האדם צלם אלוקים?

אליקים,
שתי המילים, פרימיטיבי ו-וולגרי, מקורן בלטינית.
'פרימיטיבי' כשם וכתואר, הוא האב הראשון, המקור ממנו נובעים הדברים. האנשים המקוריים היושבים בארץ הם הפרימיטיבים [פרימוס בלטינית הוא הראשון בסדר, העיקרי, הראשי, המנהיג, המיוחד ומשובח].
כשהאירופים תיירו בארצות זרות ונפגשו במתישבים המקוריים שלהם, הם ראו בהם אנשים לא מתורבתים ביחס לעצמם, האירופאיים, התופסים את עצמם ואת תרבותם כעליונים. זו משמעות שניה, השלילית, הנוהגת היום על פי הרוב.
תפיסה מקובלת היום רואה בהיסטוריה תהליך של התקדמות. התפיסה מתחזקת מאד משום ההתפתחות הטכנולוגית המואצת במאתיים השנים האחרונות. כך גם אתה מתבטא בדבריך. ודאי הוא כי אפשרויותיו הטכנולוגיות של אדם שחי ב 1700 קטנות בהרבה מאלו של החי ב 1900. אבל ילד בן 5 אינו נחשב כמפגר ביחס לילד בן 10, וניוטון אינו מפגר ביחס למדען בן ימינו. התרבות הגבוהה ביותר אליה הגיע המין האנושי, לפחות במערב, היא התרבות היוונית העתיקה, ואתונה בראשה. אף תרבות אנושית לא עלתה עליה ברוחב ובעומק הנושאים בהם עסקה, אף על פי שבכל תחום היו היכולות של תרבות זו נמוכות לאין שעור מאלו שנתונות בידינו.
קיימת גם תפיסה המתארת פיחות הדורות. משל לדור הזהב שהתחלף בדור הכסף, אחריו דור הנחושת ולבסוף הברזל. גם אצלנו קיימת התפיסה לפיה עלו הראשונים בהשגתם על אלו שבאו בעקבותיהם. קיימת תפיסה של התפתחות דמוית תהליך ביולוגי. תרבות צומחת וגדלה, מגיעה לבגרות ואחר כך הולכת ושוקעת.

הוולגוס הוא האנשים הרגילים, הפשוטים, הרבים, להבדיל מהאריטוקרטים שהם המיעוט הטוב, המצוין וגם בעל האמצעים. לאורך ההיסטוריה, ההמון הזה פחות משכיל מבני הטובים, שפתו פשוטה, התנהגותו אינה מעודנת. תתבונן סביבך, אלו האנשים הרגילים שאתה רואה. החנווני, הפקיד, נוסעי כלי הרכב, העובד בבית המלאכה, ההולכים ברחוב. יש גם אנשים חסרי חינוך ונימוס, שפתם גסה, הם שלוחי רסן, גסים ואלימים. גם האנשים ה'רגילים' עשויים להפוך להמון יצרי ואלים, גם האריסטוקראטים כך. אל אלו שייך התואר 'וולגרי' שמשמעותו שלילית.
אדם הבוחר לחיות חיים פשוטים, להסתפק במועט שבמועט או השואף להתבודד, אינו פרימיטיבי מפגר ואינו וולגרי גס. הוא בוחר צורת חיים וערכי חיים אחרים. האם היה דיוגנס 'פרימיטיבי' 'וולגרי'? הוא היה פילוסוף מעמיק.
תרגום המקרא ללטינית של הרונימוס נקרא 'וולגאטה' – התרגום הנפוץ, הפופולרי. התרגום לשפה המדוברת, עשה אותו נפוץ ופופולרי. זה אינו תרגום 'וולגרי', להפך התרגום איכותי, מעולה ונאמן מאד למקור.
מיתולוגיה, [מיתוס הוא סיפור], היא פרימיטיבית במובן הראשון, - היותה דרך ראשונית, מקורית, לתאר רעיונות מופשטים ומורכבים. עבודותיהם של ניטשה, פרויד ואחרים נשענה הרבה על רעיונות מן המיתולוגיה היוונית. דרשות רבות של חז'ל הם מיתוסים, ספורים. למשל, איך נברא אדם הראשון, מה היה טיבו, מה חשבו עליו מלאכים ועוד... זה לא דיון מדעי, פילוסופי, אלא הרהורים סיפוריים, 'משל למלך'. גם 'משל הסוסים' בפיידרוס של אפלטון, הוא מיתוס, סיפור, על הנפש. כל אלו בשום פנים אינם 'נחותים ומפגרים', 'פרימיטיביים'. להפך, הם עשויים להיות מאד רציניים ופוריים.

