על ההיגיון

מהו היגיון?
הגיון מורה על דבר שהמחשבה יכולה לעקוב אחריו. הגיון מלשון הגה והגות. המחשבה יכולה לעקוב אחר מסקנה כאשר יש שייכות וקשר בין מרכיביה. הטיעון "חוסר אוכל מביא למוות" הוא הגיוני - אנו יכולים לעקוב ולהכיר בקשר הקיים בין אי אכילה למוות.

הקשר הראשוני הנדרש בין מרכיבי טיעון למען יהיה הגיוני, שלא ייסתר מהמציאות אליה הוא מתייחס. כל טיעון המציג את המציאות כשונה ממה שהיא ידועה, שולל את עצמו מלהיות טיעון הגיוני.


ההיגיון אינו תמיד בעל נימוק. ההיגיון הוא כל שמתאים וזורם בחוויית האדם כנ"ל. דרכי ההיגיון קשים להיקף מלא, אך את העיקרים אפשר לציין ולנתח ולהפיק מכך תועלת רבה. כאשר אנו מבינים את עצמנו אנו יכולים גם לשנות את עצמנו, כשאין אנו מבינים את עצמנו, ה"עצמנו" גם לא מבין אותנו.

להלן רשימה ראשונית של מרכיבים, [הקבוצה הראשונה גם מפורטת].

1] קשר
לוגי
השערתי
שיוך קרבה - יחס

2] חוזקו של רושם – נקודת מוצא
הרגל
ראשוניות
אחרוני
חברה

3] בקשת הרמוניה - השלמה
התחמקות והעלמה
יישוב מלאכותי

יהוסף

1] אתה כותב :"הגיון מורה על דבר שהמחשבה יכולה לעקוב אחריו. הגיון מלשון הגה והגות".
איך לשונית הגעת לכך? מה הקשר בין הגות למשהו שהמחשבה יכולה לעקוב אחריו.
2]קשר:
אדם לא רואה יתום מסכן ומגיע למסקנה שהעדר הורות בהכרח סיבה לצער.
הדברים הם ליקוט של הרבה פרטים .זיהוי הצורך של עצמו בהורים ופחדיו מנטישתם. אחרי כל זה התמונה מתחברת אצלו,וחלקו האחרון של הפאזל מושלם ע"י הילד היתום.

כלומר שהקש אינו יכול להוות הסבר להגיון אלא כל הפרטים יחד.
3] זאת גם הסיבה להגיון השונה שיש לבני אדם -אילו ההגיון היה רק הקש מסוים והנחת מינימום חידוש, סביר להניח שהרוב היה רואה עין בעין את תמונת העולם, הסיבה ל שוני, הוא הקף הפרטים שמתוכם בונה אדם את הגיונו הוא.
ובאינטואיציות והרגשות החלוקות חדות יותר ומהם נוצר הפיצול.
4] יובהר, שכונתי שאני לא רואה את החלוקה שאותה עשית

קשר.
לוגי.
השערתי.
אלא ששלושתם יחד מהוים יחידה אחת.

5]שיוך קרבה-יחס
נראה לי שהמסקנא מקטע זה היא שלפעמים האדם פועל נגד הגיון .לא שזהו חלק מחלקי ההגיון.
מדוע בהנחה שמעשה האדם אינו סותר להגיון, הוא נתפס בעיניך הגיוני. לא די בצמצום הפשוט [שנקטת לעיל.] שהאדם פעל כאן שלא על פי כללי הגיון.

6]חוזקו של רושם – נקודת מוצא

גם זה אינו ברור לי .מה רצונך לומר. שישנו הגיון -כלומר פעילות הנבנית בצורה של סיבה ומסובב וראית כל חלקי התמונה- שנבנה על טעות?
מדוע אתה כולל זאת בהסבר על הגיון.

