|
|
| נשלח ב-16/9/2007 16:33 |
 |
| |
מימוני,
החיפזון הטעך מעט.
ההסבר המדעי לניסוי של ר"ג עם השפחות הוא פשוט, הבאתיו בדף 2 של אשכול זה.
הסכמתי עם אמשלום היתה שלמרות נכונות הניסוי עם השפחות הוותיקה והצעירה, אינני בטוח שהוא יכול להבדיל גם בין חוטאת חד פעמית לבתולה [קלעמער הדגיש נקודה זו בקדמת האשכול].
מאחר ור"ג לא ביצע ניסוי המוכיח את נכונות הדיוק גם להבדל האחרון [של קעלעמער], הרי שאין לנו הוכחה שבדיקת הריח הנודף יכולה להוות הוכחה מוחלטת לשלילת חטא יחיד קודם.
לכן נצרכתי גם לסברת אמשלום המסבירה היטב את ר"ג, אך מקבלת סברא זו לא נובע שום צורך להפוך ח"ו את ר"ג לזיפן ושקרן בניסוי המעשי שעשה עם שתי השפחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2007 16:37 |
|
| |
הרב מימוני
לימוד מעניין, איפה הסימן בגמרא בדיוק באמצע המשפט, זה היה- וזה לא היה,?
תורה היא וללמוד אני צריך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2007 21:52 |
|
| |
מואדיב שאל:
<בהנחה שאנו מסברים על ספיגת אדי אלכוהול דרך רירית וגינאלית רכה, כמה זמן אמור לחלוף עד שניתן יהיה להבחין בריח של אלכוהול מפיה של היושבת? כמובן, כשאני מדבר על זמן, הכוונה היא לזמן שיחלוף עד ששיעור האלכוהול בדם היושבת יגיע למינימום הנדרש כדי שבהבל פיה ניתן יהיה למדוד אלכוהול >
תשובתי: אינני יודע. לא ניסיתי, ולא ראיתי דו"ח על ניסוי כזה פרט לדו"ח של ר"ג, שגם בו הנתון הזה לא מפורט.
בכל זאת, שיקולי הערכה בהתחשב בנתונים הפיזיקלים והפיזיולוגיים הידועים, מאפשרים לשער שמדובר בכמה דקות.
צריך לזכור שאדי האלכוהול והפרודות הארומטיות שנספגות בריריות מגיעות ישר למחזור הדם ואינן עוברות דרך מערכת העיכול. לפיכך מהירות המעבר שלהן לעורקי הריאה היא גבוהה. סדר גודל של חצי דקה דקה.
אבל נתון זה איננו מספיק, כמו שמואדיב ציין בצדק, כי יתכן שיש צורך בהצטברות מסה קריטית בדם כדי שניתן יהיה לחוש בה באדי הנשימה, ומהי המסה הקריטית הזו וכמה זמן נדרש להצטברותה -- אינני יודע.
לשאלת האגב <אגב, מהו שיעור זה? כמה אחוז נדרש כדי שבהבל הפה ניתן יהיה להבחין?>
תשובתי: אין בידי את התשובה כרגע, אך מדובר בנתון ידוע שמשתמשים בו ברפואה משפטית, ובמשטרת התנועה.
שאלה נוספת: <בהנחה שאנו עוסקים בספיגה של אדי אלכוהול, מהו הריח שאמורים להריח? למיטב ידיעתי, לאלכוהול נקי כמעט ואין ריח, וכל אחד יכול לנסות להריח בקבוק של משקה אלכוהולי בעל ריח (בירה, יין או ויסקי, למשל), ולהריח אלכוהול נקי באותו הריכוז. לאלכוהול נקי אין ריח, יש משהו אחר. יש זיהוי של אדי אלכוהול, ככל שהריכוז גבוה יותר.>
תשובתי:
א. לאלכוהול יש ריח שמוגדר בספרות כ"ריח נעים". בנוסף שאל נא את השוטרים המומחים להרחת אדי אלכוהול בנשיפתם של שיכורים. גם בביתי בני הבית מיומנים בזיהוי אלכוהול לפי הריח.
