פרשת השבוע

נושאי פרשת תזריע

תורת היולדת י"ב א'-י"ב ח'
נגע עור הבשר י"ג א'-י"ג כ"ח
נגע הנתק י"ג כ"ט-י"ג ל"ז
בוהק קרח וגיבח י"ג ל"ח-י"ג מ"ד
משפט הצרוע י"ג מ"ה-י"ג מ"ו
נגע הבגד י"ג מ"ז-י"ג נ"ט


סיכומי פרשת תזריע לנושאיה

פרשת תזריע ממשיכה בנושא טהרת ישראל אל מול קודש השם בטומאה היוצאת מהגוף על ידי לידה ונגעי הגוף והבגד. הפרשה פותחת בתורת היולדת על טומאתה, שסוף טהרתה במקדש. הפרשה ממשיכה בתורת הנגעים על צרעת נגע עור הבשר עצמו ואשר יפרח משחין ומכוה, נגע הנתק בראש או בזקן, טהרת וטומאת בוהק קרח וגיבח ממריטת הראש ועל משפט הצרוע אשר ייעשה למעמד הנגוע. מצרעת מגינו הבשרי של האדם, עובר המקרא בסוף הפרשה לנגע הבגד מגינו הלבושי.

מצורף קובץ

.

ahlon

*****

הפרשה שעברה מתחילה ב"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ראיתי בעלון [מהר"מ אילון] שאלה יפה. מה ענין ההזרעה והמילה לכאן? הלא מה שהתורה באה להשמיענו בתורת היולדת זו טומאת הלידה וההבדלים בין לידת הפשוט -זכר- לגביו ניתנה תקופה אחת של שבוע, לבין לידת המתוחכם -נקבה שבה מערכת הולדה- לגבה ניתנה עוד תקופה. אבל מה ענין ההזרעה והמילה לטומאת לידה?

בדרך אגדה, דרוש ומוסר נשפך על זה הרבה דיו. [שם ראיתי מאמר יפה על מסילת דרך מהר"ל/פחד-יצחק] אבל ברמת פירוש ראשוני פשטותי הקשור לתוכן ההלכתי של הענין בו עוסק המקרא, לא מצאתי.

אך אם נבין את עיקרון טומאת הלידה שהוא נובע מפעילות האדם "כמו מכונה מייצרת" ולא כאדם [שיש לו את חירות הבחירה לגבי פעולותיו - ראה פי' הרש"ר הירש ז"ל], ירד הקושי. כי ההזרעה מדגישה שיש כאן תהליך יצירתי טכני. תהליך זה ראשו בהזרעה ואחריתו בלידה. לכן יש להקדים "כי תזריע" להדגשת תוכן טומאת הלידה.

אבל אזכור ברית המילה עדיין דורש הסבר. אך בהבנת מושג שבעת הימים שהוא יחידה תקופתית של זמן בו אירע הלידה שלכן רואים את כל שבעת הימים כ"מצב לידה" ולכן טומאת הלידה, יובן אזכור המילה. איך שלא נסביר את המילה ביום השמיני, הרי זה משום שיצא הולד ממצב הלידה. לפיכך מתיישב העניין "וטמאה שבעת ימים" - מצב הלידה נמשך שבעת הימים; "וביום השמיני" - משיצא ממצב הלידה "ימול". הרי שזה לא סתם שאזכור המילה "תפס טרמפ" על טומאת הלידה, אלא זו הדגשה על המעבר ממצב לידה למצב פוסט-לידה לזכר בכלות שבעת הימים.


תוקן על ידי - ווטו1 - 4/9/2003 9:59:39 AM

וטו, כי לו נאה...

אבל שתי תשובות בדבר.
הגמ' נדה ל: שהמילה ביום השמיני כדי שלא יהיו הוריו עצבים והגמ' שבת קל"ה שקנין כספו נימול ליום אחד ולא לשמיני!?

קוני יקר,

מאמרים אלו נלקחו בחשבון. הגמ' בנדה היא דרך ביטוי של חז"ל להבהרת העניין לפי תחושותיהם, אך לא כמשמעות האולטימטיבית המדוייקת וההכרחית, שאם כן כיום שהטומאה נמשכת יותר זמן, היינו אמורים להשהות את הברית. אבל תחושתם היתה אמנם שהברית מותנה בימי הטומאה, אך לא כמסובב מסיבה, אלא כסימן למסובב אחר מאותה סיבה, דהיינו מצב הלידה, שהוא סיבה גם לטומאה מדאורייתא וגם להשהיית הברית. [כאן יש ענין של התפתחות השפה - ראה אשכול "ראשונים כמלאכים".]