שלך

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - קעלעמר - 30/11/2004 8:50:56

קעלעמער היקר אני מגיב בתוך דבריך בצבע אחר

1] אתה כותב :"הגיון מורה על דבר שהמחשבה יכולה לעקוב אחריו. הגיון מלשון הגה והגות".
איך לשונית הגעת לכך? מה הקשר בין הגות למשהו שהמחשבה יכולה לעקוב אחריו.
הגה לשון מחשבה, כמו והגית בו יומם ולילה, ואף לשון נסיעה כמו נהיגה, מכאן שהגה מורה על רציפות של תהליך, ומכאן אני פורט את המשמעות של הגיון למחשבה שאינה נסתרת ונעצרת, אך עניין הלשון אינו מעכב
2]קשר:
אדם לא רואה יתום מסכן ומגיע למסקנה שהעדר הורות בהכרח סיבה לצער.
הדברים הם ליקוט של הרבה פרטים .זיהוי הצורך של עצמו בהורים ופחדיו מנטישתם. אחרי כל זה התמונה מתחברת אצלו,וחלקו האחרון של הפאזל מושלם ע"י הילד היתום.

כלומר שהקש אינו יכול להוות הסבר להגיון אלא כל הפרטים יחד.
אכן אין ההיקש אך מדבר אחד, אך גם כאשר נרבה בפרטים, סופו של עניין הוא היקש, כי הידיעה מעצמו הוא משליך על אחרים וכו'
3] זאת גם הסיבה להגיון השונה שיש לבני אדם -אילו ההגיון היה רק הקש מסוים והנחת מינימום חידוש, סביר להניח שהרוב היה רואה עין בעין את תמונת העולם, הסיבה ל שוני, הוא הקף הפרטים שמתוכם בונה אדם את הגיונו הוא.
ובאינטואיציות והרגשות החלוקות חדות יותר ומהם נוצר הפיצול.
נשים נא לב שבדברים הבסיסיים בחיים המצב שונה, כלומר ברוב התחושות הבסיסיות של החיים ההגיון אינו משתנה מאדם לאדם ברמה עקרונית, רובנו נסכים שאמירה פלונית פוגעת, ושכבוד הוא לקום ולתת כיסא וכו', אלא שבשאר הדברים האדם אינו לוקח ברצינות ואינו מתחבר חווייתית ומכאן הפיצול.
4] יובהר, שכונתי שאני לא רואה את החלוקה שאותה עשית

קשר.
לוגי.
השערתי.
אלא ששלושתם יחד מהוים יחידה אחת.
אני מסכים שלרוב יש תערובות שונות של שלושתם, אך יימצא גם שרק אחד מהם, למשל 4+4 = זה לוגי, שבקופסא זו יש בין 30 ל40 תפוזים [כשלא ספרו] זו השערה וכן הלאה

5]שיוך קרבה-יחס
נראה לי שהמסקנא מקטע זה היא שלפעמים האדם פועל נגד הגיון .לא שזהו חלק מחלקי ההגיון.
מדוע בהנחה שמעשה האדם אינו סותר להגיון, הוא נתפס בעיניך הגיוני. לא די בצמצום הפשוט [שנקטת לעיל.] שהאדם פעל כאן שלא על פי כללי הגיון.
האדם ניצב מול המודעות שלו, ויש גועל שיסודו בצירוף עובדתי מחשבתי, ויש שהצירוף מחשבתי ולא עובדתי, אם בגד מסוים מזכיר למאן דהו מקרה מצער, זה לא הגיוני? כך גם כאן היחס ההיזכרותי מנמלים לצד השתיה גורם לצירוף מחשבתי הקובע גועל כזה, מה לא הגיוני?
6]חוזקו של רושם – נקודת מוצא

גם זה אינו ברור לי .מה רצונך לומר. שישנו הגיון -כלומר פעילות הנבנית בצורה של סיבה ומסובב וראית כל חלקי התמונה- שנבנה על טעות?
מדוע אתה כולל זאת בהסבר על הגיון.
לא הבנתי על מה תאיר ותעיר בפסקה האחרונה