ב. אדי היין כוללים גם פרודות (מולקולות) ארומטיות שונות בעלות ריח אופייני לכל אחד מהחומרים הארומטיים. סביר שגם הן משפיעות על הריח הנודף.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 10:40 |
|
| |
.
המדידה המקובלת בעולם המדעי לגבי אלכוהול, נעשית באמצעים שונים. יחידת המידה המקובלת היא BAC - ראשי תיבות של Blood alcohol content
. כך, למשל, אם בכל 1 ק"ג של דם יש 2 גרם אלכוהול, התוצאה תבוטא בכך שבדם
יש BAC של 0.02% . לצורך מדידת אחוז האלכוהול בדם בזמן נהיגה - שזו הסיבה
הנפוצה ביותר למדידת BAC, כל כמות מתחת ל-0.05% נחשבת לחוקית בישראל. המדד
משתנה ממדינה למדינה, כמובן (למשל, בסעודיה 0.00% זו הכמות החוקית
היחידה...).
כדי לפתור את הבעיה שלנו נדרש לחישובים מסובכים יותר, ולכמה הנחות.
הבה נניח, לצורך הדיון, כי השפחה שלנו שוקלת 55 ק"ג , וכי כמות הדם בגופה
היא של 3.5 ליטר דם (1). אם השפחה הזו שותה כוס ( נפח של 200 מיליליטר
לצורך החישוב) יין, שאחוז הכהל בו הוא 20%, הרי שלגופה נספג אלכוהול בכמות
של 40 מיליליטר.
שיעור זה יביא אותנו ל-BAC של בערך 0.01% - בערך השיעור המינימלי הניתן
לבדיקה באמצעות "מכשירי הרחה" (חלק מהמכשירים פועלים לפי עקרון
ספקטרומטרי, והם יכולים לזהות כמויות זעירות בהרבה של שרידי אתילן בנשימה).
נניח כי השפחה שלנו - הבה נקרא לה ראומה - שוקלת כאמור לעיל ושתתה כוס יין
כאמור, ונניח כי אנו מסוגלים להריח בנשימתה את התוצר של ספיגת אלכוהול
במחזור הדם שלה.
כעת אנו מגיעים לשאלות הקשות, כאלו שגורמות לי לנטות לכיוון פרשנותה של
אמא שלום, ולסבור כי הטיעונים של ד"ר הלפרין הם תאורטיים אך לא יעמדו
במבחן המציאות:
כמה זמן תדרש לשבת השפחה על החבית עד שתגיע לרמת BAC של 0.01% ?
מהו שטח הפנים של רקמה רירית סופגת הבא במגע עם אדי אלכוהול?
מהו נפח האדים המכילים 40 מיליליטר אלכוהול?
כמובן שיש עוד גורמים רבים שישפיעו על התוצאות, החל מטמפרטורת היין בחבית
וכלה בקצב חילוף החומרים של הנבדקת. במקרה של השפחה, ניתן לבחור במיוחד
שפחה בעולה קטנת גוףולהריץ אותה סביב הבית במשך שעתיים לפני הבדיקה (2).
את הכלה הנבדקת, מצד שני, לא בוחרים. אם היא גבוהה ולא רזה במיוחד - מה
טוב לה. אם לא, אולי כדאי לדיין לוודא שהיא יושבת גבוה מעל פני הנוזל
בחבית היין, ושהיין יהיה מצונן היטב.
ככל שאני חושב יותר על ההתכנות לבצע בדיקה כאמור, אני מתחיל להשתכנע שרבן
גמליאל נקט בדרכו של "ימחה שמי" למען שלום בית. לא האמת המדעית עמדה בפניו.
ונימוק נוסף:
בכל רצף המעשים שהובא, אנו רואים כי הדיינים (והתנאים שביניהם בגמרא הם
הנשיאים, לא פחות מכך) דואגים לשלום בית. אפילו במעשהו של רב נחמן, שאומר
שהבעל נאמן - ובכל זאת לוקה - יש אלמנט של הרתעה כלפי הבעלים הבאים שיחשבו
פעמיים לפני שיבואו לטעון טענת פתח פתוח.
(1) לפי הנתון המקובל, כמות הדם בגופו של גבר שמשקלו 70 ק"ג היא כ- 5 ק"ג. כמות הדם בממוצע אצל אשה, נמוכה יותר.
