"קול דממה דקה" - על קנאות וקנאים, לחנוכה

איש

אני מבין שההערות לא נאמרו כתגובה לדבריי.

אם כן: א) גם רמטכ"ל אינו בצד המנהיגותי, הוא אינו בין מקבלי ההחלטות. ב)אכן אמרתי שלעתיד יתכן שהנהגת הקנאות-הדין תיקח חלק בעשיה-הנהגה, והיינו 'קנאת ה' תעשה'. ג) נכון (לענ"ד..).

.


מתוך "תרגום יונתן" :


ה וַאֲמַר משֶׁה לְדַיְינֵי יִשְרָאֵל קְטוּלוּ אֵינַשׁ גְבַר שִׁבְטֵיהּ דְאַדְבָּקוּ בְּטַעֲוַת פְּעוֹר:
ו וְהָא גְבַר מִבְּנֵי יִשְרָאֵל אָתָא וְאָחַד בְּבֵלוּרִיתָא דְמִדְיָנֵיתָא וְקָרֵיב יָתָהּ לְוַת אָחוֹהִי לְמֶחֱמֵי משֶׁה וּלְמֶחֱמֵי כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל עָנֵי וְכֵן אָמַר לְמשֶׁה מַה דָא לְמִקְרַב לְגַבָּהּ וְאִין אָמַר אַנְתְּ דַאֲסִירָא הִיא הֲלָא אַנְתָּ נְסֵיבַת יַת מִדְיָינֵיתָא בְּרַת יִתְרוֹ וְכַדִי שָׁמַע משֶׁה רָתַח וְאִשְׁתְּלֵי וְאִינוּן בַּכְיַין וְקַרְיַין שְׁמַע וְקַיְמִין בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:
ז וַחֲמָא פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא וְאִידְכַּר הִילְכְתָא עָנֵי וַאֲמַר מַאן דְיִקְטוֹל וְקָטִיל הָאן אִינוּן אַרְיְוָתָא דְשֵׁיבַט יְהוּדָה כֵּיוַן דְחַמְנוּן שַׁתְקִין קָם מִגוֹ סַנְהֶדְרֵי דִילֵיהּ וּנְסֵיב רוּמְחָא בִּידֵיהּ:
ח תְּרֵיסְרֵי נִיסִין אִתְעֲבִידוּ לְפִּינְחָס בִּזְמַן דְעַל בָּתַר גַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל לְוַת מִדְיָנֵיתָא. נֵס קַדְמָאֵי דַהֲוָה לֵיהּ לְמִפְרַשׁ יַתְהוֹן וְלָא פֵּירַשׁ. נֵס תִּנְיָן דְאִסְתַּתָּם פּוּמְהוֹן וְלָא צַוְוחִין דְאִילוּ הֲווֹן צַוְוחִין הֲווֹן מִשְׁתֵּזְבִין. נֵס תְּלִיתָאֵי דְכַוִון בְּרוּמְחָא וּבַרְזִינוּן כַּחֲדָא יַת גַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל בְּבֵית גוּבְרֵיהּ וְיַת מִדְיָנֵיתָא בְּבֵית בַּהֲתַת תּוּרְפָהּ. נֵס רְבִיעָאֵי דְקָם רוּמְחָא בַּאֲתַר בִּרְוָוזָא וְלָא אִשְׁתַּמֵיט. נֵס חֲמִישָׁאֵי כַּד סוֹבַר יַתְהוֹן אִזְדְקַף שִׁיקְפָא נְטַל מִינֵיהּ עַד דְנָפֵק. נֵס שְׁתִיתָאֵי סוֹבַר יַתְהוֹן בְּכָל מַשִׁרְיָיתָא דְיִשְרָאֵל דַהֲוָה שִׁיתָּא פַרְסֵי וְלָא אִשְׁתַּלְהִי. נֵס שְׁבִיעָאֵי זַקִיפִנוּן בִּדְרַע יְמִינֵיהּ לְמֶחֱמֵי כּוּלְהוֹן קְרֵבוֹי וְלָא יָכִילוּ לְהַנְזָקוּתֵיהּ. נֵס תְּמִינָאֵי דְאִתְעֲשַׁן אָע רוּמְחָא וְלָא אִתְבַּר מִן מְטוּלָא. נֵס תְּשִׁיעָאֵי דְאִתְנְגִיד פַּרְזְלָא כְּשִׁיעוּר תַּרְוֵיהוֹן וְלָא אִשְׁתַּלִיפוּ מִנֵיהּ. נֵס עֲשִירָאֵי אָתָא מַלְאָכָא וְהָפַךְ אִתְּתָא מִלְרַע וְגַבְרָא מִלְעֵיל דְיֶחֱמוּן כָּל בֵּית יִשְרָאֵל יַת חִיסוּדֵיהוֹן. נֵס