תפיסות לגבי העולם ולגבי האלוהות משתנות עם הזמן. אם תפיסה מסוימת אינה רוצה למחוק את הקודמת לה, ואינה מסכימה למשתמע ממנה, הרי שהיא צריכה לעדן את הקודמת, לפרש אותה בדרך אחרת שתתאים לתפיסה החדשה. כאשר אתה כותב 'ישנו מדרש מפורש' אתה מציין את התהליך הזה. המדרש אינו מסכים לתפיסה קודמת ומשנה אותה. אבל קיומו מעיד עליה.
התפיסות שיש לנו היום לגבי האלוהות הן מגוונות, ובעיקר, הן עברו גלגולים גדולים במרוצת הדורות. למשל, העולם העתיק היה מטריאליסטי. לא הייתה באפשר תפיסה של מציאות לא חומרית. זו תפיסה שנולדה אצל קבוצה קטנה של פילוסופים יווניים. תאור מונותאיסטי חמור של אל אחד, במובן המוחלט של המושג, פשוט לחלוטין, - תפיסה כזו גם היא יוונית, ואינה נתפסת ומתקבלת על ידי רוב המאמינים. אלו תופסים את האל כדמות אנושית למדי. אתה מדבר על 'אל גדול, מסוג אלהים בורא שמיים ויוסד ארץ'. בתפיסה הקבלית זו ספירת יסוד, התשיעית בספירות, הרחק מאותו ה'אחד' האציל העומד בראש, אדיש לחלוטין. גם זו תפיסה שונה מהאמונה המקובלת. אבל המאמין הרגיל, אשר אינו עוסק בפילוסופיה ותאולוגיה, אינו נותן את הדעת לכך ומערבב הכל יחד. זאת ועוד. עץ הספירות הוא בעל צד ימין ושמאל. הימין הוא הגברי, השמאל הוא הנשי. [אלו הבחנות פיתגוראיות]. עולם הספירות האלהי רווי מיניות וארוטיקה. האדם נתפס כחיקוי לעולם השממי, בחינת עולם קטן.
אנשי דת גדולה, מעל מליארד בני אדם מחזיקים בה, חוגגים בימים אלו את לידתו של המשיח שלהם, אדם בשר ודם, אשר נולד מזיווג אלהי עם מרים, אישה בשר ודם, בתולה מנצרת. אמונה זו אינה מקובלת עלינו, אבל המאמינים בה אינם פרימיטיביים וולגריים.
האפשרות כי בעת הקדומה היתה תפיסת אלוהות שונה משלנו, אבל לא זרה ומוזרה ביחס לאותו הזמן, אינה משוללת יסוד ואינה דמיונית, אלא ראויה לבדיקה. העובדה כי בהמשך עברה התפיסה הקדומה שינויים גדולים, עד ששוב אינה מקובלת עוד, היא טבעית לגמרי.
הערה על 'כותבים חרדים מאמינים'. גם אני, בדרכי, חרד לדבר האלהים, לא באתי לפגוע באיש מן הכותבים, תהא דעתם ואמונתם אשר תהא. ברור דעות ותפיסות אינו מעשה פוגעני, אלא מעשה המבקש להבין דברים על אמיתותם. כל המבקש לחשוב ולהבין מניח ביסוד כי יש מחשבות והבנות שונות ואנשים חושבים שונים. צריך לכבד אותם ולתת להם מקום. בלעדי זאת אין מחשבה והבנה ואין בקשת אמת.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 03/01/2016 15:42:19

