| נשלח ב-23/5/2002 08:55 |
 |
| |
הגיגי שיש - מפגש לימודי מסודר
אני מציע לשמור אשכול זה ללימוד עקבי ומסודר. שלא כבאשכולות האחרים שבהם וויכוחים
פתוחים מעניין לעניין כדרך התלמוד [כלשון המאירי], הרשו לי להציע לכם לתת לי לערוך
ולשתף אותכם בלימוד מסודר שאני לומד בו. וכפי שפיטת התועלת, כך טבעי יהיה ההמשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 08:56 |
|
| |
ובכן,
ללימוד זה, חולקה התורה לשניים:
א. עצם ההתאמה וב. שמירת ההתאמה.
לדוגמה, מצות ביקור חולים או לא לגנוב, היא עצם ההתאמה כי מתאים שאדם יכבד את זולתו ורכושו אבל מצות קריאת שמע היא שמירת ההתאמה כי על ידי הקריאה מרענן האדם את השקפתו למען יגיע להתאמה בכל דרכיו.
לפי התגובה שלכם שתוודא שהובנו הדברים בכל פעם, נוכל להמשיך.
תוקן על ידי - ווטו1 - 5/23/2002 10:25:39 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 11:07 |
|
| |
לא הבנתי את העיקר:
מה זו "התאמה"?
אבל אני מבין אינטואיטיבית את ההבחנה בין מצוות כמו ביקור חולים, שיש להן תועלת חברתית וחינוכית פנימית, וגם ללכת בדרכי ד', לבין מצוות כמו קריאת שמע, שמחזקת את המחוייבות של האדם ושייכת למישור החינוכי בלבד (פרט לכך שעושים אותה ברבים, ואז יש לה גם השלכות חברתיות).
הייתי מציע להסביר כמבוא לדבריך איך אתה מחלק את המצוות וטעמיהן, ואז להמשיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 11:21 |
|
| |
מיימוני, אני מקבל את הצעתך שיש להסביר את חלוקת המצוות לפני שנמשיך, אך חושבני שהצורה הנוכחית לעשות זאת בדרך שאלות ותשובות הרבה יותר יעילה מאשר מונולוג מצידי.
אכן התכוונתי להסברך בהבדל שבין ביקור חולים וקריאת שמע. בעומק ההבנה הרי מה שאתה קורא "תועלת חברתית וחינוכית פנימית" אני קורא בשם המפורש "התאמה להווה-מציאות". דהיינו מאחר והמציאות [הווה-השם] מורה לך על חשיבות האדם וטובתו, אתה נענה להוראה ומתאים את עצמך להוראה. העליתי את הרעיון בתגובה האחרונה לאאורלינו באשכולך "האמת והטוב".
לעומת זאת, מאחר ואין האדם חזק מספיק להיות נאמן במירב כוחו ובתמידות ל"תועלת חברתית וחינוכית פנימית" [קרי התאמה-מוסר] עליו להתחזק על ידי תרגילי משמעת וכניעה לכך כמו הורים שמזכירים לילדיהם להתנהג נכונה. לכן מה שאתה קורא: "מחזקת את המחויבות" אני קורא שמירת ההתאמה. אלו שמות מדוייקים שיסייעו בידנו בעזרת הווה בהמשך לימודנו.
תוקן על ידי - ווטו1 - 26/08/2004 9:06:30
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 12:02 |
|
| |
עכשו הבנתי את השימוש הלשוני שלך, אבל קשה לי איתו משתי סיבות.
1. צריך להתרגל אליו. אתה כבר חשבת עליו, יצרת אותו ועבורך הוא מסכם במילה אחת שיטה שלימה של מחשבה. אני וכל מי שיקרא כאן יצטרך להתרגל לזה. אבל זה לא חייב להיות חיסרון. כל המונחים שלנו התחילו פעם ברעיון של מישהו.
2. יש כאן מיזוג של שני דברים שכל אחד מהם הוא ערך ובעל חשיבות עצומה. מציאות ה' וטובת האדם. ה' רוצה בטובתנו, אבל כשאני מתבונן בדבר אני מבחין בין הווית ה' הבלתי נתפסת, שהיא הערך העליון מכל הערכים, ובין טובת האדם, שהיא ערך בפני עצמו. כמובן, אנו יודעים שה' רוצה בטובתנו, וזה אולי מה שרמוז במונח שחידשת, "התאמה", אבל כמו שאמרתי צריך להתרגל לזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 12:14 |
|
| |
מיימוני,
בנוגע למספר 1 לא יצרתיו וחידשתיו אלא נפוץ הוא בבית מדרש ממנו שאבתי את דבריי.