חַדְסְרָאֵי דְאִתְנַטְרוּ כַּד חַיָין עַד זְמַן דַהֲלִיךְ יַתְהוֹן בְּכָל מַשִׁרְיָיתָא מִן בִּגְלַל דְלָא יִסְתָּאָב כַּהֲנָא בְּאָהֳלֵי דְמִיתָא. נֵס תְּרֵיסְרָאֵי דְאִתְקַרִישׁ אַדְמֵיהוֹן וְלָא נָפִיל עִילַוֵיהּ כֵּיוַן דְאוֹבִיל יַתְהוֹן בְּמַשְׁרִיתָא חַבַט שַׁדַנְהִי וּמִיתוּ עָנֵי וַאֲמַר קֳדָם רִבּוֹן עַלְמָא אֶפְשַׁר דִמְטוֹל אִלְיֵין יְמוּתוּן עַשְרִין וְאַרְבַּע אַלְפִין מִיִשְרָאֵל וּמִן יַד אִתְגוֹלְלוּ רַחֲמֵי שְׁמַיָא וְאִתְכַּלְיַית מוֹתָנָא מֵעִלַוֵי בְּנֵי יִשְרָאֵל:
ט וַהֲווֹ סְכוּם דְמִיתוּ בְּמוֹתָנָא עַשְרִין וְאַרְבַּע אַלְפִין:
פ פ פ י וידבר יי וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
יא פִּנְחָס קַנָאָה בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא אָתֵיב יַת רִתְחִי מֵעַל בְּנֵי יִשְרָאֵל בִּזְמַן דְקַנֵי יַת קִנְאָתָא וְקָטִיל חַיָיבָא דְבֵינֵיהוֹן וְאַמְטוּלֵיהּ לָא שֵׁיצְיַית יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
יב בִּשְׁבוּעָא אֵימַר לֵיהּ מִן שְׁמִי הָאֲנָא גָזַר לֵיהּ יַת קְיָמִי שְׁלַם וְאַעְבְּדִינֵיהּ מַלְאָךְ קְיַים וְיֵיחֵי לְעַלְמָא לִמְבַשְרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף יוֹמַיָא:
יג וְחוֹלַף דְחַסְדוֹהִי לְמֵימָר הֲלָא בַּר פּוּטִי מִדְיָנָאָה הוּא הָא אֲנָא מְיַחְסִינֵיהּ לִכְהוּנְתָּא רַבְּתָא וְחוֹלַף דְאָחַד רוּמְחָא בִּדְרָעֵיהּ וּמְחָא לְמִדְיָנֵיתָא לְבֵית בַּהֲתַת קֵיבְתָהּ וְצַלֵי בְּפוּמֵיהּ עַל עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל יִזְכּוּן כַּהֲנַיָא לִתְלַת מַתְּנָן דְרוֹעָא וְלָעָא וְקֵיבְתָא וּתְהֵי לֵיהּ וְלִבְנוֹי בַּתְרוֹי קְיַים רְבוּת עֲלָם חוֹלַף דְקַנֵי לֶאֱלָהֵיהּ וְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל:
יד וְשׁוּם גַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל קְטִילָא דְאִתְקְטֵיל עִם מִדְיָינֵיתָא זִמְרִי בַּר סָלוּא רַב בֵּית אַבָּא לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן:
טו וְשׁוּם אִתְּתָא קְטִילְתָּא מִדְיָינֵיתָא כָּזְבִּי בְּרַת צוּר דְמִתְקַרְיָיא שְׁלוֹנָאֵי בְּרַת בָּלָק רֵישׁ אוּמָא דְמוֹאָב בְּמִדְיָן בֵּית מוֹתְבֵיהּ הוּא:




מי שמחפש נימה של ביקורת בדברי חז"ל, ימצאם בתרגום. הנה, מודגש לנו כי הכל קורה במהלך דיון בבית הדין של משה.

משה, אינו יכול לענות כי הושמעה טענת פסילה כלפיו, משהו בנוסח קורה בין עיניך, ולכן קם פנחס לדון.

לו הקנאה כל כך ברורה ומותרת, אין צורך להדגיש כי נעשה דיון בבית דין, ובודאי לא להדגיש חזור שנה ושלש את כל הסכמות ה' למעשהו – באמצעות החזרה על כל הנסים שנעשו.





