שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן א
בנדון נשיאת כפים בכל יום בגליל.
בס"ד, ירושלים עה"ק ת"ו, עש"ק אמור כ"ט למנב"י תשל"ט לפ"ק. שוכט"ס לש"ב האברך היקר הרה"ג חו"ב טובא וכו' מוה"ר מאיר כ"ץ שליט"א. הנה נפניתי מעט מגודל הטרדין אשר הקיפו עלי להשיב לשאלתו.
ע"ד מנהג האשכנזים בחיפה ובכל הגליל משנים קדמוניות שכהנים נושאים כפיהם רק בשבת, יו"ט, חוה"מ, ור"ח =חול המועד וראש חודש= במוסף. והנה מקצת רבנים עומדים כעת לשנות המנהג ולהנהיג נשיאת כפים בכל יום וגם בתפילת שחרית ביו"ט כמנהג ירושלים, ונימוקם דכיון דחיפה יש לו דין ארץ ישראל לכל דבר, ומכיון שברוב מקומות בארץ ישראל נושאים כפים בכל יום, למה יהי' חיפה משונה. והנה בקצת בתי כנסת בחיפה הנהיגו כבר נשיאת כפים בכל יום, ויש כאלו שלא הנהיגו במילואן רק (בינתים) בשבת ויום טוב - שאז אין משום ביטול מלאכה - נושאים כפים גם בשחרית ובמשך הזמן אולי יעלו לדוכן גם בימות החול. עכ"ל.
הנה לא ידעתי מאן חשיב ומאן ספין לבטל מנהג קדמון וכמ"ש בדבריו, והנה כבר הי' לעולמים כמ"ש בארוכה בתשו' בית אפרים (או"ח סי' ו'), על דבר המנהג בחו"ל, דכתב הרמ"א (או"ח סי' קכ"ח סעי' מ"ד), דנהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים אלא ביו"ט וכו', והשואל שם בבית אפרים כתב דיש מי שלבו נוקפו לפי שמ"ע =שמצות עשה= מן התורה הוא שיהיו נושאים כפים בכל יום, אם יש מקום ויסוד למנהג זה, ואם יש כח לבטלו אם לא, והבי"א כתב דהמנהג הוא מנהג קדום יותר מן חמשה מאות שנה כמבואר בספר תשב"ץ קטן שחיבר תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג רבו של הרא"ש והכלבו ואחריהם החזיקו המהרי"ל והאגור והד"מ ובש"ע בהג"ה והטו"ז והמג"א /או"ח קכ"ח סעיף מ"ד/, וליכא דררא דאיסורא כמ"ש הב"י דכל שלא נקרא אינו עובר.
וע"ז כתב הבי"א בזה"ל ועתה ירא וישפוט בעין שכלו את הגבורים אנשי שם האלה אשר הקטן שבתלמידי תלמידיהם קטנם עבה ממתנינו, האם אמר יאמר ליצא ביד רמה ערוך אתם מלחמה ובכחו ועוצם ידו יעשה חיל ועזר כנגדו לבטל המנהג אשר יסדו רבים וגדולים זה זמן רב, ואם אף הי' נעלם מאתנו טעם הדבר לגמרי, וק"ו דטעמא אמרי בה וליכא דררא דאיסורא, שאנחנו מחויבים לשמוע בקול דבריהם ואחריהם לא נשנה, ושוב האריך עוד בנתינת טעמא לשבח על אי נשיאת כפים בכל יום, בהוספה על הטעמים המבוארים בש"ע ופוסקים שם, אשר יש בנש"כ =בנשיאת כפים= חששא דאיסורא, ואדרבה צריך ליישב מנהג א"י ומלכות מצרים דנהוג גבייהו שישאו כפיהם בכל יום, וסיים בזה"ל הנה זכינו ליתן טעמים מספיקים למנהג הזה שנהגו בפני רבים וגדולים זמן ארוך יותר מת"ק שנה, אבל באמת אין אנו אחראים לזה, דאף אם הי' נעלם מאתנו טעם הדבר אין לשנות המנהג, והילך מש"כ בק"א לספר מח"ב מדברי ספר הישר כתיבת יד בתשובותיו לרבינו משולם, וז"ל וכל שאינו בקי בסדר רב עמרם ובהלכות גדולות ובמס' סופרים ובפרקי ר"א וברבה ובתלמודינו ושאר ספרי אגדה אין לנו להרוס דברי הקדמונים ומנהגם כי עליהם יש לסמוך בדבריהם שאין מכחישים תלמוד שלנו אלא שמוסיפין והרבה מנהגים בידינו על פיהם עכ"ל ר"ת ז"ל, וכבר האריך הרחיב מהרי"ק בשורש ט' בענין וכו' וע"ז כתב דאפילו הי' הכהן חכם כשמעון בן עזאי הפריז על מדותיו שאין לשנות המנהג שנהגו קדמונים חסידים ואנשי מעשה וכו' שהרי מנהג אבותינו תורה היא וכדאמרינן בתענית רב איקלע לבבל וכו' ולפי דעתו של רב הי' באותו מנהג משום ברכה שאינה צריכה דעובר משום לא תשא, מ"מ סמך על מנהג אבותיהם ולא רצה לבטלם, ואע"ג דרב גדול הדור וקרי בכהני והי' בידו למחות, ק"ו בן בנו של ק"ו שאין בדור הזה מי שיכול לשנות המנהג הנהוג עפ"י אבותינו הקדמונים דפשיטא שהיו בני תורה וקבעו מנהגם עפ"י התורה והמצוה, ואפילו כנגד ההלכה אזלינן בתר המנהג, היכא שהמנהג הוקבע על פי חכמי המקום, כמ"ש המרדכי פ' הפועלים כו', ועוד שהרי השיב מוה"ר אביגדור כהן וכו', וגרסינן בירושלמי זאת אומרת מנהג עוקר הלכה וכו' עכ"ל, ועוד יש להביא ראי' שאפילו נגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא ואפילו לנגד איסור דגרסינן בפ' הקומץ רבה אמר רב אם יבוא אליהו ויאמר כו' שכבר נהגו העם בסנדל, ואין לומר דשאני מנהג חליצה וסתימת פרשיות דמזוזה דכ"ע נהוג הכי, אבל במנהג שאינו אלא במדינה כיוצא דנדון שלנו חוששין לו במקום הלכה, שהרי כתב הערוך בשם ר"ח כו', וממילא שמעינן דהא אם יבוא אליהו כו' שייכא למימר אפילו במנהג שאין שוה בכל מקום כדפירשתי עכ"ל, הנה העתקתי בקצרה כי ממנו ניקח לנד"ד שאפילו אם הי' נדנוד איסור בדבר אין כח בידינו לבטל מנהג אבותינו שתורה היא, ומכ"ש בזה שאין נדנוד איסור כיון שאם לא קראוהו א"צ לעלות, וגם הגאון בתשו' מנחם עזרי' סי' צ"ה וכו' ופוק חזי מש"כ שברוב העולם נוהגין כן, וכבר בררנו שהוא מיוסד על אדני פז היעלה שועל ויפרוץ חומת אבני מגדל עדר וכו' ועי' במג"א סי' תצ"ד מש"כ בשם שו"ת רמ"א סי' כ"א וכו' אבל היכא שאין צד איסור כלל פשיטא שאין כח ביד שום אדם לבטל המנהג כאשר הוכיח מהרי"ק במישור, וכ"ש בזה שיש צד איסור להיפוך כאשר כתבתי עכ"ל הבית אפרים.
