| נשלח ב-24/5/2002 13:06 |
 |
| |
פרשת השבוע
בתקווה שיהיה לנוכחים ענין לדיון על פרשת כל שבוע הנקראת בתורה. מצידי אשתדל להביא סידור דברי כל פרשה לפי נושאים, עם סיכום כללי. מצד שאר המשתתפים תהיה זו במה לנושא שיש בו ענין לתורניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2002 13:15 |
|
| |
נושאי פרשת בהעלותך
העלאת הנרות ח’ א’-ח’ ד’
טהרת הלויים ח’ ה’-ח’ כ"ו
הפסח במועדו ט’ א’-ט’ י"ד
הענן והחצוצרות ט’ ט"ו-י’ י’
נסיעת הדגלים והקודש י’ י"א-י’ ל"ו
מתאוננים ובוכים י"א א’-י"א ט"ו
אוסף נבואה ושליו י"א ט"ז-י"א ל"ה
צרעת מרים י"ב א’-י"ב ט"ז
סיכום פרשת בהעלותך לנושאיה:
פרשת בהעלותך פותחת בהמשך הכשרת עבודת המשכן ובתחילת מסע העם על מחנותיו ודגליו סביב למשכן. כמו שלאחר השלמת ציווי הבנין בפרשת תרומה נאמר הציווי על השמן למאור בפרשת תצוה, כך לאחר המשח המשכן בפרשת נשא, נאמר הציווי על העלאת הנרות שעל ידי אהרן הכהן. כך מצאנו גם בפרשת אמור שלאחר הקרבת קרבנות המועדים נאמר על עריכת נר התמיד. הפרשה ממשיכה ב טהרת הלויים להכשרת הנלוים לאהרן הכהן בעבודת המשכן. טרם פותח המקרא במסע העם בשנה השנית לצאתם ממצרים, מוזכר קרבן השם עליו נצטוו בתחילת יציאתם ממצרים למען ייעשה הפסח במועדו בחודש הראשון ולמצער בשני לאנוסים. להכנת המסע צוו להישמע להוראות הענן והחצוצרות למקרא העדה ולמסע את המחנות. בתחילת נסיעת הדגלים והקודש, נאמר על שהיו מתאוננים ובוכים עד כדי הרע למשה. עקב כך שפע השם אוסף נבואה ושליו ועקב פגיעה נוספת במשה באה צרעת מרים ורק לאחר האספה חזרה למחנה, נסע העם מחצרות למדבר פארן.
תוקן על ידי - ווטו1 - 8/23/2002 12:41:01 PM
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2002 15:20 |
|
| |
אני מקדם בשמחה את הרעיון, שיכול לפתוח דיונים בפרשה מזוית שאינה מתאפשרת בכל הנסיבות.
דוגמא: מה היה חטא מרים, שבגללו נענשה בצרעת? החפץ חיים מפרש זאת כעבירה על לשון הרע. אבל קשה להלום זאת בפשט הפסוקים.
השאלה המתבקשת קודם כל היא האם אהרן ומרים דיברו בנוכחותו של משה או מאחורי גבו. אין הכרח בלשון הפסוקים לצד זה או אחר, אבל ההקשר מראה לכאורה שהדברים נאמרו בפניו, עליו ואליו. לפי זה החטא של מרים היה בכך שהעזה פנים בפני הנביא משה.
כמו כן, אם לא נפרש כמו רש"י, שהאשה הכושית זו לשון נקיה לאשה נאה (מדוע שמרים תתבטא בכזו לשון?), ונקבל את דברי האבן-עזרא, שכושית כמשמעו, הרי שמרים זלזלה בציפורה (או שמא היתה זו אשה אחרת שלא נזכרה עד הנה) בגלל גוון עורה. תכונה שאמנם אינה הולמת את אחותו של משה ונביאה בזכות עצמה.