ומכאן גם תשובה למי שתוהה על המקור לזיהוי פנחס=אליהו, כבר בתרגום כאן.


==================================================



לו נתמקד בהודעות ולא באופי מחבריהן, ייטב לנו ולדיון.

riv:

הקנאה למען קדושת שמו ית' אינו לא תעשה, אלא מצוה גדולה היא. הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, הוא הלכה שנלמדה ממעשהו של פנחס. סוגיא זו נידונה בחז"ל לרוחב בלי רמז של ביקורת ובתנאי שהוא מקנא לכבודו ית'.

חבצלת:

בשם כל החברים אני מבקש שהאלימות המילולית שלי לא תרתיע אותך, ושתגיבי בהתאם בכל פעם שאת חושבת שדברי אינם נכונים. מה שחז"ל אומרים שאם שואל מראש לא מורין כן, הוא מפני שזה חסר בקנאות, לא מפני שהקנאות עצמה היא תגובה שלילית. ואני חוזר ואומר, אמת הוא שיש ביקורת בחז"ל על קנאותו של אליהו. אבל מכאן עד לפסילת הקנאות הדרך רחוקה מאד. ואדרבה חז"ל משבחים את הקנאות במקום ובזמן הנכון.

מציץ_ונפגע:

אין מסורת בכלל שניתן לדרוש את התורה כל אחד כאוות נפשו. יש תנאים וכללים המורים מה ניתן לדרוש ומה לא ניתן לדרוש. ואדרבה באפיקורוס שדרש כפי העולה על רוחו, איתא בגמרא שהיה דורש דרשות של דופי. ומה שאמר ר' נחמן שכל אחד מותר לדרוש כפי דעתו, היינו שמותר לחלוק על דרשת חז"ל ולדרוש באופן אחר, ובתנאי שלא יחלוק עם חז"ל בהלכות היוצאים מן הדרש ההוא. וכבר קדמו בזה המהרש"ל, ונעלם ממני מקורו כעת. אבל כל זה נאמר רק היכא ששומר כללי הדרש, אבל לא היה כוונת ר' נחמן כלל, שמותר לפרוץ כללי הדרש. ואכן הביקורת על הכותבת הם על הדיעות שלה, שאינם מבוססים על ערכים יהודיים אלא על ערכים של התרבות המערבית הקלוקלת. והרצון שלה להלביש את הערכים האלו על הפסוקים ועל דברי חז"ל בזמן שכל המקורות מורים ההפך, זה הוא דבר אשר אי אפשר לקבלו.

מייציץ,
אני לא יודע איפה אתה לומד, בישיבות שאני מכיר (מתנגדים רח"ל...) ועוד איך מקשים על דרושים כשהם מופרכים.


מואדיב,
בדיקה של הקנאות, וחשד שלא מדובר באמת בקנאה לשם שמים ודאי יש, אבל ברגע שברור שאכן מדובר בקנאה לה' זה בהחלט נחשב כמידה חיובית, גם אם לעיתים יש טובה ממנה.

(העברת אליהו מתפקידו כנביא, דוקא "מעלה" אותו לתפקיד גבוה יותר מבחינת המסורת היהודית לדמות שנמצאת מ"על הזמן והמקום", וכן פנחס מקבל את "ברית השלום" הנצחית)


תוקן על ידי - אישציפור - 05/12/2004 0:28:52

צאוטונג

הקנאה למען קדושת שמו פסולה - והיא לא תעשה
הקנאה חיובית , והיא בבחינת מצווה גדולה אך ורק כשהיא ננקטת כאמצעי ריפוי - חד משמעית

כפי שמסביר הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ז

ומצאנו באליהו מידת הרגזנות, ואף על פי ששימש בה בכופרים ועליהם היה כועס, אבל אמרו החכמים: שהשם יתברך לקחו ואמר לו, שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן, מי שיש לו קנאה כמו שיש לו - כי ימיתם.