יישר כח גדול

כמדומה שצריך להתחיל בצעד אחד קודם. המלה הגיון היא מלה מעניינת לפי שהיא מורה על שני דברים שלכאורה הם שונים. הגיון הוא מלשון 'הגה', הוצאת קולות ממוצאות הפה, הגה והי, ההוגה את השם באותיותיו, לא יהגו בגרונם, ולהג הרבה יגיעת בשר, 'להגיון ניתנו ...', הגייה ועוד. מובן אחר הוא מחשבה, הרהור, רעיון, ועוד. דומני שעדיין אין הסבר למתרחש בתוך גוש הבשר העדין המכונה מוח שמונח בקופסת הראש, וכיצד מתבצעת המחשבה. אמנם בקבלה ובחסידות מדברים על 'אותיות המחשבה', ומסופקני אם מי שהוא יודע בדיוק מה זה? החושב אדם באותיות, במלים.האם המחשבה שמהירותה כמהירות הברק יכולה להצטמצם לכלים מגבילים כאותיות וכמלים. ובאיזו שפה ולשון מתבצעת המחשבה, והלא היא משותפת לכל בני אנוש. האם חושב אדם בשפת אם דווקא? אלא בודאי שהמחשבה היא דבר שלא יתואר בכלים גשמיים, ולא במסגרות, אלא שכנראה יש מנגנון שמתרגם את הפולסים (החשמליים?) של המוח ומערכת העצבים לכלים גשמיים שעוברים במוצאות הפה, והכתב. במדה מסויימת אולי זה דומה למתרחשב בקרביו של מחשב, שמתרגם אותות אלקטרוניים לשפה כלשהי. בכלל דומני שיש ללמוד מהיקשים שבפעולת המחשבים לפעולת המוח. וכתב על כך דברים חשובים פרופ' זאב לב המנוח בספרו מערכי לב (בין היתר זה נוגע גם לשאלות הלכה ככתיבה במחשב בשבת, במחיקת השם במסך של מחשב ועוד). אשמח מאוד ללמוד עוד בנושאים אלו.
דבר שני שלדעתי כדרי ורצוי מאוד לעסוק בו, זו עצם שאלת תורת ההגיון או הלוגיקה, שהיא תורה יוונית, ובנויה על שכל בלבד. בניגוד להגיון העברי היהודי, התורתי, שאינו כבול במוסרות החוקים היווניים של ההגיון. בעניין זה ישנה שיטתו ותורתו של הרב דוד הכהן 'הנזיר', וכפי שהרחיב בה לאחרונה פרופ' דב שוורץ. תורה המכונה ההגיון השמעי, הנבואי, העברי. שפועלת לפי כללים אחרים. כמו כן עסקתי פעם בשאלה האם בלל חכמי ישראל היו בעד ה'שיטתיות', וה'סדר' וכו', והוא ג"כ נושא נכבד לעיין בו לאורכו ולרוחבו.

אדרבא... פתח פיך ויאירו דבריך

הגה נקרא גם הוצאת צליל, וצלילים פשוטים כמו "אוי" או "אהה" אלו צלילים שקרבתם מאד ישירה אל המחשבה, הם צלילים גולמיים מאד שמבטאים בצליל פשוט הלך רוח מורכב ורב גוונים ופרטים.

יהוסף, ה' עליכם.


נעזוב את ענין הלשון כדבריך.

יתכן שלא הבנתיך ,אני סבור הייתי שאתה בא להסביר מהו הגיון?
קודם לניתוח מהו הגיון, ברור היה לי שהגיון הוא הדבר המושכל במחשבת האדם בשונה מרגשות או טעויות לוגיות כגון
אם ראיתי פעם בקבוק ירוק ובו נמלים, אחשוש שכל הבקבוקים הירוקים נמלים בהם.
אין שום סיבה להניח כך.
ולכך טענתי -לא נגד דבריך- אלא על החלוקה שעשית. שלעניות דעתי [לא 100%] כל הגיון הוא צירוף של כל החלקים שהזכרת. גם מה שלפעמים נראה לנו פשוט הוא ליקוט ארוך שנקנה באובזרוציה ובהרבה זמן.
אתה הגדרת זאת נכון בקטע תחת הכותרת לוגי . קשה לראות זאת כי אנו כבר אחרי הליקוט.
ננסה לתאר הקש ראשוני שלא למדנו עליו כלום. כמו תינוק שראה בפעם הראשונה את אביו נוגע באש וצועק. האם יסיק מכך שהאש שורפת? לא בטוח .חסר לו עדין רכישת התמונה השלמה שהיא תוביל אותו למסקנה מעין זו.
זה מה שגרם לי לדון עמך [לא כבר פלוגתא ] האם אכן החלוקה נכונה.
לסיכום אתה מסכים שיש תערובת.רק אתה טוען שהיא מקרית. ואני טוען שהיא בסיסית והיא ההגיון השלם.

