"מן השמים לא רוצים" - האמנם?

שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם, מאן סליק לעילא ואתא?!

מכות כ"ג ע"ב

מה נפשך

ברוך הבא אל הפורום!

איני מכיר את הרב שפירא, אבל בוודאי שאין נבואה בינינו, וממילא יש להבין את מה שאמר כלשון מליצה.

מסתבר שכוונתו היתה פשוטה. הוא רצה לומר שברור לו שמשמים אין חפצים בהגשמת תוכנית ההתנתקות.

ולמעשה, הביטוי הזה אינו מחודש. כבר בספרות הגאונים אנו מוצאים שנשאלו שאלות וענו, בראשית תשובתם, כי הם עונים "לפי מה שהורונו מן השמים".

ניתן להציע מספר פירושים שונים לקביעה הזו, אך כמדומה שההנחה הבסיסית היא שכאשר תלמיד חכם לומד את התורה, ומסיק ממנה מסקנות, מסקנות אלו הן מה שרוצים בשמים שייעשה או לא ייעשה.

ניתן עתה לשאול מה היו ההוכחות של הרב שפירא שהגשמת תוכנית ההתנתקות אינה רצויה - ולדון בהן. אך לדעתי כדאי לא לעשות זאת כאן. יש לנו ענין רב במתודולוגיה של הכרעות הלכתיות ותורניות ובביאורי הלשון והתיאולוגיה שעומת מאחורי שימושי הלשון שבפי חכמים. לעומת זאת, אין לפורום ענין בשאלות פוליטיות, צבאיות ואקטואליות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.

מה נפשך:

אך דרך ביטוי היא, ומקובלת מאד בספרות השו"ת, וראה, למשל, בפסקיו של המהר"ם מגאלאנטי, שפעמים רבות היה מסיים את תשובתו במלים "מה שהורונו מן השמים" .

אמנם, גם אם צודקים דבריכם ורדך ביטוי היא ותו לא, עדין ראוי לתהות על השימוש בדרך זובהקשר כה נפיץ ומורכב (לא צריך דמיון מפותח כדי לשער כיצד יפרשו אי אלו חסידים שויטים את האמירה הזו ומה יכול להתרחש כתוצאה מכך - חכמים היזהרו בדבריכם).

וכדי לסבר קצת יותר את העין והאוזן - הנה ציטוט מלא של דברי הרב שפירא:

כבוד הרב, יש לי תלמידים בצבא הרוצים לדעת, האם מותר להם לגרש יהודים מביתם?

"זו עבירה, זה אסור, והם חייבים להודיע למפקדים שאסור, כמו חילול שבת, כמו אכילת נבלות וטריפות. לחלל שבת הם יבצעו?! עבירות לא עושים, וצריכים להודיע".

אז ארץ ישראל זה כמו שבת?

"כן, אותו דבר, וצריכים להודיע זאת מראש. גם המפקדים לא רוצים. הם אומרים זה לא התפקיד שלנו, התפקיד שלנו להגן על המדינה".

יש רבנים שאומרים שהעבירה היא על המדינה ולא על החיילים.

"מה?! כל עבירה זו עבירה. מן השמיים לא רוצים".

הרב אבינר אומר שזו עבירה על המדינה ולא על החייל (כך פורסם בשמו ב'מעייני הישועה', אך בבדיקה מאוחרת אתו הוא ביאר לי שדבריו לא הובנו נכון ולא זו היתה בדיוק כוונתו א.ט.).

"אין חילוק כזה. מן השמים לא רוצים. צריך להודיע לרב אבינר שיכול להיות שהוא מכשיל את הרבים. זו עבירה. מה זו עבירה? מן השמים לא רוצים, אז לאף אחד אסור. יש לך קשר איתו" (עם הרב אבינר, א.ט.)?

כן.

"אז תשאל אותו, מה זה? אם מן השמיים לא רוצים, איך יכול להיות שעושים"?

הרב מרשה לי לפרסם את דבריו?

"כן, צריך לפרסם!"

בכל מקום ? גם בעיתון, למשל בעיתון 'בשבע' ?

"כן, אני לא מסתיר. אנחנו אומרים שבשמים לא רוצים".

אז הרב מרשה לי לצטט אותו בריש גלי שחיילים צריכים לסרב פקודה ולא להסכים לגרש יהודים?

"כן. והצבא צריך לדעת זאת, והצבא רוצה לדעת זאת. ועד כמה שאני יודע, גם המפקדים לא רוצים".

הרב חושב שצריך לפרסם זאת עכשיו?

"עכשיו, עכשיו! בעצם כבר אתמול!"

אז כל חייל פרטי צריך לומר אני לא רוצה?

"כן. כל החיילים צריכים להגיד זאת, זה פשוט. החידוש שלנו הוא להודיע קודם, כדי שכל מי שרוצה לעשות זאת ( את הגירוש א.ט.) יידע שיהיו לו בעיות ואז לא יעשה את זה".

