|
|
| נשלח ב-22/11/2004 20:11 |
 |
| |
אמשלום
לא רוצה להסיט את האשכול למחוזות לא לו.
אבל רק למען הובהר, התיחסותי היתה לקומר,ולהבנתי התכון לבתי ספר לבנים. שם לא לומדים יהדות ,רחבה,מלאה.
אלא מתמקדים רק בלימוד חלקי של גמרא.
[אני אתקן את המילה מתחזה שלא מתאימה.]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2004 22:47 |
|
| |
קעלעמער,
אמרנו בית ספר חרדי איכותי , אמרנו לימודי קודש כעיקר, ברוב היום.
הדגש בא להדגיש את מה שיהיה בו שונה . = לימודי חול כאנגלית וכ"ו.
היום בת"תים אין בכלל לימודי חול. אולי 50 דקות של דקדוק וגם הם באווירה של חצי חטא. שלא לדבר על האחידות המוקנית . ללא גרגר של פיתוח אישי.
אריק,
תמיד אפשר למצוא גדולי תורה בשביל הכיסוי. והצלחה מושכת יותר מכל גדול מפורסם זה או אחר, ראה למשל את הת"תים של זילברמן. לא כמודל עליו אני מדבר, אלא כמודל חריג בלי הרבה "גדויילים" וכ"ו,ההצלחה שלו כשיטה, היא שמושכת ומולידה סניפים חדשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2004 23:06 |
|
| |
איפה מינה צמח ?
שתעשה סקר, כמה משפחות מזדהות לחלוטין עם התקנון הביזארי הזה.
כמה משפחות, קוראות ואומרות - נפלא ! זו הדרך !
יש 20 אחוז ?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2004 23:09 |
|
| |
שלוימלע,
קראתי.
ראשית, תרשה לי תגובה הלכתית. אני חושב שיש בחתימה חשש רציני של נדרים, וראוי שתפר לה את הנדר, לחומרא, ביום החתימה. למען הסר ספק, אני רציני לחלוטין בעניין הזה. (אינני יודע אם בנדר מועילה מודעא באפי תרי, וכמדומני שלא, אבל אם כן - יש לשקול גם את זה).
לגוף העניין: גדול מכתבך האחרון יותר מן הראשון. יש כאן במידה רבה עניין של "פערי שפה" (כלשונו של מיודענו "אקדמאי", זכור לטוב, באשכול ישן). כאשר אתה קורא פשקוויל במאה שערים תחת הכותרת "מעשה נורא" או "הזדעזעי ארץ" או "קראו עצרה", איך אתה מגיב? בערך כמו קורא חילוני שרואה כותרת באותיו גדולות בעיתון היומי שלו. לעומת זאת, הוקרא החילוני שיקרא את אותו פשקויל יחשוב בלבו: "רבונו של עולם, מה כבר קרה שם??".
הנקודה היא, שהבת שלך מצויה בשפה של בית יעקב, ואילו אתה - על פי העולה מעדותך - קצת פחות (ואתה בוודאי רק מברך על כך).
המשחק הזה קיים בכל גזרות החיים, או לכל הפחות בכל אותם מעגלי חיים שמתפתחת בהם שפה סקטוריאלית. אז כל העניין בהחלט איננו מזעזע.
למה אני אומר זאת? כי האופן שבו נקרא החומר שהבאת במכתבך הראשון, אפילו אחרי שקוראים איך ניתחת אותו, בהחלט נקרא אחרת אצל מי שאינם דוברים את השפה הזאת, ונוטים להסיק ממנה על המוסדות החרדיים הסגורים, המאיימים, הנוקשים וכו', ויש בהם כדי לחזק דעות קדומות.
האם משום כך לא היה לגיטימי להביא את החומר? שלילי. זה לגיטימי בהחלט, וגם מעניין את הקוראים. רק צריך להיות מודעים לפערי השפה, ולעורר את תשומת הלב אליהם, וכך השתדלתי בעניי לעשות.
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2004 09:51 |
|
| |
אשרינו שיש לנו אידך גיסא שכזה
בא בשניה פתר את הבעיה
הכל עניין של פערי שפה.
החשיבה פה אינה הנידונה
העיקר הצניעות רבותיי.
עכשיו המסמך נהיר
ואלה שחותמים עליו
יכולים לנוח על משכבם בשלום.
כבר אמרתי שאין טוב בלי רע
לזו בדיוק הכוונה.
על כל פשעים יכסו מילים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2004 09:58 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2004 11:03 |
|
| |
כאשר חי המלך/זלדה
כאשר חי המלך
היה כבוד בת המלך
פנימה בבית.
עכשיו הבית רסיסים רסיסים.
כאשר חי המלך
היתה צניעות
היה חג.
כאשר חי המלך
היתה השבת שושנים
עכשיו היא פצע.
כאשר חי המלך
היו המחשבות שבלב
ציפורים
שהתעופפו בערב,
שחיכו למנוחת הערב.