ובסנהדרין קיג : אבא (חביבי וגדולי רש"י)אליהו קפדן הוה", שמפני שכעס על אחאב מלך ישראל קפץ ונשבע: חי ה'... אם יהיה השנים האלה טל ומטר (מל"א יז א)
ובספר (..תנא -דבי-אליהו" זוטא, פ"ח) נמצא כתוב: כשאמר הקב"ה לאליהו: מה לך פה אליהו? מל"א יט/יג) היה לו לאליהו לומר לפני הקב"ה : "רבש"ע! בניך הם בחוניך הם, אברהם יצחק ויעקב' ולא די שלא אמר כן, אלא אמר: קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו את בריתך וגו' (שם יד) מיד התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומין ואמר: 'כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתם' שנאמר(שם יא) צא ועמדת בהר סיני - המתין לו ג' שעות - ועדיין הוא עומד בדבריו הראשונים, ואמר לו שנית: קנא קינאתי וגו'. באותה שעה אמר הקב"ה לאליהו: לך שוב לדרכך... ומה שיש בידך (לעשות אותם כלה)לא אוכל לעשות. וכן בשינוי הלשון קצת (ילק"ש מלכים רמז רי"ז)

מציץ,
האם לדעתך כיוון שספרי הדרוש מכילים פירכות הרי ש"הכל הולך"?

אם כך, הריני להציע מדרש נוסף, להגדיל תורה ולהאדירה.

פרשת פינחס באה ללמדנו כי זנות עם בנות מואב היא הדרך הישרה לתיקון עולם (וכמה גדולה תורתנו הקדושה שהקדימה את הסיקסטיז באלפי שנים). אמנם הקב"ה וגם משה רבנו התנגדו בתחילה למהלך נועז זה, וקריאה שטחית של הכתובים עלולה להטעות את הקורא כאילו התורה מתנגדת למעשי זנות, אך עיון מדוקדק בפסוקים ובמדרשי חז"ל יחשוף את המסר החתרני בין השורות.

סופה של הפרשה חושף באופן חסר רחמים את שחושבת התורה על שמרנות מקובעת ותוצאותיה. מי שמציב כבלים על האהבה סופו שיטבע בנהרות של דם. אכן, הנסיון לפגוע בזכותו של הפרט להתאגד עם המדייניות, מביא כצפוי לשפיכות דמים מיותרת של חפים מפשע. פינחס אכן לומד את הלקח, ומוצא עצמו על פי חכמי המדרש בביתה של רחב הזונה (הפסוקים והמדרשים המנסים לכאורה לטייח את מעשיו שם, עשויים להטעות אמנם את הקורא השטחי, אך המעמיק יבין כי הם אינם אלא דרכו של המספר המקראי להסב את תשומת לבו של הקורא למה שאכן התרחש בין פשתי העץ). למרבית הצער, בניגוד לפינחס, ריבונו-של לא למד את הלקח מזמרי בן סלוא, והמשיך בקנאותו הנפרזת בציווי הברוטאלי על מלחמת מדין ונספחיו (כדי שלא להבעית את לב הקורא האנין נחסוך כאן בתיאורי המלחמה ופרטיה. רק אציין כי העיסוק האובססיבי של הלוחמים בבתולי הילדות המדיניות מלמד מה עלול לקרות כאשר מדכאים ומדחיקים את מיניותם של הלוחמים בתואנות פסאודו-דתיות). את התשובה קיבל ריבונו מעמו שלו, שהצביע ברגליים, נטש אותו לאחר שנים לא רבות ופנה אל האלילים הכנעניים שהיטיבו להבין את המסר - Make Love and not War. האם סוף-סוף למד ריבונו את המסר? אולי כדאי לו להיות קצת פחות אדנותי, וקצת יותר ללמוד מברואיו, זמרי למשל? את התשובה משאיר המספר המקראי לדמיונו של הקורא. מה שברור הוא כי חז"ל קלטו את המסר, והנחילו אותו לנו באמרם הבועל ארמית קנאים פוגעים בו. לאמור, מי שמסוגל להתנגד לזנות סופו שידרדר עד עברי פי פחת, ומי יודע, אולי אף יגיע לשאול תחתיות ויכשל בקנאות רח"ל.

אגב, כדי להקדים את המאוחר אומר כבר כעת כי דרשה זו אינה המצאה שלי, הרי היא כבר נמצאת בחז"ל לפיהם העם ביקר את משה על דו-פרצופיותו: בעודו משעבד את העם לגחמותיו השמרניות חי הוא עצמו עם מדינית. אין צריך לומר כי כוונת חז"ל בהביאם את ביקורת העם היא להזדהות עם המבקרים.

עד כאן חידושי תורתי לחובבי המדרש הפוסט-מודרני. כיוון שערב חנוכה היום ולא ערב פורים, לא אוכל להתפנות ולהאריך בסוגיא עוד, תן לחכם ויחכם עוד. דא עקא, אינני בטוח אם המדרש שלי עולה בקנה אחד עם חוקת הפורום המדברת על מחוייבות ליושר אינטלקטואלי, אך אשאיר זאת לשאר הקוראים לשפוט.

