כולם יודעים לכולם איכפת, אך מה זה משנה?

סהדיי בעליונים ובתחתונים, שאיני מבין מה את אומרת או רוצה לומר. וכי היכן כתבתי או רמזתי שרציתי לכתוב, שהרמב"ם חשב שלא יבוא, והיכן דיברתי על חישובי קיצין, או על חב"ד או על הטעות של חב"ד. בס"ה כתבתי שיתכן שלפננו טעות בנוסח ה"אני מאמין", המיוסד עפ"י י"ג העיקרים של הרמב"ם, שאיש אינו יודע מי חברו, שנכנסה לסידורים אם כטעות דפוס, או כהבנה מוטעית בדברי הרמב"ם, בפירושו למשנת "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא", שבמסכת סנהדרין, אשר שם כותב הרמב"ם (לפי תרגומו של הרב קאפח): "ואין לומר ש*נתאחר*, אם יתמהמה *חכה* לו", (שימי לב: "נתאחר" בעבר, "חכה לו" בעתיד), לדעתי אין הרמב"ם עוסק שם, במה תהא האמונה בביאתו, אלא שלא להתייאש מביאתו.

שבת שלום.



תוקן על ידי - נישטאיך - 26/11/2004 10:34:18

נישטאיך,

תשכח מה שכתבתי, הסבר דבריך אלה, שאבין אותך,

ידעתי מפסוק זה, שאינו אלא פסוק של תקווה, ולא של אמונה, ומאחר והרמב"ם צמצם את האמונה במשיח מתקווה לצפיה, לביאתו המיידית בעתיד, טענתי שצריך לשנות את מה שיהיה (שאולי הוא לא יגיע) למה שהיה בעבר (שהוא לא הגיע),

נדמה לי שכך היא גם משמעות דברי הרמב"ם בתרגומו של הרב קאפח, בפירוש הרמב"ם למשנת י"ג העיקרים בפרק "חלק" שבמסכת סנהדרין.

שבת שלום ומבורך

והיסוד השניים עשר - הקדמה לחלק פרק סנהדרין

ימות המשיח - והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר. "אם יתמהמה - חכה לו". ולא ישים לו זמן, ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. והחכמים אומרים: "תפח רוחן של מחשבי הקיצין". ושיאמין בו, שיהיה יתרון, ומעלה, וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם...מי שנסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו - כפר בתורה שיעדה בו ...

ומה שנכנס לסידור התפילה, הוא לא טעות , אלא העיקר הוכנס ככה בכוונה תחילה,על ידי "בעלי השררה" שכל עינינם הוא לברוח מהעברות הגדולות, והמידות הטובות לא יחשבו אצלהם מן הדין ומן הדת

זו פארפרזה על העיקרים המקוריים.

וזה הנוסח המקוצר: יב) "אמב"ש בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"




תוקן על ידי - riv - 26/11/2004 10:47:47

יפה:


"אם יתמהמה - חכה לו". פירושו אף שלא הגיע עד עתה, ואילו על האדם להאמין שהוא יגיע מיד.


וייתכן שמה שנכנס לסידור התפילה, הוא טעות , ואם "הוכנס ככה בכוונה תחילה,על ידי "בעלי השררה" שכל עינינם הוא לברוח מהעברות הגדולות, והמידות הטובות לא יחשבו אצלהם מן הדין ומן הדת", לא אדע, כי איני מכירם או יודע מי הם.


אחזור על דברי שנית, מבלי לשנות את דעתי:

ייתכן שהאמונה בביאת המשיח, שבו מאמין המאמין שיתכן שהמשיח *שיתמהמה*, אינה האמונה אותה דורש הרמב"ם, שהרי כתב: "*ולא יחשוב* שיתאחר".

נישטאיך

הבאתי את העיקר של הרמב"ם במקורו, כדי שתבין למה הוא מתכוון בכוונתו המקורית, שאינה דומה לסברתך שלך, אף על פי שאתה מתעקש להתבצר בה.

זה שאתה אינך מכירם, אינו אומר שאינם קיימים, הרמב"ם מאריך ומדבר עליהם. ואתה אינך קריטריון לאמת, גם לא אני.