ועוד כתב שם וז"ל ועי' בש"ע או"ח סי' תצ"ג שכתב בהג"ה שם ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה משום לא תתגודדו, ועי' במג"א שם דאם רוב הקהל נוהגים כך צריך המיעוט לנהוג כרוב עיי"ש וכו', וא"כ מכ"ש בנד"ד שהמנהג נתפשט ברוב העולם שאין לפרוץ גדר והעושה תמורת המנהג עובר משום לא תתגודדו מלבד החשש וכו', וגדולי הדורות שהיו כהנים אא"ז בעל שאירית יוסף והסמ"ע ואחריהם רבו כמו רבו שהיו כהנים ולא אחד בהם שמלאו לבו למעבד עובדא בנפשי', אף שהיו מחבבים המצות ביותר, והבא לשנות המנהג הוא מזלזל בכבודן של הראשונים כאלו היו ח"ו מזלזלין במצוה זו, ועי' בתה"ד סי' רל"ב דיש לחוש ללעז על הראשונים היכא דליכא ספיקא וצדדים שראוי להחמיר מן הדין, ובזה פשיטא שיש לחוש לכמה איסורים שאין ספק שהבא לשנות ידו על התחתונה, ושוב בא לידי ספר שו"ת אהלי יעקב שחיבר הגאון מוהר"ר יעקב ששפורטש, ושם איתא שבעת שהיו רודפים אחר צבי שבור וכו', נהגו בקהלתם לומר ברכת כהנים בכל שבת מה שלא נהגו קודם לכן כ"א ביו"ט לבד, ואחר שנתגלה הטעם, היו קצת אנשים שאמרו דמ"ע =דמצות עשה= היא, וכיון שהחזיקו בה אינם יכולים לחזור ממנה, והגאון הנ"ל האריך בדבר והוכיח במישור שיש לחזור למנהג הראשון, שהרי נהגו בכל גלילי ישראל, ובפרט במלכות אשכנז ופולין כאשר כתב הרמ"א שלא לאומרה כ"א ביו"ט עיי"ש, וק"ו הדברים אחרי שהראיתי שהמנהג נתייסד עפ"י גדולי הראשונים והאחרונים שלא לברך בנשיאת כפים, הפורש ממנו כפורש מן החיים, ואלקים יחננו ויברכנו ברכת שמים עכ"ל. (והנה מש"כ שם בשם ספר המקצועות מר"ח ז"ל, עי' בתשו' חת"ס (או"ח סי' כ"ג) שכ' דאין לחוש לזה עיי"ש). העתקתי כל הנ"ל דגם בנד"ד באנו לכל הנ"ל, הגם שראיתי בס' עיר הקודש והמקדש מהגמוהרי"מ טוקצינסקי ז"ל (חלק ג' פכ"ה - ב) שכתב שם (בסעי' ו'), דבגליל נוהגין בזמננו שאין נ"כ =נושאים כפים= בחול כי אם במוסף של שבת ויו"ט, ולא ידוע בבירור ע"י מי ועל יסוד מה נוהגין כך עכ"ד, והביא מנהג זה גם בגשר החיים (ח"ב פי"ח ב - ג) דיש גם עיירות בא"י נוכ"פ =נושאים כפים= רק בשבת ויו"ט עיי"ש, ושם (באות ד') כתב דרבים וגדולים משתוקקים להחזיר עטרה ליושנה לברך ב"כ =ברכת כהנים= בכל מושבות ישראל וכו' עכ"ל, אמנם למעשה לא נמצא עוד רב וגדול שהי' לו העוז לבטל המנהג בגליל ועכ"ח מכל הטעמים ונימוקים שכתב הבית אפרים כנ"ל, דשייך גם בנד"ד כדלהלן.
דהנה גם מש"כ בגשר החיים בלשון להחזיר עטרה ליושנה כנ"ל, דנראה שפשיטא לי' שהי' מקודם המנהג גם אצל האשכנזים בגליל לישא כפים בכל יום ורק אח"כ נתבטל, לא ידעתי פשיטתא דילי', כי לענ"ד המנהג הזה בגליל אצל האשכנזים נמשך מעת תחילת התיישבות האשכנזים בצפת טברי' ואגפי' זה קרוב לב' מאות שנים, דהנה כן מוכח להדיא מדברי הפאת השלחן הלכות א"י (פ"ב) שכתב שם בבית ישראל (ס"ק כ"ג), עמ"ש בפנים, דמנהג יפה בכל א"י שהכהנים נושאים כפיהם בכל ימות החול וכו', כתב בבית ישראל שם, וז"ל כ"ה פסק הרמב"ם (ה' תפילה פי"ד ה"א) וש"פ ומרן ב"י (או"ח סי' קכ"ט) גם בחו"ל, רק רמ"א /או"ח/ (סי' קכ"ח) תי' מנהג אשכנז שאין נושאים כפיהם בחול ושבת דכל השנה משום דהם בצער טרדת פרנסתם וכו', אבל בא"י שכל קהלות הספרדים נוהגים כהרמב"ם ואתרא דמרן הוא ומנהג טוב הוא וכו', ובודאי בא"י אין לחלק בין חול לשבת, לומר שבשבת ישאו כפיהם ולא בחול, חדא דלא עבדי דלא כמר ולא כמר, מאחר שמנהג בא"י לישא כפיהם בכ"י =בכל יום=, ועוד דאדרבה בחו"ל יש מקומות שכשחל יו"ט בשבת אין הכהנים נושאין כפיהם, ומביא במג"א (שם סק"ע) בשם ב"י בשם האגור והג"מ שמנהג הכהנים לטבול לנ"כ וקשה עליהם לטבול וכו', ומטעם זה אין נושאים כפיהם כשחל בשבת כו' ע"ש, דלכל הני בשבת יותר מסתבר שלא ישאו כפיהם לטעמם, וגם כשנושאים כפיהם שוה שחרית למוסף, ובכוללנו מיום שזכינו לקבוע ישיבתנו בא"י ובירושלים עה"ק מנהגינו שנושאים כפיהם בכל יום ובשבת ויו"ט כדת, וכ"ה דעת רה"ג נ"ע עכ"ל. הנה דברים הנ"ל ברור מללם שבא בטענה נגד המנהג שכבר נהגו אז בגליל מקום שהי' הגאון בעל פאת השלחן קבע דירתו בצפת, ורק בשנת תקצ"ז קבע דירתו בירושלים עיה"ק, (כאשר מבואר כ"ז בתולדותיו ומה שרשם בפנקס הכולל בצפת, ובשאר כותבי זכרונותיו, דשיירה ראשונה של תלמידי הגר"א ז"ל, הגיעה לא"י בשנת תקס"ט ח' אלול לצפת, רובה פרושים בני שקלוב, ואח"כ באה השיירה שני' בשנת תק"ע בראשות הגאון רבי ישראל משקלוב מתלמידי הגר"א ז"ל, והתיישבו ג"כ בצפת, וכמה טעמים נאמרו בזה על התיישבותם בצפת ת"ו, ומצאו כמאה משפחות ספרדים, וכחמישים משפחות אשכנזים חסידים, רוב היהודים גרו בצפת ומעוטם בטברי' בחברון ושכם וקומץ ספרדים בירושלים), ורק אחרי הרעש שהי' בצפת בשנת תקצ"ז, קבע את דירתו בירושלים, כמבואר בחת"ס עה"ת בהספדו על הרוגי הרעש (פ' אמור דנ"ט ע"ב), אמנם את ספרו הדפיס עוד בצפת שנת תקצ"ו, וכבר אז הי' ישיבה מתלמידי הגר"א גם בירושלים עה"ק, ומדכתב שמנהגם שם בירושלים שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום כנ"ל, מוכח בפירוש שבמקום דירתו בצפת ל"ה נושאים כפיהם בכל יום, רק במוספים בשבתות, וע"ז תמה במה שמחלקים בין שבת לימות החול, ובין שחרית למוסף, ומסתימת דבריו מוכח דבעת שהגיע הגאון בעל פאת השלחן לצפת כבר הי' שם המנהג כן, ורק הוא קבע בירושלים מנהג הנהוג לישא כפים בכל יום, ובשיו"ט אף בשחרית כנ"ל.