אילו היינו מרשים לעצמנו לעסוק מעט בפסיכולוגיה של אבותינו, אפשר היה לשער כי מרים הרגישה יתר חופשיות לדבר על משה עם אהרן, כיון שהיא היתה אחותו הגדולה, ואף שמרה עליו בינקותו תוך סיכון עצמי.
איך שלא יהיה, העוון של מרים לפי זה הוא בדברה עם משה בסגנון שאינו ראוי. ועל זה באה התגובה משמים כמבואר בפרשה.
אחרי ניתוח זה חיפשתי ומצאתי שהדבר תלוי במחלוקות עתיקות, בין תירגום אונקלוס לתירגום יונתן, בין ראשונים ואחרונים, כשאלו הולכים בכה ואלו הולכים בכה. ניתנת האמת להיאמר, כי מה שנראה בעיני הפשט הפשוט נוטה לכיוון שכתבתי כאן, ולא לפירוש המקובל ברבים כי מרים נכשלה בלשון הרע.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2002 17:29 |
|
| |
המקרא מדגיש: "כי אשה כושית לקח". כושית, פירושה כושית, מדינית פירושה מדינית, יפה פירושה יפה וצפורה פירושה צפורה.
אבל ישנה בעיה של כל "האומר" אינו אלא טועה, שהרי לא ראוי לנו לחטוא באותו חטא המיוחס למרים????
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2002 23:11 |
|
| |
וטו שבוע טוב
האם כוונתך לומר שאין זה מן הראוי לחשוף את חטא מרים כי אז המגלה נכשל בלשון הרע?
קשה לי להאמין בכך, מפני שהתורה מספרת על כשלונותיהם של אבותינו ואינה חסה עליהם כדי שנלמד מהם. אני סבור שאבותינו היו מספיק גדולים למרות חטאים אלו, ואולי העובדה שרק אלו היו כשלונותיהם ממחישה את גדולתם?
נכון שחז"ל אסרו לתרגם מעשים מסויימים כדי שהעם לא ירבה לעסוק בחטאי אבות, אבל נדמה לי שמעשה מרים אינו נכלל ביניהם.
באשר לנושא המפורסם של "כל האומר פלוני חטא אינו אלא טועה", יש לדון בזה, ואשמח לעשות זאת באשכול אחר. יש לי מה לומר בזה, ואשמח לשמוע את דעתך (ודעת אחרים).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 13:43 |
|
| |
מיימוני,
אין הכוונה לכל ה"אומר" [ולא רק חושב] על מרים, אלא על העובדה שיש נחיתות למרע"ה שנשא כושית.
לגבי "כל האומר" כללית, פירושו כשאדם גדול עושה אותו חטא כמו האדם הזול, תבין שהאדם הגדול לא עשה כן ללא חישובים רבים אלא בכל זאת טעות בנקודה דקה. זה כמו שתראה איזה אלוף במקצוע אחד שיום אחד נכשל. תבין שלא חזר להיות כילד שאינו מבין בנושא אלא שקרתה איזו תקלה מקרית.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 16:45 |
|
| |
וטו
פשוט לא הבנתי.
האם יש מי שחושב כי משה רבנו טעה בכך שנשא אשה כושית?
יתכן מאד שזו היתה דעתה של מרים, אבל כפי שכתבתי זו בדיוק היתה הטעות שלה. זו והעובדה שביקרה את משה בפניו (לחד מ"ד).
הרמב"ם כתב דברים נוראים על שחורי העור, אבל הוא כתב לפי מה שידע. כמדומה לי ששחורי העור אינם סובלים משום פגם גנטי או אחר שידוע לנו היום. ואדרבה, כל בני האדם, ללא קשר לצבע, נבראו בצלם אלקים.
אשמח על הבהרה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 19:16 |
|
| |
אכן מלשון המקרא משמע שנישואי אשה כושית היו דבר שניתן לעשות ממנו נושא לדיבור. אולי כי כוש מזרע כנען, או שהגזעניות ולכל הפחות הלעג למשתדך אתם היה בנורמה.
