|
|
| נשלח ב-25/11/2004 16:25 |
 |
| |
זה בדיוק העניין יהודי
מי אני בכלל, זה מה שאני באתי לומר, אני סתם דמות וירטואלית, אתה זה שהדבקת לי תארים לא לי!
תלמידה מן המין הפשוט ביותר
מוסיפה ידע ומוסיפה מכאוב
ועל כן נוותר על הריב
ונשקול מילים.
ואני רואה שמואדיב כבר ענה ביתר תבונה.
תוקן על ידי - riv - 25/11/2004 16:32:48
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 16:26 |
|
| |
.
שמא, מאחר והגענו עד כאן, נעצור בטרם נמשיך למטה.
מאחר ואין עניין רב בדיון מעמיק בדמותו של היהודי, או של ריב, נקיים כפשוטו את "לא תענה על ריב" , ונקרא ל"נפש יהודי" להגות אמרי שפר בנושא בלבד, ולא בדנים בנושא זה.
ממדרון חלקלק תרחק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 00:05 |
|
| |
סתם בשביל להשכיל את החבריא
בשהותי לפני כעשור בחדר המתנה של איזה רופא שיניים איקלע לידי עיתון ל'אשה'. היתה שם כתבה על הסלב' טלי ליפקין שחק, וכה אמרה הטל"ש:
'מאז שפגשתי אותו חלמתי להיות לו האשה הקטנה שיולדת לו ילדים'.
בלא קשר לביטוי של הגרח"ש אבינר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 09:11 |
|
| |
באמת אילנא רברבא להיאחז בו...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 09:45 |
|
| |
כל אחד ואחת, הבחירות שלו/ה. השאיפות שלו/ה והחלומות שלו/ה. בתנאי ששויון ההזדמנות שווה, ואל נא לנו לזלזל באף אחד/ת
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 13:45 |
|
| |
מה זה ? אף מילה טובה ?
כ"שהיה צריך" לקטול, קטלו אותו. כל כך קשה לתת איזה "חזק וברוך" או "יישר כוח"* ?
(כמובן כל אחד כפי מנהג עדתו, ואין לשנות).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 16:05 |
|
| |
באבא,
את מי לדעתך יש לברך?
את האשה הקרייריסטית, המשכילה והעצמאית, שמבקשת לוותר על כל אלה, למען מצוא לה בעל לו תוכל להיות "קטנה"?
או שמא, את האיש שבוחר להינשא לאשה קרייריסטית, משכילה ועצמאית, בתנאי שתוותר על כל אלה, למען היות לו "קטנה"?
באופן אישי, אני מברכת את שניהם, שיזכו לאושר בחייהם המשותפים. הם ראויים זו לזה וזה לזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 16:31 |
|
| |
שמעון,
דבריך מאלפים. האם אתה חושב שיש כאן תופעה רחבה, שהרב אבינר הוא רק מייצג אחד שלה?
אני מוצאת, שבמובנים רבים, יש כאן איחור מסוים של הרכבת המודרנית של התרכזות בנפש האדם הפרטי, היחיד, ובמסע שהוא עובר בעולם (זה דומה להפליא לנהירה אחרי כתבי ר' נחמן בעולם הדת"לי, בשנים האחרונות). מגמות שהחלו להתפתח בספרות ובהגות לפני יותר ממאה שנה (ור' נחמן, באמת הקדים את זמנו, במובן הזה), כאילו רק עכשיו מוצאות אוזן קשבת בעולם היהודי האורתודוכסי. דוקא היום, כשהמגמות בעולם הן לכיוון של קהילה ושותפויות אנושיות כאלה ואחרות (במובנן הפוסט-מודרני ולא הפרה-מודרני, ויש הבדלים מהותיים שלא כאן המקום לפרטם), פתאום מגלה העולם היהודי האורתודוכסי את הפסיכולוגיה של האדם כאינדיווידואל. דבריו של הרב אבינר (ושוב, אולי הוא רק מייצג אחד של התופעה) פונים אל הרגש ולא אל השכל, אל האינדיווידואל ולא אל האדם כחלק מכלל אנושי מסויים, אל הפרטי ולא אל הציבורי (ובמובנים רבים - אל מה שנתפס כ"נשי", במקום אל מה שנתפס כ"גברי").
