כולם יודעים לכולם איכפת, אך מה זה משנה?

ידידי עבר ניתוח לכריתת תוספתן. במעלי שבתא אמר, שאם אנו מתכוונים לומר מי שברך לרפואתו, עלינו לומר לרמ"ז אברים ושס"ה גידים...



אוי לשכן ואוי לשכנו

אשר,

תלי תניא בתניא, אני שואל אם יש לכך סימוכין במדע הרפואה כיום.

ליצחק אומר:

<"נישטאיך, איברי האדם כן מתאימים למספר הזה ?">

ראה את דברי אשר שהופיעו לאחר הודעתך.

ולציונו למשנת אהלות, הבעיה היא כיצד מגדירים אבר, וכבר דן בכך התפארת ישראל בפירושו למשנה זו, נדמה לי אם כי איני חושב שהמדע של היום יגדיר *אבר* כפי שהוא בהגדרת המשנה.

אבדוק את הדברים בל"נ היום, ואודיעך.

_____________

לאשר.

ראה את דברי הרמ"מ כשר, ואת תגובת הרמב"ם ל"פיוטים המדהימים", המובאים בדברי להלן.

-------

בפתיחת האשכול, שאלתי, מאחר ויש הרבה יותר מתרי"ג מצוות, ואין הבדל בין אם המצווה כלולה בתוך התרי"ג מצוות, או היא אינה בתוך התרי"ג, מהו ענין המספר?

שאלתי אינה חדשה, וכבר דנו בה רבים.

הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות להרמב"ם, בד"ה את שורש א', כותב על מספר המצוות בדרשתו של רבי שמלאי:

"ואולי נאמר שזו המימרא של רבי שמלאי אינה דברי הכל ויש בה מחלוקת, אלא רבי שמלאי מנה המצוות לפי דעתו, לפי סברתו, ומצאן במספר הזה ויסד בהן המדרשה".

אולם, זוהי דעתו רק ב"אולי", בהמשך דבריו הוא כותב:

"ומפני התפשטות החשבון הזה שם ובכל מקום, נאמר שהוא מסור בידם מפי משה בסיני".

לדברי הרמב"ן, אם כולם אומרים שהדבר הוא כך, אין ספק שזה כך, אף אם כולם מסתמכים על דרשתו של רבי שמלאי.

לעומתו, התשב"ץ אינו בטוח שזה כך, והוא כותב בסוף ספרו "זוהר הרקיע":

"ושמא מה שהוסכם שמנין המצוות הם תרי"ג, שס"ה ורמ"ח, הוא לפי דעת רבי שמלאי, וכפי מה שפירש הוא המצוות, ואנחנו לא נסמוך עליו בפירושו בענין פסק הלכה, אבל נסמוך על סוגיות התלמוד, *ומה שהזכירו בכל מקום זה המנין, הוא לפי שלא מצינו חכם אחר מנאם, תפסנו מנינ,ו ואף אם יחסר או יעדיף , המנין הוא הולך סביבו".

וראו את מאמריו של הרב מ"מ כשר, שם, בסוף הספר שבהוצאת מכון תורה שלמה, ובמאמרו: "עשרת הדברות ותרי"ג מצוות", במילואים לתורה שלמה יתרו, חלק ט"ז עמודים ר"ג-רי"ב.

במאמרו שבתורה שלמה, הוא דן באריכות ב"אזהרות" השונות, שהן הפיוטים שנאמרו בשבועות, ושעליהם כתב הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות:

"וכן כל מה ששמעתי האזהרות רבות המספר, המחוברות אצלנו בארץ ספרד, נהפכו צירי עלי, למה שאראה אותו מפרסום הענין והגלותו. ואם אין להאשימם *כי מחבריהם היו משוררים לא רבנים והראוי להם מצד מלאכתם השלימוהו מערבות המאמר ויופי הסידור*, אבל במובן מהדברים נמשכו בו אחר בעל הלכות גדולות וזולתו מן הרבנים המתאחרים. וכאשר התבוננתי בזה וידעתי פרסום המנין הזה בידי ההמון ידעתי כי אם אזכור אני המנין האמתי שראוי שימנה זכרון מוחלט מבלתי ראיה הנה הקורא הראשון שיקראהו יחייב במחשבתו שזה טעות ותהיה אצלו ראיית הטעות היותו בחלוף מה שזכר פלוני ופלוני. כי זהו שכל רוב הסגולות בזמננו זה כי לא יבחנו המאמר בענינו אבל בהסכימו למאמר מי שקדם בלתי בחינת המאמר הקודם. וכל שכן ההמון".

