חשיפת סודות התורה ברבים

האם אתה מכיר מקרה בו אדם כתב באופן רציני תיאוריה על ראויים ואינם ראויים, וכלל עצמו בקבוצה השניה?



אוי לשכן ואוי לשכנו

מי כתב את הדברים הבאים (הסגנון ודאי יזהה את הכותב):

גדולי הדעה מלאים הם יסורים על שאין ההמון נותן להם את האפשריות להביע את מחשבותיהם הגדולות. והיסורים הללו, והאימה הזאת מפני ההמון, איננה באה מתוך מה שהם יראים שמא יזיק להם ההמון, בגופם או בממונם, בכבודם או בכל אשר להם. אין ראוי אדם להכנס בגדוד של טהורי המחשבה, שהם הם גדולי הדעה באמת, אם לא נצח כבר את היראות השפלות הללו כולן. אבל יראים הם מפני ההמון מאהבתם אותו, ומהאחריות המוסרית הגדולה שבנפשם של מאורי עולם הללו, יראים הם שלא יזיקו את ההמון הכללי, שלא יפסידו את מוסרו ושלא יהרסו את קיבוצו, בזה שיתנו לו טוב גדול כזה שאינם יכולים לקבל אותו ולא ליהנות מאורו, כהבעת מחשבותיהם הגדולות של הגדולים הללו בטהרתם, שההמון מוכן הוא תמיד לקלקל את מגמתם ולטשטש את צורתם, ולהבינם באופן כל כך מסורס, עד ששפע האור הזה הוא עלול רק לשבר את כליהם הקטנים, ולאבד את מדת הטוב המוגבל שלהם, שהם מחזיקים בו לפי מדתם.

הרב קוק?

אריק
תיארתי לעצמי שאתה תהיה זה שיזהה...

ועל זה נאמר: חיישינן לגומלין.

הרבה סוגי אנשים יש בעולמו של הקב"ה וכשם שאין פרצופיהם שוים כך אין וכו', בכלל האנשים הללו יש אנשים שאם יחשפו לדעות מסוימות עלולים להיות בהלם פסיכולוגי, ועלול להשפיע עליהם בצורות שונות. קח אדם שבא מרקע משפחתי של מקובלים ותסביר לו למשל שהכל הבל, חרב עליו עולמו, כמו שתוכיח לחסיד שהרבי שלו משכב זכורניק, הרי הוא יפסיק להאמין בכל היהדות ועולמו נהפך לו.
ואע"פ שאנו מדמים שחברי פורם זה כבר נחשפו וכבר בקיאים בהויות דאביי ורבא ובדימיונות העולם הזה, וכי בשביל שאנו מדמים נעשה מעשה ?
וגם שהכל נכנסים וא"א לדעת מי יכנס ולאן ילך.

הרשבא,

כפי שנאמר כבר, כאן יש פינה קטנה בה נלקח בחשבון הסבל הפסיכולוגי של אלה החיים בסתירות מפני מה שהסתירו מהם. [עדיין לא נודע על מי שקיבל כאן הלם פסיכולוגי ורק נודע על מתן הלומות וירטואליות.]


לנושא האשכול, אביא מה שנתעורר באשכול סמוך ש"ואת צנועים חכמה" אינו מדבר על חשיפת נושאים לדיון ראשוני, אלא על ההעמקה הרצינית לעמוד על בורים של דברים הנמשכת לאחר ההערה הראשונית וזו אכן ראויה יותר באישי.

אני חושבת שהעולם היום ממילא כבר לא נותן כמעט מקום לסודות. עצם קיום האינטרנט, למשל, מאפשר פתיחות ונותנת לכל אדם להגיע לדברים שלא היה מגיע אליהם אחרת, בלי שום קשר לפורום ספציפי זה.
שלא לדבר על כל המרכזים ללימוד קבלה למשל, שצצים ולא מחייבים ידע בסיסי ביותר ביהדות.
אז למה אנשים שחשופים בצורה זו לקבלה, לא יוכלו להיחשף גם לאביי ורבא?

חופשיה

ברוכה הבאה אל הפורום!

א. זכיתי לכוון לדעתך. גם אני סבור שבעידן שלנו אין טעם לנעול את הדלת בפני נסיונות לשאול, מפני שהם יחזרו ויאלצו אותנו להתייחס אליהם.