הסיבה שבדברים הבסיסים [ההסכמה היא חלקית כי יש בזה גם שינוים רבים בין העמים] יש הגיון זהה לרוב האנשים.
היא כי העולם מראה לרובינו תמונה דומה, ועל כן אנו מלקטים את מרכיבי הפאזל באותה ערוגה ,פחות או יותר.

הערה 5] על כן אם אדם בוחר רק חלק מתמונה שלמה ומחליט על פיה זה אינו הגיון .
כן. אם בגד מזכיר לאדם מקרה מצער זהו רגש, או כל שם אחר שתרצה .אבל לא הגיון.
זה לא אמור להיות סותר הגיון זהו רק מישור אחר לגמרי.
יש באדם רבדים שהם אינם ההגיון . [לפעמים חלקיק תומך בו.]

ועל ההערה האחרונה: רק תהיתי מה באת לחדש\ להוסיף?
שיתכן הגיון שנקודת המוצא שלו שקרית?.
[הגיון לא בא לומר מהו האמת הראשונית שהיא אינה ניתנת לבדיקה בכליו של ההגיון.]

אקוה שהבהרתי עצמי טיפה טוב יותר.


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - קעלעמר - 30/11/2004 19:41:49

קלעמער היקר יש"כ על הדברים

למרות שבדבריך כמה הערות, ראוי לכא' ליתן הדעת קודם על יסוד הדברים, ונצעד צעד אחר צעד, למען יהא בהיר לנו מה הנקודות המוסכמות והיכן אנו דנים.

שאלתי:
"מעשה באיש שנפל ושבר את הרגלו, האיש ישב ובכה מכאב, ישבו למולו כמה מתפלספין, ראובן טען, שמעון ידידי, האדם הזה שבוכה פועל באופן לא הגיוני, הבכי אינו הגיוני, שמעון לעומתו טוען 'זה מאד הגיוני שאדם יבכה מכאב' לוי לעומתם טוען, הנושא אינו שייך להגיון כפי שאינו שייך ליושר ואי יושר, הפעולה אינה שייכת כלל למינוח ההיגיון"

עד כאן הסיפור.

מי בעינינו צודק, או איזה חלק מהדברים שנאמרו על ידם נכון וכו'?