[לאחרונה, אירש נכד אדם גדול בארץ, עלמה מ"עדה" אשר לא לפי נורמת הכבוד. הסב שמח שנכדו ידע להתעלם מכך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2002 09:27 |
|
| |
נושאי פרשת שלח לך
תרי הארץ י"ג א’-י"ד ל"ט
המעפילים י"ד מ’-י"ד מ"ה
מנחה ונסך ט"ו א’-ט"ו ט"ז
תרומת חלה ט"ו י"ז-ט"ו כ"א
שגגת כל המצוות ט"ו כ"ב-ט"ו ל"א
מקושש עצים ט"ו ל"ב-ט"ו ל"ו
ציצית הכנף ט"ו ל"ז-ט"ו מ"א
סיכום פרשת שלח לך לפי נושאיה
פרשת שלח ממשיכה את הכנת מסע העם לארצו, שהחל בפרשת בהעלותך מהר השם עד מדבר פארן דרך קברות התאוה וחצרות. אל מטרת מסעם נשלחו תרי הארץ שחזרו למדבר בחוסר בטחון בהשם ועקב כך נתבשרו על שהות העם במדבר ארבעים שנה בהם ימות הדור הראשון. המעפילים ניסו להשיב את אסונם על ידי מרידה ונסיון עליה לארץ אך ללא הצלחה. לאחר ההתרחקות מהשם וגזירת תוספת השהות במדבר, ניתנו מצוות נוספות. נאמר להוסיף לעולה ולזבח מנחה ונסך לתת מסיפוקי החיים, קמח ויין, עם הקרבת החיים שבקרבנות. נאמר לתת תרומת חלה מעריסת הלחם מלבד תרומת הדגן שמן התבואה. נצטוו על קרבן מיוחד על מרידה ב שגגת כל המצוות . נצטוו להוקיע את חילול השבת ברגימת מקושש עצים ובתוספת ציצית הכנף לבגדיהם לזכירת כל המצוות שלא יתורו לבלתי נשלט מהשכל על היצר.
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/26/2002 6:12:00 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2002 09:22 |
|
| |
להפיק את מירב התועלת מהחלוקה לנושאים, ניתן להציע לתלמידים שיערכו תתי נושאים לכל נושא.
שיטה זו אומצה בבית ספר בחו"ל והתלמידים הוכיחו את עצמם כמצטיינים ביותר בתחום המקרא!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2002 23:38 |
|
| |
טוב מאוחר מאשר לעולם לא.
בפרשה זו (לעיל) התבאר שלא פורש עונשו של המקושש. כאן רב הסתום על הגלוי. יש מחלוקת בגמרא מה בכלל היתה העבירה שלו מתוך ל"ט מלאכות. לא ברור גם מה לא ידעו, ורש"י מתייחס לנקודה זו בכתבו כי היה ידוע שעונשו במיתה, אך לא ידעו איזו מיתה. אפשר שהיה קשה לו שאין מחייבים במיתה אלא אם כן מזהירים את העבריין שהוא יחוייב מיתה בבית דין.
איך שלא נפרש את הדבר שלא פורש, יש לתהות מדוע לא נאמר הדבר קודם לכן. אם משה קיבל את כל התורה מסיני, על פירושיה ודקדוקיה, מה עם החלק הזה?
בפרשה זו אפשר לומר שמשה קיבל אך לא אמר לעם (וצריך להסביר מדוע, אבל זו קושיה פחות חמורה). לעומת זאת, בפרשת פסח שני ובנות צלפחד הדבר קשה שבעתיים. מדוע היה משה צריך לומר שימתינו וישמע תשובה משמים. הלא כל התורה כבר נמסרה לו מקודם?