בנוגע למספר 2 ראה באשכול נפרד, כי כאן זה יסטה ממטרת האשכול: לימוד מסודר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 12:26 |
|
| |
לאחר ההבהרה, איך אתה מחלק את המצוות? לאן שייכת כל אחת בתרי"ג?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 13:04 |
|
| |
זה חלק מהמשך הלימוד, לחלק את כל המצוות לשני הסיווגים הכלליים האלו: עצם ההתאמה ושמירת ההתאמה.
כל אחד משני הסיווגים האלו, מתחלק לשניים: כלל ופרטים, דהיינו: כלל עצם ההתאמה ופרטי עצם ההתאמה וכן כלל שמירת ההתאמה ופרטי שמירת ההתאמה.
והנה דוגמאות מארבעת המחלקות:
כלל עצם ההתאמה: דעת הווה.
ידיעת השם היא הידיעה הבסיסית הכוללת שהווה הווה ולא ניתן לזייף את כל הווה בדעתי. בחירת האדם בין התאמה לאי התאמה היא אם להתחשב בכל הידע במדויק או להתנער מחלק מהידע ולהניחו במטען אחורי. זה רוח השטות שבככל חטא ההתעלמות מנקודת אמת מסויימת.
הרי שדעת הווה מצוה השייכת לכלל עצם ההתאמה.
פרטי עצם ההתאמה: לא לרצוח.
חשיבות חיי האדם היא הוויה מציאותית ברורה שלא מתאים לקפחם ללא סיבה מוצדקת.
כלל שמירת ההתאמה: יראת הווה.
כדי לשמר את האדם מסטייה מדרך ההתאמה, עליו להיות עירני [יראה מלשון ראיה] לכל נקודה העלולה להסיח את דעתו מעשיית הנכון [התאמה].
פרטי שמירת ההתאמה: שבת.
השבת מהיותה יום מוכן ולא מכין, מחדירה ומשרישה מודעות לכך שאלוקים הוא "בעל הבית" ליצירות האדם ולא האדם. כך ייחרט בנפש האדם שעליו להתאים את עצמו בענווה להוראת הווה. זהו מכלל שמירת פרטי ההתאמה שבכך נשמר פרט הענווה.
[אמנם גם פרטי שמירת ההתאמה מובילים לשמירת כלל ההתאמה. כך גם פרטי עצם ההתאמה. אדם הנמנע מלדבר לשון הרע, לא רק שקיים מצוות ההימנע מלשון הרע, אלא כלל מצות אהבת הווה בכך שהתאים את עצמו. כמאמר החזו"א אמו"ב פ"ד שכל המידות הטובות מידה אחת לבכר המוסרי על התאווני וכל המידות הרעות מידה אחת להזניח את החיים על מהלכם הטבעי, כך גם במצוות ובהלכות כל קיום הוא התאמה להווה וכל הפרה היא אי התאמה].
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 13:36 |
|
| |
האם אתם מאיינים את החלוקה למצוות תבוניות ושמעיות?
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/16/2002 2:54:52 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 15:19 |
|
| |
אאורלינו,
בהחלט לא!
אם להאמין לאמא שלך [שאתה הילד הכי חכם ביקום] אז כולן תבוניות ואם לקחת רבים מבני עמנו שרמת משכלם דומה לרמת העם היושב בשושן כולן שמעיות ואם לקחת את ה"דוס" הסטנדרטי, חלקן שמעיות וחלקן תבוניות וככל שישכיל ייהפכו עוד שמעיות לתבוניות.
כאן הן נידונות כולן כתבוניות. זה לא אומר שלא נטעה, אך כך היא דרכה של תורה, 'אין אדם עומד על דבר אלא אם כן נכשל בו', 'שבעה יפול צדיק וקם'.