דגים,
כמה הערות.
1. באשר ליחס בין חשיבה לדיבור, ראה אשכולי על חשיבה מילולית, בעקבות המחקר על שבט הפיראהי בברזיל, ותרווה נחת (כתקוותי).
2. המחושבה אינה מתבצעת הגוש בשר, קרי: במוח. היא מתבצעת בשכל, שהוא יש רוחני. הביצוע שלה הוא במוח. כמו שהאדם הולך באמצעות רגליו, כך הוא חושב אמצעות מוחו. המוח הוא איבר ביולוגי, ולכן הוא לא חושב. בה במידה גם מחשב אינו חושב. חומרה, גם אם יש בתוכה תוכנה, אינה חושבת. הפעילות הזו הופכת למחשבה כשיש מי שנותן לה אינטרפרטציה של תוכן הגיוני-מחשבתי. כמו שכאשר על המסך מופיעה סיפרה 1, אין כאן שום סיפרה אלא אם יש צופה שרואה אותה ומפרש אותה כסיפרה אחת. מבחינת המחשב זהו אוסף פולסים שגם הם תוצאה של תהליכים אלקטרוניים-מכניים.
הנה, למדנו מהמחשב למוח. אף שכיום בעידן רשתות הנוירונים הרעיון ללמוד מהמחשב למוח הוא כבר קצת מיושן (יצחק יונתן, זה התחום שלך, לא?).
3. ההגיון העברי השמעי של הרב הנזיר, כמו כל הגיון אנושי אחר, אינו פועל על פי כללים אחרים מההגיון היווני. הוא בהחלט כבול להגיון היווני, ולו רק בגלל העובדה שההגיון ההוא אינו יווני אלא אנושי (שנוצר על ידי הקב"ה, והוטל לתוך כל בני האדם). זאת בניגוד להוזים למיניהם שמדברים על מחשבות שמעל הלוגיקה ושאר דיבורים חסרי תוכן ותוחלת. לא מזמן חזר לזירה אשכול כלשהו על האבן שהקב"ה לא יכול להרים. ע"ש היטב.
ההגיון העברי רק שם דגש על אנלוגיה ולא על דדוקציה. זה מנוגד מעט לנטייה היוונית. דוגמא לכך תוכל לראות במאמריו של יהוסף בתחילת האשכול שכאשר הוא דן בהגיון הוא כלל לא מתייחס לחלק הלוגי-אנליטי, אלא ישר עובר לדון בהיקשים לא לוגיים. זה סימפטומטי, אך לענ"ד לא מוצלח (דידקטית ומהותית). חשוב להתחיל בברור והמובן והחד משמעי, ורק אח"כ להרחיב.
4. השאלה האם חכמי ישראל היו בעד סדר ושיטתיות, זוהי שאלה כללית מדי. איזה חכמים? באיזו תקופה? כללית ישנה התרחקות יהודית משיטתיות (והפולמוס סביב הרמב"ם, וצורות הארגון ששררו עד אליו, יוכיחו). יש בכך רעיונות עמוקים וחשובים ונכונים (ראה, למשל, מאמרו של הרב זייני בספר 'הגיון'), אך לפעמים הם בעוכרינו.

יהוסף,
מהערתי למעלה יובן מדוע קשה לי מאד להתייחס לדבריך. לענ"ד עדיף להתחיל מהלוגיקה הדדוקטיבית, ורק אח"כ להרחיב.
מעבר לכך, יש להבהיר האם אתה עוסק בתיאור, או שאתה גם קובע עמדה שיפוטית. התיאור ייבחן בכלים אמפיריים (למה אנשים קוראים 'הגיון'). אולם קביעה שיפוטית (מהו טיעון נכון, או סביר) תלויה בעמדות המוצא שלך, שאותן ראוי להבהיר.
למשל, בניגוד לדבריך, אני משוכנע שישנן הנחות יסוד סבירות ובלתי סבירות, גם בין אלו שנטועות בי. אני מצליח גם לשנות הנחות מדי פעם. סבירות אינה משהו שמשוייך רק להיסק, אלא גם לטענות. ההתרכזות בהיסק היא תכונה של הלוגיקה הדדוקטיבית שבה אתה דווקא מקפיד לא לעסוק בדבריך.
אדם לא יכול להניח באופן שרירותי על מישהו שהוא רע לב. הרי או שזה נכון או שלא. הטענה שהוא רע לב, יכולה להיות סבירה או לא סבירה (אני מעדיף את המונח 'סביר' על המונח 'הגיוני', בהקשרים אלו).
ניטול לדוגמא את טענתו של בטהובן באשכול השכן (של ברנהארד) על האמונה מכוח גנטיקה. הוא טוען שהאמונה שנטועה בנפש היא תוצאה של חינוך וחוסר ביקורתיות של המתחנכים. אינני מסכים להכללה זו באופן הגורף שהיא הוצגה, ועיין בדבריי שם. אולם רק כדוגמא, במקרים שזה כן נכון, והאדם מחליט על אמונתו בגלל חינוך ושטיפת מוח של מחנכיו (הרי זה יכול להיות עקרונית). האם תאמר שזוהי אמונה סבירה? או שאין צורך לבקר הגיונית (גם הוא עצמו) את הנחותיו?