והנה כאמור דכבר מצאו שם תלמידי הגר"א ז"ל בצפת וטבריא ישוב של חסידים, וכמ"ש הגאון הפאת השלחן בפנקס הכולל אשר בצפת הנ"ל, הנדפס בפתיחת ספר פאת השלחן, שמצא שם בטבריא עיקרי המנהגים של ישוב האשכנזים דטבריא וצפת מכולל אנשי רוסיא, ורבם הרב המפורסם ר' אברהם רב דקא - לישק רבן של חסידים, ובצפת היו חסידי וואלין עיי"ש, וכנראה שהיו שם כבר איזה זמן, והגה"ק מוה"ר מנחם מענדל מוויטעפסק ז"ל, מתלמידי המגיד הקדוש רבי דוב בער ממעזריטש ז"ל, עלה לא"י בשנת תקל"ז, וקבע ישיבתו בטבריא והי' שם מ"מ כנודע, וכפי המובא בספרי הזכרונות תולדות הישוב הישן עלו כבר בשנת תק"ל מתלמידי הבעש"ט ז"ל לא"י והתיישבו שם, וא"כ זה כבר כב' מאות שנים שהתחילו התלמידי בעש"ט ז"ל בגליל, ומוכח שהמה הנהיגו המנהג הנהוג עד היום שם בנש"כ, וכ"כ הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו (הלכות הגר"א ומנהגיו אות ק"ט), דבעליית החסידים עשו כעין פשרה לישא כפים במוסף דוקא, ולא מצינו בזה טעם מספיק, רק נהגו היום כולם כן בגליל עכ"ד, וא"כ גם לפי דברי הגרמ"ש נמשך המנהג מעת עליית החסידים שזה קרוב לב' מאות שנה, רק לא ידע טעם המנהג כנ"ל, ואיך שיהי' הכל מודים שהיא מנהג קדום אצל הקהלות האשכנזים בגליל, עוד קודם הרבה למנהג ירושלים ואגפי' שנ"כ בכל יום, ושחרית ומוסף בשוי"ט, וא"כ אף אם לא ידעינן טעם להמנהג, אין בכחנו לבטל המנהג מכל הטעמים המבוארים בת' בית אפרים הנ"ל, ומכש"כ אחריא שר הראה לנו הבי"א את הדרך אשר נלכה בו, יש למצוא טעם להמנהג בגליל מעין הטעמים בחו"ל, ולא רק משום חסרון שמחה, או ביטול מלאכה נהגו שלא לברך נ"כ בכל יום אלא אף יש חשש איסור בדבר וכדלהלן, כ"ז שייך גם בנד"ד, אלא גם יתבאר לנו דתלמידי הגר"א ז"ל לשיטת הגר"א ז"ל, לא רק דאין איסור אלא אף קיום מצוה יש בזה, ומה"ט הצטער על המנהג שנשתרבב בחו"ל בזה, וכמ"ש הגרמ"ש שם בשם הגאון בעל פאת השלחן ז"ל, דסיפר לרבי שמואל העליר ז"ל, ששמע כ"פ מפי הגר"א שהי' הולך מעיר לעיר ומתבטל מתורה ותפילה לו הי' בידו לתקן לטובת הכלל נ"כ בכל יום (וכן ראיתי במכתב מהגאון מוהרש"ה ז"ל הנ"ל הנדפס בספר בית יוסף החדש מהגאון מוה"ר עקיבא יוסף ז"ל), ובשם הגאון רבי חיים מוולאזין ז"ל, שרבו הגר"א ז"ל, השתוקק לישא כפים בכל יום רק לא ערב לעשות מעשה, וכשהחליט לישא כפים בבית מדרשו למחר, פתאום נתפס לבית האסורים בעלילות שוא בענין המחלוקת נגד הרב דווילנא, ולכן אף שיצא לחפשי מבית האסורים לא השתדל עוד לקבוע המנהג עכ"ד, וכ"כ בת' משיב דבר (ח"ב סי' ק"ד) וכה"ג הי' אצל הגאון ר"ח מוולאזין ז"ל עיי"ש, ולשיטתו של הגר"א שפיר קבעו המנהג תלמידיו בירושלים ואגפי', אבל גם לדידהו בגליל כיון שנתקבל המנהג הנהוג אסור לשנות ח"ו, ובס' ספרי הגר"א מעלות הסולם (ע' ל"ב בהגה אות א') בשם הגרא"ש מאמציסלאוו כ' ע"ד מה שאירע להגר"א כנ"ל ולהגר"ח מוולאזין שנשרף הביהמ"ד כשרצה להנהיג נ"כ בכל יום דנראה שלא אסתייע מילתא אולי למען כבודן של הראשונים שלפנינו עיי"ש.
ואקדים ב' הקדמות: (א) דתמוה לי על מה שהרחיק הגאון הפאת השלחן דאין לחלק בין נ"כ בשבת, לנ"כ בימות החול, דהרי בכלבו, שהוא אחד מן גדולי הפוסקים שחשב הבית אפרים שם, שנעשה מעשה בפניהם שלא לישא כפיהם בכל יום, כתב (בסי' קכ"ח) (והועתק בספר בי"א שם) בזה"ל, ואין המנהג עתה לעשות נ"כ אלא בשבתות ויו"ט ואפשר כי נמנעו מפני טורח צבור עכ"ל, הרי שבזמנו היו מקומות שנ"כ בשבתות ולא בחול, וגם בתשו' בית אפרים שם, התחיל בתשובתו שם בזה"ל בתחילה אבאר לו כי המנהג שאנחנו נוהגין היום שלא ישאו כהנים כ"א ביו"ט ויש מקומות שנהגו אף בשבתות הוא מנהג קדום וכו', הרי כי אף בזמנו נמצאו מקומות בחו"ל שנהגו כן, ובתחילה נתקשיתי שנעלמו ממני אותן המקומות בחו"ל שנהגו כן, ושוב מצאתי בספר שו"ת ראשית ביכורים (סי' ד'), שכתב שם דבק"ק טריעסט נושאם כפהם /נושאים כפיהם/ בשבתות ג"כ, והוא בעצמו שהי' כהן עלה לדוכן שם בשבת פ' שופטים עיי"ש, ואף שהעיר ע"ז בפאת השלחן מדברי המג"א (סי' קכ"ח סק"ע) יבואר להלן מה שי"ל בזה.