עכשיו חשופים שורשי
ואנשים דורכים עליהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2004 12:59 |
|
| |
תמהני על חכמי הפרום, הרי אתם אמונים על שיטת הרמב"ם שלא כל דבר מגלים לכל אדם בכל זמן וצריך הכשרות כדי לקבל את האמת כמות שהיא, אז מדוע תקנון של בית יעקב יהא שונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 09:34 |
|
| |
אריק,
תמהני עליך, איך קישרת בין 'סודות' שאין לגלות להמון, לבין הפיכת תפל לעיקר.
הצניעות היא פרט בכל מכלול הציווים, והיא נובעת כתוצאה מכלל, את הכללים עליהם מבוססת עיקר תורתנו יש ללמד, ובתוכם גם את הפרטים ה'חשובים' אך לא להפוך אותם לעיקר!
את הצניעות אפשר ללמד ילד בלי כל קשר ל'סודות התורה'
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 10:08 |
|
| |
לעיני כל ישראל זה סוף כל התורה ודפחח
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 10:42 |
|
| |
ריב,
מדוע את טובעת בפרטים?
העקרון הוא שיש דברים שאין לאמרם ויש דברים שיש לאומרם למרות שאינם נכונים לחלוטין. לכן סוברים חכמי בית יעקב, שצריך להקצין בנושאי צניעות גם אין זו האמת המוחלטת.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 10:50 |
|
| |
אריק,
סליחה אתה הוא זה הטובע בפרטים, כי אילו ידעת הכללים היית יודע שכל הקצנה כדרך חיים מביאה ל'מחלת נפש'
ההקצנה צריכה לבוא רק כדרך ריפוי לזמן מוגבל, והרי הפיכתה של היהדות ל'דת הצניעות' מוכיחה - שסטינו מהדרך ועם ישראל חולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2004 03:12 |
|
| |
שלוימלע,
יש"כ על הבהרת הדברים בנוגע לפערי השפה, אם כי יש לחדד שהחרדיות יוצרת את הפער בין הסטטוס קוו המוצהר לבין המעשים בפועל, בכוונה תחילה. וזה במובן מסויים לא "פער" אלא הגברת הרף התיאורטי כדי למצע ולהביא לשלמות את ההתנהגות בפועל. דוגמתך עם ביתך אמנם יכולה להיות מוצגת כדוגמא ל'חיים כפולים' כבר מגיל צעיר, אך להיפך, אין בחתימה שקר, כיוון שההבדל בין הרצוי האידיאלי למצוי ידוע ומוסכם בין החניכים למחנכים, בין הילדים להורים, בעל לנשותיהם, חסידים למוסדותיהם וכו'.
אם כי לפעמים גם חרדים שאמורים כבר להיוולד עם השכלול הזה, נתפסים ביתר רצינות ל'שפה' עצמה. דוגמא לכך ראיתי בפורום "בחדרי חרדים" כאשר הובא סיפור מצער על הורה שני במשפחה שהלך לעולמו חדשים ספורים לאחר אשתו, וכדי להמחיש את הכאב הפתאומי הובא משפט מההספד של הבן בזה הלשון: "הבן ספד שלא יוכל לקיים יותר 'כבד את אביך ואמך'." אני משער שלעין לא חרדית המשפט עלול לקומם ביותר, לקחת טרגדיה כפולה ולכרוך את כל הצער רק בעובדה שלכת שניהם יחד לא תאפשר לו לעבוד את ה'.
שמחתי לראות שאף אחד באשכול לא מתעכב על המשפט וכביכול מבינים את 'השפה', אך כבר בהודעה השלישית ואילך ההתיחסויות היו רציניות עד כדי כאב רק למשל ההמחשה של הבן.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1204074
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2004 10:34 |
|
| |
Riv ציטטה שיר של זלדה הצדקת (לפי תחושתי הכוונה שם למות בעלה ר' חיים מישקובסקי ז"ל), ועל רקע האשכול הזה לא יהיה מיותר לספר או לגלות כי בזמנו היתה תקופה שלימדו את שיריה בבית יעקב, לאור ההתפעלות העצומה משיריה. אולם נמצאו מי שנמצאו שגילו שהיו לה בעבר, כנראה מתקופת עבודתה בהוראה, מכרים שאינם בדיוק מחוג בית יעקב, ועוד, גילו שבעתון מעריב התפרסם ראיון עמה, ולא שאמרה שם ח"ו דבר שיש בו פגם, אלא עצם הענין שהתפרסם עמה ראיון (אבל העובדה שעם שאר סופרים חרדים לא מתפרסמים ראיונות עמם, אינו כנראה בגלל עודף יראת שמים שלהם אלא מסיבות פרוזאיות יותר והמבין יבין), הספיק כדי להחרים את ספריה ולהוציא אותם מתכניות הלימוד בבית יעקב!!!
ואתם מדברים על התמודדות?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2004 11:00 |
|
| |
עזוב דגים
זלדה צדקת צדקת
אבל לא מספיק צדקת בשביל
להבין, את שפת הסתרים
בבית יעקב לכו ונלכה
מה לך ולעובי מידת הגרביים
היא ריחפה בשמיים
קיוותה להשגות הבורא!
|
|
|
|
|
