חשיפת סודות התורה ברבים

"אני רואה שהחלטת זה לא מכבר,"
מה זאת אומרת "החלטת?" הוא החליט את זה כברירת מחדל, ולא כהכרעה הלכתית.
 כך ברור משאלתו.

יש צדק בדברי מיכה, אך למעלה מכך - ישנם אשכולות רבים שטרם פתחתי, וכל עוד לא אקבע לעצמי מהו מעמדתם ההלכתי, אני נזהר מלפותחם. אני בהחלט סקרן וחקרן, אך רואה עצמי ככפוף להלכה במאה אחוז. האם זה אומר שעצכ"ח לא בשבילי? זו בדיוק השאלה!

עד כה טרם קיבלתי מענה לשאלתי, או נתונים שיעזרו לי לענות לעצמי.

_________________

מיכה,

ברירת המחדל הטבעית הי "שב ואל תעשה". אם אדם קם ועשה - הגיע הנה ומשתתף - כנראה שזו אינה ברירת המחדל אלא רצונו. אם אח"כ הוא גם בא ושואל את הנוכחים במקום האם מעשיו (וא"כ באופן שרירותי גם מעשיהם) כשרים כנראה שהוא מחפש הצדקה, אם היה מחפש תשובה אמיתית הוא לא היה שואל את הנחתום על עיסתו.



צבוני,

ברצינות, אתה חושב שאם יש לך שאלה לכתית על מקום לימוד מסויים זה הגיוני לברר אותו באותו מקום? לי זה נראה אבסורדי.

_________________

מ. זוהר

זוהר
זה נשמע כאילו עצכח זה איזה ישיבה קטנה וציבוני הוא בנו של גביר הפונה למשגיח ושואל אם המקום ראוי להרשמה ותרומה או שמא הוא מקום מינים .
פורום של אנשים חקרנים וסקרנים עם אוריינטציה אינטלקטואלית כפורום הזה יכול וצריך להתמודד עם שאלות מעין אילו המנסות לברר את אופיו שלו.

מישקולצר,

עצכ"ח למיטב ידיעתי הוא מקום לימוד, לכך הוא הוקם וכך אני לפחות רואה אותו. נכון, זה לא דומה לישיבה סטנדרטית ולא רק בגלל הוירטואליה, אלא גם בגלל התכנים והמשתתפים, צורת הדיון והתכנים וכו'. אבל בסופו של דבר המקום כאן הוא מקום ללימוד וליבון סוגיות ותמיהות גם כאלה שאינן נמצאות בכל בית מדרש רגיל.

מסתבר שחברי הפורום אכן יכולים להתמודד עם שאלה שכזאת. אבל בכל אופן שאלתי את צבוני בהתחלה האם הוא מעוניין שיגידו לו שהוא חוטא או שירגיעו את מצפונו. מדוע שאלתי זאת? כי לדעתי הוא פשוט לא שואל את השאלה במקום אובייקטיבי. מנפ"ש, אם הכותב יכתוב שאסור, הרי שהוא אדם שאין לסמוך על דבריו מכיוון שהוא בעצמו גולש כאן, ואם התשובה תהיה שמותר הרי אין הנחתום מעיד על עיסתו.

לכן לדעתי אם לצבוני יש שאלה ספיציפית שיציגה בצורה מנומקת. כגון: "ראיתי שאתם דנים בנושא X, לעומת זאת ראיתי Y שאסור לדון בכך, איך אתם מתמודדים עם הנכתב באותו מקור" או כל סגנון רציני ולא הפרחת שאלה סתם. שאלה שנראית כמיתממת כגון שלו "האם זה טוב לעשות מה שאתם עושים או אולי לא?" נשמעת לי אבסורדית כאן, ואינה מצריכה התייחסות.

אגב צבוני, יש הרבה אשכולות שדנו בבעיית התכנים בעצכ"ח, בצורת הכתיבה ובכל מה שמפריע לך ושעדיין לא מפריע לך. אולי תנסה לחפש באשכול מראה המקום המעוגן בקודקוד הדף הראשי (ואולי לינקי יסייע?).

_________________

זוהר

נניח שהגעת לעיר עייף ויגע - האם תבחר כברירת מחדל - שב ואל תעשה - עד שתשב כמה שעות בבית המדרש של הנחתומים ותברר את טיב הלחם של כל אחד?
ידוע הרי שכל אומן שונא לבני אומנותו. וידוע גם שאומן הוא המבין ביותר בענייני אומנותו. אם יש שני נחתומים בעיר - האם תלך לשאול את שמעון לגבי ראובן ותסתפק בזה?

