התפעלות הגוי מהנהירה לליז'נסק....

להלן קטעים מהעתון "ווארשא טיימס" שהוא העתון היותר גדול בשפת אנגלית המופיע בכל שבוע בפולין, מה שנביא להלן הופיע שם במשך שנת התשס"ג, ובה"די צייטונג" של פ' כי תשא תשס"ד הביאו אותם בתירגום לאידיש ע"י הכותב "י. איבערספעלד". תרגמתי אותו לעברית -לא מקצועי.

=======

שלטון העיר בהתפעלות מה10,000 מבקרים בליז'נסק



"קאזימיערז סוראוויטש" המושל של "פאדקארפאטשי" (חלק מזרחית דרומית של פולין המכיל בתוכו גם ליזענסק) אומר שבשנה הזאת היה בפעם הראשון בליזענסק, ונשתומם ממספר המבקרים.

אצל הכינוס החסידי מצא א"ע עם (ר') שמחה קארקאווסקי, המנהיג של "חסידים ליזענסק פוילן פאונדעישאן" המארגן הכינוס ביחד עם ה"ניסענבאוים פאונדעישאן", והודה לו על האירגון של הכינוס הגדול להרבה מבקרים מחו"ל.

מושל העיר "מעיאר דזשאונס וויילאז" אומר שהביטול עבודה בליזענסק מגיע ל16-17%, ותקוותו שהביקורים בליזענסק ימשוך ההמון להיות שותפים עם העקאנאמיע.

(הכותב מספר:) מצאתי שם איש ממנשסטר שאמר שהוא נכד של הצדיק (הר"ר אלימלך), הוא נולד בליז'נסק ועזב העיר בהיותו ג' שנים, הוא ביקר שלש פעמים בפולין, ורק על זמן קצר. הוא מגיע עם מטוס באמצע הלילה, נוסע עם אוטאבאס לשינאווא לאנצוט וליזענסק, ובבוקר נוסע בחזרה.

גם ראיתי שם הלעלובער רבי (שליט"א) מסובב בחסידים שעובר עם ס"ת בידיו, אנשים באים אצלו, מנשקים הס"ת והולכים אחריו.

האשה הממונה על מפתח האוהל "קריסטינא קיערסנאווסקא" אומרת שכל המבקרים מביאים הרבה נרות ופתקאות שמדליקים ומניחים אותם להצדיק. עד אחר צהרים פינתה משם 3000 - 4000 נרות שנדלקו שם במשך כל הלילה.

מונית אחד מקראקא "פאוועל זימני" אומר שהוא בא עם החסידים לליזענסק עוד משנות ה80' (תשמ'), ובימים ההם לא היה שם כלום רק האוהל, גם לא היה גדר סביב הביה"ח. "זימני" מבטא התפעלות משינוי צורת המקום, ובמיוחד מבניית המקוה ע"י הבאת מים מה"סאן ריווער".

האשה הנז' "קיערסנאווסקא" אומרת שבשנים קדמניות זימנו בבית אמה אכילה ל500-600 אנשים, הם אכלו רק ביצים או ירקות זולת מה שהביאו מביתם. ובשנים אלו מביאים מאות קילאגראם אכילה ושתיה כשרים מארץ ישראל לאלפי המבקרים.

במכתב למושל העיר כתבו המארגנים שיבואו כ10,000 מבקרים. דרכי ליזענסק מלאים לכמה שבועות ע"י ביאת אנשים וחבורות, ביום היאצ"ט עומד ה'הצלה' של העיר על רחוב גארנא להיות מוכן על כל צרה, בשנה שעברה נתעלפו איזה אנשים מחמת הדחקות הגדולה.

=======

מפתח האהל בליז'נסק מונחת עשרות בשנים אצל משפחת 'קיערסנאווסקא'



האשה "קריסטינא קיערסנאווסקא" מיועדת על שמירת האהל ב13 שנים האחרונות, ובשנים קודם לכן מ63' (תשכ"ג) עד 90' (תש"נ) החזיק אמה המפתח להאוהל.

קיערסנאווסקא אומרת שקודם מלחמת העולם השני' היה למשפחתה ה'בית הפולנית' היחידי במחוז היהודים בליזענסק סמוך להביה"ח על רחוב גארנא, ונקרא אז בשם 'לאזיבנא' שהוא תרגום של 'מרחץ' בשביל מקוה שהיה שם שהלכו קודם ההליכה לציון. היה למשפחתה שלשה משפחות מהיהודים שדרו בדירתם.

