|
|
| נשלח ב-16/12/2004 09:31 |
 |
| |
אשר
ל'טור' ול'שו"ע' לא נותרה ברירה אלא לפסוק כפי הרמב"ם.
מפני שהיושר האינטלקטואלי מנע מהם לפסוק אחרת, הם בלבם פנימה יודעים שזו היתה השקפת חז"ל בכללותה
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 17/12/2004 2:58:10
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 02:35 |
|
| |
גב' ריב
הפעם פישלת.
ר' צמח גאון קדם לרמב"ם בהרבה שנים, והרמב"ם פסק את ההלכה במקרה הזה לפי פירושו של ר' צמח גאון.
וגם אם את קנאית לרמב"ם מותר לך לקרא טקסט בצורה מלאה , חבל.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 17/12/2004 23:29:25
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 08:09 |
|
| |
אשר יקירי
דנים אותי בזמן האחרון לכף חובה - ותודה לרגישות שמגלים המנהלים, אני בטח מטריחה אותם עד מיאוס, תפסיקו להתלונן עלי, אין לי כוונה לזלזל באף חכם, אני מוקירה ומכבדת את כולם, ויודעת שגם המנהיגים המנהיגים את העדר, או גם אלה שהתקינו תקנות 'לא נורמליות' כוונתם לא היתה להגיע למה שחסידיהם עשו מהם. אני לומדת את כולם, ומכולם אני מחכימה.(והמון מהחסידות) ובזכותם אני מה שאני.
לא זילזלתי בצמח הגאון, אלא, שמה שניסיתי לומר הוא שהשקפתו של הרמב"ם היא תוצאת כלל כל מה שנאמר לפניו.
ואמרתי עם כל הכבוד לגאון - האם זוהי התבטאות משפילה?
אם כן כל מה שאמר הרמב"ם שהיה בניגוד לחכמים לפניו - אלה התבטאויות משפילות?
ואני רוצה להבהיר נקודה חשובה, בדבר 'מגרעתי', הערצתי המוגזמת לרמב"ם. אני אולי בדעת יחיד בפורום הזה, ואם אני טועה אשמח לתיקון, מאמינה בלב שלם לרמב"ם שאומר ומדגיש בכל הזדמנות שהמשנה תורה, היד החזקה על ארבע עשר חלקיו - ספר ההלכה הטהור, כתוב כסיכום דבריהם של כלל החכמים,מכלל כל התורה שבע"פ שהיתה לפניו - עד לזמנו הוא.ואין לו שום העדפה או נטייה לדעתו שלו בפסקי ההלכה - אם יש לו מה לומר כדעתו הפרטית הוא מציין זאת. ואני מסתמכת על דבריו, ועל 'שבועתו' שעשה עבודתו באמת ובתמים לשם שמיים. וזאת כנקודת מוצא, מבלי לבדוק ולחקור אחריה כלל. מבחינתי זו עובדה -ועיקרון.
כך שאינני מזלזלת באף אחד מהחכמים שקדמו לרמב"ם -
אם כך משתמע, אבקש סליחתו ומחילתו של הגאון, וכל מי שנפגע מדבריי.
תוקן על ידי - riv - 17/12/2004 8:52:26
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2004 23:35 |
|
| |
יצחק יונתן,
נשאלתי בטרוניה מדוע איני משיבה לדבריך המנומקים אלי. בדקתי ואכן מצאתי שענית לי באריכות. הייתי משיבה לך אלמלא היה עלי מוראם של מנהלינו שלא להסיט את הדיון, והרי יש שאומרים שקפידתו של רבנו כקפידת בית דין של שבעים.
אם כן, אסכם ברשותך, כמאמר מוסגר, טרם יוחזר המיקרופון לעיקר הדיון באשכול, את נקודות ההסמכה והמחלוקת בינינו כפי שאני מבינה אותן:
~ שנינו מסכימים שיש במקרים רבים יותר מדרך אחת לפרש טקסט תלמודי (שמעצם טיבו אינו מתמסר בקלות לפרשנות מונוליטית אחת).
~ שנינו מסכימים שיש גבול לפרשנות ואמנם אין אדם רואה אלא מהרהורי לבו וכו' ואין אדם אלא תבנית נוף מולדתו וכו', בכל זאת יש לכבד את הטקסט ואין להעמיס עליו ממה שאינו נמצא שם ממילא.
~ אנחנו חולקים בשאלה מהם גבולות הפרשנות. במקרה הנדון אין אנו מסכימים מה נחשב פרשנות לגיטימית שעולה היטב מן הדברים ומתי הפרשנות היא מופלגת.
~ עוד מחלוקת - בעוד שאני נוטה לראות פרשנות בכלל, ובכלל זה שלך ושלי, כפרי של שלל האמונות, הדעות והפרקטיקות של כל אחד מאיתנו וכפרי של הוויתינו וחוויותינו, דומה שאתה סבור שניתן להיות אובייקטיבי ונטול פניות.
האם מקובל עליך?
השאר יסופר [אולי] באשכול על גבולות הפרשנות וגבולות הפירוש.