(ב) הנה בתשו' בית אפרים שם, אחרי שהוכיח דבכהני ספק יש לחוש מתלתא איסורי, איסור לאו הבא מכלל עשה דכה תברכו ולא זרים, ואיסור עשה שהישראל מצווה להתברך מפי הכהנים המברכין, ואיסור ברכה לבטלה, ומצות עשה לברך אם הוא כהן ליכא, דאם לא קראוהו א"צ לעלות, לכן אין לברך מספק, ואחרי שהאריך בזה, כתב (בד"ה ועוד) וז"ל: ועוד נלענ"ד לבאר הטעם ביותר ויבורר החילוק שבין בני א"י לבני גולה, דודאי כהני זמנינו הם גרועים מכהני חזקה כמבואר בש"ס, וזה מבואר ממש"כ המג"א (סי' ר"א) לענין מה שאין נזהרים להקדים הכהן בכל מילי אע"ג דאורייתא הוא, ע"ז כתב ואפשר שאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה וכמ"ש בסי' תנ"ד עכ"ל, וט"ס וצ"ל תנ"ז, ששם כתב על מש"כ הרמ"א וי"א שאין מאכילין בזה"ז חלה לשום כהן שאין מחזיקין אותו בכהן ודאי שמא נתחללה אחת מאמותיו, וכ"פ רש"ל ומהרי"ל וכו', ופשיטא לפי הטעם שכתב המג"א שמא נתחללה אחת מאמותיו הוא פסול גם לנ"כ כמבואר (בסי' קכ"ח סעי' מ"ב), וז"ל היש"ש (בב"ק פ"ה סי' ל"ה) ועוד נראה שראוי להחמיר ולאסור חרמים בזמה"ז =בזמן הזה= אפילו פירש לכהן, והכהן כבר קיבל, מאחר שבעוה"ר אין לנו היחוס כמו שהי' בזמן הבית, או אפילו אחר החורבן בימי התנאים והאמוראים, שהיו עדיין נזהרים בתו"מ =בתרומות ומעשרות=, והי' קרוב מימי הבית ועדיין היו יחוסיהם בידיהם, ובעוונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושין נתבללו והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קודש בחול, אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבללו וכו', וא"כ ניתי לידי תקלה שמא יתן לכהן שאינו כהן ויהי' עדיין כהקדש ממש ומש"ה נהגו ג"כ האידנא שלא ליתן החלה אף לכהן קטן או לכהן שטבל לקריו דמשום דלא מחזיקינן בזה"ז לכהן ודאי, וכ"כ זקן ומורה הוראה מהרי"ו ז"ל עכ"ל.
הנה העתקתי כל לשונו כי ביאר להדיא דכהני זמנינו גריעי טפי מהכהנים שעלו בזמן בית שני שאמר התרשסתא להם הרי אתם בחזקתכם, לפי שבאורך הגלות וגזירות וגירושין נתבללו הרבה, ובזה נחה דעתו בחילוק שבין בני א"י ומלכות מצרים לבין בני גולה שבמדינות אלו, וכמו שכתב שם בזה"ל משום דבני א"י ומלכות מצרים שביתתם במקומם כמאז כן עתה, ולא הי' עליהם טלטול הגירושין ובגולה לא הלכו רק כל הגלים והמשברים שעברו עליהם היו בקביעתם במקומם, ושפיר הם כהני חזקה אע"פ שאין כתב יחוסם בידם, משא"כ בני מדינות אלו ומדינות אשכנז שהורקנו מכלי אל כלי ומגולה אל גולה בגירוש צרפת קטלוניא ארגון שפניא ופורטוגאל וציציליא ונתפזרו מהר להר ומגבעה לגבעה כמוזכר בספרי מהר"י אברבנאל וצרור המור והחסיד מוה"ר יעב"ץ ובכל ספרי סדרי הדורות וכו' ובזה בודאי יש לחוש שנתבלבלו כמ"ש רש"ל, ובהכי נמי ניחא מה שהקשה בביאורי הגאון מהר"א מווילנא ז"ל (באו"ח סי' תנ"ז) דלמה אין מאכילין לכהן קטן דהא בתרומה דרבנן סמכינן אחזקה, וכמ"ש (בפ"ב דכתובות) הרי אתם בחזקתכם כו', ולמ"ש א"ש דגם מהרי"ו מודה בכהני חזקה דאכלי בתרומה דרבנן, רק עתה בדורות האחרונים אחר הגירושין שקרוב לודאי שנתבלבלו ס"ל שלא להאכילו כלל, וקרוב בעיני שאחר שנת תתנ"ו שאז הי' שעת חירום ברוב מדינות הללו כנודע בספרים ועל זה נתיסדו הקרוב"ץ שבימי הספירה, ולפי שראו חכמי הדורות שנתבלבלו הרבה עמדו וגדרו גדר גדול בדבר שלא לישא כפיו בכל יום רק ביו"ט כדי שלא תשתכח תורת כהונה מהם, וכאמרינן בפ' הזרוע גבי אביי דשקל מתנתא במעלי יומא דכיפורי לאחזוקי נפשי בכהני, ומה"ט כתב המג"א שמ"ש הש"ך דבפסח נוהגין ליתן החלה לכהן קטן ובשאר ימים לא, משום דבפסח החלות מרובות כמ"ש רש"י בחולין הטעם דשקיל מעלי יומא דכיפורי כיון שהמתנות מרובות אם לא יקח יהא נראה שאינו כהן ע"ש, וה"נ ביו"ט שזמן קהלה לכל הוא והכהנים והעם כולם בביהכ"נ ואין לבם על טרדת מזונות מחייתם ומלאכתם כלל, אי לא פרסי ידייהו יאמרו העולם שיודעים בעצמן שאינם כהנים אז יבואו להקל ולזלזל באיסורי כהונה כמש"ל, ולכך תקנו שביו"ט ישאו כפיהם שאינם יותר מי"ב ימים עכ"פ, אבל אין בידינו להחזיק אותם בכהנים גמורים ממש במדינות אלו שנתבלבלו הרבה כמ"ש רש"ל, ובפרט כהני ההמון וכו', וכיון שאם אין קורין לעלות ליכא איסורא כלל, ולהיפוך איכא ספיקא דתלתא איסורי, פשיטא שאין לפרוץ הגדר לקרוא אותם לדוכן בחול רק מה שהתירו להם דהיינו ביו"ט ותו לא עכ"ל הבי"א.
הנה הלכתי בדרך הבי"א להעתיק כל לשונו הנ"ל, דבזה יונח לנו גם בנד"ד, דלפי המבואר בדברי בי"א הנ"ל עצמן, אין כן דעת הגר"א ז"ל מדהקשה למה אין מאכילין לכהן קטן חלה, דהא בתרומה דרבנן הרי הם בחזקתן, הרי ס"ל דכהני זמנינו דינם כמו כהני חזקה שבזמן הש"ס לכן הי' משתוקק לנהוג נ"כ בכל יום גם בחו"ל רק שלא עלה בידו כנ"ל.
וכפי המבואר בכלבו שבזמנו הי' מנהגים שלא רק ביו"ט אלא גם בשבתות עלו לדוכן אף בחו"ל, וכן הי' מנהג באיזה מקומות גם בזמן הבי"א כנ"ל, צ"ל כיון דגם בשבתות שאינם טרודים בפועל על מחייתם, ובאו כולם ביהכ"נ חששו שלא יבואו לזלזל באיסורי כהונה, לכן ס"ל דגם בשבתות יעלו לדוכן, כן צ"ל לפי דבריו הנ"ל.