או כבעלי התוס' (נדה דף ל עמוד א) שכתבו, שפעמים חברו אותם הפייטנים, את האזהרות שלא בהתאם להלכה:

"ורבינו אליהו הזקן שיסד באזהרות טבילה בזמנה על ד' גדילים כולו יסד *דלא כהילכתא*".

ואף שהרעיון, של היותם של כל המצוות כלולות ומרומזות בעשרת הדברות, והוא מופיע כבר אצל פילון (וביחוד בספרו "על החוקים המיוחדים"), הרי אצל פילון הוא מופיע רק ה"עקרון", והוא מביא רק מספר דוגמאות, ואף אינו מזכיר את המספר תרי"ג, אך במשך הזמן, כשהתקבל המספר "תרי"ג", ניסו רבים למצוא את המספר תרי"ג מרומז בעשרת הדברות, וכך הוא במדרש לקח טוב (שמות כ סימן יד): "מנין אותיות של עשרת הדברות הם שש מאות ושלוש עשרה , כנגד שש מאות ושלש עשרה מצוות שנתנו ע"י משה מסיני ", אלא שהבעיה היא שמ"אנוכי ועד אשר לרעך", ישנם 620 אותיות.

מספר הסברים נתנו לתוספת האותיות:

במתנות כהונה: רומזים לשבע מצוות בני נח.

של"ה פרשת יתרו: 7 מצוות דרבנן.

וזה הזכיר לי את הסיפור על החסיד שאמר לחברו, שערכו המספרי של "משיח" הוא כערכו של "משקה", וכשחברו שאל אותו: והרי ערכו המספרי של "משיח" הוא 358, ואילו ערכו של "משקה" הוא 445, הוא השיב: אז נשתה פחות!".

וד"ל.

נישטאיך,

ואם כבר התחלת במצווה, אז איך פתאום ה'משיח' נהיה יסוד גדול באמונה, ומי הוא בעל האגדה שעליו הסתמכו, וממנה יצאה תורה 'חדשה'?

הרי בתורה אין 'משיח' אלה רק פירושים שמעידים על כוונה,, ז"א דרבנן מכוונים אותך לדיאורייתא, רק שהכיוון במקרה זה סטה וטס עד שבאמת הפך לתורה חדשה

לריב.

המשיח?

נדמה לי שהרמב"ם אומר משהו על זה?

אצלו זה הפך לעיקר!

ד"ר אברהם ארזי

"הרעיון המשיחי בהשקפת חז"ל"

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/arzi_1.htm






תוקן על ידי - נישטאיך - 25/11/2004 14:53:49

סליחה נישטאיך

אצלו זה עיקר גדול מאוד, רק שאצלו אין להתעסק בזמן ביאת המשיח וזה לא העיקר, אלא, מחכים לו, ואף על פי שיתמהמה.

מי שאומר שאצל הרמב"ם זה היפך לעיקר מעוות את דבריו וכוונתו.

תיפח רוחם של מחשבי הקיצים אמרו חז"ל - והוא מסכים איתם!

הרמב"ם לא כתב את 13 היסודות שלו, מפני שהתאים לו להיות פופוליסטי ולהתאים את עצמו לעם. כל יסוד הוא כלל ברזל מבחינתו, ולא סתם בבחינת "תוספת שמאלץ" כפי שאתה קורא לזה






תוקן על ידי - riv - 25/11/2004 14:37:54

<"ואף על פי שיתמהמה">

ייתכן שצריך לגרוס "שהתמהמה", (בעבר), ולא שיתמהמה (בעתיד), שהרי לדברי הרמב"ם צריך ל*צפות* לבואו המיידי, וכאשר מודיעים שייתכן שלא יבוא, ייתכן שאין זו *צפיה*.

אין ספק שחישובי הקץ אינם חלק מהאמונה בבואו של המשיח, ואדרבא, הם מערערים את האמונה בבואו, והרי לכן אמרו: "ארורים מחשבי ...".



תוקן על ידי - נישטאיך - 25/11/2004 15:05:53

הנה שוב עניין של פערי שפה, הכל בגלל האקדמאי!

הקהל שאליו פונה הרמב"ם מבין שבואו של המשיח קשור איך שהוא בהתקדמות האנושות במדרגות המעלות המידותיות והשכליות, כך שהציפיה לבואו מיד היא "אשלייתית" האנושות צריכה לעבוד על עצמה, ובכלל כך היהודים בפרט. ואם היהודים לא יעשו מאמץ, יתכן שיתמהמה, ולכן אף על פי... נחכה לו שיבוא.
זכות אבות איננה קיימת ללא כל תנאי....על שני הצדדים לעמוד בהתחיבויותיהם כדי שהעיסקה תצא לפועל.