דוגמת הנמלים והבקבוקים לענ"ד לוקה בעמימות בהגדרות. אם האדם שוטף את הבקבוק ללא סיבה, כי אז הוא עושה משהו לא סביר. אמנם יש לחלק בין אדם שעושה כן מפני שהואחוששש בריאותית, שאז הוא פשוט טועה. לבין אדם שהמים דוחים אותו נפשית, והשטיפה מועילה לו להסיר את הדחייה, שאז הוא פועל באופן הגיוני. אני מניח התכוונת לדוגמא השנייה, אולם יש להבהיר זאת.


מיכי

אוקיי

באשר לדוגמא שנתת. אתה הולך להיות מופתע. שלושתם צודקים.

ראובן: הבכי אכן לא נגרם בגלל מסקנה הגיונית.
שמעון: [כאובזרור] אכן הגיוני שאדם יבכה כתוצאה ממכה.[היסק נרכש]
לוי:אכן הפעולה [פעולת הבכי] אינה קשורה להגיון.

לוי וראובן לטעמי לדבר אחד התכונו. ראובן נוקט עמדה בקורתית.ולוי עמדה ניסוחית.

אבל בכדי להקל על הדיון ביננו .אני תומך בכל לב בלוי.



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמ

יתכן ומילת הגיון מעכבת העניין?

אם במקום המילה הגיון היינו דנים על "סביר"* או מתקבל על הדעת היינו מסכימים?

מיכי היקר הנ"ל בעצם הם הם דבריך, אכן כוונתי יותר לסביר, אלא שאיני רואה הבדל ממשי בין השניים, אלא שהגיון נקשר יותר למחשבה, ואכן אין כוונתי דוקא לסבירות הזוקקת חישוב.

כלומר, בדברים על ההגיון, כוונתי מתוך נקודת מוצא שכל דבר המתקבל על הדעת הוא "הגיוני" [אכן לא במובן הקלאסי של "הגות" אלא של "מתאים", והנה קטע יותר ארוך בעני"ז -

"כפי שהתבאר הרי שאדם אינו עושה מעשה או נסיק מסקנה שאינה הגיונית, על כל פנים לכל הפחות ביחס לתפיסתו או הנתונים שהובילוהו להחלטתו. ההיגיון מורה על "התאמה" בין המעשה או ההיסק למרכיבים אליהם הוא מתייחס, אם יש קשר בין רעב לאכילה, האכילה תהיה פעולה הגיונית, אם אין קשר בין פצעים לאכילה ההיסק לאכול בעקבות פצע תהיה משוללת הגיון. ועתה בלשון "התאמה" יש לסגנן זאת כך, "אם יש שייכות בין רצון השקטת הרעב לאכילה הרי ש"מתאים" לאכול והאכילה היא פעולה מתאימה, אם אין הגיון ושייכות בין פצע לאוכל, מסקנת האכילה אינה תואמת לנתונים".

האדם אינו יכול לבחור נגד המתאים ואינו עושה אלא את המתאים. הבעיה מתחילה כאשר יש לאדם התאמה יחסית, אז הוא מסוגל לבצע את המעשה מחמת ההתאמה היחסית, אך אינו שלם בהתאמה גמורה עם המעשה מחמת חוסר ההתאמה השלימה. מכאן שכדי להיות שלם ומוגן מכל הפרעה, מחשבתית או נפשית, על האדם לחפש את מירב ההתאמה בין מעשיו ומחשבותיו למציאות. המציאות היא זו שאליה האדם אמור להתאים את עצמו ובהתאמתו השלמה למציאות לא יתכן בעיה נפשית.]