והנה הא פשיטא דכל מש"כ הבי"א בבני א"י שישיבתם במקומם כמאז כן עתה וכו' כנ"ל, זה הי' שייך רק על יהודים הספרדים שישבו בארץ מדורי דורות, אבל לא שייך בבני חו"ל בני אשכנז שעלו לא"י והתיישבו שם כנ"ל, ועליהם שוב שייך כל מש"כ הבי"א באנשי חו"ל שהלכו מגולה אל גולה כנ"ל, ובזה ג"כ אין ראי' להנ"כ בכל יום מימי האר"י ז"ל שנ"כ בכל יום, וכן בימי השל"ה, שהעיר הגרמ"ש שם, דבימי האר"י ז"ל בשנת של"ב עדיין לא הי' ישוב אשכנזי בצפת, וגם בימי השל"ה ז"ל ש"פ - ש"צ וכנזכר לעיל, ואף אם הי' מספר קטן נתבטלו בין הספרדים שהיו שם מדורות כנ"ל, ולכן נ"כ בכל יום, משא"כ אחרי העלי' משנת תק"ל ולהלן כנ"ל דנעשו לקהלות אשכנזים בפ"ע, וממילא כל הטעם שלא נשאו כפים בחו"ל, לפי מש"כ בבית אפרים כנ"ל, לא נפקע מהם בעלותם לא"י, דכיון שנעשו עדה בפ"ע, לא נתבטלו לגבי עדה הספרדית, ומ"מ לצמצם ההפרש ביניהם ובין המנהג שנהגו שם בני הספרדים מאז, נקטו המנהג של אותן הקהלות בחו"ל שנשאו כפים אף בשבתות, ומסתמא נהגו כן גם בחוה"מ =בחול המועד= ואפשר גם בר"ח, שבאלו הימים הוי ג"כ זמן קהלה בביהכ"נ יותר מבימות החול, והתנהגו לעלות לדוכן בכל יום שיש בו מוסף, ובמוסף דוקא כאשר יבואר להלן.
אבל כל זה לההולכים בשיטת הבית אפרים הנ"ל, דכהני דידן גריעי מכהני חזקה שבזמן הש"ס, משא"כ תלמידי הגר"א ז"ל, שהלכו בשיטתו דכהני דידן הוו כמו כהני חזקה שבזמן הש"ס, ומה"ט רצה הגר"א לנהוג כן אף בחו"ל לישא כפים בכל יום, ולא עלה בידו, קיימו שיטתו בא"י, אבל בירושלים ואגפי' דוקא, שלא קדמו להם שם המנהג כבני האשכנזים שבגליל, אבל בגליל שכבר הקדימו לפניהם המנהג הנ"ל, לא רצו לשנות, מכל הטעמים המבואר בבי"א שם בדבר איסור לשנות מנהג הקבוע כנ"ל.
ועוד יש לומר ענין של לשיטתו בזה, בהקדם מש"כ עוד הבית אפרים שם (בד"ה ועיין), וז"ל וגם כי לענ"ד הטעם שכתב האגור בשם מהרי"ל משום דהגמי"י כתב שמנהג לטבול לנ"כ, לענ"ד הוא ג"כ טעם נכון וישר, ומ"ש הב"י דתלי תניא בדלא תניא, שהרי הטבילה לנ"כ לא הוזכרה בתלמוד, ואם הם נהגו להחמיר ולטבול, למה יבטלו בשביל כך ג' עשה בכל יום, ואע"פ שאינו עובר אא"כ נקרא, מ"מ מוטב להם שיקיימו ג' עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינם מחויבים שיטבלו וכו' עכ"ל, ולענ"ד אין זה תלי תניא בדלא תניא, דטבילה נמי תניא, שהרי התוס' בברכות (כ"ב) כתבו די"מ דהא דקיי"ל כריב"ב דאין ד"ת =דברי תורה= מקבלין טומאה היינו דוקא לתורה, אבל לתפילה צריך טבילה, וכ"כ הרי"ף דאיכא מ"ד וכו', ורב האי גאון כתב נקוט מנהגא וכו', והרא"ש הביא דברים אלו בסתם, והביאו הטור וסיים בה דהאידנא לא נהוג הכי, והטעם משום ביטול תורה וביטול פו"ר =פריה ורביה=, והרמב"ם כתב לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא הי' כח בצבור לעמוד בה, וזה דוקא לענין תפילה, אבל לענין נשיאת כפים, כיון שנהגו הכהנים סלסול בעצמם לטבול קודם דוקא, וטעמא רבא איכא כמ"ש באגודה, אהא דקאמר התם (בברכות) רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא לאפוקי רבים י"ח ולית הלכתא כוותי', וז"ל י"מ לית הלכתא כוותי' במ' סאה, אלא בט' קבין, וי"א ה"מ לדברי תורה אבל לתפילה בעי טבילה, ופר"י דה"ה לתפילה, ומ"מ נכון לכהנים ולחזן לטבול להוציא הרבים, ורב האי גאון החמיר מאד בטבילת בעל קרי עכ"ל, וגדולה מזו כתב באגודה (בפ' ח' שרצים) וז"ל ובזה"ז דנהוג עלמא כריב"ב בעלי קריין אין טובלין ביוה"כ, אבל כהן שראה בליל יוה"כ או ביומו טובל ביוה"כ כיון דנהוג טבילה לנ"כ עכ"ל, ואף דהאידנא לא חזינן דנהגי הכי, ואף כהן אינו רוחץ אלא מקום המלוכלך, עי' בהגמי"י הביאו הב"י (סי' תרי"ד), מ"מ מבואר מדבריו דנ"כ ה"ט דמחמרי בה טפי משום דמברך לציבור הו"ל כלהוציא את הרבים, ור"ח טביל להא מילתא אף בתר דבטלוה לטבילתא, ואף דאמרינן לית הלכתא כוותי', ואף לתפילה בעלי נפש מחמירין בה עי' בטו"ז (סי' פ"ח) ובטור /או"ח/ (סי' רמ"א וסי' תרי"ד), וכיון שאבותיהם קיבלו עליהם חומרא זו מוטל גם על זרעם אף דלא אפשר להו, כדאמרינן בפסחים גבי בני בישן וכו', ועי' במהרי"ק (שורש קמ"ד) וכו', ובפר"ח (ה' יו"ט סי' תצ"ו), וא"כ מש"כ הב"י שיישר כחם של בני א"י שנ"כ בכל יום ואין טובלין לנ"כ, שפיר קאמר דמעיקרא לא אתחיל בחומרא זו הטבילה לנ"כ, משא"כ בני מדינות אלו שנהגו בחומרא זו לטבול לנ"כ וא"א להם לשנות, ועכשיו א"א להם לטבול בכל יום, ובפרט בימות החורף, לכך השוו המנהג בכל מקום לישא כפיהם ביו"ט שאז כל ישראל נוהגין לטבול לטהר עצמן ברגל וכו' עכ"ל.
והנה לטעם הנ"ל, מה שאין נושאין כפים בשבתות, י"ל משום דגם בשבתות שייך האי טעמא דבימות החורף קשה להם לטבול, ובפרט באותן הימים של"ה להם מקואות במים פושרין אף בשבת, ואתו למעט במצות עונת ת"ח בשבת, או י"ל משום דס"ל דאסור לטבול בשבת לקריין מטעם המבואר (בסי' שכ"ו), או מטעם שאינם שרויים בשמחה מחמת טרדתם על המחי' ועל הכלכלה, כאשר כתב הר"י בר יהודה רבו של רש"י, ומובא בתשו' מהר"ם ב"ב (סי' שמ"ה) ובב"י ובי"א שם, והטעם כולל בין ימות החול ובין בשבתות, כמבואר ברמ"א /או"ח/ (סי' קכ"ח) שם, ונפ"מ לענין יו"ט שחל להיות בשבת, דל"ש טעם הראשון והאחרון הנ"ל, אבל מטעם האמצעי יש, אבל אם מותר לטבול בשבת אין כאן אף משום טעם האמצעי, ואותן הנוהגין לישא כפים בכל שבתות השנה, עכ"ח אין חוששין לטעם שמחה, ומשום טבילה, או שלא קיבלו עליהם החומרא לטבול לקריין, או שס"ל דמותר לטבול בשבת לקריין.