לטעמי האישי, יש משהו ברומנטיקה המודרניסטית הזו, שהוא כ"כ "פאסה" עד כדי מבוכה בקריאת הדברים (קצת כמו האזנה למישהו שרוצה להשמע "קוּלי" ולכן מתבל שיחתו בסלנג, אלא ששכח להתעדכן מאז שנות השבעים). לכך נוספת המבוכה שבקריאת דברים הנשמעים כמעט כמפלרטטים עם הקוראות/ים, או מתחנפים אליהם/ות, ובכל מקרה לא פונים אל הציבור כאל בעלי אינטיליגנציה רגשית (ושכלית) של בוגרים.
תוקן על ידי - אמשלום - 23/06/2006 16:39:43
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 17:55 |
|
| |
תחילה גילוי נאות איני נמנה עם תומכיו של הרב אבינר, אבל למדתי כי דבריו מדברים אל ליבם של רבים, ולכן הדבר זוקק מחשבה - א. מדוע? ב. אם אכן דבריו עושים נפשות ומשפיעים לטובה (-אם חושבים כך) , האם אין זו סיבה טובה ללמד זכות ולנסות לרדת ממרומי האולימפוס האינטלקטואלי.
אמשלום
דא עקא, הרי אם הרב אבינר משקף מצב של גילוי מאוחר שמתרחש אצל הד"ל אך המצב מאפיין את החברה שבה הוא נמצא ואליה דבריו מכוונים, הרי שמה שלגבייך הנמצאת במקום אחר אינו מתאים, נמצא בדיוק מתאים לחברה שבו הוא נמצא - לפי מה שתיארת...
מסתבר שלא את הנמענת של דבריו אלא קבוצה אחרת...
האם ביכולתך להיכנס למשקפי אותה קבוצה אליה מכוונים דבריו? האם אין זה מן התובנות הפוסטמודרניות, שיש לבחון קבוצה לפי דפוסיה שלה?
(מנם לגופם של דברים איני שותף לטענתו ולטעמי יש להציגה באופן מרובד, אך מסתבר שמגמתו לתת משקל נגד למה שלדעתו היא השפעה קיצונית עד כדי שלילת הלגיטימציה לערכם של תיפקודי האשה הפנים משפחתיים - אגב דווקא היום יש טרנד של חזרת לא מעט נשים לתפקידי האם על רקע הקונפליקט בין קריירה למשפחה.)
שכנראה קוראי עצכ"ח לעוצם מחשבתם אולי קשה להם להתחבר אליה....
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 18:01 |
|
| |
כמתעסק,
אני בטוחה שלא אני הנמענת של דברי הרב אבינר. לא היה לי ספק בזה (ולא רק בגלל הסגנון).
אני מזהה סוג של מגמה (כזו שתיארתי לעיל), אבל אני מודה שאיני מכירה אנשים ונשים (גם כאלה שהמגמה הזו מאפיינת אותם),
ששותים בצמא את דברי הרב אבינר האלה. ובזה אני כמעט מסכימה לדברי גלויעינים לעיל - המגמה כשלעצמה (למרות איחורה,
לטעמי), אינה בהכרח מאפיינת אנשים ונשים רדודים או בלתי אינטיליגנטיים, ודברי הרב אבינר, כפי שהובאו לאורך האשכול הזה),
נראים כפונים דוקא לקהל שאלה הם מאפייניו...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2006 21:16 |
|
| |
אמשלום
לא הבנתי את דברייך.
עכ"פ מידיעה אישית אני יכול לומר לך שהרב אבינר ממלא אולמות, ואף ספריו השונים נפוצים מאוד, יש לא מעט הסוברים שהוא (לפחות עד להתנתקות) אחד מהמחנכים הציבוריים ואולי הראש והראשון של חלק נכבד מהד"ל - ויש לכך רגליים .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 10:59 |
|
| |
תני לו מקום
"כניעה היא גבורה", "הבלגה היא אושר". הלקסיקון של הרב אבינר לשלום הבית
תחת הכותרת " תני לו מקום" פרסם הרב שלמה אבינר
מאמר בדף פרשת השבוע החדש "בראש יהודי", ובו הוא מגיש את
המתכון האולטימטיבי לחיי משפחה מאושרים: כניעה, הבלגה ואיפוק.