חז"ל תירצו שהדבר היה פרס, זכות לנשאלים, שניתנו פרטי מצוות אלו על ידיהם. אבל כמדומה שיש כאן אפשרות פירוש נוספת.
כפי שביארו מפרשי התלמוד לדורותיהם, וכפי שנרמז בכמה סוגיות, לכל נושא העומד לדיון יש שני צדדים. ההכרעה ביניהם נופלת לפי שיעור דעתם של חכמים בכל דור ודור.
משה קיבל את הקוים הכלליים כיצד לנהוג לאורך הדורות, מה שהגדרנו כמטא-כללים (כללי-על) וכן מצוות פרטיות שהיו היישום של אותם כללים בדורו. אבל היו פרטים שלא קיבל, מפני שלא היו שייכים עדיין, כי כל פרט כזה נקבע ברגע שהוא עולה לדיון לפי חכמי הדור, השופטים על פי קבלתם איש מפי איש עד משה רבנו מפי הגבורה. רק בשעה שהתעוררו השאלות, שייך היה לבקש עליהן תשובה.
מבחינה זו, הדיונים התיאורטיים בתלמוד ובמפרשיו על מקרים היפותטיים אינם מהווים קושיה על ההסבר שהצעתי. שאלה על נושא חדש יכולה לעלות תמיד, גם על ידי מי ששואל מתוך אירועי חייו, וכן בבית המדרש. יש חידושים שנובעים מכאן ויש חידושים שבאים מכאן.
הדברים התארכו, ודומה שכדאי להקדיש להם אשכול נפרד על התפתחות דיני התורה, או באשכול הקיים או באשכול חדש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2002 01:01 |
|
| |
הרי מדרש ערוך הוא שמשה קיבל כללים שהלא "ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים". אין זה סותר לדבריהם ז"ל ש"הכל" ניתן כי ה"הכל" היה ניתן להסיק מהכללים ולפירושך, מיימוני, ייתכן שבזה עדיין נשארו איזה ספקות כי הלא "ת"ח ילכו מחיל אל חיל" וסביר שמשה רבנו בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2002 16:25 |
|
| |
פעם קראתי פירוש מעניין בעניין האישה הכושית:
"והנה מרים מצורעת כשלג" מה צורך ראתה התורה להוסיף "כשלג", שהייתה בכך ענישה במשמעות מידה כנגד מידה, מרים דברה בהדגשת צבע (הכושית), לקתה גם היא בהדגשת צבע "מצורעת כשלג"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2002 07:41 |
|
| |
יישר כוח ריב!
נושאי פרשת קורח
מחלוקת קורח ט"ז א’-י"ז ה’
תלונה ומגיפה י"ז ו’-י"ז ט"ו
פרח מטה אהרן י"ז ט"ז-י"ז כ"ו
משמרת הקודש י"ז כ"ז-י"ח ז’
תרומות מתנות כהונה י"ח ח’-י"ח כ’
מעשר הלוי ותרומתו י"ח כ"א-י"ח ל"ב
סיכום פרשת קרח לנושאיה
לאחר ערעור מסע העם במדבר סביב למשכנו, בנושא תרי הארץ בפרשת שלח לך, עוד התערערה מתכונת העם בקום מחלוקת קורח על הכהונה. זו הוכרעה בבליעת המנאצים באדמה ובדחיית הקרבת קטורת עדתו בשריפת מקריביה. אחר מותם היתה בישראל תלונה ומגיפה שנעצרה בקטורת אהרן. לאות לבני מרי הוצבו מטות נשיאי השבטים שמהם פרח מטה אהרן . עקב מאורעות אלו נאמר על קביעת הכהנים והלויים על משמרת הקודש לבל ימותו מקרבת הקודש. כן נאמר על הניתן לכהנים ב תרומות ומתנות כהונה וללויים ב מעשר הלוי ותרומתו הניתן לכהנים.
