האדם צלם אלוקים?

נעשה אדם בצלמנו – המשך חוכמה על הרמב"ם

הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית בלי טבע מכריח, רק מרצון ושכל חופשי. והנה ידיעתו יתברך אינה מכרעת הבחירה, כי אין ידיעתו באה נוספת כידיעה של בשר ודם הבאה מהחושים, רק היא עצמותו יתברך, וכמו שכתב הרמב"ם. והנה, אם כי אין ביכולת בנו להבין איך היא – כי "אילו ידיעתיו הייתיו" – רק זאת אנו יודעים, שלבחירה החופשית הוא מצימצום האלוקות, שהשם יתברך מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו, ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות. ולכן אמר "אל לבו, נעשה אדם בצלמנו", פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם, שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחוייב במחשבותיו, ויהיה בחירי חופשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו, ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיניי ה'. והכל ברצונו שטבע בו האלוקים....

כי האלוהים עשה את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים (קוהלת ז/כט)

ריבון העולמים קעלעמר

יש לי ויכוח איתך שהשכל הוא הצלם? לא. יש לי ויכוח על זה שהאדם מסוגל לרדות בכל היצורים החיים האחרים,ולהיות שליט עליהם, גם לא

שאלתי אותך שאלה? כיצד היצור שנעשה כדמותו וכצלמו הגיע למצב שגורש מגן עדן, ומה הדבר שיכול להחזירו לשם = לימות המשיח

השכל אינו חושב מחשבות שכליות מעצמו בו מבחין האדם בין אמת לשקר, כלומר, אי אפשר שהשכל יעשה פעולות חשבוניות כמו לוח הכפל למשל בלי שהרצון יהיה מעורב בתהליך.

והפרק הראשון במו"נ שאתה מתעקש שמדובר בו על שכל והשגה שכלית הוא בבחינת הקדמה לפרק השני.

<ריבון העולמים קעלעמר> עדין לא

דעת המשך חכמה אינה פירוש דברי הרמב"ם.

מה הקשר לסיבת גירושו מגן העדן של אדם לנושא הנדון כאן?

ננסה לפשט את הענין.

כתוב שהאדם נעשה בצלם ובדמות עליו.
ישנן מספר אפשרויות לפרש מהו בצלם זה.
1]ממש כפשוטו, ומכך נסיק שהאל יש לו דמות דומה לשלנו.
2] שישנם מאפינים דומים.למשל:
3] כמו שהאל שולט בבריאה כך גם בעיר אנפין האדם שולט בה.
4]כמו שכביכול האל הוא מקור הדעת והשכל. כך גם האדם הוא היצור היחיד שיש לו שכל והשגה שכלית.
5] ניתן גם לפרש שכמו שהאל חופשי בבחירתו, כך גם נתן לאדם חופש בחירה.
6]לפירושים הקבלים נניח עתה.

ועכשיו נותר לנו לבחור בין האפשרויות.
הרמב"ם בחר באפשרות אחת. הוא היה מודע לכך שהרצון הוא שמניע את השכל [לפירושך] אבל לא הרצון -בעיניו- הוא הדמיון הנעלה שיש לו לאדם לבראו,אלא השכל והשגותיו.

הרס"ג מכיון שפשוטו של מקרא היה יותר חשוב לו כנראה.[לא בגלל היותו כאלם יהודי] בחר באפשרות הפשוטה והיא שהאדם "דומה" לאלוהיו ביכולת השליטה. שני בהיררכיה.

וזהו אם אכן את מודה שהרמב"ם בחר את אפשרות 4 אין בינינו
ויכוח.
אבל מיכי לא בחר בה, אלא בדברי המשך חכמה שדמיונו של האדם לאלוהיו הוא ביכולת לבחור.
זאת מדוע -ובזה שינה מיכי מהמ"ח-כי כך הוא דומה לבוראו
כי גם הוא בורא.
אין רמז ברמב"ם לפירוש זה.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,

צודק, על רגל אחת אי אפשר, ואני אומר כמה מילים בבחינת סיכום דבריי לעת עתה בנושא

דעת המשך חוכמה היא הפירוש לפרק ב' מו"נ - כך הוא לפחות מצהיר אז נא לא לקבוע עובדות על סמך דמיונך.