חכמים לא מכניסים לסידור התפילה 'טעויות' הם חכמים שחושבים על הדברים, ולא פלא שמתוך הסידור הגענו למצב בו אדם שאין לו כל שאיפה להיות אדם טוב יותר מחכה לביאתו בכל יום. ולזה בטח ובטח שלא התכוון הרמב"ם

אני מצטער, שאיני שאיני מסוגל להבין.

ואם אתה מצטט, אז את כל המשפט ולא רק חצי ממנו,

ימות המשיח - והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר. "אם יתמהמה - חכה לו".

מ"ז להאמין ולאמת? אם בני אדם שואפים להגיע לשלמות, ולהיות בני אדם טובים יותר, שלא יחשבו שאין להם "שכר" על עמלם - וגם אם נראה לך שהוא מתמהמה - חכה לו כי הוא יבוא.

אותה הגברת בשינוי אדרת.

שוב דוגמא לעיוות של דברי הרמב"ם על ידי קריאה סלקטיבית מסלפת:

"הרי בתורה אין 'משיח' אלה רק פירושים שמעידים על כוונה,, ז"א דרבנן מכוונים אותך לדיאורייתא, רק שהכיוון במקרה זה סטה וטס עד שבאמת הפך לתורה חדשה".

ומה כתב הרמב"ם עצמו בפי"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח?

"וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו'.. ואלו הדברים המפורשים בתורה, והם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים."

אלו הדברים המפורשים בתורה, ואלו הם הדברים המפורשים ברמב"ם.

שבת שלום.

תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 26/11/2004 12:56:55

נו באמת יוסיפון תצביע לי איפה עיוותתי את דברי הרמב"ם.

< נכון שאתה מתעקש לא לכנות אותי בשמי, זה כנראה העיוות שקרה לך כשלמדת רמב"ם, כמובן על בסיס התניא >

עכשיו אתה תסביר לכולנו מה פירוש להאמין ולאמת! ובכלל את כל היסוד השניים עשר של הרמב"ם כפי שהוא מופיע בהקדמה לפרק חלק, וכמובן הגדרה זו היא תמצית כל מה שנאמר על ידי הרמב"ם על המשיח- כולל הלכות מלכים.

והמשיח אינו 'כתוב' במפורש בתורה, אבל כל דברי התורה, והנבואה מעידים עליה.

מסובך בשבילך קצת, אבל תתאמץ, תצליח

לא אשכח לעולם את נסיבות פגישתנו בפורום, איך כל הודעה שניה באשכול של 'זאכיס' בנושא "הר הבית" 'התחננת' לשמוע מה דעתה של איקה, זה היה כדי ללעוג לי? או כי הערכת את 'ידיעותיי'?

נישטאיך? את יוסיפון אתה כן מסוגל להבין?

אל תתייאש מן הפורענות, כך הם אמרו....




תוקן על ידי - riv - 26/11/2004 13:05:35

ריב (רבי מאיר הוה דריש בשמא) איקה,

חבל שתצטרכי לחזור שוב ושוב, רק רציתי להצביע שוב על כך שבעקביות את מתעלמת מדברים מפורשים שכותב הרמב"ם - כי הם לא מסתדרים לך עם התיאולוגיה שפתחת בעצמך (ובה משמש הרמב"ם, או יותר נכון נפנוף בציטטות מספריו, כקישוט).

סיימתי.

שבת שלום.

יוסיפון,

אני מקווה שהקוראים נהנים, ומבינים שסך הכל אצלך הדברים מבולבלים, וכי אינך יורד לסוף דעתי, בטח שלא לדעתו של הרמב"ם.

בקשר להאשמותיך לעיוותים וסילופים מצידי? מי אני הקטנה שאתלונן, אם רי"ל בשבילך הוא שקרן עם הארץ טיפש וכו' וכו

לא נשאר לי אלא לאחל לך שה' ירחם על עם ישראל

שבת שלום ומבורך

וכדי לאזן את דברי ה'בלע' שלי על הרב עובדיה, בא חביבי העתונאי אבישי בן חיים ומספר:

תנו לילדים סוכריות



יש כל מיני סוגי קנאים. חלקם מרשימים, חלקם תמוהים, חלקם סתם נודניקים, לפחות על פי הרב עובדיה יוסף. השבוע במסגרת דרשה בנושא "איסור טעימת אוכל לפני הקידוש בשבת" בחר הרב עובדיה להידרש לנושא לא חשוב לכאורה, ולהתייצב לימין הילדים שמגיעים בשבת לתפילה בבית הכנסת ונתקלים במבוגרים מציקים.