והנה המג"א שם (סי' קכ"ח ס"ק ע') הביא הא דבקצת מקומות נוהגין כשחל שבת ביו"ט שאין נושאין כפיהם, וכתב ב' טעמים משום שאומרים רבש"ע, ויש בו איסור משום איסור תחנה בשבת, ב' כתב במוסגר דנוהגין לטבול לנ"כ, ואסור לטבול בשבת עי' מהש"ק, ולא רצו לבטל עונה האמורה בתורה עיי"ש, אבל שוב לענין יו"ט הביא דנהגו הכהנים שלא לזקוק נשותיהם בליל יו"ט, ואע"פ שאפשר לטבול שחרית מ"מ הוי טבולי יום, ועוד דלא נהגו לטבול ביו"ט, וסיים דאם ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית עכ"ל, הרי המג"א בעצמו חזר ממש"כ בשתים, א' דיכול לטבול ביו"ט, ב' דאף דהוי טבול יום אין חסרון בזה, וכבר כתבו האחרונים בסתירת דברי המג"א הנ"ל, ובמג"א (סי' שכ"ו סק"ח) הביא בשם כ"פ דמותר לטבול לקריו בשבת עיי"ש, וכ"כ במ"ב (סי' קכ"ח בשעה"צ אות קל"ב) שהראה מקום (לסי' שכ"ו מ"ב סקכ"ד) דרוב האחרונים סותמין להקל לטבול לקריו בשבת, ורק יזהר שלא יסחוט השער עכ"ל, ועי' שם /או"ח/ (סי' שכ"ו סעי' ח') בביאור הלכה דלהמתירים אף בלתי הא דבטלוה לטבילתא מותר לטבול בשבת לקריו, ושוב הביא דברי ביאור הגר"א שכתב וז"ל אדם וכו' עי' במ"א והעיקר כמ"ש הב"י בשם כלבו ותה"ד שאוסרים וכ"כ המג"א בסי' קכ"ח ס"ק ע' עכ"ל, ורצ"ל דכתב המג"א שם (בסי' קכ"ח סק"ע), דלא נהגו הכהנים לזקוק לנשותיהם ביו"ט משום דלא נהגו לטבול ביו"ט, וא"כ המג"א סותר עצמו למש"כ (בסי' שכ"ו) להתיר לטבול בשבת לקריו, ודעת הגר"א כמ"ש (בסי' קכ"ח), ושארי אחרונים רובם ככולם מקילים בזה, ואפ"ל דהיכא דנטמא בשבת גם הגר"א מתיר לטבול בשבת, אבל אפשר שאין לטמא לכתחילה דיצטרך לטבול בשבת ויו"ט, ונתפשט המנהג להתיר אך יזהר שלא יבוא לידי סחיטה עכת"ד, וחידוש שלא העיר מסתירת המג"א (בסי' קכ"ח) באותו דיבור עצמו כנ"ל, וא"כ אם נאמר דמותר לטבול בשבת לקריו, שוב אין טעם שלא לישא כפים ביו"ט שחל בשבת, ואם משום אמירת הרבש"ע, הרי האמת המנהג שבשבת אין אומרים.
והנה כי נודע דתלמידי בעש"ט זי"ע הקפידו מאד על טבילת עזרא, ועי' במג"א (סי' ר"מ) בשם האר"י הקדוש שהקפיד מאד על עצמו אפילו באונס, ומזה ראי' ג"כ שס"ל דמותר לטבול בשבת, דאל"ה לא הי' יכול לקיים מצות עונת ת"ח שהיא מליל שבת לליל שבת, ועי' מש"כ בספרי מנח"י (ח"ב סי' ט"ו), ומכש"כ לשליח צבור, וכן לכהנים דדינם כש"צ כנ"ל, לכן בכמה קהלות דקדקו שלא להניח להתפלל לפני התיבה בלא מקוה, וגם הכהנים לא נ"כ בלא טבילה, ומ"מ נודע מכמה צדיקים מתלמידי הבעש"ט זי"ע שנהגו אצלם שעלו הכהנים לדוכן אף ביו"ט שחל בשבת, ומטעם שס"ל דמותר לטבול בשבת לטבילת עזרא, וכן נהגו אצל מרן הגה"ק בעל עטרת צבי זצ"ל ואצל מרן הגה"ק בעל בני יששכר זצ"ל, כמבואר בספר נימוקי או"ח מהגה"צ בעל מנחת אלעזר ממונקאטש ז"ל (סי' קכ"ח סעי' מ"ד), וכתב שלא זכה להבין מנהג הצדיקים שנהגו שלא לישא כפים ביו"ט שחל בשבת אף שטבלו בשבת בבוקר המה ובניהם ואנשיהם וכל העם, ודחק למצוא טעם למנהגם עיי"ש, וכמו כן כתבו כמה גדולי האחרונים למצוא טעם למנהגם, וע"ע בתשו' ריב"א או"ח (סי' כ"ג), ויד יצחק (ח"ג סי' קכ"ט), ומנחת אלעזר ח"ג (סי' נ"ו), ולבושי מרדכי (מהד"ת או"ח סי' י"ט).
והנה בנימוקי או"ח שם ותשו' נבו"מ שם בדבר המנהג לענין ש"צ דלא יתפלל בלא טבילה, הביאו המקור לזה מעובדא דר' חמא (ברכות כ"ב) הנ"ל, וחידוש שלא העירו שכ"כ בספר האגודה שהובא בבית אפרים שם לענין ש"צ ולענין נשיאת כפים לכהנים דהוי כש"צ כנ"ל, ונראה דבכהנים יש להחמיר עוד יותר מבש"צ, דבש"צ הרי כתב החת"ס בתשו' (או"ח סי' ר"ה), דבזמן הזה אין הש"צ מוציא רבים י"ח עיי"ש, משא"כ כהנים בנ"כ.
והנראה מה שהביא בתשו' נבו"מ שם, דהמנהג שלא להתפלל לפני התיבה בלא מקוה, הי' שם רק אצל החסידים ולא אצל קהלות האשכנזים כלומר המתפללים בנוסח אשכנז, שלא דקדקו בזה, דתלוי בהא אם מותר לטבול לקריו בשבת, דהחסידים נהגו לטבול בשבת טבילת עזרא, הי' אפשר להם לעשות תקנה כזו, משא"כ הקהלות האשכנזים נקטו כשיטות דאין לטבול טבילת עזרא בש"ק, לכן לא הי' אפשר להם לעשות תקנה כזו, כדי שלא יבואו להקל בקיום מצוה עונת ת"ח מליל שבת לליל שבת, ואף לפמ"ש בביאור הלכה (סי' שכ"ו) לחלק בין אם נטמא בשבת או קודם כנ"ל, מ"מ אפשר שנטמא לקריו קודם שבת, ומחמת טרדת על המחי' ועל הכלכלה ל"ה אפשר לטבול קודם, לכן צריכין לסמוך על דבטלוה לטבילתא אף בש"צ.
והנה להמתירים לטבול לקריו בשבת, שפיר יש להכהנים שנהגו לטבול לנ"כ, לחלק בין שבת לחול, דבימות החול מחמת גודל טרדותם על מחייתם וכמה עיכובים השכיחים מחמת זה, אי אפשר להם לטבול בכל יום, משא"כ בשבת אפשר להם, אכן הגאון הפאת השלחן שהי' מתלמידי הגר"א ז"ל דס"ל דהעיקר כמ"ש המג"א (בסי' קכ"ח) דאין לטבול לקריו בשבת כנ"ל, שפיר הביא מדברי המג"א (סי' קכ"ח), דלהנוהגים לטבול לנ"כ, שבת עוד גרע דא"א לטבול כנ"ל.