ואם יגידו לי שאם לא אבצע את הפקודה אשב בכלא?

"מה השאלה? כמו כל עבירה, כן! אבל צריך לפרסם את זה. אף פעם לא היה דבר כזה, בגלות תמיד גרשו אותנו. גרשו - גרשו. אך שיהודים יגרשו אותנו - זה עוד לא היה. וגם לסייע אסור".

לסייע לשוטר כשהוא מגרש?

"זה דין של מסייע לדבר עבירה. אסור!"

לא ידעתי שהרב אומר כך.

"מה, לא למדת את זה? צריך לומר את זה?"

את הרב לא שומעים, ומצד שני אומרים שהרב אבינר כך אמר.

"אולי זה לא נכון, אולי לא כך אמר. על כל פנים, עבירה זו עבירה. גם בזמן הגלות גרשו, אך יהודים לא מסרו ולא גרשו. מכות למפקד אסור לתת, אך גם לא צריך לבצע את העבירה".

והשוטרים?

"אם זה נגד המצפון שלו - השוטר צריך להתפטר. אם הוא חושב שאסור ועושה אז הוא גזלן, וגזלן זה לא פרנסה".

אם ראש הממשלה החליט לגרש יהודים?

"הוא לא בעל הבית".

הוא לא בעל הבית ואסור לו?

"כן. אך צריך שראש הממשלה יידע זאת קודם".

אז הרב מרשה לי עכשיו ללכת לפרסום?

"כן. אני אומר לך - אז תפרסם זאת!"

ישנם רבנים שאומרים שאם נגיד לחיילים לסרב לפקודת הגירוש - הצבא יתפרק.

"הצבא לא יתפרק".

"הם אומרים שכן".

זה עסק של המפקדים, לא שלנו. אנחנו יודעים מותר או אסור, תורה או לא תורה, זה התפקיד שלנו. יכול להיות שחייל חלש ולא רוצה לסבול, אך אמת זו אמת. עם אמת לא משחקים!".



הערה חשובה שלי: אין לי כל רצון לעסוק באשכול זה בשאלה הפוליטית, אלא רק בסוגיה של אופן ההתבטאות בו נקט הרב, שבעיני הוא תמוה ביותר - בודאי בהקשר המדובר.

.

מאחר ואף אני אינני רוצה לעסוק בסוגיה פוליטית, ואף לא בדיון הקשור ברב בן זמננו, ארחיק את עדותי, ואנהג כמנהגך, מה_נפשך, ואצטט.

הנה:



הכלל העולה מדברינו הוא שאם השטר חוב שמכר ראובן היה שטר חוב בלי שום ערעור ופקפוק מנוקה מכל מום שכך הדעת נוטה שכך היה מסתמא המכר קיים ואז היה חייב להביאו לידו אם לא קבלוהו ואינו יוצא ידי חובתו עד שימסרנו לידו כמו שהוכחנו ואם יודה ראובן שברשותו מסר לדשקאלו ונעשה שלוחו הגם כי לא ראה השטר בעצמו האמינו עליו ואחריותו עליו. ואם יכפור שלא אמר לו שיתן ללוי ישבע היסת שלא אמר לו כלום וישאר במעותיו ואחר שישאר במעותיו אם הטופס שנתן הדשקאלו כל כך חזק ויפה בלי שום ריעותא אליבא דכולי עלמא שיש כל כח בזה כמו בראשון ואינו בא עכוב הפרעון מחמת עצמו כי הוא טוב ויפה יותר מהראשון כי אם שאינם רוצים לפרוע או אין להם מעות כעת ואינם פורעים אז חייב ראובן להחזיר מעותיו וכל זה הוא שדברי השואל הם קצת סתומים שמורה בכתבו שהיה השטר חוב של מכר בו מום וריעותא אם הדבר כן מעתה ומעכשיו בטל המקח כי משום זה לא קבלוה וחזר אחור אבל צריך לברר וללבן ולהביא ראיות ברורות שוות ויפות שכך הוא ואם לאו יהיה נדון כפי מה שכתבנו לעיל בראיות ברורות וראינו שהשואל שאל הדין ושואל ממנו סברת החכם השלם המורה ומקשה לדבריו ומשורת הדין אין לנו עסק להטפל בזה שת"ל הוא בחיים חייתו ישאל ממנו ואין לנו כי אם להגיד סברתנו ועניות דעתנו כפי מה שהורונו מן השמים:


(שו"ת מהר"ם גלאנטי סימן סט ד"ה הכלל העולה - מתוך פרוייקט השו"ת)

