|
|
| נשלח ב-23/11/2004 18:28 |
|
| |
חבצלת וכולם
יש תוכחות שבתוכן מסתתרת מחמאה. יש מחמאות שבתוכן מסתתרת תוכחה.
אני מרגיש שאני יוצא וידי ועל ראשי. איפה האיקון הזה?
על כל פנים -
אני סבור שחשוב להבחין -
א. בין רמות שונות של בני אדם. לא כל אדם הוא ברמה שאת מצפה ומייחלת ממשפחת מיימוני, משפחת שחר, או כל המשפחות האחרות.
ב. בין תקופות שונות אצל אותו אדם. כאשר אדם עומד בנסיון, קראתי בשם הבעש"ט, נוטלים ממנו את כל המדרגות. כאשר אדם עומד, למשל, בנסיון הכעס, יתכן שדווקא לחשוב על אשתו "הקטנה והעלובה שזקוקה לו" יכול לחסום את הזעם המתפרץ.
ואם הוא אינו בקיא ברזי הזוגיות ואינו יודע לגלות את האהבה המסתתרת בלבבו לאשתו, אזי יש בכך צורך.
אם אלו תופעות שאינן מוכרות לך, אני יכול רק לקנא בך.
לפיכך, נראה לי שהשאלה העיקרית אינה להצדיק את הניסוח. אם המטרה היא לפנות למי שאינו מסוגל ליותר, זה נראה מוצדק.
הבעיה שניתן להצביע עליה היא באיזה ניסוח לבחור. זאת, כיון שאני עצמי סבור שצריך תמיד להשתדל להעלות את הרמה של הציבור שאליו פונים, ולא לרדת דווקא אליו.
ואם זו הטענה, אזי אני מודה לך. צריך לחפש ניסוח שמרומם את האדם - ואת רעייתו - ואת הזוגיות - ולא מלמד אותו להשתמש כלפי עצמו במונחים פחות אציליים.
(המיימונית מלאת הערכה על שדנת אותי לכף זכות).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 16:42 |
|
| |
ידעתי שהשיר המופלא של הרב אבינר מזכיר לי משהו.
ידעתי ידעתי ונזכרתי (יגעת ומצאת וגו') - יש שיר יפהפה של ארז ביטון בספרו 'מנחה מרוקאית' ושמו - 'שיר נער שוליים ועובדת סוציאלית'.
נראה לי שהרב שאל במודע או שלא במודע מן השיר הזה, שבו מדבר נער שוליים על העובדת הסוציאלית שלו. אלא מאי, בעוד שהשיר לשונו פיוטית ומורכבת השיר של הרב אבינר ... נו, כבר נאמר עליו מספיק.
השיר מובא לעיונכם. שימו לב בעיקר לשורה האחרונה בבית השני.
שיר נער שולים ועובדת סוציאלית
שימי לב
זה לא לדבר בפרחים
ולא בזמירים
ולא במלאכים.
שמת לא
לא יכולתי לדבר.
דומם הייתי בטווח ריחך המפכפך סבלני לאט,
דומם הייתי מדמה את ידך
ציפור אירופאית-קטנה
שימי לב,
עקבתי אחריך
מאז עמדתי על דעתי
את היית עקבית
עד טירוף הדעת.
ועכשיו ידי מגעת,
עכשיו אני רשום בקוים הרכים
בריח הנכון,
עכשיו אני אפילו חכם ממך,
ציפור אירופאית קטנה,
במזרח התיכון
את סולויג שלי.
ועוד דבר קטנטן -
מיימוני,
אני שואלת את עצמי ולא מצליחה להגיע לידי תשובה סבירה - מי צריכות להיעלב מן ההשוואה של הרב המשורר, הרעיות שמשווים את תפקידן לעובדות סוציאליות או העו"ס שמשווים אותן לרעיות.
עם כל האידיאליזציה הדביקה הזו של הרעיה העו"ס הקטנה, אני מציעה לך לשאול את המיימונית האם היא מכירה מקרים שבהם רעיה / עובדת סוציאלית נוהגת בחומרה ובנוקשות ולא באופן הרכרוכי שמתאר אותה הרב אבינר. אולי היא עשויה אפילו לשפוט לחומרה את בן הזוג / הפציאנט, אולי אפילו בחומרה מוגזמת על לא עוול בכפו?!
תוקן על ידי - שחרית - 24/11/2004 16:46:51
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 16:54 |
|
| |
.
אם העו"סית היא הסולווג שלו, משמע הוא חוזר אליה מסופו של כל מסע...
היא נכשלה בתפקידה, גידלה פר גינט במקום אזרח עצמאי...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 18:00 |
|
| |
מואדיב,
אייקון מנופף בשמחה.