בשיעור לטינית, אחד הדברים הנחמדים הוא להבין את מקורן של מילים שימושיות. יש בזה אפילו ערך נוסף לערך הלשוני.
כל זה כאמור הוא נחמד ובעל ערך, אבל הוא סטייה מהנושא (שלא לומר בלבול מוח) בהקשרים אחרים. סטייה מהנושא לעניינים לא קשורים שבהם לסוטה מהנושא יש ידע שאין להרבה אחרים מתפרשת בדרך כלל כהתנשאות.
השימוש במילים הוא בדרך כלל כפי שימושן כיום במנותק מפירושן המקורי. אם דובר אנגלית ישתמש במילה misery כמסכנות, ואתה תאמר לו שבלטינית פירושה הוא עוני, וההרחבה למסכנות היא מאוחרת, כנראה שהוא יצחק - מה אכפת לו ביום יום מה פירוש המילה בלטינית? אם זה יהיה אכפת לו, הוא לא יוכל לדבר.
ניתן לראות שגם בעיניך אין הרבה משמעות לעניין, אלא הוא בא רק כדי להסיט את הנושא ולהפגין ידע, שכן יש אצלך מילים עבריות רבות שיכולות לזכות לדיון דומה - זר, דור, תפיסה, פשוט וכו'.

[quote]אליקים, 
שתי המילים, פרימיטיבי ו-וולגרי, מקורן בלטינית. 
'פרימיטיבי' כשם וכתואר, הוא האב הראשון, המקור ממנו נובעים הדברים. האנשים המקוריים היושבים בארץ הם הפרימיטיבים [פרימוס בלטינית הוא הראשון בסדר, העיקרי, הראשי, המנהיג, המיוחד ומשובח]. 
כשהאירופים תיירו בארצות זרות ונפגשו במתישבים המקוריים שלהם, הם ראו בהם אנשים לא מתורבתים ביחס לעצמם, האירופאיים, התופסים את עצמם ואת תרבותם כעליונים. זו משמעות שניה, .השלילית, הנוהגת היום על פי הרוב. תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר. וכבר ענה יש.
תפיסה מקובלת היום רואה בהיסטוריה תהליך של התקדמות. התפיסה מתחזקת מאד משום ההתפתחות הטכנולוגית המואצת במאתיים השנים האחרונות. כך גם אתה מתבטא בדבריך. ודאי הוא כי אפשרויותיו הטכנולוגיות של אדם שחי ב 1700 קטנות בהרבה מאלו של החי ב 1900. אבל ילד בן 5 אינו נחשב כמפגר ביחס לילד בן 10, וניוטון אינו מפגר ביחס למדען בן ימינו. בובר מפריד בין עולם ה"אני-אתה" שבו  יש זיקה אישית לבין עולם ה"אני-לז", הבוחן דברים בצורה מדעית-מרוחקת. כאשר אתה מדבר על ניוטון, אתה יכול (נניח) לדבר עליו כ"לז" - אינך מכיר אותו ולא הוא אותך. אבל כאשר אתה מדבר על ספר בראשית, אינך יכול לעשות זאת - ודאי לא במקום שבו חלק הארי של המשתתפים רואה בספר  לא סתם "יצירה מעניינת " ואפילו "מרתקת", אלא ספר דת בסיסי, כלשון הרמב"ם - ספר שהוא "הכשרתם של הראשנים והאחרונים", וכו'. התרבות הגבוהה ביותר אליה הגיע המין האנושי, לפחות במערב, היא התרבות היוונית העתיקה, ואתונה בראשה. אף תרבות אנושית לא עלתה עליה ברוחב ובעומק הנושאים בהם עסקה, קביעה מעניינת. מעניין כיצד תאשש אותה אף על פי שבכל תחום היו היכולות של תרבות זו נמוכות לאין שעור מאלו שנתונות בידינו. 
קיימת גם תפיסה המתארת פיחות הדורות. משל לדור הזהב שהתחלף בדור הכסף, אחריו דור הנחושת ולבסוף הברזל. גם אצלנו קיימת התפיסה לפיה עלו הראשונים בהשגתם על אלו שבאו בעקבותיהם. קיימת תפיסה של התפתחות דמוית תהליך ביולוגי. תרבות צומחת וגדלה, מגיעה לבגרות ואחר כך הולכת ושוקעת. 

