה שלבן הוא אחי אמו של יעקב שלוש פעמים. מה אנו יכולים ללמוד מכך? ראשית, שמה שמניע את יעקב ואת לבן (ביחס לרחל קשה לקבוע) הוא הקשר המשפחתי (וראה באור החיים על הפסוק). יעקב משקה את הצאן לא משום שהרועה היא רחל, אלא משום שהצאן הוא צאן אחי אמו (ואין ספק שיש כאן גם הד להשקיה שהשקתה אמו את הגמלים, ואולי גם סוג של תשלום טובה תחת טובה, כאשר בן למשפחת אברהם משקה את בהמות משפחת נחור). דומני שגם הפרשנות הרואה את ההשקיה כמעשה חסד מחטיאה כאן מעט את המטרה. יעקב לא היה עושה "חסד" זה כלפי כל רועָה, אלא רק כלפי בת דודו. יש לשים לב גם שיעקב משקה את הצאן לפני שהוא מתפנה לרועה (ואף זאת בניגוד לרבקה, שהשקתה קודם כל את עבד אברהם); מבחינת רחל, כל אותו זמן מדובר באדם המתיחס אל צאן אביה כאילו היה הוא בעליו המחויב לדאוג לו, ואינו טורח להסביר לה מיהו ומדוע "תפס פיקוד" על המתרחש.

באותה מדה, לבן מביא את יעקב אל ביתו משום שהוא בן משפחתו, "עצמו ובשרו" כפי שהוא מכנה אותו לאחר מכן. אין זה לבן הרואה קודם כל את הנזם והצמידים; לא בא אליו אורח המצויד בשיירת גמלים נושאי כל טוב. בא אליו בן אחותו. מאוחר יותר, תשוב ותחשף תאוות הבצע שלו, אך בינתים המשפחתיות היא במרכז (ובענין זה כתב רונן אחיטוב ב-"שבת שלום" השבוע).

ולבסוף, לאחר שיעקב משקה את הצאן, הוא מתפנה לרחל, וכאן - הפתעה: הנשיקה אינה נשיקה לרחל "בת לבן אחי אמו", היא נשיקה לרחל בלבד. כאן המניע אינו ההורים והדודים. זוהי תחילתו של סיפור האהבה הזה שילווה את יעקב עד אותו יום בו יספר ליוסף בעצב: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל אמך, ואקברה שם". בכיו של יעקב, גם אם בא מהתרגשות ולא מצער (לפי חלק מהמפרשים בכה יעקב על שלא פגש אותה מוקדם יותר), הוא פתיחה מתאימה לסיפור זה, שהיו בו רגעים מועטים של נחת וימים ארוכים של כאב.

מואדיב

(איקון ירוק כמו אצל גם וגם)

גם וגם

(כנ"ל).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מצורף קובץ

גם וגם

בנוסף לדבריך, אני רואה באותו בכי גם <התפרקות> מכל אותו המתח העצום שהיה יעקב נתון בו, כל מה שעבר מאז אותה הברכה והבריחה ועד שהגיע לכאן - כל אותו הטלטול שטולטלו חייו - ואותה הנשיקה הנועזת - (הרי לא היה זה בדיוק ימינו, ואפילו בימינו זהו מעשה נועז) - וכל הכוח ששם באותה האבן - ומראהָ של אותה עלמה היפה כמלאך אלוהים והנה היא בת משפחתו -

בלבי עכשיו, כשאני כותבת, אני מרגישה כל אותה ההתרגשות העצומה של אותו עלם צעיר שלא יכל יותר להכיל -

וישא קולו ויבך.

בעקבות שאלתו של מואדיב

אבי שיח' העלה סברה שאולי באמת האבן אינה גדולה וכבדה עד כדי כך ששלושה רועים אינם מסוגלים להזיזה.

אין שום הכרח מן הפסוקים לפרש כן.

מה שאמרו הרועים "לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן"
לא נוכל היינו אין לנו רשות [כמובא במקומות אחרים: "לא תוכל לאכול בשעריך - לית לך רשו"]

היה הסכם משותף בין כל הרועים שאין להשתמש במים באופן פרטי אלא בנוכחות כולם
יעקב מפר את ההסכמה הזאת על מנת להשקות את צאן רחל

מצאתי כפירושו בתורה שלמה בשם "לקח טוב" [בהסתייגות שאלמלי דברי רש"י וחז"ל היה אפשר לפרש כן]

.


והאבן גדולה על פי הבאר

מצורף קובץ

התמונה שהעלתה מגי אינה הגיונית - יעקב בשמלה (מה הוא בת?) וסנדלים (מה הוא מיזרוחניק?).

בספרי פרשת השבוע גדולינו תמיד לבושים כחרדים, לא?

אז הנה התמונה מעודכנת.

בהוראת משמרת הקודש הסתרנו את פניה של הבתולה המהוללה, כדין.

הכבשים - בד"צ.



אוי לשכן ואוי לשכנו

לשכן,
אין מה לומר חוץ מ"אוי".
ויוחנן,
סתם במחי ציתות אתה הורס התרגשות כזאת?התרגשות שהביא את יעקוב אבינו לבכי!
פירושים מתוקים.


"הנשיקה המפורסמת בהיסטוריה"
יש לי שאלה, מעולם לא שמתי ליבי לחלק בסיפור שהוא נישק אותה. בתור ילד (כשעוד למדתי) הייתי מדמיין יענקב "אבינו" (לא ממש דמיינתי אותו כתמונה לעיל).אדם בא בימים עם זקן שיבה מכובד מנשק את אחייניתו הקטנה.
האם יש מפרשים שמתייחסים לנשיקה?
(יש מלא על נשיקת יעקוב ליוסף ונשיקות לבן..אבל אלו לא מעניינים כ"כ).
תודה על תגובותכם.

ולפי הפירוש לא נוכל, אין רשות, ז"א שלא סמכו אחד על השני .
אבל מעיקרא מאי קשיא, היכן מצאנו את אנשי חרן שהם אנשי חסד. כדי לשאול עליהם .
וחבל שהציורים נמחקו , אם אפשר לשחזר ...

איכס, אנשי חרן הקמצנים המגעילים האלה.
אצל כולנו הרי השיבר תמיד פתוח לכל דורש.

יש3 ומיימוני, אז לדבריכם יעקב פשוט הפר את הסדר הציבורי ? ?...  
אך גם לפי פירוש זה יעקב בא ללמד אותם שאפשר לתת לאחד לגלול לבד והוא ישתמש במידה ובמסורה כנדרש, ולא כולם גנבים ...

וביאור אחר לכיסוי ניתן לומר שזה נועד למניעת סכנה למשל נפילת ילדים במים, או מניעת נזקים על ידי אדם או בידי בעלי חיים או פגעי מזג אוויר וכדומה.