(2) לפי אחד מהפרשנים, אינני
זוכר מיהו, דוקא יש התייחסות לבושתה של השפחה, ומניחים כי שלמו לה כדי
שתשתתף בניסוי. אבל גם לדעת מי שאומר שהמריצו אותה בכך שהיא מסייעת לשלום
בית, דייני. וכי לא כדאי לרוץ סביב הבית כדי לסייע בהשכנת שלום בית?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 13:46 |
|
| |
מואדיב,
אני מסכימה מאוד לדבריך אודות המעשה ברב נחמן. בנוסף להם -
דומני כי יש כאן גם אמירה ערכית (מעבר להרתעה, כמובן), שכן רב נחמן מעביר את האשמה מן המואשמת אל המאשים, ובמובן מסוייםמכוון לדרישה מסויימת להדדיות בין החתן וכלתו - אם העובדה כי היא קיימה יחסי מין בהיותה פנויה מפריעה לו, מדוע לו עצמו יהיה מותר לעשות כן? לענ"ד, ההלקאה מלמדת כי לא עבירה של החתן על איסור כלשהו יש כאן, אלא התנהגות בלתי ראויה (לפחות בעיני רב נחמן, והתלמוד שהביא זאת).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 14:25 |
|
| |
מואדיב,
יתכן ואתה צודק לגבי ריח האלכוהול עצמו. תודתי לך כפולה על הנתונים שהבאת.
אך כבר ציינתי למעלה כי ביין יש חומרים נותני ריח נוספים, שריכוז הרבה יותר קטן מהם (פי אלף ויותר) עדין יכול להיות מורגש.
ניסוי פשוט: לעס נא שן שום אחת שמשקלה פחות מ 5 גרם (כ90% מים), משקל החומר המריח - הליצין - שנוצר בעת הלעיסה הוא בודאי הרבה פחות מחצי גרם, ובכל זאת ניתן להריחו באדי הנשימה במשך כמה שעות.
הדבר נכון לגבי קבוצה לא קטנה של חומרים מדיפי ריח.
בהערכה גסה ניתן להראות כי שטח הפנים של רירית הנרתיק על כל קפליו עולה במידה משמעותית על מאה סמ"ר.
והספיגה של חמרים רבים דרך הריריות היא גבוהה.
אוסיף. גם בפה יש ריריות שניתן להחדיר דרכן חומרים לדם (תרופות תת-לשוניות רבות, למשל)
ואפילו מים.
לפני למעלה מעשרים שנה נסעתי ללמד תורה בליל שבועות מחוץ לעירי, בתי התינוקת (2.5 y/o) התיבשה ולא היתה מסוגלת לשתות (הקיאה כל מה ששתתה). היא נזקקה ללא ספק לקבלת נוזלים בעירוי אך לא היה בידי להביאה לבית חולים.
ישבנו לידה אני ונו"ב והשקינוה נוזלים בחצאי כפיות, כך שהנוזלים נספגו בריריות הפה ולא נבלעו.
רק אחרי שבמשך כשלש שעות השבנו לה כ 300 סמ"ק נוזלים דרך ריריות הפה, מצבה הוטב מעט והיא כבר היתה מסוגלת לשתות ללא הקאה.
זו דוגמה מעניינת (שיכולה גם להציל חיים) על כושר ספיגת מים של ריריות הפה. למיטב זכרוני, כושר הספיגה של ריריות לחומרים נדיפים מסויימים הוא הרבה יותר גבוה.
לכן נראה לי שר"ג לא זייף את תוצאות ניסוי השפחות [כדי לשמור על שלום הבית].
הוא ביצע תרגיל נסיוני מרתק שהראה הבדל בין שני מצבים קיצוניים (שפחה ותיקה לשפחה צעירה בתולה).
ובהמשך הוא הראה לבעל המודאג שתוצאת הבדיקה של אשתו זהה לתוצאת הבדיקה של השפחה הבתולה, והבעל נרגע (כנראה).