הוולגוס הוא האנשים הרגילים, הפשוטים, הרבים, להבדיל מהאריטוקרטים שהם המיעוט הטוב, המצוין וגם בעל האמצעים. לאורך ההיסטוריה, ההמון הזה פחות משכיל מבני הטובים, שפתו פשוטה, התנהגותו אינה מעודנת. תתבונן סביבך, אלו האנשים הרגילים שאתה רואה. החנווני, הפקיד, נוסעי כלי הרכב, העובד בבית המלאכה, ההולכים ברחוב. יש גם אנשים חסרי חינוך ונימוס, שפתם גסה, הם שלוחי רסן, גסים ואלימים. גם האנשים ה'רגילים' עשויים להפוך להמון יצרי ואלים, גם האריסטוקראטים כך. אל אלו שייך התואר 'וולגרי' שמשמעותו שלילית. 
אדם הבוחר לחיות חיים פשוטים, להסתפק במועט שבמועט או השואף להתבודד, אינו פרימיטיבי מפגר ואינו וולגרי גס. הוא בוחר צורת חיים וערכי חיים אחרים. האם היה דיוגנס 'פרימיטיבי' 'וולגרי'? הוא היה פילוסוף מעמיק. 
תרגום המקרא ללטינית של הרונימוס נקרא 'וולגאטה' – התרגום הנפוץ, הפופולרי. התרגום לשפה המדוברת, עשה אותו נפוץ ופופולרי. זה אינו תרגום 'וולגרי', להפך התרגום איכותי, מעולה ונאמן מאד למקור. 
מיתולוגיה, [מיתוס הוא סיפור], היא פרימיטיבית במובן הראשון, - היותה דרך ראשונית, מקורית, לתאר רעיונות מופשטים ומורכבים. עבודותיהם של ניטשה, פרויד ואחרים נשענה הרבה על רעיונות מן המיתולוגיה היוונית. דרשות רבות של חז'ל הם מיתוסים, ספורים. למשל, איך נברא אדם הראשון, מה היה טיבו, מה חשבו עליו מלאכים ועוד... זה לא דיון מדעי, פילוסופי, אלא הרהורים סיפוריים, 'משל למלך'. גם 'משל הסוסים' בפיידרוס של אפלטון, הוא מיתוס, סיפור, על הנפש. כל אלו בשום פנים אינם 'נחותים ומפגרים', 'פרימיטיביים'. להפך, הם עשויים להיות מאד רציניים ופוריים. 
בעיני האדם המודרני, סיפורים כאלו טובים כפרוזה. ואילו בתנ"ך ובמיתולוגיה העתיקה – הם משמשים כסוגה שירית/משלית-דרמטית. צורת שימוש זו של סיפורים אלו – כלומר צורת השימוש שלהם כספרות משלית (שזה שוב – סוג של דרמה) – צורת שימוש זו נחשבת בהחלט ל"פרימיטיבית-וולגרית-מפגרת". (טוב, מפגרת אולי לא. אבל האנשים שמשתמשים בזה נחשבים למפגרים, ועל כן ייחוס מחשבה כזו למישהו הופך אותו אוטומטית למפגר, ומאחר ורוב דבריו של המפגר הם מפגרים – הרי שגם אמירה זו תחשב לו לאמירה מפגרת) 