אמנם להכלבו דס"ל דאסור לטבול לקריו בשבת כמו שהביא בשמו בב"י (סי' שכ"ו) והמג"א שם (סק"ח), ובדברי הגר"א הנ"ל, ואפי"ה הביא המנהג לחלק בין שבתות לחול, דבשבתות נ"כ אף בכל השנה, אי אפשר לומר כחילוק הנ"ל, דעכ"ח צ"ל דס"ל דסומכים על דבטלוה לטבילתא, ולכן כתב דהחילוק משום טורח צבור כנ"ל, ולא ס"ל לפטור מטעם דאינם שרויים בשמחה משום טרדת מחייתם בחול, ועי' בתשו' בנין שלמה (ה' תפילה סי' י') ובמ"ב שם (סי' קכ"ח ס"ק קס"ז), ודס"ל לישא כפיהם ביו"ט דוקא, הטעם משום דיו"ט מצותו בשמחה, וגם לטעם שכתב החת"ס בתשו' (או"ח סי' כ"ג), דבחול מחמת טירדא אין מכוונים בתפילתם כדבעי, וכשאין התפילה שבמקום עבודה רצוי', גם ברכת כהנים לא תחול, משא"כ ביו"ט שהעולם פנוים ומכוונים בתפילתם עיי"ש, י"ל להנוהגים לנ"כ בשבתות של כל השנה, ס"ל דגם בשבת שפנוים מכוונים יותר בתפילתם מבחול, ובספר ליקוטי הערות על החת"ס שם, כתב ליישב מה שתמה בת' בנין שלמה על החת"ס שתלה ברכת נ"כ בתפילה עיי"ש.
ובזה נלענ"ד דהחסידים מתלמידי בעש"ט זי"ע כשעלו והתיישבו בגליל, אף דבחו"ל לא נ"כ רק ביו"ט, ולא בשבתות של כל השנה, וגם לא בר"ח וחוה"מ, מ"מ זה היה מטעם שלא אפשר לבטל מנהג קדום, אשר נהגו כן מכמה טעמים המבואר בבית אפרים שם, אבל כשעלו לא"י ול"ה שם מנהג קדום שלא לישא כפיהם, דאדרבה בני הספרדים נ"כ בכל יום, אבל לא יכלו העולים מחו"ל לעבור על מנהגם שלא לישא כפיהם בלי טבילה לקריין מטעם המבואר בבי"א שם כנ"ל, אבל כדי לצמצם ההפרש בין העדות הספרדים והאשכנזים, קבלו המנהג לישא כפיהם גם בשבתות של כל השנה, ולטבול לקריים בשבת דמותר ומצוה לשיטתם כנ"ל, משא"כ בימות החול ל"ה אפשר לעמוד בהם מחמת טרדת הפרנסה וכיב"ז כנ"ל, (ואף שבודאי הי' ביניהם גם כהנים שלא נזהרו בטבילה לנ"כ, מ"מ אי אפשר להנהיג ב' מנהגים משום לא תתגודדו, ועוד דלפי"ז הי' יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, דהאינם מדקדקים יעלו לדוכן ולא המדקדקים, לכן היו צריכים לתקן באופן שאף המדקדקים יוכלו לעמוד בהם), ולא היו משועבדים למנהג של הספרדים כיון שנעשו לקהלה בפ"ע, ועשו פשרה ונקטו בידיהם המנהג שהי' לפני הכלבו, ובאיזה מקומות שהי' גם בזמן הבית אפרים כנ"ל, לישא כפיהם בכל שבתות השנה, וגם בחוה"מ ור"ח וכל יום שיש בו מוסף, (ולא ידעתי אם זה בהוספה על מנהג המקומות הנ"ל בחו"ל, או שהי' גם אצלם כן), כי באותן הזמנים יוכלו המדקדקים להחזיק מנהגם בטבילה לנ"כ, וגם אז זמן קהלה יותר בביהכ"נ כמ"ש לפי טעם אשר כתבתי בראשונה, ואף נשתנה שבתות משאר ימות השנה בשאר טעמים הנ"ל, וענין שלא לומר תחינה בשבת שהזכיר המג"א כנ"ל, ל"ש בא"י שאין המנהג ברוב מקומות בא"י לומר הרבון אף ביו"ט, כמ"ש במנהגי ירושלים בספר עיר הקודש והמקדש וכדס"ל להרמ"א שם /או"ח/ (סי' קכ"ח סעי' כ"ו) עיי"ש.
אולם כל זה אפשר לקיים להנוהגים לטבול לקריין אף בשבת כנ"ל, אבל לשיטת הגר"א הנ"ל דאין טובלין לקריים בשויו"ט, א"כ אין חילוק להם בין שבתות לשאר ימות השנה, דבשבתות זמן עונה לת"ח א"א לטבול, ובימי החול אי אפשר להם מחמת טרדתם על מחייתם, ולנהוג כמו בחו"ל בודאי לא אפשר להו, דהרי דעת הגר"א ז"ל אי הי' בידו לתקן שיהיו נ"כ בכל יום כנ"ל, גם בחו"ל הי' נוהג כן כנ"ל. לכן קיימו וקיבלו המנהג לישא כפיהם בכל יום כנלענ"ד.
והנה עדיין צ"ע לפי מנהג גליל שנ"כ במוסף דוקא, דמה חילוק בין שחרית למוסף, והטעם שכתב הרמ"א /או"ח/ (בסי' קכ"ח) משום שמחה, ל"מ לפי מנהג הגליל שנ"כ אף בשבתות ור"ח כנ"ל, ובמנהג טריעסט שנהגו לישא כפים אף בשבתות הי' המנהג לישא כפים בשחרית דוקא, וכמ"ש בס' ראשית ביכורים שם, ואולי הי' שם המנהג אצל כולם או מקצתם כמבואר בתשו' חת"ס (או"ח סי' ס"ט) להתפלל בשבת שחרית בהשכמה ולאספם שנית לתפילת מוסף כדי שלא יעברו זמן ק"ש, וכן נהגו בכמה מקומות באונגארן כמבואר בת' לבושי מרדכי (חאו"ח סי' נ"ו), ומי שחלש ליבי' יכול לסעוד קודם מוסף, כמ"ש שם החת"ס מדברי הב"ח, ובברית מילה ס"ל להחת"ס דיעשו בשחרית וגם סעודה לא גדולה בשחרית עיי"ש, וכ"כ בלבו"מ שם, ויש לחוש לשכרות כמו שחששו בשמחת תורה, לפי מנהג פראג שהובא בא"ר (או"ח סי' תרס"ט) ובמ"ב שם, לכן הנהיגו בשחרית דוקא, אבל על הטעם במוסף ולא בשחרית לפי מנהג גליל טעמא בעי, וכמו שהעיר בפאת השלחן שם.