כדי להקדים את המאוחר, אומר כי כיוון שאני מכיר את עצמי היטב ועם זאת אינני מכיר אף אחד אחר מן הכותבים האחרים כאן כלל, הרי שעל פי כללי ההגיון החדש שנוסחו כאן באשכול אני מוסמך לומר כי לאף אחד אין זכות לבקר את שכתבתי.



תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 05/12/2004 0:22:23

מואדיב, מטונך! הת"י אומר שפנחס נעשה למלאך שחי לעולם בשכר הקנאה שלו. היש שכר גדול מזה? האם אין זו הוכחה חותכת שחז"ל רואים את הקנאה בעין חיובית?

י"י, לא העם הוא שביקר את משה כפי שאתה כותב\מצטט מן המדרש, אולם היה זה זמרי, הפירוש שאתה מביא נאמר על הפסוק "ויקרב את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" (כ"א, ו'). כלומר, זמרי לא רק עשה מה שעשה עם המדינית, אלא גם קרא תיגר על היושרה (אינטגריטי) של משה (שאכן היה נשוי לאשה מדינית, כידוע), על יסוד מנהיגותו, ואפשר, אפילו יתכן, שזה מה שגרם לשיתוק שאחז במשה (שהיה כבר זקן ועיף מאד, כבר אמרתי קודם), שלא הגיב מיד וכראוי.

אוקיי

אני לא מבין למה אתם נטפלים דווקא לאמשלום. במקום להתחיל עם אמשלום בואו נתחיל מהדעת זקנים, מהבעל הטורים, מהאר"י, מהיערות דבש מספרי החסידות ואפילו מרש"י וממדרשי חז"ל. האם פירושיהם של כל אלו עומדים בקריטריונים כלשהם? אכן אכן בתחום הדרש הכל הולך וזה לא דבר חדש. אף פעם לא מקשים עליהם ולא בודקים אם דבריהם עומדים במבחן של הגיון כלשהו.

אם יש ביקורת על דרוש אז זה לא נוגע להתאמת הדרוש לפשט הכתוב , אלא לתוכן הרעיון. אם מישהו ידרוש מהכתובים באופן כזה שיעבור מהם מסר שאינו מקובל עלינו , נחלוק על המסר , לא בגלל שיקולים של אי התאמה לפשט , אלא משיקולים ענייניים. הדרוש עצמו אינו נאמר בתור הוכחה למשהו, ולכן אין צורך להפריכו. דרוש יכול להיות מוצלח פחות או מוצלח יותר (וכל זה בעיני המתבונן) , הוא אינו אמור להיות נכון או לא נכון. מה שכן יש לדון עליו זה התוכן. ולא ראיתי מה כל כך נורא ברעיונות שאמשלום מנסה להעביר. ודומני שהיא לא הראשונה שנוקטת קו כזה.

שוטאנ

אולי תפרט קצת בעניין כללי הדרש? אפשר לשמוע ממך על איזה כלל או שתים?

מה שמרגיז אותי זה לא הביקורת , אלא זה שמציגים את זה כאילו אמשלום עשתה איזה מעשה שלא ייעשה ויצאה נגד מסורת של 3000 שנה בלה בלה בלה, בעצם העזתה לפרש את הפרשה לפי הרגשתה.

דבריה בוודאי הרבה יותר הגיוניים מאשר הוורטים של ר' מרדכילה מנדבורנא.


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 05/12/2004 1:19:28

שוטאנג

בביקורתך אתה כורת את ענף הדרשנות\מגידות. מה יעשו הדרשנים בשבע ברכות וכו'

ניתן לנסות [ואכן כתבה אמשלום לעניות דעתי ,ואולי, בזהירות ראויה.] להוסיף אספקטים נוספים לכתוב, ולפרשנות הפשוטה.

דבר שצד את עיני הוא המתנה שניתנה לפנחס שבעצם המתנה חבויה ביקורת מסויימת עליו. לטעמי אם נוריד מזה את הניסוח שכה הרתיח אותך בדבר "הבהלותו" של אלוהים, הרי הוא פשט אמת.
ומה שהקשת על מואדיב מהתרגום ,באותו אופן ניתן לפרש גם שם. הקנאות אינה ראויה לבשר ודם אלא למלאך, ובכך מרחיקים את פגיעתו.

[יצחק יונתן, חבל שאתה חושב שזה פורים תיירע. זה מעולה .אילו הדבר היה בידי הייתי ממנה אותך לדרשן במקום רש"ש בזכרון משה]




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!