שעת הסכנה?

אין ספק שהוא כדבריך.

לא טענתי ולא התכוונתי לטעון שהוא בכל מקום, אלא שפעמים הוא מתייחס מצב ופעמים לתקופה, והיה ברור להם מתי היתה התקופה שבה היתה הסכנה, וכפי שהוא בברייתות  החיצוניות הבאות:

"בראשונה היו מכריזין עליה שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים ומשחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין עליה שלשים יום ומן הסכנה ואילך התקינו שיהא מודיע לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ולאנשי עירו ודי". (תוספתא בבא מציעא פרק ב הלכה יז).

"בראשונה היו אומ' המוציאה כתובה צריכה שתוציא עמה גט דברי ר' מאיר וחכמים אומ' מן הסכנה ואילך התקינו שתהא מקרעתו בבית דין וגובה בה...". (תוספתא כתובות פרק ט הלכה ו).

וכן נוהגין עד היום, וכבר הערתי על הדבר באשכול אחר.

לההערת האגב שלך:

ברור שיש הבדל בין אם נאמר במקור  "משעת הסכנה ואילך", שיש בו זמנים (מוגדרים) של התחלה והמשך ושל תקנות, או שבמקור נאמר "בשעת הסכנה" שפירושו: רק באותו זמן   ולא בזמן אחר.

<"ככלל, נראה שחשוב היה לרי"מ אהרנברג לקיים את מנהג ישראל, ומתוך כך דחק עצמו לחדש שנעקרה התקנה, בטיעונים חסרי הגיון">

חשוב לא רק לו.

בעבר ציינתי לדברי הרב שטרנבוך, הטוען, (בהתבסס על דברי החתם סופר בחידושיו על מסכת שבת) שנשים אינן מדליקות נר חנוכה, למרות שהן חייבות להדליק, ולדבריו הטעם הטעם הוא מפני שהנשים לא הדליקו נר חנוכה, גם בזמנים הראשונים, מפני שאז היו חייבים להדליק בחוץ,  והוא דבר  "לא יפה" לאשה  לצאת לרחוב בשעת ערב בחברת בני משפחתה, ורק הנשים שלא היו להם בעלים, אבות או אחים, יצאו לרחוב להדליק.

כנראה שהרב שטרנבוך אינו חסיד גור, כי אם היה, היה מתיר לאשה לעמוד מאחורי בעלה מספר צעדים.

להערה ב.

<"לענ"ד, דבריו תמוהים, שכן לו נתקנה תקנה (לפי מסכת סופרים) להדליק בפתח הבית מבפנים, כיצד אמרו "על שלחנו ודיו"?">

אין ספק שדבריו הם לא יותר מאשר "דברי חלומות", וכשאתה קורא אותם בספרו של מי שהיה אב"ד, השולט בחיי אנשים, אתה צריך לקבל צמרמורת, מפני שלא מצאנו על תקנה כזו.

ובאשר לדבריך:

"לענ"ד, דבריו תמוהים, שכן לו נתקנה תקנה (לפי מסכת סופרים) להדליק בפתח הבית מבפנים, כיצד אמרו "על שלחנו ודיו"?":

לשון המסכת סופרים (פרק כ הלכה ג) הוא:

"נר חנוכה מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין, ונר חנוכה בשמאל, לקיים מה שנאמר, מה יפית ומה נעמת, מה יפית במזוזה, ומה נעמת בנר חנוכה...".

אין ספק המסכת סופרים הבין את הנאמר בברייתא: "על פתח ביתו מבחוץ" כ"בפתח הסמוך לרשות הרבים".

אילו היה כדבריו היה על הסופרים לכתוב:

"נר חנוכה מצוה להניחו בפתח כדי  שתהא מזוזה בימין, ונר חנוכה בשמאל", ולמה כתבו "בפתח הסמוך לרשות הרבים"?

האם יטען שבזמן הגאונים קבעו רק מזוזה אחת בבית-בדלת  פתח הבית, מנהג שעליו כתב בשו"ת מהרי"ל סימן צד, וראה לגבי נר חנוכה בשו"ת מהרי"ל (מכון ירושלים) סוף סימן מ ד"ה ונר חנוכה.