זוהר

"ואם התשובה תהיה שמותר הרי אין הנחתום מעיד על עיסתו."

הרי ברור שצבוני לא ציפה לתשובה במילה אחת "מותר" או "אסור" הוא ציפה להצגת דעה (שבעצם הצגת דעה בדר"כ מונחים סנטימנטים מסויימים), וכמובן גם הסבר ונימוק.

מיכה,

אולי לא מספיק לשאול את שמעון לגבי ראובן, מה אתה באמת מציע? לסמוך על ראובן עצמו?

_________________

מ. זוהר

ואם הנחתום יעיד על עיסתו בצורה מנומקת? תקבל?

אני מציע שהרוצה לבדוק את הנחתום לא ישאלו בתמימות ילדותית האם עיסתו משובחת, אלא יטען לו מדוע עיסתו אינה כזו ונראה איך הנחתום יתמודד (וכפי שכתבתי לאורך השנים שעצכ"ח קיים נערכו דיונים רבים ע"כ).

_________________

מ. זוהר

זוהר

לפעמים אפשר לשאול את שניהם, לפעמים אפשר לגשת לצד שלישי. אמנם כאן זה בעיה, כי אנשים לא נוהגים לסמוך על פסיקות הלכתיות שלא ניתנו ע"י מישהו מוסמך, מכיוון שהסברה היא שזה מגיע "משמים" ואין טעם לשאול בזה לדעת בני אדם. אמנם כבר אמרו מי שאמרו, שמנהג ישראל תורה וכדומה, ולפעמים מנהג עוקר הלכה. פעם אמרתי את זה לאח שלי והוא אמר: כן, אבל רק מנהג שמקורו בת"ח. אמרתי לו: ואיך תדע את המקור? והוא הגיב, בשתיקה.

(אגב, בעניין מנהג, כתוב בירושלמי, "כל מקום שהלכה רופפת בידך - הלך אחר המנהג", חשבתי, שבעצם ניתן לראות זאת כעיקרון - כאשר אתה מסתפק מה לעשות, ואינך יודע אפילו מה לבחור כברירת מחדל - אזי אל תתחבט, ופשוט תעשה מה שכולם עושים. ואולי ניתן להרחיב זאת גם למנהג עצמי, כלומר שאדם לא יחבט את עמו יותר מדי ונמצא שומם, אלא מה שנקרא בפי העם "לזרום". כמובן, צריך להיזהר שזה לא יהיה "זרמת סוסים" "אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, אבל אתה מבין שיש פה שני צדדים של התנהגות, שלפעמים צריך את זה ולפעמים צריך את זה.)

למעשה הבעיה מתחילה כבר מהחומש, שכתוב "לא תסור" ומצד שני "בפיך ובלבבך לעשותו", וכבר ידוע שיש מח' בבלי וירושלמי, אם אפי' אומר לך על ימין שהוא שמאל, או דווקא כשאומר לך על ימין שהוא ימין. ושוב, נראה שלפעמים זה נכון ולפעמים זה, בחינת אודא"ח. אם יש לך או למישהו אחר קריטריונים מתי כל אחד נכון, נשמח לשמוע.

מיכה
מבלי להכנס לויכוח רק פשט -אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל- שמע בקולו, ויש לדייק למה הגמרא נוקטת דווקא ימין ושמאל, ולא מזרח ומערב?

מערב יש רק אחד ומזרח יש רק אחד, על זה לא יכול להיות כל ויכוח,
 אבל אם אתה עומד מול הרב שלך, הימין שלו הוא השמאל שלך, - אומרת לך הגמרא על תעמוד נגד הרב, ש הימין והשמאל יהיו מנוגדים, עמוד לשמאלו, ואז הימין שלך והימין שלו יהיו זהים.

בפרשת השבוע אומר אברהם ללוט- אם תימין אשמאילה ואם תשמאיל אימינה. ר"ל אם תלך שמאלה, אני אהיה לימינך, ואם תלך ימינה אני אעמוד לשמאלך.

ובענין הויכוח- מי שחושב וחושש כפי שהשואל החושש, אין מקומו בין הרפתקנים מחשבתיים.

_________________

מודה ועוזב