תוקן על ידי - יהוסף - 01/12/2004 6:30:08

2] חוזקו של רושם – נקודת מוצא
הדברים המרשימים את האדם, גם כאשר לא יהיו הגיוניים, הם יוצרים הגיון לנגזר מהם. אם אדם מניח על האחר שהוא רע לב, גם אם הגיע למסקנה זו בטעות ושלא בהגיון מבוסס, המעשים וההחלטות הבאות לאחר מכך ובהתאם לכך, הם כבר הגיוניים, באשר הם תומים לתפיסה שיש לאדם ביחס לאותו אדם. הדברים המרשימים את דעת האדם, אינם צריכים להתבסס בהיגיון כמו הנתונים שאינם מרשימים באופן ראשוני, והאדם הוא ששוקל ויוצר מהם התרשמויות. האדם אינו נזקק כל כך לחפש הגיון לדבר המוגדר בנפשו ודעתו כהנחה או אקסיומה. האדם מתעורר באופן טבעי לחפש היגיון, כאשר הוא זה הבוחר את התרשמויותיו, אך ההתרשמויות הנקבעות בליבו, דומות לנתון מציאותי קיים, שאין צורך טבעי כל כך לחפש לו היגיון, הוא נקבע במידת מה כהגיון עצמו. האדם לא תמה מדוע הוא בעל רגשות, זו עובדה ואינו מחפש לה היגיון, לפחות לא במבט ראשון. כך הדבר גם בדברים המרשימים מאד את דעת האדם באופן טבעי, האדם חווה את רשמים אלו כדברים מוגמרים וחיפוש ההיגיון אינו הפעולה הנבחרת הראשונית לעסוק בה. הרושם מהווה א"כ במידת מה כנקודת מוצא בחוויותיו והגיונותיו של האדם.

הרגל
ההרגל הוא המאפיין הקלאסי לרושם שעיקר חשיבותו וקביעותו בדעת האדם הוא אך התרשמות, ללא סיוע הקשר לוגי או השערתי, לפעמים בכלל לא. ההרגל קובע נקודת מוצא, והנוחות של סטטיות לעומת שינוי, מעצימה את כוח המצב הנקבע על פני כל מצב אחר הבא לשנותו, שלא הוכרע עדיין כראוי למאמץ באופן חד משמעי או עוצמתי.
מכאן אנו למדים:
מסר 26: "כאשר אנו משוכנעים שעלינו או על אחר להשתנות, אך התובנה אינה תמיד ניצבת במלוא עוזה, יש לנו ליצור הרגלים התומכים בתובנה האחרת, למען יהיה הוא נקודת המוצא, כך החיכוך עם הקבוע מכבר יסתלק, והעמדה תקבל תמיכה חזקה מצד קביעות ההרגל"
ולמשל, אם אנו משוכנעים שעל פלוני להיות יותר נדיב, יותר דברן וכיוצא בזה, אזי אם ניצור אצלו הרגל, כמו תקופה של פיזור כספים ללא בדיקה רבה, או לדבר כמה שיותר לתקופה, למרות שלא זה מה שאנו מבקשים להגיע אליו, הנהגה זו תיצור הרגל תומך לנקודות ההתמודדות שעליו לעבור אותם. היות וראינו שהיגיון/סבירות מתייחסת להתאמה שיש בין מבנה המודעות למה שמתחדש בשקילת האדם, הרי שההרגל ממרכיבי ההיגיון המדובר הוא. כך כל תכונות הרושם שלהלן.

ראשוני
כל דבר שהוא ראשון אצל האדם, מקבל הדבר עדיפות של "נקודת מוצא", וכל הבא אחריו כבר שייך לתחום ה"שינוי" מהקיים, הזוקק אנרגיה והצדקה גדולה יותר מאשר אילו היה בא אל מצב נטרלי, כלומר מצב שלא נקבע לפניו ההיפך ממה שהוא בא להציע. הראשון, עקב היותו "קודם" הרי שהוא הקבוע מכבר, ותמיד יהיה הוא נקודת מוצא, כלפי כל דבר הבא אחריו.
אחרוני
גם הדבר האחרון, שהוא בעצם "ראשון" בסדר ההפוך, כלומר מההווה לעבר, גם הוא מהווה נקודת מוצא ראשוני לפעמים, וזאת מחמת שהוא הקרוב יותר למודעות, ביחס לכל מה שהיה לפניו, אלא א"כ מה שהיה קודם מרשים מטבעו יתר.