בשעת המלחמה חרבו הנאצים את הביה"ח, ובהאבנים חלקו הדרכים. היא אומרת שהנאצים חרבו את האהל ופתחו קברו של הצדיק וראו שם העינים פתוחות של הצדיק, ונסו משם בבהלה. לפי המסורה בפי אנשי המקום נתטרף דעתם של אותם הנאצים. היא אומרת שבמציאות לא ניסו הנאצים לחרוב הקבר, ולא חזרו להביה"ח -שנעשה אח"כ מקום מחסה להיהודים.

דודתה "גדולא" היה בזמן המחלמה במחנה 'דאכאו' הנמצא ב'מאוטהאוסען', ושם היה לו ידיד בשם הרב פריעדמאן, כששמע שהוא בא מליזענסק אמר: עוד נחיה, ונחזור אח"כ לליזענסק לבנות את האוהל!.

שניהם נשארו בחיים, "גדולא" חזר לפולין ונעשה האדמינסטראטאר של העיר לובאשאוו, והרב פריעדמאן נתיישב בוויען.

הרב פריעדמאן בא באותו שנים לבקר בליזענסק, ו"גדולא" שהיה סניגור בבית המשפט ביקר עמו אצל הרבה בתי השלטון עד שרכש רשות מהעיר לבנות האוהל, הרב פריעדמאן הוציא הרבה מעות על זה, אמנם בכל חודשיים חזרו המושלים מנתינת הרשות, עד 63' (תשכ"ג) שאז נגמר בשעה טובה בניית האהל.

יהודי מתושב העיר בשם ברוך סאפיר שגם דר בדירת משפחת קיערסנאווסקא קודם המלחמה, נתמנה לשמור על האוהל, הוא תיקן על הדלת מנעל גדול. ובשנה ההוא באו 60 יהודים הראשונים לליזענסק.

סאפיר התחיל אח"כ לנסוע לארצות אחרות לצורך פרנסתו. לילה אחד כשסאפיר לא היה בביתו הגיע לליזענסק איש ואשה עם ילד חולה, הדלת היה סגור, ותושבי העיר עזרו לשבור הדלת, בנוכח 'מיליץ אפיציר' שכתב כל הענין אצלו, והרשה להם לעשותו.

אח"כ כשחזר סאפיר אמר שצריך לנסוע הרבה לכן ימסור המפתח לשכנו -אמו של קריסטינא, שהיא יפתוח הדלת תמיד להמבקרים.

אז לא היה כ"כ מבקרים, אבל בשנות ה70' (תשל') כאשר (ר') מענדל רייכבערג התחיל לארגן הנסיעות הראשונים לליזענסק התחילו לבא הרבה אנשים, בתחלה באו רק איזה אוטאבאסים, ואח"כ באו הרבה פעמים בשנה.

האיסטאנצן של הקאמאניסטים לא היה דעתם נוחה מכל זה, וכשנסע משם האטאבאס האחרון באו לשאול "מה דיברו שם בהאהל?", קיערסנאווסקא ענה להם שרק התפללו שם.

ב83' (תשמ"ג) בא "זיגמאנד ניסענבאוים" לליזענסק, ואח"כ התחיל ה"ניסענבאוים פאונדעישאן" לנקות ולגדור הביה"ח, והאירו את האהל.

בסוף שנות ה80' (תשמ') כשחרב ה"מארקעט סקווער" בליזענסק וכשחפרו מצאו מציבות, העמידו בחזרה מציבות בהביה"ח, משפחתם שילם 5$ או בקבוק של אלקאהאל לכל מציבה שמצאו. גם מצאו אז מצבה של אחד מבני הצדיק (הרה"ק רבי אלעזר זצ"ל) שמונחת היום בתוך האוהל.

אויגוסט 13, 90' (תש"נ), מתה האשה קיערסנאווסקא, ורייכבערג (ר' מענדל) בא לבִּתה עם המפתח, כששאלה מה לעשות עם המפתח, ענה לה "וכי אין אתה רואה שהקב"ה נתן לך המפתח?".

עכשיו באים אנשים מכל העולם, והיא מיועדת על האוהל.


תוקן על ידי - אהליצדיקים - 06/12/2004 6:05:08