תפיסות לגבי העולם ולגבי האלוהות משתנות עם הזמן. אם תפיסה מסוימת אינה רוצה למחוק את הקודמת לה, ואינה מסכימה למשתמע ממנה, הרי שהיא צריכה לעדן את הקודמת, לפרש אותה בדרך אחרת שתתאים לתפיסה החדשה. כאשר אתה כותב 'ישנו מדרש מפורש' אתה מציין את התהליך הזה.לא ציינתי את התהליך הזה בשום צורה. ציינתי רק עובדה, לפיה מדרש תנאי מפרש סיפור מקראי בדרך שאינה מפורשת בו. לא מדובר אפילו בפרשנות שמוציאה את הכתוב מפשוטו. המדרש אינו מסכים לתפיסה קודמת ומשנה אותה. אבל קיומו מעיד עליה. 
התפיסות שיש לנו היום לגבי האלוהות הן מגוונות, ובעיקר, הן עברו גלגולים גדולים במרוצת הדורות. למשל, העולם העתיק היה מטריאליסטי. לא הייתה באפשר תפיסה של מציאות לא חומרית. זו תפיסה שנולדה אצל קבוצה קטנה של פילוסופים יווניים. תאור מונותאיסטי חמור של אל אחד, במובן המוחלט של המושג, פשוט לחלוטין, - תפיסה כזו גם היא יוונית, ואינה נתפסת ומתקבלת על ידי רוב המאמינים. אלו תופסים את האל כדמות אנושית למדי. אתה מדבר על 'אל גדול, מסוג אלהים בורא שמיים ויוסד ארץ'. בתפיסה הקבלית זו ספירת יסוד, התשיעית בספירות, הרחק מאותו ה'אחד' האציל העומד בראש, אדיש לחלוטין. גם זו תפיסה שונה מהאמונה המקובלת. אבל המאמין הרגיל, אשר אינו עוסק בפילוסופיה ותאולוגיה, אינו נותן את הדעת לכך ומערבב הכל יחד. זאת ועוד. עץ הספירות הוא בעל צד ימין ושמאל. הימין הוא הגברי, השמאל הוא הנשי. [אלו הבחנות פיתגוראיות]. עולם הספירות האלהי רווי מיניות וארוטיקה. האדם נתפס כחיקוי לעולם השממי, בחינת עולם קטן. 
אנשי דת גדולה, מעל מליארד בני אדם מחזיקים בה, חוגגים בימים אלו את לידתו של המשיח שלהם, אדם בשר ודם, אשר נולד מזיווג אלהי עם מרים, אישה בשר ודם, בתולה מנצרת. אמונה זו אינה מקובלת עלינו, אבל המאמינים בה אינם פרימיטיביים וולגריים. 
האפשרות כי בעת הקדומה היתה תפיסת אלוהות שונה משלנו, אבל לא זרה ומוזרה ביחס לאותו הזמן, אינה משוללת יסוד ואינה דמיונית, אלא ראויה לבדיקה. העובדה כי בהמשך עברה התפיסה הקדומה שינויים גדולים, עד ששוב אינה מקובלת עוד, היא טבעית לגמרי. 

לא הבנתי מה כל זה בא להגיד. זכותך לומר מה שאתה רוצה על שינוי תפיסות, אבל ישנם תפיסות הנחשבות פרימיטיביות, וישנם שלא, ישנם אנשים המאמינים בתורה בגיסא כזאת, וישנם בגירסא אחרת, וישנם שלא מאמינים כלל. אפשר לדבר על זה הרבה, אפשר לומר שזה טבעי או שזה לא טבעי, אבל גם בזה יש דעות שונות. ולדעתי גם זה טבעי. אז מה הבעיה?
הערה על 'כותבים חרדים מאמינים'. גם אני, בדרכי, חרד לדבר האלהים, לא באתי לפגוע באיש מן הכותבים, תהא דעתם ואמונתם אשר תהא. ברור דעות ותפיסות אינו מעשה פוגעני, אלא מעשה המבקש להבין דברים על אמיתותם. כל המבקש לחשוב ולהבין מניח ביסוד כי יש מחשבות והבנות שונות ואנשים חושבים שונים. צריך לכבד אותם ולתת להם מקום. בלעדי זאת אין מחשבה והבנה ואין בקשת אמת

גם אני לא אמרתי שביקשת לפגוע, אלא שבפועל יש להציג דברים באופן המתאים לבאי המקום. 'אזלת לקרתא זיל בנימוסייא'. גם אנשים חושבים הם בני אדם, וגם בדיון מחשבתי טהור יש להקפיד על דרך ארץ, ואפשר בהחלט להרחיב בעניין. דרך ארץ לא אמורה לפגוע בחקר האמת. אם נדמה לך שכן – כדאי שתפתח אשכול שזהו נושאו.  . 
עודד 

תוקן על ידי 932woland ב- 03/01/2016 15:42:19

תוקן על ידי 932woland ב- 03/01/2016 15:44:43

[/quote]