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/26/2002 6:14:22 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 12:08 |
|
| |
נושאי פרשת חוקת
פרה אדומה י"ט א’-י"ט י’
חיטוי הטומאה י"ט י"א-י"ט כ"ב
מות מרים כ’ א’-כ’ א’
מריבת קדש כ’ ב’-כ’ י"ג
מעבר באדום כ’ י"ד-כ’ כ"א
אהרן בהור ההר כ’ כ"ב-כ’ כ"ט
הכנעני מלך ערד כ"א א’-כ"א ג’
נחשים ומסעות כ"א ד’-כ"א ט"ז
שירת הבאר כ"א י"ז-כ"א כ’
הכאת סיחון ועוג כ"א כ"א-כ"ב א’
סיכום פרשת חוקת לפי נושאיה
פרשת חוקת מסיימת בחלקה הראשון את ההפסק במסע העם יוצאי מצרים מקימי המשכן שהחל בפרשיות בהעלותך ושלח לך ובסופה היא ממשיכה ומסיימת את מסע העם באי הארץ עד חנותם בערבות מואב, משם עבר את הירדן בהיכנסו לארצו. לאחר שהתבססה הכהונה ושירותה בפרשת קורח, נאמר בפרשת חוקת על קירוב העם למשכן בעשית פרה אדומה נוכח פתחו ועל הזאת אפרה במים חיים למען חיטוי הטומאה לטמא מת שטומאתו הרחיקתו מהמשכן וששיוכו לפרה השיבתו לקרבתו. טרם המשך הכתוב במסע באי הארץ נאמר על מות מרים וקבורתה בקדש ועל מריבת קדש שבעקבותיה נמנעה כניסת משה ואהרן לארץ. כן נאמר על בקשת ישראל מעבר באדום שנענה בסירוב ועל מסע העם מקדש להור ההר. נאמר על מות אהרן בהור ההר , על מלחמת הכנעני מלך ערד בבוא ישראל דרך האתרים ועל נחשים ומסעות שכאשר דיברו באלוקים ובמשה על לחם ומים, שלח השם שרפים ממיתים. כאשר הגיעו לבאר ממנו נתן משה לישראל מים על פי השם, שר ישראל את שירת הבאר לשבח המים. לסיום הפרשה נאמר על מסע העם לכיוון ארצו וכיבושו הראשון בארץ האמורי והבשן ב הכאת סיחון ועוג
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/26/2002 6:16:01 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 13:10 |
|
| |
זו ההזדמנות להציג שאלה שאיני יודע עליה תשובה.
במדרש נאמר שפרשת פרה אדומה היא דבר ש"אומות העולם משיבים עליו". כלומר, שיש בו איזו סתירה פנימית, שהוא דבר בלתי מתקבל על הדעת, שגם ליהודי יהיה קשה לקבלו.
מה כל כך קשה ומוזר בדיני פרה אדומה?
כנראה הכוונה היא לכך שאפר פרה אדומה מטהר טמאי מתים, אך מטמא תוך כדי כך חלק מן העוסקים בהכנתו או בתהליך הטהרה.
כנראה זו סתירה פנימית, אם נניח שבתודעה של בני התקופה ההיא היו הנחות יסוד נוספות. למשל, קל וחומר שמה שמטהר את הטומאה החמורה ביותר, טומאת מת, חייב לטהר גם את כל הטומאות הקלות יותר ובוודאי לא לגרום טומאה בעצמו.
זה ההסבר היחיד שמצאתי לקושי המפורסם. וגם הוא אינו מניח את דעתי. אם אביא דוגמא מודרנית, אנו מבינים כולנו כי יתכן שתרופה למחלה מסוכנת מועילה לחולה ומסוכנת לכל אדם בריא אחר. קשה לי להאמין שתפיסה זו לא היתה מקובלת גם על חז"ל. אז אם כך, מה הסתירה הזועקת שמצויה בפרשת פרה אדומה והופכת אותה למושג לעגם של אומות העולם?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