רק כדי להסביר, מואדיב מתסמך פה על הקריאה של ביטון בסוף השיר לעובדת הסוציאלית "סולוויג שלי". סולוויג היא דמות במחזה 'פר גינט' של איבסן ובו גבר קל דעת וחובב ריגושים עוזב את אהובתו סולוויג ויוצא לציד הרפתקאות. בסופו של המחזה מתברר שמה שהנחה אותו במסעותיו היה לבה האוהב של סולוויג שחיכתה לו כל אותן שנים. כשהוא מבין זאת הוא חוזר הבייתה, אך אבוי - עם בואו מתה סולוויג [אגב, שימו לב לדימיון הרב למחזה 'פונדק הרוחות' של אלתרמן. הלה טען שמעודו לא קרא את 'פר גינט'].
אבל שים לב שאם תיקח את הדימוי לסולוויג של איבסן עוד צעד אחד, תתווסף לו משמעות אחרת ואלימה למדי -
מחד גיסא, פר-גינט חי בזכות הלב הפועם של סולוויג [איה הדימוי של האישה המסכנה והתלותית שצריך לחזר אחריה?]
ומאידך גיסא, מסעותיו של פר-גינט הורגים למעשה את סולוויג [איה התמונה המתקתקה של שלום בית?]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 19:14 |
|
| |
.
יסלח לי הנריק איבסן,
אני,
מעדיף את גריג...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 19:20 |
|
| |
יהודי,
א. חזור שוב לשיר השירים וראה כי מרבית הדימויים שם, ובכלל מרבית המילים שם, הם אלה הנאמרים ונהגים ע"י הרעיה כלפי הדוד. הנה לך נקודה מעניינת להשוואה.
ב. מילים הן תמיד מילים. אם הרב אבינר מתייחס למילותיו ברצינות ובכבוד, מדוע שאני לא אבחן אותן כך?
ג.כיצד דומה ניסיון להבין את משמעויותיהם של ביטוי ואמירה (שנכתבו בפומבי ומתוך מטרה להיקרא), ורצון להתחקות אחר בסיסם הערכי ומטרתן החינוכית, לשקילת שירה במאזניים מתמטיים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 09:41 |
|
| |
אמשלום
לא הבנתי עניין דימויים של הרעיה אל הדוד!
הרב אבינר איננו משורר אלא מחנך, המוטו המרכזי של המאמר הוא " כדי לבנות חיי נישואין מאושרים על האיש לחזר לאישתו" מכל דבריך המחכימים לא הצלחתי להבין אם את מסכימה עם זה או לא.
ושלא כרוב המשוררים אין דרכו לדבר על החיים האידאלים ועל היחס האידאלי אל האישה אלא הוא מדבר אל אלה שצריכים את עזרתו דהיינו כאלה שאינם מבינים מדוע צריך לחזר.... לכאלה האישה היא עובדת סוציאלית.
תמיד קל להתפס למטבע לשוני כלשו ולתקוף דרכו את כל העניין אבל זאת בדיוק חטא כלפי האמת.
אם נבחן את כל שרים של כל משורר נמצא תמיד מטבעות לשון שאינם פוליטיקאלי קורקט או אפילו אבסורדיים.
כפי שהסברתי בעניין היונה והסוסה של שלמה.
:-)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 10:22 |
|
| |
אמשלום
איך הסבירו לנו חכמינו בפורום
הכל עניין של פערי שפה, מדובר על ציבור שהרב מדבר אליו.ואם עליו יצליח להשפיע לטובה מה טוב.
יחסית למסמך הצניעות הרב אבינר מקבל 10 מתוך 10
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 10:51 |
|
| |
ריב
מעיינן כמה הרב מקבל יחסית להוד מעלתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 11:12 |
|
| |
אני הוד מלכותי, אני 'כמים הניגרים ארצה אשר לא יאספו'
אינך יודע כנראה שסך הכל מדובר באיקה/ריב הקטנה, תלמידת בית המדרש פורום עצור כאן חושבים, זה כמעט שלוש שנים, וכמעט שאינני נעדרת ממנו, יום יום אני פה, אולי תשאל את המנהלים/הרבנים הרשמיים שלנו כמה לתת לי
נראה לי שהודעתך היא בבחינת ביזוי תלמיד חכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 11:31 |
|
| |
.
בזה הרגע, מבחינתי, המלגה של תלמידת החכמים ריב, הוכפלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 11:51 |
|
| |
תודה מואדיב, וחן חן.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 16:19 |
|
| |
אמנם אין משיבים על ריב אבל כיוון שמדובר בביזוי תלמידי חכמים אני חייב לענות שכידוע במקום חילול השם אין חולקים כבוד לרב קל וחומר ל"ריב".
מאידך מה לי להכניס ראשי לויכוח הסרק הזה .
באתי רק למחות על חלוקת ציונים לתלמידי חכמים בצורה כל כך מתנשאת.
אמנם איני חולק על זה שאיקה היא ריב ידענית היא עד למאוד אבל לא כל המרבה ידע תלמיד חכם יחשב בטח לא כשהוא דמות וירטואלית בלתי מוכרת.
|
|
|
|
|