[אילו היה הבעל איש מדע או גולש בעצכ"ח יתכן ולא היה נרגע כל כך כי היה שואל את שאלת קעלעמער בקדמת האשכול: גם אם הבדיקה רגישה כדי להדגים הבדל בין השפחה הותיקה לבתולה הצעירה, מי אומר שהבדיקה יכולה גם להבדיל בין בתולה למי שנכשלה בחטא יחיד. אך מאחר ולא היתה לו, כנראה, גישה לאשכול הזה, הוא לא שאל.]
וכאן, בהנחה שר"ג בכל זאת היה ער לאפשרות שיש הבדל בין בדיקת הכיול שלו לבין הבדיקה שנעשתה עבור הזוג הצעיר [זו הנחה סבירה מאד בעיני, ואכמ"ל], דומני שיש צורך להצטרף כאן לסברתה הנכונה של אמשלום.
חלום חלמתי
כי התיאור על ספיגת מים דרך ריריות הפה, ספיגה שהצילה תינוקת מיובשת, הוזכר בגמרא שלנו בשם חז"ל במסכת %^#^&,
וכאן בפורום הופיע אשכול שלם בו המוטו המרכזי היה ההנחה האפריורית שדבר כזה לא נשמע הגיוני ולכן ודאי שמדובר בגוזמא או טעות של חז"ל. {תיקון: טעות של חז"ל או גוזמא}
ההיה, או חלמתי חלום? 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 14:59 |
|
| |
| דר_הלפרין כתב: |  | ...
אך כבר ציינתי למעלה כי ביין יש חומרים נותני ריח נוספים, שריכוז הרבה יותר קטן מהם (פי אלף ויותר) עדין יכול להיות מורגש.
ניסוי פשוט: לעס נא שן שום אחת שמשקלה פחות מ 5 גרם (כ90% מים), משקל החומר המריח - הליצין - שנוצר בעת הלעיסה הוא בודאי הרבה פחות מחצי גרם, ובכל זאת ניתן להריחו באדי הנשימה במשך כמה שעות.
הדבר נכון לגבי קבוצה לא קטנה של חומרים מדיפי ריח.
בהערכה גסה ניתן להראות כי שטח הפנים של רירית הנרתיק על כל קפליו עולה במידה משמעותית על מאה סמ"ר.
והספיגה של חמרים רבים דרך הריריות היא גבוהה.
אוסיף. גם בפה יש ריריות שניתן להחדיר דרכן חומרים לדם (תרופות תת-לשוניות רבות, למשל)
ואפילו מים.
...
|
|
ראשית, אני מודה ומתנצל: אני קטן-אמנה, ומעשה אבותי בידי, להקשות ולנסות לברר, אם כי האשמה בי ולא בהם.
שנית, אני מודה כי יש תופעות מדעיות מוכחות שקשה לי יותר להבינן, אך מאחר והוכחו אמפירית, אני כופף את ראשי בהכנעה ומקבלן. קל לי יותר להאמין ביונים המרפאות צהבת מאשר בחלקיק הנמצא בעת ובעונה אחת בשני מקומות שונים, אך הניסוי נעשה ועמד בכל הקריטריונים המחמירים - ואקבל עלי בהכנעה כי סופרפוזיציה קיימת, למרות שאיננה הגיונית.
אך בחזרה לענייננו:
חומרי ריח:
ביין יש חומרים נותני ריח נוספים, כפי שכל מקדש על יין יודע. האם הם נדיפים ונספגים בדם גם הם? נקטתי באלכוהול משום שלגביו, אנו יודעים שהוא נדיף, ושהוא נספג בדם. לגבי החומרים האחרים אינני יודע ולכן לא הזכרתים. בשולי הדברים אוסיף כי לגביהם המדידות תהיינה שונות, כמויות חומרים אלו מזעריות, אך מצד שני, דומני כי הם מפיצים ריח חזק יותר מאשר אלכוהול.
לעיסת שן שום:
המבחן כאן כלל אינו דומה, משום שחלק מכבד מהריח של שן השום נובע מכך שהיא נלעסה בתוך הפה. אדרבא, רסק את שן השום היטב, הכנס אותה לתוך קפסולה מסיסה ובלע את תכולתה כך שהשום עצמו לא יבוא במגע עם חלל הפה כלל וכלל. לחילופין, החדר את שן השום לרקמה רירית אחרת (והדבר היה מקובל כטיפול נגד תולעים... ). או-אז, נוכל להשוות את חדירת החומר למחזור הדם ואת הריח הנוצר מכך.