חברה
מלבד היות מעשי החברה רושם חזק, ומכאן שכח הרושם החברתי עולה על רושם ראשוני ואחרוני, בדרך כלל הוא יוצר גם הרגלי חשיבה. לאדם אלפי הכרעות, שאילולי החברה לא היה מגיע לידי הכרעה בהם. בלבוש יש כמה אפשרויות של לבישה, בנישואין יש כמה וכמה דפוסים ומודלים, גם לקו הנהגת האכילה, וכן בהרבה מאד דברים. קושי ההכרעה האישי מתוך מחשבה עצמית, וכן היות כמה מהדברים דברים שהשיקולים בהם אינם אובייקטיביים, כמו האם עדיף בגד כזה או אחר, לכן האדם נוטה להשתייך לדעת ולזרם של חברה. השיוך מוסבר בעינינו ומכאן שהוא הגיוני. מכאן אנו למדים:
מסר 27: "חשיבות החברה מכרעת הרבה מנטיותיו של האדם. מכאן שבבחירת החברה אדם בעצם בוחר קו התנהגותי ומוסרי, ואף קווי מחשבה. לכן גם כדי ליצור שינוי כללי או מהותי בהרגלי החיים, מומלץ למצוא לכך תימוכין חברתיים, כאשר האדם, וכך זה על פי רוב, מכיר בעצמו את תווית השיוך החברתי"

בתוספתא ובירושלמי נאמר: 'אין מרובע במעשי בראשית'! ואכן אין למצוא בטבע קוים ישרים, הכל בכל מכל ורק לא קוים חתוכים וישרים. גם התורה אילו ניתנה חתוכה לא היתה לרגל עמידה. מכאן יסוד למחשבת חכמינו ז"ל במרבית התקופות, שלא חפצו בשיטתיות ובסדר. היום אין סבורים שבטבע יש כל כך סדר, פרט לכאוס ולאי יציבות בחומר יש עוד ועוד. ההגיון השמעי העברי אומר בניגוד ללוגיקה היוונית ששני כתובים המכחישים זה את זה יכולים להתקיים, גם לפני שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, וההגיון השמעי העברי אומר שידיעה ובחירה יכולים להתקיים כאחד. וכן 'זכור ושמור' יכולים היו להיאמר בדבור אחד (וגם לא קשה האם יכלו להשמע כאחד, כפי שתמע הראב"ע). וכעת די בזה

יהוסף

לא. מצטער לא נראה לי שהמילה סביר היא תחליף שישנה את עמדתי.
עשיתי תרגיל קטן ועברתי על דבריך , והחלפתי את המילה הגיון בסביר. וזה לא שינה מאומה.

הנה משפט מפתח.ציטוט:ההיגיון אינו תמיד בעל נימוק. ההיגיון הוא כל שמתאים וזורם בחוויית האדם כנ"ל.
כאן טמון ההבדל בין גישתך לבין מה שאני מנסה לשאול.
אני רואה את ההגיון כתמיד בעל נימוק [רכישת תמונה שלמה]. יתכן שקשה להעביר את הנימוק לזולת,אבל הוא ישנו. אם הוא אינו בעל נימוק הוא יכול להיות טוב וראוי אבל לא הגיוני.
ושוב אני לא אומר שמה שזורם בחוית האדם סותר בהכרח את ההגיון אבל כפי שלוי אמר הוא אינו קשור .
מיד בתחילה היתה לי תחושה שהמטרה היא, שמה שמתאים הוא בעצם ההגיון.
זה נכון באופן חלקי.לא כל מה שמתאים וזורם בחוית האדם הוא הגיוני,או קשור בהכרח להגיון.
הדבר הכי בולט שעולה לי. היא האהבה, היא אינה מנומקת, היא לפעמים גם לא הגיונית,אבל היא זורמת בחוית האדם והיא מתאימה [אני מקוה].


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!