הרב התייחס לאירועים סביב זריקת הסוכריות בבית הכנסת. הסוכריות נזרקות במהלך קריאת התורה, בין תפילת שחרית לתפילת מוסף, והילדים מוצאים עצמם מנהלים מאבק עיקש ועליז על תפיסת הסוכריות, וכאשר הם מבקשים ליהנות משללם, הם נתקלים במבוגרים שמעירים להם שאסור לאכול לפני הקידוש. הרב עובדיה ניפק חיקוי של המבוגרים המעירים לילדים "אהה קידוש", " לפני קידוש אסור" ובחר לנזוף דווקא במבוגרים. "ילדים קטנים לוקחים סוכריות, מברכים ואוכלים", הסביר הרב, "לא לגעור בהם. מה חסר חומרות? ".

אפילו הצעה מה יענה ילד למבוגר המציק היתה לרב עובדיה: "וואלאק אתה בשבילך אסור, אני? אני ילד קטן. מה אתה רוצה ממני?'". הוא הוסיף הערה והסביר למבוגר המציק באשר הוא, כמעט בכל בית כנסת: "ילד קטן, מה אתה רוצה ממנו? מותר לו, אין בזה שום איסור. כיון שחובת קידוש לא חלה, אלא אחרי תפילת מוסף".

גם שאר דרשתו של הרב עובדיה נשאה בשורה של התנגדות להכבדות והצקות כשלא חייבים. לא רק לילדים, גם לנשים: "נשים שקשה להן לחכות עד שיבואו בעליהן ובפרט אם זה בעל טמב?ל כזה שקם בשעה שמונה, הולך להתפלל, עד שיבוא הביתה אולי שעה 11, 12. לכן יש לה על מה לסמוך מותר לה לטעום לפני הקידוש ".

כשדיבר על אורך התפילות בימים הנוראים אמר: "ברוך השם אנחנו הספרדים לא כבדים יותר מדי, גומרים את זה מהר". לעומת זאת, "האשכנזים מאריכים יותר מדי כאורך הגלות. יוצאים מבית כנסת, מסכנים, שעה אחת, שתיים, הבטן שלהם מקרקרת. דחילק אנחנו ספרדים, אנחנו גומרים צ'יק צ' ק, לא צריך להכביד יותר מדי".

אבישי בן חיים, מעריב

<תודה אבישי>

riv


קפיצות הדרך שלך "מביישות" את הבעל שם טוב, פתחת בשאלה:

<"ואם כבר התחלת במצווה, אז איך פתאום ה'משיח' נהיה יסוד גדול באמונה, ומי הוא בעל האגדה שעליו הסתמכו, וממנה יצאה תורה 'חדשה'?">

ולאחר כמה הודעות כבר הפכת לספעציאליסט בענייני "הרמב"ם והאמונת במשיח".

מאחר ודברי הרמב"ם ברורים אצלך, אענה רק לשאלתך:

מהו פירושו של: *להאמין ולאמת*, בדברי הרמב"ם?

ייתכן, שפירושו הוא בהמשך דברי הרמב"ם שם: "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו *ואמונתו בהם אמתית*.

אמונה אמיתית, ולא אמונה של "סטיקרים".





תוקן על ידי - נישטאיך - 28/11/2004 13:16:27

רגע,

מי בא לפני מי?

הרמב"ם או הבעל שם טוב?

נישטאיך מהרמב"ם אפשר להגיע לבעש"ט, מהבעש"ט אי אפשר להגיע לרמב"ם

זו הסיבה שאני ספעציאליסטית לרמב"ם ולאמונת המשיח

זו הגאווה היחידה שלי בעוונותיי

לשם שמיים כמובן

לא לשם סטיקרים ופשקווילים.