"התנאים
המודרניים לא בהכרח היטיבו לאישה, שחייבת להתמודד עם שתי חזיתות: גם עבודה
וגם בית", כותב הרב. "לעיתים קרובות, יש המון אלימות מצד הבעל, הן פיזית
הן מילולית, הן נגד אשתו, הן נגד הילדים. אך הפתרון אינו מפגן כח של האישה
כלפי בעלה. אל תיכנסי למאבק כוחני, תחרות איתו לא תצליח, בשטח הוא יותר
חזק".
הרב טוען שמאבק עם הבעל רק יוביל למשבר, והפתרון היחיד הוא
"בינה יתירה באישה". הרב סובר כי "גוף האישה בנוי טוב יותר, שכאשר היא
בהריון, הוא מקבל צורת אגס, כך שיש מקום נוח לעובר להתפתח. כשם שאת נותנת
לעובר מקום בתוכך, כך תני מקום נפשי לבעלך. כך סוברות חוקרות חשובות בנות
זמננו. אם תילחמי הוא ישיב מלחמה שערה. מול מחזה זה, הילדים ייעשו חצופים,
יבעטו בכם וכבר לא יקבלו סמכות והיררכיה.
"'מענה רך ישיב חימה'-
תני כבוד לבעלך ואז תראי שהוא יחזיר לך. אם תתייחסי אליו כמלך הוא יתייחס
אלייך כמלכה. האחריות מוטלת עליך, לא האשמה - אלא האחריות כלפי העתיד. יש
לך כשרון לזה. את עיקר הכישרון בבנין הבית.
"בעלך מעיר לך כל הזמן
ואת נעלבת וכעוסה ונכנסת למריבה. אנא שתקי. אל תרגישי מושפלת, אלא גאה בכך
שאת בונה את שלום הבית. אמנם, נוצחת בקרב, אך תנצחי במלחמה. תראי תוצאות.
"זו
'חכמת נשים בנתה ביתה'", חותם הרב. "לא כניעה, אלא חכמה לספוג. כניעה היא
פסיבית. ספיגה היא החלטה לוותר מתוך בחירה. את לא פראיירית אלא אקטיבית
לקראת מטרה, יודעת להתעלם מהעלבון עבור הטווח הארוך".
ואני הקטנה שואלת -
האם לא שומע הרב אבינר חדשות? האם אינו מכיר את הסטטיסטיקות על רצח נשים בידי בני זוגן? האם אינו יודע כי אלימות במשפחה היא תופעה רחבה וחוצה מגזרים, עדות ומעמדות?
ואם הוא יודע כל אלה, וזה נסיונו לתקן (ואני מאמינה שכך הוא) - האם עצותיו והנחיותיו יעילות ו/או טובות?
[חשוב, לענ"ד, להפריד בין "יעיל" ל"טוב", שכן התאמה לראשון אינה בהכרח התאמה לשני - אולי יעיל לקורבן שלא יתקומם כנגד הפוגע, ואז (אולי) יספוג פחות, אלא שהשאלה היא גם אם זה מצב נכון וטוב שעל רבנים ומנהיגים לעודדו...]
* כפי שכבר אמרתי בעבר, אין לי עניין ברב אבינר כאדם ואיני מכירה אותו. כל דברי נסובים על דבריו, כפי שהם מתפרסמים בתקשורת, וכפי - שאני מניחה - שהם מגיעים אל קהלו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 11:39 |
|
| |
אמשלום,
להיפך, דבריו מקבלים משמעות אמיתית פי כמה בגלל הסטטיסטיקות, בזמן שהאישה מחזירה לבעלה הרוחות מתלהטות ובמצב כזה הרבה יותר קל מגיע מצב של רצח ל"ע,
דבריו נאמרים מתוך הבנה לכאב של האישה ולמצב המאוד לא אידיאלי ששורר כיום,
אינני אומר שלא מעורבת בשיקוליו גם תפיסת עולמו בנוגע להגדרת תפקיד האישה, אבל הדברים כשלעצמם נראים צודקים ובמקום,
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 11:45 |
|
| |
נו באמת,
ספיגה תוביל למטרה?
|
|
|
|
|