גם מקנין כספו אין קושי אלא ראיה שבדיעבד יש לטומאה מן התורה משקל בקביעת מצב הלידה. שלולא שהיתה הסיבה הנזכרת למעלה לטומאה, לא היה מצב הלידה "מצב" כבד שראוי להתחשב ברושמו למשך שבעת ימים. מכאן סברת חז"ל לדרוש "כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה".

נושאי פרשת מצורע

תורת המצורע י"ד א'-י"ד ל"ב
נגע הבית י"ד ל"ג-י"ד נ"ז
תורת הזבים ט"ו א'-ט"ו ל"ג


סיכום פרשת מצורע לנושאיה

פרשת מצורע מסיימת את תורת הצרעת בפרטי הטהרתו ובנגע הבית והטהרתו ובסופה היא מסיימת את תורת הטומאה היוצאת מהגוף על ידי זיבה בלבד. הפרשה פותחה בתורת המצורע בטהרת בשר הצרוע ויחסו למקדש השם וממשיכה בנגע הבית הפוגע במגינו המבודדו ודרך טהרתו. אחר הטומאה הממארת והפורחת באישיות האדם, מסתיימת הפרשה בתורת הזבים על הטומאה היוצאת מתוך הגוף שלא על ידי לידה וההטהר ממנה במקדש הכוללת האיש הזב והמוציא שכבת זרע ואת האשה הזבה שהיא נדה והזבה ללא עת נדתה.

נושאי פרשת אחרי מות

עבודת הכיפורים ט"ז א'-ט"ז ל"ד
זבחי חוץ י"ז א'-י"ז ט'
דם הנפש ונבלתה י"ז י'-י"ז ט"ז
מעשה הארצות י"ח א'-י"ח ה'
חוקי אישות י"ח ו'-י"ח ל'


סיכום פרשת אחרי מות לנושאיה

לאחר שהפרשות הקודמות מאמצע פרשת שמיני עד סוף פרשת מצורע עסקו בטהרה הנדרשת לעם קדוש אשר משכן הקודש בתוכו, פותחת פרשת אחרי מות בהיטהרות ישראל גם מטומאות חטאיו. על כפרת טומאת חטאי הכוהנים, כלל העם ומקדשו נאמר בעבודת הכיפורים . אף כי הותרה בה כניסה לפני ולפנים ושילוח שעיר לארץ גזירה, לא הותרו החיים השייכים להשם להיקרב במקדשו להיות זבחי חוץ וכן לא הותר לאדם הישראל לאכול מהחי את דם הנפש ונבלתה . הפרשה מסיימת באזהרה על טוהר הנפש ממעשה הארצות שיצאו ושיבואו ישראל בהן ועל טוהר האישות בחוקי אישות .

בסוף פרשת השבוע, פרשת עריות. הרבה מהן כמו משכב זכור ובהמה, עם כל העיוות מחוסר ייעודיות שבין הזכר והנקבה, קשה להבין את עונש המוות (המופיע בפרשה הבאה - קדושים) שנאמר לגביהם. האם נעניש מי שישתמש בחולצתו בתור ממחטה?

רק שיקולים צדדיים כמו בולמוס העריות הממכר את האדם לתאווה ועד כדי שהוא מסוגל לרצוח עבור כך, יכולים להצדיק עונשים כה חמורים. אבל אם כך, העונש אמור להשתנות לפי מצב האנושות!

בוגי

יש נתון נוסף והוא אולי המרכזי -

יחס האנושות למין. לומר, האדם רואה במין קביעת זוג, וכביכול קביעת מבנה. לכן בביאת אח על אחותו רואים יותר מאשר עצם גילוי הערווה, קביעת שייכות מינית המקבעת שייכות. וראה היום כמה טראומה היא לאשה נאנסת. לפעמים גם אני עומד ומשתומם מה כ"כ טראומתי באונס עד שיש מקבלים מזה מחלת נפש? אני יכול להבין, אבל מזוית ראיה זו שאתה נוקט -הנתונים היבשים- הדברים נראים לפעמים מוקצנים.
בקיצור: המון נפשיות ומבנה חיבורי מיוחס למין וגילוי ערווה.

היום נוכל גם למצוא עמדות הרואות זנות כ"לונה פארק". ממילא כל עניין המין נפרץ מאד בציבור שאינו שותו"מ, ונהיה יחס קליל לכל עניין זה של גילוי ערווה, וצע"ע.