כבר דנו הרבה בביטוי 'הורונו מן השמים', והיום בעזרת פרוייקט השו"ת אפשר בקלות למצוא שהוא רווח הרבה אצל הגאונים, אצל הראשונים ואף אצל הרבה מגדולי האחרונים. היו שתלו בראב"ד שרוח הקודש נתגלתה בבית מדרשו ('רוח הקודש הופיעה בבית מדרשנו'), והיו אחרונים שפירשו זאת בפירוש כביטוי בעלמא, לחזק הפסק, דהיינו שהפסק בטוח אצל הפוסק כאילו נפסק כך מן השמים ושהסכימו עמו מן השמים. הפירוש הזה ידוע ממהר"ם ן' חביב, בספרו כפות תמרים, והובא ע"י הרחיד"א ועוד.
'מן השמים לא רוצים', פירושו בלשון התורנית, שהתורה אוסרת, ומה שיוצא מן התורה זהו רצון השמים לפי הכרעת הפוסק.
אגב, ישנו סיפור מרחיק לכת ביותר. איני זוכר על מי מסופר, ואיני יודע אם זה משנה, כרגיל אפשר לייחסו לחכמים שונים, שרב גדול התיר עגונה לאחר שטרח ויגע וכתב פסק גדול. והנה לפתע בא הבעל ('בא הרוג ברגליו'), והגיע לבית הרב. אמר הרב 'לא יכול להיות', והלא על פי דין תורה הוא נחשב למת. מיד נפל אותו אדם ללא רוח חיים. לקיים את הפסק.
מצד שני ישנה אימרה ידועה, 'מקושיא לא מתים'. מקור האימרה היא כמדומני אצל הנודע ביהודה, שהתיר פעם עגונה, והקשו עליו מדברי התוספות. אמר בעל הנוב"י, לפי עיונו יצא לו שהעגונה מותרת, ואם יש קושיא מדברי התוספות, בגלל קושיא הבעל לא מת, משום שמקושיא לא מתים.

דגים

העלית שאלה מעניינת להרחבת הדיון. האם להכרעת חכמים יש השלכה במציאות.

המקור הראשון שידוע לי על זה הוא מה שנאמר בירושלמי לגבי קטנה מתחת לבת שלוש, שאם נאנסה, בתוליה חוזרים, שהרי זה כנותן אצבע בעין. מעתה, אם הדבר קרה בסוף השנה השלישית, אם עיברו בית דין את השנה, והתברר שהיא פחותה מבת שלוש, בתוליה חוזרים. ואם לא - לא. (צריך לברר גם את ה"היכי דמי" מתי בדיוק זה קרה, ואפשר גם לדון בצד הרפואי - אך הענין שלי כאן הוא בטענה האונטולוגית, שיש השלכה מן ההכרעה הנורמטיבית על המציאות).

אני מניח שניתן לסקור את הספרות התורנית לסוגיה כדי לראות איך גישה זו מתפתחת והולכת. אך יש מקום לדעתי להערה אחת. אם אותו רב גרם באמת למותו של האיש, כפי שנראה מן הסיפור הראשון, אזי שומה היה עליו להיזהר מאד, כמאמרו המפורסם של ר' ישראל מסלנט בהקשר דומה. ודוק כי דבר גדול הוא למאוד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בנוסף לדוגמה המפורסמת מאוד מהירושלמי, שעליה התחנכו כל הדורות האחרונים, מצאתי דוגמא נוספת, גם אצל הרוג'צובר וגם אצל החזון איש. ישנה הלכה שאם בהמה נפלה לבור, אם הוא עמוק יותר מעשרה טפחים הבהמה נעשית טריפה, ואם הוא פחות מי' טפחים אינה נעשית טריפה. והנה אם בית הדין יחליטו על שינוי בפסיקה של תרגום מידת האמה והטפח למידות ימינו, למשל לפסוק כמו החזון איש ולא כמו רא"ח נאה, כי אז תשתנה גם הקביעה אם הבהמה טריפה אם לא. העניינים הללו נוגעים למושגי טומאה וטהרה, קדושה וחולין. כגון פשטה קדושה בכולה, וטומאה שמתפשטת, ועוד כיו"ב.
בנושא האונטולגיה בכלל,עוסק הרבה פרופ' יוחנן סילמן, מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה בר אילן.

תוקן על ידי - עצכח - 09/12/2004 20:51:21

רבותיי
הכל טוב ויפה
"כך הורונו מן השמים"
הוא ביטוי מקובל, מסתבר
בספרות השו"ת והגאונים
ואני הקטן רק תוהה
כיצד טחו עיני גדולי החכמים
עד שאינם רואים
את הברור כשמש
איך במו ביטויהם הם זורעים
את זרעי מלחמת האחים
שאחריה מי יודע
אם תהיה לנו תקומה בארץ הזו
כי לא כל אחד הוא מיימוני
ולא כל אחד הוא מואדיב
ושדרת מאמיני הרב שפירא הרחבה
ודאי לא מבינה את הדקויות
שפורטו כאן בטוב טעם
אפס, את "מן השמים לא רוצים"
מבינים הם כפשוטו
ובבוא יום פקודה
מילים אלה ממש
תרצדנה לנגד עיניהם
באש זרה ומוזרה


ומעשיהם מי ישורנו?