_________________

עולם הפוך אני רואה

רודולף

_________________

עולם הפוך אני רואה

ב) בספרי הלכה יש תמיד להבחין בין סברות וטעמים הנאמרים על דינים מחודשים לבין סברות וטעמים הבאים לישב את מנהג העולם. הגישה לטעמי המנהגים היא בעיקרה סלחנית, ומודעת לאפשרות שמנהגי שטות וטעות השתרבבו לחיי היהודי, אלא שהערכה וכבוד כלפי הציבור מולידים את הצורך לנסות למצוא אי אלו צידוקים למנהגם. משום כך לא ניתן לדקדק בקוצו של יו"ד בכל טעם וסברה למנהג. עובדה היא כי במשך מאות שנים, בין אם שלום בעולם ובין אם לאו, נהגו הכל להדליק בפנים. תופעה זו ראויה להסבר. שוב, ניתן לומר שהלכה זו רופפת בידם ולאחר שהיתה שעת סכנה נשתכחה וכו' וכו'. אך, הרצון למצוא טעם במנהג ההמון הוליד סברה של "לא פלוג" המופיעה - אם אמנם בלשון מעומעמה - בדברי ר"מ שטרנבוך. לא בא רמ"ש לבאר תקנה של חכמים, כי אם הימנעות מצידם לחדש בכל תוקף הלכה ישנה. כשזו הפונקציה שבאה סברה זו למלא, הרי שיש בה טעם.
כנ"ל בדברי רש"ז אוירבך על חיוב נשים במים אחרונים. ההלכה היבשה (ת"מ..) היא שנשים חייבות במים אחרונים, שכן אין כל סברה לחלק (ואכן בספרי הלכה כתבו כן בפשיטות, ראה למשל "שלמת חיים" לרי"ח זוננפלד). אלא שפוק חזי, שאף בבתים המקפידים על מים אחרונים, אין הנשים מקפידות. "מנהג" זה שהדעת נוטה שהוא מנהג טעות, אולי - מציע רש"ז אוירבך - ניתן למצוא בו קורטוב של טעם, זה הכל. אין מקום ללגלג על דבריו, כיון שלא באו מעיקרם אלא ליישב את מנהג ההמון/ה. ככלל, איני רואה בעין יפה את סגנון גזירת קטעי עיתונות מספרי הלכה והפיכתם לכותרות סאטיריות. דבריהם ראויים ליחס רציני יותר.

ג) לא הבנתי את הספקות שהבאת מדברי אפטוביצר. הוא בא לפרש ספק של מי? של עצמו? יש מקום לומר שנשים חייבות רק להביט בפני בעליהם השותים ארבע כוסות? על מצות נ"ח, כבר כתבתי לעיל שדברי הגמרא מתפרשים כפשוטם על נשים הדרות יחידות. שכן בשעה שהן חלק מבית משותף, אין הן מדליקות, כשם שזכרי הבית אינם מדליקים לבד מבעל הבית.


רודולף

למה צריך להמציא שהוא מטעם שהנשים לא מיהרו לצאת לפתח ביתם בחברת בני משפחותים בלילות?

<"אלא שהערכה וכבוד כלפי הציבור מולידים את הצורך לנסות למצוא אי אלו צידוקים למנהגם">

איני יודע מדוע אתה חושב שלהתייחס לאנשים כאל דבילים, הוא הערכה וכבוד?

שאלה:

מה היית אומר אם הייתי כותב, שאין להרהר אחרי משחקי הקלפים בחנוכה, מפני "שאין להרהר אחר  מנהג ישראל עם קדוש, כי עיי"ז לא פנו לדברים אחרים יותר גרועים לשמוע חדשות וכדומה". (מ"דברי" הרב יוסף חיים זוננפלד, שלמת חיים חלק אורח חיים עמוד קב ראש טור ב).

<"עובדה היא כי במשך מאות שנים, בין אם שלום בעולם ובין אם לאו, נהגו הכל להדליק בפנים">

מתי היה זמן של שלום, שבו היו יכולים לפרסם  שנרות החנוכה גם מסמלים מרד ונצחון?