ב. יש הבדל גדול בין מכונים לקבלה לבין היהדות כפי שאני מבין אותה וכפי שהפורום דן בה, לפחות לפי כוונת מייסדיו.
ספציפית, המכון לחקר הקבלה הוא בעצם מסגרת של כת, עם כל התופעות השליליות הנלוות לכך. היה על כך אשכול בעבר בחדרי חרדים. אם תרצי, אפשר להסביר זאת כאן, באשכול נפרד אמנם.

השאלה לפיכך אינה על אלו שנוהגים שלא כדין ושלא כיושר. השאלה היא מה אמור לעשות אדם שרוצה לנהוג לפי הדין והיושר. האם מותר לדון בפומבי בנושאים שנחשבו משך רוב שנות ההיסטוריה לטאבו, שאין דנים בו אלא יחידי סגולה ובסתר. וזו היתה השאלה של האשכול, ובדבר זה אני למד מדברים שאנו שוים - שעתה זה מותר והכרחי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

האם יש מקום לגלות "סודות" גם בפני לא דתיים כדי לקרבם?
מכמה ניסיונות שהיו לי, ראיתי שחשיפת סודות לא משאיר רושם כלל. לאלו שאין רקע מינימלי בפילוסופיה כללית-מערבית, חסרים הכלים לקלוט ולהפנים רעיונות מופשטים.

אַל־תִּתְּנוּ אֶת־הַקֹּדֶשׁ לַכְּלָבִים וְאַל־תַּשְׁלִיכוּ פְנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים פֶּן־יִרְמְסוּם בְּרַגְלֵיהֶם וּפַנוּ וְטָרְפוּ אֶתְכֶם

ת"ר היכי קאמר? פן ירמסום ופן יטרפו או דלמא פן יטרפו קאמר ומאי טעמא יטרפו אתכם דלא מוקירו לקודש ולפנינים? אמרי רמיסת הפנינים נמי ריעותא הויא ולא סגי דלא קאמר לה קרא כמה שנאמר: חָכְמָה וּמוּסָר, אֱוִילִים בָּזוּ׃ בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל־תְּדַבֵּר; כִּי־יָבוּז, לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ. איכא דאמרי תרתי לריעותא קאמר חדא פן ישחיתו את הקודש ואת היקר וחדא פן יטרפו אתכם דלא לפנינים ולקודש עיניהם אלא לטריפת בשר. ואיכא דאמרי לצדדים קאמר: אל תתנו את הקודש לכלבים פן ירמסו ברגליהם ואל תשליכו פניניכם לפני החזירים פן יטרפו אתכם. מקשי עלייהו ירמסו הו"ל למימר והא ירמסום קאמר? קשיא! אלא מחוורתא כלישנא קמא.
 
אמר ליה בוגאה לסיועיה לאנסזיא 'את הקודש' אלו 'סודות' 'פניניכם' אלו מאני דפילוסופיא. לייט עלה אליהו וילנאה דבעא קודש ללא פניני דלא כמיימונאה סבא דסבר דהא ללא הא לא סגי. מקשי עלה אמאי קא קרי להני כלבים ולהני חזירים? א"ל בוגאה, כלב אין לו בושה וקודש ענווה יש בה כדתני ר' פנחס בן יאיר ומכללא דענווה בושה, חזיר יש לו טינוף ובור ללא מאני דחכמתא טניף קא חשיב וכמאמר חכמי עתיקאי כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו.

תוקן על ידי בוגיעלון ב- 11/01/2008 7:55:22

תמה תמה אקרא, ופליאה שגבה ממני,
הלוא כל המתדיינים (פרט לכמה בודדים) מסתתרים, תחת שמות בדויים,
ונזהרים לנפשם פן ח"ו וח"ו יוודע בגויים מי ומה הם, ופן ירעו להם, או לזרעם וזרע זרעם.
האין זה מעיד על הצורך בהסתתרות, בכיסוי, בסודיות.
דומה שבכל הזמנים הייתה קיימת התופעה של הסתרה ואי גילוי דברים, ו/או מחשבות
וכל כיוצא בזה. לצערנו, ועל אף המערביות שהשתלטה על חיינו, לא עבר עדיין מן העולם
הפחד והמורא מפני מה יאמרו, מה יעשו, בכולל, בביהמ"ד, בבית הספר,
בסמינר, בישי"ק או בישי"ג.
ובהמשך לכסילים ולחזירים, כבר עסקו חכמינו ז"ל בסתירה בין 'ענה כסיל ...', ובין 'אל
תען כסיל ...'. כ"ש וכ"ש החשש מפני 'פן תשווה בעיניו...'.

