חידה: מי היה האיש?

הלבן,

תודה.ידעתי שיש כאן חריגה מהנושא,אבל אתה כאן,

ואני מרגיש קצת "בעל הבית" באשכול שפתחתי.

בניגוד לאחרים,סבורני שיש דווקא חן מסוים

בדיון שיש בו מן האסוסיאציה.

ספרן,

ומה אמר החוזר - המבין האמיתי בנושאים אלו - על ספריו?

ובלי שביקש בעל האשכול, ואם אחטא שוב בחטא הדרוג, אומר שכפי התרשמותי הדלה מספריו, הרי ספריו של בונין הם סכמטיים מדאי ואין שם תובנות וחדירה למשמעות הדברים. לעומת הבנת הלל צייטלין שהיא עדינה מאד וחודרת.

אולם לפועל קשה לדבר על "מעמד" כלשהו לספריהם בתוך חב"ד שמעטים יודעים על קיומם.

ספריו של סופר אחד שמבינים בתוך חב"ד שיבחו את הבנתו הם ספריו של אליעזר שטיינמן

מסתברא,

דעתי על ספרו של בונין,זהה,הפעם, לדעתך,וכנראה זה

הגורם שלא נפוץ ומפורסם.

רי"כ לא חיווה דעתו על הספר.

לעומתו "שיחות על חבד" של צייטלין[בתוך "על גבול

שני עולמות"] הן,לטעמי, מבוא ראשוני מצוין.

מה שחסר עדיין הוא לכסיקון חבדי בסיסי של מושגים,אישים

וספרים.אני משער שהעוסקים ב"הפצת המעינות" כבר נתנו

דעתם לכך.[כמובן שלא נמתין לסיומו של ס' הערכים,

אשר מתעכב בגלל הערך "אחדות ה'" כידוע]

לעומת ספריו הנ"ל של בונין, הרי על המאמרים של צייטלין הוא קיבל שכר סופרים מאדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ונכתבו על פי הזמנתו של האדמו"ר.
אודות תנאי הכתיבה והתשלומים ראה כאן, בע' נא-ב:
http://www.chabad-library.org/pdf/rashaz.pdf

ומה דעתכם רבותי המלומדים על ספרו של מרדכי טייטלבוים, שהופיע לפני תרפ"ח, והוא ספר שנראה מדעי והיסטורי, ומבטא באופן חודר ועמוק למושגים בחב"ד, ואף נוסף לו מאמר של ח' י' בארנשטיין, המומחה הגדול לענייני העיבור, בשם שימת עין, שמטרתו 'על דבר ידיעת הרב רבי שניאור זלמן מלאדי בחכמת ההנדסה, התכונה והטבע'. למיעוט ידיעותיי חושבני שאין ספר שדומה לו בסדר, בהיקף ובהתעמקות בתכנים.
כמדומני שבחב"ד התקשו לקבוע יחס אליו, אם כי הספר אינו מתאים כל כך עם רצונם.

כמדומה,שהמחקר התקדם מאז טייטלבוים,ראה ספריה

של רחל אליאור "תורת אחדות ההפכים" [מוסד ביאליק]

"תורת האלוקות" [מאגנס] וכן בעבודת הד"ר של משה

חלמיש[על משנת בעה"ת ורקעה הקבלי] שעדיין לא הופיעה

כספר. אולם ממשיכים להשתמש בסקירתו של טיטלבוים,

על הפרשנויות לנושא ה"צמצום" [ראה למשל במילואים

לכרך י"ז של "תורה שלמה" ועוד] וניתן לומר שעדיין

לא איבד את ערכו גם בנושאים אחרים.

ספרי המחקר החדשים הנ"ל,אינם חביבים בקרב המשכילים

החבדיים,הטוענים שספרות פרשנית עצומה בממדיה אשר

נוצרה במשך שנים רבות,בתוך בית המדרש החבדי,

אינה מוכרת כלל לחוקרים [הם מציינים כיוצא מן הכלל

את הרב אבן-ישראל]

על רקע הגישה והנוהג שלא לדבר סרה על אנשים דגולים שבניהם לא הלכו בדרכם או גרוע מזה, ולהסתיר את הדברים, חשבתי מדוע שלא ננהג כך גם באלה שהקב"ה קראם בניי, 'בנים אתם לה' א-להיכם', ויש גם כאן העובדות ולהמנע מלעסוק בגנותם, וכי בניו של הקב"ה גרועים מבניהם של בעל התניא והשו"ע, של הר"י מרוז'ין, ועוד ועוד (אני נמנע מלהביא דוגמאות כמובן). אגב, מעניין דברו כאן על רבה של לובלין שהיה אח"כ רב בירושלים, והיה עוד אחד, סמוך מאוד לזמנו, שהיה אף הוא רבה של לובלין, מקורב לאדמו"ר בעל הצמח צדק (שסמך עליו כפוסק בדורו) ואח"כ רב החסידים בירושלים (את ביתו בירושלים רכשו בעבורו הגבירים לבית ברלין בריגא, שנזכרו כאן, שתמכו גם בשדי חמד, וגם מימנו רכישות בתים בחברון), והיה מגדולי הדור ופוסקיו, שנכדו היה יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח ומפקדו....
אגב, ספרו של טייטלבוים שהזכרתי בהודעה הקודמת ('הרב מלאדי ומפלגת חב"ד'), נכתב ביזמתו ובעידודו של ר' שמריה שניאורסון, בן הנגיד ר' לוי יצחק ב"ר ברוך שמואל ב"ר חיים אברהם בן אדמו"ר הזקן. ר' שמריה הוא מגלה תמונתו הידועה של אדמו"ר הזקן ומפרסמה.

בעניין יעקב קלצקין - אשמח אם מאן דהוא יוכל לאשר שמועה ששמעתי שהנ"ל חזר בתשובה, ובסוף ימיו היה בירושלים, והיה בוחן ילדי תלמוד תורה (עץ חיים?) בגמרא. שמעתי זאת בשם יהודי בשם ר' משה ראם שנבחן אצלו בהיותו ילד.