אם ברמב"ם עיסקינן אז הקשר בין פרק א לפרק ב' רק מתבקש, על מה יש לך להתפלא וממה יש לך להסתייג.

שתי הפרשיות - יש להוציא אותם מפשוטם מכיון שהם נוגדים את המושכל והמוחש, ולכן קביעתך בקשר לרס"ג איננה מתקבלת לדעתי מה גם שאין מה להתווכח על שהיה מושפע מן הכאלם והרמב"ם מאריך ומסביר בשמונה פרקים שזה שהושפע מהם גרם לו לטעויות בהרבה מהנחות היסוד שלו.

הרמב"ם טוען שהחלק המתעורר= הרצון איננו מותנה בשום דבר ולמעשה הרצון הוא האדם.
מהותו האינדיוידואלית של האדם היא בכך, שהוא רוצה בדבר פלוני, ובזה הוא נבדל מחברו שיתכן שלא ירצה באותו דבר, אלא ירצה במשהו אחר, שונה ואולי הפוך מזה של חברו.הרצון הוא כוח הנפש היחיד שהוא אוטונומי לחלוטין.

לעומת זאת כולם כל בני האדם יסכימו ששתיים ועוד שתיים הם ארבע, בתנאי שירצו להפעיל מחשבה שכלית.
הכוח המתעורר= הרצון יכול לשלוט על המדמה ועל השכלי, ובאיזה מובן לשלוט? במובן זה שאע"פ שאין קשר ישיר בין המתעורר לבין השכלי, הרצון איננו מעורר שום מחשבה, והמחשבה איננה גורמת שום רצון, והאדם יכול להחליט על מה הוא רוצה לחשוב.

ואם נלך עוד צעד אחד קדימה, נראה שכל המצוות שניתנו לאדם, קיומן תלוי בחלק המתעורר,והרמב"ם מדגיש: רק בחלק המתעורר = הרצון, נמצאות המצוות והעברות, ולכן אמרו: מי הגבור הכובש את יצרו, בעזרת הרצון בלבד מתגברים כארי לקום בבוקר לעבודת השם.

"דע, שהעברות והמצוות התוריות, אמנם, ימצאו בחלק המתעורר, ובחלק המרגיש שמשמש שמש למתעורר"

ש"פ פ"ב (בעיניני כוחות הנפש ובידיעת החלק אשר בו ימצאו המידות הטובות.

יצחק

אכן אם אין לנו סיבה היה לנו להקביל, אך די בהבנת הקשר עניין להבין ביטוי דומה בב' אופנים. דמה בנפשך שהייתי אומר שיצרתי פסל בדמותי וצלמי, האם הכוונה שיצרתי בו רוח חיים? שוב, אכן כנקודת מוצא יש מן הנכון לבדוק הקבלות, אך הקבלות לשוניות מותנות בהקשר הענייני וגם אם תיבטל ההקבלה העניינית.

  מקס

רשב"ם בראשית פרק א

בצלמנו - בצלם המלאכים:
כדמותנו - בעינין חכמתנו, שהרי כשמתקלקל האדם כת' נמשל כבהמות נדמה:

האם המלאך היה הדובר בנעשה אדם?

ומה הוא צלמו של המלאך? בצלם מי הם נבראו?

לפי מה שכתוב בתורה לפני הקלקול דמה האדם יותר לבהמה מאשר לאחר שקילקל, לאחר אכילתו מעץ הדעת הוא היה בר דעת,יודע להבחין  בין טוב ורע,  אשר לפני כן כנראה- כפי שכתוב- לא ידע.

אולי בצלם אלוקים פרושו= בצילו של אלוקים?

ריב כתבה - ברור שהשכל הוא הצלם אך מה שמניע את השכל הוא הרצון, החלק השכלי הוא חלק שאם האדם אינו מפעילו על ידי הרצון, האדם נשאר ללא שכל וללא צלם ה' - וכבהמה ידמה-

יש לציין להקדמת הרמב"ם למשניות שבה הוא מסכם כי התכלית הינה השכל אלא שללא הרצון (הבחירה בטוב) אין השכל יכול לפעול כיאות, כך שאמנם התכלית הינה השכל אך הרצון הינו הקדמה חיונית