אנא אאורלינו, אם תרצה להמשיך את הדיון בעצם הנושא, עדיף באשכול אחר [אולי זה בדיבור המתחיל: "חשיפת"], כדי שלא לסטות ממסלול אשכול זה, תודה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 5/23/2002 3:21:09 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2002 07:37 |
|
| |
הציעו נא איזו מצוה שתרצו שנדון בה להיכן ועד כמה היא משתייכת לאחד מארבעת הסיווגים:
א. כלל עצם ההתאמה
ב. פרטי עצם ההתאמה
ג. כלל שמירת ההתאמה
ד. פרטי שמירת ההתאמה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 5/24/2002 7:51:37 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2002 09:01 |
|
| |
אני מציעה את מצות ברית מילה (פשוט היום בבוקר מתקיים ברית אצל קרובי משפחה).
איני רואה אותה בעצם ההתאמה. שהרי לא נאמרה לבריאות האדם (ונכללת ב"ונשמרתם לנפשותיכם")ולא ליופי הגבר (שאין מצוה כזאת ובכלל מה יותר יפה בכך?!).
לכן היא חלק משמירת ההתאמה, דהיינו שעל ידי הברית מגבירים את המחוייבות הכללית למצוות.
עכשיו אני משאירה לכם את הדיון אם זה בכלל "כלל" או "פרטי" שמירת ההתאמה
 .
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2002 17:39 |
|
| |
יענטע, א גיטען שאבעס,
ברית מילה אכן שייכת לשמירת ההתאמה. היא פרט בשמירת ההתאמה כי היא מחזקת את הדבר המסוים של שיוך ישראל להשם.
אם תעייני במקרא בסוף פרשת לך לך תבחיני שישנם שתי נקודות במצוה:
א. שמירת המשך הברית בין אלוקים ואברהם אבינו שהוא יהיה לנו לאלוקים והוא יתן לנו את הארץ על ידי פעולת המילה, כנאמר "את בריתי תשמור אתה וזרעך וכו' המול לכם כל זכר".
ב. שהיות נימול ישמש כאות [תעודת זהות] שאנחנו נכללים בברית, כנאמר "ונמלתם וכו' והיה לאות ברית".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2002 23:17 |
|
| |
וטו שבוע טוב
בברית מילה מצויים לפחות שני טעמים נוספים, אם כי הם פחות עיקריים ללא ספק לפי פשט הכתובים והסברא.
1. סיוע למיעוט התשמיש (רמב"ם).
2. שיפור הבריאות (כפי שטוענים חוקרים בזמננו).
איך שני מרכיבים אלו משתלבים בחלוקה שלך?
אולי כל מצווה יכולה להשתתף בכמה וכמה מן החלוקות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 13:34 |
|
| |
מיימוני,
ה"טעמים" שהבאת על מצות המילה, אכן אינם נראים אלא כנותנים "טעם" נוסף ולא הטעם האובייקטיבי המובן מאליו מתוך דבר המצוה כמו שלא לגזול היינו כיבוד זכות הזולת. כי שמירת הבריאות בכלל "ונשמרתם לנפשותיכם" והכחשת התאווה ב"לא תתורו". יתר על כן, אין שום הוכחה חתוכה ואובייקטיבית שהנימולים יותר בריאים ופחות תאווניים. כן, עלינו למצוא את משמעות המצוות בצורה שלא ניתן להחליפן. הרבה דרכים לשמירת הבריאות ולהגבלת התאווה.
כדבריך, ייתכן כי תהיה למצוה יותר מסיווג אחד. באשר לשמירת הבריאות הרי היא שייכת לפרטי עצם ההתאמה, כיון שחיי האדם הם חשובים ולא ראוי להשחיתם. הכחשת התאווה היא שייכת לכלל שמירת ההתאמה, כי ההמשכות אחר התאווה מצמצמת את המודעות להנאה מצומצמת ומסיחה אותה מהתאמה המתחשבת בכל הווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 16:29 |
|
| |
וטו...
חש אני ששולחנך כבר ערוך ואין אתה משיח עימנו אלא כדרך מלמד דרדקי השואל תלמידיו על
מנת לעוררם לחשיבה בעצמם. מעשה נאה זה, אלא שתרי"ג מצוות בתורתינו ואם נדון אנו
התלמידים אפילו באחת ביום, לא נסיים אלא בעוד ירחים רבים ולפיכך אחציף ואשאל:
הבנו את העקרון. עתה אולי תחשוף בפנינו את הרשימה המלאה המחלקת בין המצוות באופן של
עצם ההתאמה ושמירת ההתאמה ?
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/16/2002 2:55:27 PM
|
|
|
|
|