ואחרי העיון ראיתי שבתשו' רמ"ע מפאנו (סי' צ"ה) כתב טעם אחר מהמבואר ברמ"א הנ"ל, /או"ח סי' קכ"ח/ על מה שאין נ"כ רק במוסף, וז"ל ומה שברוב העולם אין כהנים עולים לדוכן כל ימות השנה מנהג גרוע הוא ומשום ביטול מלאכה, ומי שנתחזק לחזק ידים רפות שתעמודנה, בקש סמך לאותו מנהג, והפריז הרבה על התורה, כי דרש סמוכין וישא אהרן את ידיו וירד מעשות החטאת, לפיכך נהגו שלא לשאת את כפיהם אלא בימים טובים ובמוסף דוקא שיש חטאת, והא קפחינהו לכהנים בטעותא רבתא, אלא שאין כהן עובר עד שיאמרו לו עלה ודי בזה עכ"ל, והובא תשו' הרמ"ע הנ"ל בתשו' בית אפרים שם, וכתב וז"ל מסיום דבריו מבואר שאין בדבר איסור אעפ"י שאין טעם למנהג שקבעו לעשות כן, מ"מ אין מקום לבטלו, ופוק חזי מש"כ שרוב העולם נוהגין כן, וכבר בררנו שהוא מיוסד על אדני פז היעלה שועל ויפרוץ מגדל עדר וכו' עכ"ל כנ"ל, ונראה מדברי הבי"א שמסכים עם הרמ"ע שאין טעם שמביא הרמ"ע נכון, ורק מיוסד על אדני פז הנימוקים שכתב הבי"א כנ"ל, אבל לפי"ז יוקשה על החילוק בין שחרית למוסף, דלמנהג הגליל א"א לומר גם כטעם הרמ"א כנ"ל.
אמנם בתשו' ראשית ביכורים שם הביא ג"כ תשו' רמ"ע הנ"ל, והקשה על טעמו הנ"ל, ממה דאיתא בסוגיא דסוטה (ל"ח ע"א), דבאמת קשה לי' לר' יונתן על דילפינן לנשיאת כפים מקרא (דפ' שמיני) דוישא אהרן את ידיו ויברכם, דמה להלן כה"ג ור"ח ועבודת צבור אף כאן וכו', ואמר ר"נ דנלמד מכל הימים עיי"ש, וא"כ שוב ל"ל דבעינן נמי חטאת, אך עכ"פ בעינן קרבן צבור דבכל יום איכא תמיד, וכמ"ש בתוס' שם (ד"ה וכתיב), ובזה י"ל טעם נכון דאין נ"כ רק במוסף של יו"ט, דכ"ז בזמן שיכולת בידינו לקיים מ"ע דנ"כ =מצות עשה דנשיאת כפים= בכל יום אבל בזמן דלא אפשר משום ביטול מלאכה, שוב יש לקיים כפשטי' בזמן דאיכא חטאת צבור ועולה ושלמים ביחד, היינו בתפילת מוסף דיו"ט דאיכא כלהו, וגם במוסף דר"ה ויוה"כ הרי יש בהם חטאת ועולה עכ"פ, אבל בשבת ליכא חטאת, ובר"ח וחוה"מ יש משום ביטול מלאכה, דמותר גם בחוה"מ מלאכת דבר האבד עכת"ד, ועי' בתשו' משיב דבר שם (ח"ב סי' ק"ד) מה שהעיר על דברי ראשית ביכורים הנ"ל, אך למעיין בפנים בתשו' ר"ב לק"מ.
ודאתאן מדבריו הנ"ל זולת דביטול מלאכה גם ר"ח וחוה"מ במוסף, לא גרע מיו"ט דאיכא כלהו, וא"כ למנהג אנשי הגליל דלא חששו לביטול מלאכה, שפיר יש נ"כ גם בר"ח וחוה"מ ובמוסף דוקא מטעם הנ"ל, ונשאר לנו רק הנ"כ בשבתות של כל השנה, דמה נשתנה מוסף משחרית, דאם משום הקרבנות דשבת היינו עולת שבת בשבתו, הרי גם בשחרית יש קרבן צבור דתמיד, בזה י"ל כמ"ש הרמ"א /או"ח/ (בסי' קכ"ח) שם, בטעמו דאין נ"כ רק במוסף דיו"ט, משום שיוצאים אז מביהכ"נ וישמחו בשמחת יו"ט, הרי ביוהכ"פ ל"ש הך טעמא, ומכל מקום הביא הרמ"א שם /או"ח סי' קכ"ח/, ג' דיעות ביוהכ"פ, וז"ל ויום הכיפורים נושאים בו כפים כמו ביו"ט, ויש מקומות שנושאים בו כפים בנעילה, ויש מקומות אפילו בשחרית, וצריך טעמא של הדיעה א', דאין נ"כ רק במוסף דיוהכ"פ, וי"ל דמה"ט דייק הרמ"א כמו ביו"ט, רצ"ל שלא לחלק בין יוהכ"פ לכל יו"ט בזה, וכמ"ש בס' ראשית ביכורים שם במוסגר, כן נאמר ג"כ להנושאים כפיהם בכל שבת, דבמוסף דוקא, שלא לחלק בין הנ"כ בשבתות של כל השנה, ובין הנ"כ ביו"ט וכן ביו"ט שחל בשבת כנלענ"ד.
והנה כל הנ"ל כתבתי רק מה שנראה לענ"ד בטעם שינוי המנהגים מגליל לעיה"ק ירושלים ואגפי', אבל לדינא אין נפ"מ לנו מאיזה טעם שיהי', כיון שכבר נהגו כן והונהג כן עפ"י גדולי הדורות, אין רשות לשום אדם לשנות מכל הטעמים שכתב הבי"א באיסור לשנות מהמנהג, ומזלזלין בגדולי הדור ודור מאז עד היום הזה, ואף תלמידי הגר"א ז"ל שעלו בשנת תק"ע ומהם הגאון בעל פאת השלחן ז"ל שדר בצפת משנת תק"ע עד אחרי תקצ"ז, ופקפק בהמנהג שם כנ"ל, מ"מ לא שינה המנהג שם, אף דאז ל"ה המנהג נהוג רק כמה עשרות בשנים מעת עליית תלמידי הבעש"ט כנ"ל, ומכש"כ כהיום הזה שכבר עברו כב' מאות שנים שנהגו כך, והיו במשך הדורות כמה וכמה גדולי וצדיקי הדור וכלם קיימו וקבלו המנהג שם, וא"כ איך יהין מי שהוא בזמנינו לשנות המנהג והמקיימים ומחזיקים בהמנהג יתברכו בברכת שמים מעל ובכל ברכות התורה, ונזכה לעלות לציון ברינה ולחזות בנועם זיו ד' בהיכלו בביאת גוא"צ בבי"א. ואחתום בחותמי ברכות ש"ב דו"ש יצחק יעקב ווייס.
נ' ב' שו"ר דיש לומר טעם עוד בחילוק בין שבת לחול, עפי"מ דאיתא בספר נתיבות לשבת מהגאון בעל הפלאה ז"ל (א"ע סי' ג' סעי' א'), בטעם שנוהגין במדינות אלו (בחו"ל) שאין נ"כ אלא ביו"ט כמ"ש רמ"א (באו"ח סי' קכ"ח סעי' מ"ד), משום דנ"כ אעפ"י שאין מכירין, ואיתא בגמ' (כתובות כ"ד ע"ב) הטעם משום דנ"כ בפרהסיא אי [לאו] כהן הוא כולי האי לא מחציף נפשי' עיי"ש, וביו"ט שכיחי רבים בבהכ"נ כמ"ש (ס"פ הנזיקין) ואיכא חזקה דלא מחציף אינש נפשי' עכ"ד ההפלאה שם, וא"כ הרי איתא שם (בפ' הנזקין נ"ט ע"ב) דבשבתות וימים טובים שכיחי רבים בבהכ"נ עיי"ש, א"כ שפיר יש לחלק בין שבתות דשכיחי רבים ולא מחציף נפשי', לכן נ"כ, משא"כ בחול, וכן בר"ח וחוה"מ שכיחי רבים יותר מבחול ושייך כנ"ל, וא"ש מנהג הגליל לחלק בין אלו הימים לימות החול כנלענ"ד.
 |
|
|