שבוע טוב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 00:27 |
|
| |
שבוע טוב ומבורך,
ראשית, למען הסר ספק, לא אני הוא זה שבא בטרוניה ח"ו, ולא ידענא ליה. אמנם, גם ברוך יהיה, שבזכותו זכינו לסיכום הבהיר הנ"ל.
אני מסכים לצורת הצגת הדעות, מלבד הנקודה האחרונה: אינני טוען כי יכול אדם להיות סמוך ובטוח כי פרשנותו היא היא האמת האובייקטיבית, ואני אף נוטה לומר (בניגוד לכמה מן החברים החשובים כאן) כי לעתים רבות אין פרשנות אובייקטיבית אחת. עם זאת, הטענה כי אין אדם יכול להיות בטוח כי הגיע לפרשנות אובייקטיבית האחת הנכונה (גם אם נניח שיש כזו) אינה שקולה לטענה כי אינו יכול להיות בטוח לגבי פרשנות אחת מסויימת כי היא שגויה בעליל. כפי שניסיתי להבהיר בסוף הודעתי הקודמת, בדרך כלל הרבה יותר קל להשתכנע שמשהו לא נכון, מאשר להשתכנע שמשהו אחר הוא הוא הנכון, ודו"ק.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 02:55 |
|
| |
הזנחתי קצת את המעקב אחר הדיונים באשכול זה, ואני מבקש לחזור לשיר של זלדה שציטטה riv, 'כאשר חי המלך'. מתברר למרבה הפלא, לאור הויכוח כאן על מיתודות של פרשנות ושל הבנת טקסטים וכו' וכו', וכן על השאלה האם יש מקורות בתלמוד לצניעות, שגם שיר של זלדה יש לדעת לקרוא ויש לדעת להבין. השיר הובא לאשכול כאן משום שנזכרה בו המלה 'צניעות' שהיתה כאשר חי המלך ונעדרה לאחר מותו. אין שום ספק ש'צניעות' בשיר של זלדה אינה ה'צניעות' שעליה אתם דנים כאן!!!
בשיר מדובר על חיי צניעות, על פשטות, על הצטנעות, על חיים שקטים ושלוים, שהיו כאשר חי המלך, ועל הפנימיות שנחשפה ונעשתה מרמס לחודרים לפרטיותה לאחר מות המלך.
אין כל מקום לויכוח כאן על אפשרויות שונות של פרשנות שכן ל'צניעות' במובן של התקנות בבית יעקב אין שום מקום בשום הקשר, בשיר הזה. מי שהכיר את זלדה יכול פשוט להרגיש את התהודה שיוצאת מן השיר הזה, ומרעידה את מיתרי הנגינה של הרגשות ושל אישיותה הרגישה עד להדהים של זלדה. אגב, באופן אישי, זלדה היתה לבושה כדרך אמותינו וסבתותינו הצדקניות, ואף לא בפיאה נכרית, אלא בשביס מדורות עברו, ואצ"ל שגם בצניעות גמורה בשני המובנים של המלה הזו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 10:12 |
|
| |
דגים,
ולמה תחשוד באינטיליגנציית הקוראים בפורום, שיטעו ויבינו שהשיר הובא כדי להשוות 'צניעותה של זלדה' לתקנות ה'צניעות בבית יעקב' הרי זאת היתה המטרה, להראות את ההבדלים,במובן הרחב של המילה - לפחות מבחינתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 12:08 |
|
| |
אם כן מדוע הובא השיר של זלדה לפורום כאן. מה לצניעות במובן של פשטות, פנימיות והתכנסות פנימה, לצניעות בלבוש ובהופעה נשית?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 12:11 |
|
| |
צניעות במובןהרחב והאמיתי שלה לא עוסקת בפרטי לבוש - הצניעות היא 'מידה' אותה רוכש אדם כמעלה פנימית, נפשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 12:51 |
|
| |
ריב
עכשו ראיתי שלעיל כתבת שלשולחן ערוך ולרמב"ם לא היתה ברירה אלא לפסוק כרמב"ם, והסיבה היא שהם ידעו בליבם פנימה שהוא צודק. זה היה יושר אינטלקטואלי, שהראה להם היא הרמב"ם היטיב לשקף את דעת חז"ל.
ובכן, איני מסכים עם דברים אלו.
א. הטור לא פסק כמו הרמב"ם. בדרך כלל, הוא פסק כמו אביו, בשעה שהיו מחלוקות ביניהם.
ב. השולחן ערוך פסק כמו הרמב"ם, אבל תפיסת העולם שלו היתה שונה למדי, אולי לגמרי, מזו של הרמב"ם.
לדיון בנושאים אלו פתחתי אשכול חדש, ואת (וכולם) מוזמנת לעיין בו.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1227796
נא לא לכתוב בנושא זה יותר כאן אלא שם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 13:57 |
|
| |
riv ויצחק יונתן (בפעם הזאת אעבור על מקרא מפורש, ואענה על riv...)
אובייקטיביות היא מיומנות נרכשת. ככל מיומנות נפשית, אי אפשר להגיע לתכליתה, אך אפשר להשיג השגים נכבדים.
ככל שאדם מודע לעצמו ולמניעיו, יותר, כך יותר הוא מסוגל לאובייקטיביות.
זו תכלית תורת המוסר שלמדנו הגרי"ס שצ"ל.
|
|
|
|
|
