אחת ולתמיד - מה יש לחרדים נגד ביאליק?

ירוחם,

לכאורה השירה של אצ"ג שונה מאד משירתם של שלונסקי ואלתרמן, אלא שזה שהחשיב את עצמו כאחד כלפי תשעים ותשעה לא עשה אותו בהכרח למיוחד, ששירתו ושירתם פנים שונות של אותה שירה מודרנית ארץ-ישראלית הנעה בין כמיהה לחזון נבואי מרעיש לבין המיות נפש של עם המחדש את חייו במולדתו.

תוקן על ידי מם80 ב- 10/01/2017 15:44:47

אכן הגיע הזמן לאשכול על אצג.

הדיון בו אינו נוגע לביאליק.

אשר למאפיינים מהו משורר לאומי גדול, ולפי מה הם נקבעים, והאם הם מצויים אצל ביאליק, ואצל מי עוד, ואצל מי לא, זה דיון מעניין מאד עבורי. מבחינתי גם עבורו כדאי לפתוח אשכול חדש. יש בעיה עם אשכולות ישנים שאי אפשר פתאום לכתוב בהם. חבל שזה ייתקע. (פעם היה תקוע ופתאום הסתדר).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ירוחם,

משוררים אינם נביאים אם-כי לפעמים לשירתם מימד נבואי. נביאי האמת אמרו את נבואותיהם בלשון שיר אולם לא היו משוררים. הבלבול בין משוררים לנביאים אולי התחיל אצל יל"ג כמוכיח של דורו, והמשיך אצל ביאליק, תלמידו של יל"ג, שמתוך שתיקה ארוכה והמתנה ל"רוח הקודש" חיבר שירי תוכחה, ואצל אצ"ג, תלמידו של ביאליק, שהחשיב את הספרות כנבואה עמוקה המקדשת את חיי האומה. יל"ג, ביאליק, ואצ"ג כמשוררים היטיבו לבטא את רוח לבבות דורותיהם, וגם אם היו בני נביאים, נביאים לא היו, כי יש הבדל גדול בין מה שמכונן נביא ולבין מה שיוצר משורר, וכבר דוד פרישמן עמד על כך היטב, אם כי הפריז על המידה בביקורתו.

מיימוני,

כתב יעקב פיכמן:
"מה שהפלה את ביאליק מכל משוררי דורו היתה בגרות ציבורית מוקדמת זו - החרדה הגדולה לכבוד האומה, לא-להי האומה שתקפה אותו בעודנו כמעט נער. כמה הקדים להכיר את תפקידו! מתוך שירו "על סף בית המדרש" עולה כבר קול א-לוהי ישראל. כאן מדבר כבר מי ששב אל א-להי האומה ושמע מתוך דמו את קולו הנאמן. מפקידה לפקידה, משיר לשיר תעמק בו ההכרה בשליחותו הגדולה - שליחות הצופה, העומד על משמרת עמו ומתפלל לתיקון נפשו. אכן אם כל שירתו אינה אלא כליון-לב לחזון, הרי "מגילת אש" כולה אינה אלא מאבק לרוח הקודש, לאש הקודש, לכל אשר אבד לאומה במחשכי נדודיה. מכל השירה הגדולה הזאת עולה המית לב זו לחסד א-להים, לקרבת א-להים, ויחד עם זה היא גם ספר מלחמות ה', מלחמות דורות לסוד הגאולה, להשגחתה העליונה, האחרונה על גאולת ישראל וגאולת העולם. כל לבטי הדור מקופלים בדפים הבוערים אלה, שהמשורר ראה בהם את מרום הישגיו ביצירה, את תהום כבשונותיה של נפשו הקרועה."

תוקן על ידי מם80 ב- 10/01/2017 17:55:06

ירוחם,

אם-כבר הכתרים כנביא מגיעים ליל"ג שהיה הראשון והמקורי מבין שלושתם, ומכל מקום דעתי איננה נוחה משירתו של כל אחד מהם כמשורר, אם-כי כבודם במקומם בתרומתם לאומה וללשונה, ועל-כן לימדתי סנגוריה על ביאליק ויכולתי לעשות זאת גם על אצ"ג, שלמעריציו סיבות טובות מדוע הם אוהבים את שירתו. 

התנא רבי יהושע היה משורר, שהלויים ששרו וניגנו בבית המקדש נקראו משוררים. אם אינני טועה, ההוראה של המלה משורר כפייטן המחבר שירים מקובלת מאז תור הזהב של שירת יהדות ספרד בימי הביניים.

ירוחם,

קרא שוב את פירוש רד"ק. הוא כותב על אסף שהיה שורה עליו רוח הקודש והיה משורר בפיו. לא בהכרח שחיבר את השיר קודם לכן, אלא חיבור מילות השיר וניגונו בפיו היו אחד בהשראת רוח הקודש, כשם שמשה ובני ישראל אמרו את שירת הים. אלא שאין די בפירוש זה, שהרי שיר השירים אשר לשלמה הוא אוסף שירי רועים ששלמה עשה מהם שיר אחד.  רבי משה אבן עזרא קרא לגדולי המשוררים נגידי השיר. לפיכך אפשר גם לומר שהמלה משורר נגזרת מלשון חוזק - שור, או מלשון שררה - שר. כלומר, המשורר מי שהגיע למעלת השליטה בלשון.

ירוחם,

אם-כבר הזכרת את ראב"ע, להלן תמצית פירושו לקהלת ה, א; דברים המשקפים את תמצית ביקורת משוררי ספרד על פיוטי הפייטנים הקדומים. דברים שרצוי להישמר מהם בחיבור פיוטים:

א. חידות ומשלים. על לשון תפילה להיות ברורה ולא סתומה.
ב. עירבוב לשון הקודש בלשון התלמוד, שיש כמה לשונות בתלמוד שאינם לשון הקודש.
ג. שימוש מוטעה במלים שלא לפי דקדוק לשון הקודש. כגון, בלבול בין לשון זכר ולשון נקבה, או שימוש לא נכון בבניינים או בזמנים.
ד. מדרשים ואגדות. אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אין ראוי להתפלל אלא על דרך הפשט.

פירוש יפה, כלשון ואל תטוש תורת אמך. אפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה.

עוד שתי הוראות של המילה שירה:
א. תשורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם.
ב. ישרה, שנאמר לישרים נאוה תהלה.

קחה השיר / רבי שלמה אבן גבירול

קחה השיר ומצפוניו ודקדוקיו ועניניו,
עלה ועמוד באשנביו והתייצב בחלוניו
ורחף עלי מוסר כמו נשר עלי בניו.
מאס כל שיר ושפלותו והתרחב בעליוניו.
בחר השיר והדבר אשר דבור עלי אפניו.
אדון נפשי, יהי לבו וקשובות יהי אזניו
להבין את מליצתי וגם שירי ותחנוניו,
אשר ידמה אלי מלך והוא דגל עלי פניו,
ואז כל שר לך יביט ואז ישא לך עיניו
ויאמרו: הן כתמר זה ומי יאחז בסנסיניו?

שאלה: מדוע כל השירים, בין מישראל בין מאומות העולם, בכל הדורות, כתובים שורות שורות?