עקרונית, אגב, אין בכך ולו פירכה. לו היית בוחר חילבה, הבחירה שלך היתה טובה יותר. חילבה, לאחר שנאכל, משפיע על ריח הגוף כולו, לא רק על ריח הנשימה. גם אכילת ירקות מסויימים משפיעה על ריח השתן לשעות ארוכות. כל שאנו נוכל לגלות בכך הוא שיש חומרים שגם בריכוז נמוך ביותר, גורמים לריח עז.
אך אנו עוסקים ביין, לא בשום, לא בחילבה או במשהו אחר. ריחו של היין הוא המעניין אותנו, וביחוד מעניין אותנו כאשר הוא נספג בריריות הנרתיק.
ספיגה דרך ריריות הנרתיק:
אין מחלוקת על כך שיש ספיגה דרך ריריות, כפי שאין מחלוקת על כך שיש ספיגה גם דרך רקמות רכות אחרות (מתן תרופות באמצעות מדבקה כבר איננו יוצא דופן היום). השאלה היא שאלה של קצב.
שטח הפנים של רירית הנרתיק הרלוונטי לדיון שלנו אינו כלל השטח, אלא רק השטח הבא במגע עם אדי היין. מאחר ויש קפלים רבים ומדובר באיבר פנימי, דומני שאין מגע של 100 סמ"ר כפי שניתן להבין בטעות מדבריך למעלה.
אם אני מכניס מתחת בסיס הלשון קוביית גלוקוז ששטח הפנים שלה הוא 6 סמ"ר, נוכל להניח ששטח הפנים הרלוונטי לגבי הספיגה אינו עולה על 6 סמ"ר. אולם אם נדחף את הקוביה הצידה, כך שמחצית שטח הפנים שלה לא תבוא במגע עם הרקמה הרירית (אלא, למשל, עם החניכיים והשיניים), ברור כי שטח המגע יהיה נמוך יותר, וקצב הספיגה יירד.
נ.ב.
בפעם הבאה קחו עמכם דהידרן...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 16:11 |
|
| |
למה אתם מתווכחים. וד"ר הלפרין חולם על מקרה היפוטזי שאילו היה כתוב בגמ' ובעצכ"ח היו מטילים ספק בנכונותו. היה חוגג.
אני מתערב על 1000$ ומממן עוד 1000$ עבור הוצאות עריכת ניסוי מבוקר בחוה"מ סוכות ( אולי השכן יואיל לארח אותו),(התמורה מכרטיסי הכניסה שימכרו לסקרנים במחיר 100 ש"ח- לחברי עצכ"ח כניסה חינם- קודש ל... ) שריח היין לא נודף מהפה שלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 16:44 |
|
| |
תלמיד,בבקשה אל תגנוב להרב גרוס את ההצגות...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 16:51 |
|
| |
שמעתי שהביזנס הזה לא רע. ( אפשר לגבות כסף גם עבור ההרחה)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 16:58 |
|
| |
[המשל,
אם זה לא היה מזעזע אותי עד כאב, הייתי נותנת לך -  ]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 17:01 |
|
| |
קודם כל הצעת השכן כמארח חיסלה את הביזנס מבחינתך. הוא כבר יעשה את הקופה ולך ישאיר את כתיבת המחקר בעצכ"ח.
שנית, כסף לא מספיק; צריך גם מתנדבים או יותר נכון מתנדבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 17:07 |
|
| |
בשביל -1000$ יעמדו בתור
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 17:26 |
|
| |
מואדיב
איקון ירוק.
ובכל זאת, כמדומה שמצאתי תשובה לקושייתך. (ומעניין לאפיין את התהליך מבחינה פנומנולוגית שהוביל למציאת התירוץ. קראתי את דבריך. התרשמתי. סברתי שמצאת את תורפת תשובתו של ד"ר הלפרין. ועתה נותר רק לנתח כיצד טען מה שטען ועל סמך מה. והנה, פתאום, לאחר כמה שעות, הבזיקה בדעתי תשובה אפשרית. ואני מביא אותה בפניך ובפני חברינו המלומדים).