למשל, מאתגר מאוד לכתוב משהו ש'מסתברא' אינו יודע, ועוד יותר משהו שרבו לא ידע,
ועכ"פ לא ידע לפני שבא לכאן.ומה דעתו על מי שאינו יודע ללמד לשונו לומר איני יודע.
בכלל, יש לי רתיעה מאלו שיודעים הכול, ושאי אפשר ללמדם דבר.
חוששני שגם בין הגדולים, הרבנים והפוסקים, יש להבחין היטב
בין המסוגלים לומר: 'טעיתי', 'חוזרני בי', 'לא ידעתי' 'איני יודע',
ובין אלו שבלקסיקון שלהםהמלים הללו אינן מצויות.
וכבר הוכרו על כמה וכמה מהם, שהם כאלה. 

החזו"א מסוגל היה לכתוב שהטעות מצויה תמיד, וש'אני טועה תמיד' בין בסברה ובין בגמרא,
ואפילו לא היה מתבייש בכך, אילו לא היה חושש שיש בכך [באי בושה] פגיעה בכבוד התורה.

לצערי נוכחתי, כמה וכמה פעמים בגדולים שטעו טעויות פשוטות, גלויות וברורות, שאי אפשר
לקיימן בשום אופן. ולא חשו ולא זעו, והתעטפו במידת השתיקה. וראה למשל מן החדש, חדש
באשכול סמוך על אחד מגדולי זמננו, שככל הנראה טעה, ובעל דבביה, טען בפניו, והשיבו, אבל
על הפרט של הטעות לא הגיב, ולא אמר טעיתי, או חוזרני בי!

חכמים יודעים שבכל תהליך מחשבה יש מן הניסוי והטעיה,
ואין בעולם מי שבכוחו לחשוב מחשבה נכונה ואמיתית במשקל ראשון, ללא מחשבות בלתי
נכונות, ניתוחן ודחייתן. וכבר כתב על כך הגרא"א דסלר זצ"ל מאמר נפלא, על היצר העצום
של חכמים, שמחשבתן הראשונה תתגלה כנכונה, ואשר במחיר השוחד הזה, הם מסוגלים
לעוות, לשבש ולקלקל גם את הידוע והמבורר.

כן כתב הראא"ד על 'משה כתוב, והרוצה לטעות יטעה', לומר לך שהטעות מצויה אצל מי שרוצה
בה, ל"א הרצון קודם לטעות, והרצון גורם לטעות. בסביבתנו היו אומרים, כתוב כדרכך, ומי
שאינו מבין ישאל משכנו ומגרי ביתו.

אם זכרוני אינו בכזיב, הכתיר רבי יוסף בן יהודה ן' שמעון ן' עקנין [ואע"פ שנמנו וגמרו
חוקרים ששנים היו, עדיין לא נחה דעתי, ואף לא להפריד את חיבוריהם כהוגן] שםפ
אחד מספריו 'התגלות הסודות' [פירוש לשיר השירים?]

ובדרך אגב, קשה, היאך סודות התורה, והקבלה שהייתה פעם סוד בתוך סוד, נודעו. ואם כך
דברים שלא נגלו לקדמונים איך נודעה לאחרונים?
כיצד נודעה למאוחרים. אם הקדמונים לא גילוה, לא כתבוה ולא פרסמוה?
ולולא דמסתפינא אמינא שזה עומק דברי מהרלב"ח בתשובתו בעניין הגלגול וסודות התורה.

ואזכיר מה שמובא כמה פעמים בגמרא ובחז"ל על דברים שאסור לדרוש אותם ברבים, ועל דברים
שאין לאומרם בפני עמי הארצות, והבקיאים ידעו במה דברים אמורים.