 רק בימנו ששכחנו על הנצחון, הדמוקרטיה חוגגת  וחג החנוכה הפך להיות נצחון פח השמן, וחג שבו אוכלים לביבות וסופגניות, יכולים לכבד גויים להדליק מנורות חנוכה בככרות  הערים.

<"שהלכה זו רופפת בידם ולאחר שהיתה שעת סכנה נשתכחה">

הסבר זה הוא פשוט והגיוני, והשאלה היא רק האם לחזור לאותם הימים?

<"כנ"ל בדברי רש"ז אוירבך על חיוב נשים במים אחרונים. ההלכה היבשה היא שנשים חייבות במים אחרונים, שכן אין כל סברה לחלק (ואכן בספרי הלכה כתבו כן בפשיטות, ראה למשל "שלמת חיים" לרי"ח זוננפלד). אלא שפוק חזי, שאף בבתים המקפידים על מים אחרונים, אין הנשים מקפידות. "מנהג" זה שהדעת נוטה שהוא מנהג טעות">

גם בבתים המקפידים על מים אחרונים הנשים לא יודעות שמים אחרונים הרגו את הנפש.

<"מציע רש"ז אוירבך - ניתן למצוא בו קורטוב של טעם, זה הכל. אין מקום ללגלג על דבריו, כיון שלא באו מעיקרם אלא ליישב את מנהג ההמון/ה">

באחת השבתות כאשר ישבתי בסעודת שבת עם בחורה, שזה עתה חזרה מסמינר "חב"די", שאלתי אותה, אם בסמינר נטלו הבנות מים אחרונים, והיא השיבה, שלא, וכששאלתיה למה ? והרי בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קפא סעיף ט נאמר "אבל נכון לכל אדם ליזהר במים אחרונים", והרי "אדם", שלא כ"איש" כולל זכר ונקבה: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם". (בראשית פרק ה פסוק ב),  היא אמרה לי שהיא לא ידעה מדברי השו"ע, אבל היא זוכרת  שהסבירו לבנות, שידים רחוצות  מסמלות חסד, ולנשים אין צורך לרחוץ את ידיהן,מפני שהנשים בעצמן הן חסד.

היא לא ידעה מהשו"ע ואני לא ידעתי מהשטויות, עכשיו שנינו יודעים.

<לא הבנתי את הספקות שהבאת מדברי אפטוביצר. הוא בא לפרש ספק של מי? של עצמו? יש מקום לומר שנשים חייבות רק להביט בפני בעליהם השותים ארבע כוסות?">

הרי לפניך לשונו של הראבי"ה (ח"ב - מסכת מגילה סימן תקסט ד"ה ונראה לי):

"והא דאמרינן בשבת <בבמה מדליקין> אשה וודאי מדלקת דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה בדקתי בהלכות גדולות ולא פירש בה מידי, ולא ידענא בה אי בחדא [מ]חיתא איכא לפרושי אי לא, וכן נשים חייבות בארבע כוסות. ומיהו לעצמן דבר פשוט דמצו למיקרי דמצו להדליק. ומספקא לי אי קטן מצי לאפוקי נשים אי נשים לקטן בין במגילה בין בהדלקה, דשמא אף על גב דתרווייהו פטירי <מקריאה> וחייבים במשמע מגילה דילמא אינם חייבין בשוה, כדאמרינן במסכתא שבת <בריש פרק מי שהחשיך גבי חרש שוטה וקטן>"

הראבי"ה, שאל: " דילמא אינם חייבין בשוה"? מבלי להסביר מה הוא חיוב נחות יותר במצוות הדלקת נרות חנוכה וארבע כוסות, ולכן הוא (אפטוביצר) טוען, שאולי עליהן רק לראות נרות דולקות, ולראות את הגברים שותים.

<"על מצות נ"ח, כבר כתבתי לעיל שדברי הגמרא מתפרשים כפשוטם על נשים הדרות יחידות. שכן בשעה שהן חלק מבית משותף, אין הן מדליקות, כשם שזכרי הבית אינם מדליקים לבד מבעל הבית">

כמובן שצדקת, אלא שהשאלה היא, אם בתקופה שהיא, היו הנשים "בבית" צמודות לגברים "בבית"  בהידוריהם, או מה היתה חובתה של אשה בודדת?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 26/12/2006 2:23:05

עולם הפוך אני רואה