הנקודה שלך היא שלא תחדור כמות מספקת של אלכוהול למערכת הדם של האשה וממילא לא יהיה מה להריח.
ועל זה שאלת בצדק:
"כמה זמן תדרש לשבת השפחה על החבית עד שתגיע לרמת BAC של 0.01% ?"
נראה לי שהפתרון עשוי להיות כאן.
מי יודע באמת כמה זמן נאלצו השפחה והאשה לשבת על החבית?
בגמרא לא נאמר!
אני מודה כי הקריאה שלי בסוגיה הביאה אותי להשערה, שאולי היא בלתי מוצדקת, שמדובר בזמן לא ארוך.
אבל אולי הושיבו אותן שם זמן מרובה? מי אומר שלא היה זה - שעות?
ובכך אנו מרויחים דבר נוסף! אנו מרויחים את הצורך בניסוי בשתי השפחות!
אם מדובר בזמן מרובה, שעה או שעתיים לדוגמא, ודאי שעל ר"ג היה לדעת כמה זמן יש להושיב את השפחה הבעולה כדי לקבל ריח.
והיה חיוני להושיב לידה כניסוי מבוקר את השפחה הבתולה, כדי למצוא את הזמן שבו השפחה הבעולה מתחילה להדיף ריח והשפחה הבתולה לא.
שהרי יש מקום לשער כי אם נושיב מספיק זמן את האשה, אזי גם בתולה תתחיל להדיף ריח עקב ספיגת היין.
לפי זה, המסורת של ר"ג לימדה אותו כי ניתן להשיג ריח מפיה של אשה לא בתולה אך אין לקבוע בדבר זמן, ובוודאי לא מדובר בהליך מיידי. לכן חלק מן המסורת הוא ההכרח לבצע בדיקה שהיינו מכנים אמפירית כדי לקבוע את גבולות הזמן. ולכן נהג ר"ג כפי שנהג.
(כמדומה שהצורך שהתחדש כאן אינו זה שבא לידי ביטוי בדברי הראשונים המסבירים מדוע לא סמך ר"ג על שמועתו ונזקק לניסוי, אך לא בחנתי את דבריהם לאור התיאוריה שלי).
ובזאת הנני מציע לפניכם את התיאוריה שלי, שנבנית אך ורק על ניתוח המקורות ללא שום יומרה לעיגון בתיאוריה מדעית. האם זה עונה על הפרכה הגדולה שמצאת?
***
תלמיד
אין כמו הומור כדי לבטא ביקורת בצורה חריפה וקליטה. אולם חוששני כי הדוגמא אינה הולמת את האוירה הראויה ללומדי תורה.
אם כי דבריך מעוררים את השאלה כיצד נערך הניסוי בלי לפגוע בצניעותן של השפחות (והאשה). יש לשער כי בחירת הלבוש המתאים, הרחב מפי החבית שהאשה יושבת עליו, מספיקה. מצד שני, עצם המיקוד בנושא נראה חריג. ובכל זאת, מה לא עושים כדי להתיר אשה לבעלה וכדי להביא שלום בין איש לאשתו).
***
תוקן כי זה מה שקורה כשרצים לפרסם איזה רעיון ולא מקפידים מספיק על הניסוח שיהיה ברור.
תוקן על ידי מיימוני ב- 17/09/2007 17:30:58
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 17:35 |
|
| |
[מיימוני,
דומני שנפלת לבור הכרוי בדרכם של מי שנסחפים אחר לימוד התורה ושוכחים כי מדובר בתורת חיים. אשמח אם תסביר לי כיצד ניסוי שנערך כמה שעות (ימים?) פותר את הבעיה המוסרית שהיתה לך עם ניצולן של השפחות. מה שאתה מציע עכשיו אפילו חמור יותר ממה שעלה לך בתחילה מן הגמרא. לכן איני מבינה מדוע אתה נזקק להסבר הזה - גם אם הוא פותר בעיה אחת (שולית לענ"ד) הוא פותח אחרת (חמורה בהרבה. שוב, לענ"ד). ויותר - מילא נזקקת לפירוש זה, אבל לשמוח עליו כמוצא שלל רב?!]
|
|
|
|
|