עכשיו, תוך כתיבת הדברים, אני שומע ל'פוסק' הרדיופוני, שנותן מוסר לשואל ששאל על ספר
זוהר, ועל פירושים שאין לעיין בהם וכו' וכו'. התחושה היא, שהוא ואביו אינם יודעים לומר 'איני יודע'.
וכאשר לעתים נדירות הם אומרים זאת, הם אומרים בקול של 'אתה לא ראוי שאדבר אתך על כך'.

הרבה הרבה יש להאריך בענין זה, אך ככתוב:
כבד א-להים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר!

_________________

עינא פקיחא ונהורא מעליא

דגים ,

נא , לשון מהרלב"ח להכא , שאין יד הכל ממשמשת בו .

"כתוב והרוצה וכו" כבר הקדימו לראא"ד רא"ו בקו"מ .

דגים
לזה התכוונת?

מתוך פרויקט השו"ת

שו"ת מהרלב"ח סימן ח

ובענין השאלה הג' ששאלת אם אמונת הגלגול הוא דבר הכרחי להאמין בו הכל. גם אם מות' לדרוש בו ברבים. דע כי בעונותי עדיין לא זכיתי לחכמה הזאת יען כי לא ניתן לאדם רשות להבין בה מעצמו ולחקר עליה אלא כשמה כן היא שצריך שיקבל אותה מרב שקבל גם הוא ובזמן הזה (לשם) בארצותינו לא היו נמצאי' אנשים כ"כ שלמים בה. האמנם בדבר הזה הפרטי כבר ראיתי ובינותי בספרים ומצאתי כי חכמינו ז"ל אותם שהיו אחרי חתימת התלמוד ימים רבים נחלקו לשני כתות: הכת האחת כת החוקרים בעיקרי האמונות כפי שכלם לבד ומתעסקים בחכמות החצונות. ובלבם של אלה קשה להאמין האמונה הזאת יען כי כפי השכל יש עליה קושיות שלא השיג שכלם לישבם.

אמנם יש כת אחרת גדולה מאד מחכמי ישר' המאמינים וכלם כתבו עליה כי היא אמונ' אמתית ועיקר מעיקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו. וכלנו אנחנו מחוייבים לשמוע דברי אלו האחרונים. ולהאמין האמונה הזאת בלי שום פקפוק וספק כלל. האמנם לדרוש בה ברבים נראה ודאי שהיא דבר בלתי הגון מאד כי לא טובים אנו מאבותינו ורבותינו ע"ה אותם שכתבוה בספריהם ולעולם לא דברו בה כי אם ע"ד רמז וחידה וכתבו עליה שהיא סוד גדול. ולשון הרמב"ם ז"ל בפירוש איוב יעיד שכתב שם וז"ל

ואם תחפוץ להבין הסוד הגדול הזה לבך תשית לדעתי וכליותיך תשתונן ועל חטא תת"אונן. ותסיר מעל פניך הענן תראינה עיניך המלך והמלכה. ותצפה לגאולה. תראה שני עפרים. תאומ"י צביה. והגזרה והבניה. עכ"ל ז"ל רמז במלת תת"אונן לאונן: המלך והמלכה יהודה ותמר כלתו תצפה לגאולה בועז שהיה גואל. תאומי צביה פרץ וזרח והגזרה מיתנא דאיתגזר. והבניה. בנין היבום. הרי הרב ז"ל שדבר בדבר הזה בדרך סוד ורמז וחידה. כל שכן אנחנו האחרונים שכלנו בערכו כגמול עלי אמו גמול ידו הדה נאם הצעיר לתורה ולתעודה. ולכבודך גבר כחו כיהודה. לוי בכמהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל:



שו"ת מהרלב"ח סימן עה

שלא לדרוש ברבים ובפני עמי הארץ דברים שהם כבשונו של עולם.

ועל אשר נפלאת על אלו הדורשים ברבי' ובפני עמי האר' בספירות ובגלגול ושאר דברים אחרים מסתרי תורה. גם בעיני יפלא הפלא ופלא ועתידים הם ליתן את הדין וכבר קראתי תגר עליה' בקונדריס שכתבתי לך זה ימים רבים והבאתי ראיה מהראשונים שהיו חכמים באמת בדברים כאלו שהם כבשונו של עולם הלא הם הרמב"ן ז"ל ונושאי כליו ולא דברו בהם כי אם ברמז וחידה כך היא דרכן של הבאים אחריו יודעי תורה ונוצרי תעודה.