|
|
| נשלח ב-11/1/2017 19:44 |
 |
| |
על פניו לא תמיד זה נכון. בכל מקרה המדפיסים רצו לתת לשירה מימד של רובדי בנין .לפעמים לבנה ואריח.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2017 19:57 |
|
| |
ירוחם,
עוד לפני הדפוס כן היה בכתבי יד, גם עתיקים.
בדקתי ומצאתי שכיוונת לדעתו של מנחם בן סרוק, שבפירושיו לפועל שר ההוראה ראשונה של טבור וההוראה השניה של שירה.
פירוש על דרך הגר"א: שירה מלשון משורה, מדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2017 21:14 |
|
| |
מ
הדפוס אמנם הומצא מאוחר. אבל כבר בימי קדם היו הוצאות ספרים ומגילות. בתםי כאין דפוס- ששם ישבו כותבים בעשרות עשרות והעתיקו ביחד מגילות על קלף. התפוקה היתה גדולה וגם כח העבודה והעלות היתה גדולה.
עמד עליהם ממונה עורך ובודק שביקר את הכתיב את התוכן ואת הכתיבה התמה.
הסיפור שלך על בן סרוק העציבה ושמחה אותי כאחד. שמחה אותי שצדקתי. העציבה- כי חשבתי שזה הגילוי והחידוש שלי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2017 22:11 |
|
| |
ירוחם,
אתה צריך לשמוח שכיוונת לדעת חכמים. אלה החידושים האמתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2017 10:30 |
|
| |
ואני לתומי סברתי- כי חידוש- בא מהמילה חדש. דבר שלא היה מעולם.. אבל כפי שחז"ל אמרו- חצי תאוותי בידי.
לנושא של המשורר הלאומי- לענ"ד ביאליק זכה לתואר. כי הוא לא דרך על יבולת בצורה קשה. היה מקובל על כל שכבות העם-חוץ מהחרדים- אבל מה להם ולשירת חול.- בעיקר העסקנים.
אצג לעומתו לא היה מקובל -בלשון המעטה- על חלק מהעם. בעיקר עסקניו. אלו שנותנים ונתו את הטון.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2017 13:00 |
|
| |
ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים אשר מלפנינו.
ביאליק, כתלמיד של מנדלי מוכר ספרים, היה בעל אגדה, ובזמנו לרוב האנשים בישראל היתה חיבה גדולה לאגדה, ולפיכך ביאליק היה פלא עבורם, מה עוד ששירתו הזכירה לרבים את ילדותם במזרח אירופה ועל-כן הזדהו עם שיריו. ביאליק, כתלמיד של אחד העם, ביקש יצירה מקורית שחומרה וצורתה וסגנונה עצמיים. כממשיך של התנ"ך ושל שירת יהדות ספרד מימי הביניים ושל שירת ההשכלה, ולמדן ששאף שדברים יהיו בנויים על יסודות מוצקים, בני דורו זיהו אותו בצדק כשומר נאמן של רוח המסורת, כגאון שבידיו מפתחות אל גנזי האומה, לפיכך הכתירו אותו בתואר של משורר לאומי, תואר שלאו דווקא היטיב עם יצירתו.
אצ"ג גדל במשפחה חסידית. להבדיל מביאליק הקלאסיציסט, אצ"ג היה רומנטיקן ששאף להיות משורר יהודי פראי המחבר יצירות גדולות כמשוררים הקדמונים מתוך חיפוש אחר באר הנבואה העברית, להבדיל מהשירה המתורבתת והאיסטניסטית הקטנה. כפוליטיקאי רוויזיוניסט, הוא נודה ע"י הממסד המפא"יניקי, ועל-כן שירתו היתה שנויה במחלוקת. אצ"ג העריץ את ביאליק וכינה אותו הבית הראשון בהדרו במלכות השירה העברית. אצ"ג רצה ספרות אפית, ספרות עממית מלאת חזון המשלהבת את הלבבות, ולא ספרות לירית, השתפכות נפש של הפרט. מהבחינה הזו שירתו ייחודית, אלא שסגנונה דומה יותר לסגנון של ניטשה או של וולט וויטמן מאשר למסורת השירה העברית.
תוקן על ידי מם80 ב- 12/01/2017 13:05:01
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2017 13:18 |
|
| |
תיקון קטן- אצג בראשית דרכו היה קומוניסט איש מחנה העבודה והסוציאליזם.. הוא שינה את דעותיו רק מאוחר יותר כשהגיע ארצה. הוא אכן היה ממוצא חסידי. נכד של השרף רבי אורי מסטרליק שעל שמו הוא נקרא.. חם מזג מכל בחינה כי הוא היה גם ג'ינגי המשך בהמשך אם יהיה המשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2017 13:33 |
|
| |
היו באותה תקופה משוררים מוכשרים ומקוריים, לא פחות מביאליק או אצ"ג, אלא ששירתם די נשתכחה במהלך הדורות הבאים. לדוגמא, יוסף צבי רימון, אברהם בן-יצחק, יעקב פיכמן.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 04:24 |
|
| |
ירוחם
<ואני לתומי סברתי- כי חידוש- בא מהמילה חדש. דבר שלא היה מעולם>
ואני חשבתי לטמטומי ש"חידוש" כולל גם דברים שכבר היו אך פסקו.
דוגמאות אחדות: חידוש הסנהדרין, חידוש שיחות השלום
תוקן על ידי נישטאיך ב- 13/01/2017 04:24:38
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 08:26 |
|
| |
לשאלה הפותחת את האשכול:
מי שקורא את בעיר ההריגה מבין. גם שיר מושך לב המציג את עליבות הקהילה ושיטת החיים וגם בקורת חריפה על הדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 11:50 |
|
| |
תלמיד
השיר-בעיר ההרגה נכתב על פרעות קי שניבו 1903שנרצחו בה 52 יהודים. ואין לך אדם משכיל שלא מכיר את השיר.
הספר "רחובות הנהר" של אצ"ג נכתב על השואה 1944. ואין לך כמעט משכיל המכיר את הספר.
אמרנו קומיסארים סיפרותים,?
נישט
אם גם אתה לא מבין בדיחה. המצב של כאן עצוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 12:58 |
|
| |
ירוחם,
יעקב פיכמן חיבר את קבצי השירה "בכי ימינו" ו-"מול המדורות" על השואה, ואין כמעט משכיל המכיר את השירים. השירים של אצ"ג, יוסף צבי רימון, פיכמן, ואחרים נשתכחו לא מסיבות פוליטיות, אלא כי חבורת יחדו קראה תיגר על שירת ביאליק ודורו והעדיפה שירה מודרנית אוניברסלית על פני שירה יהודית מסורתית. אלתרמן ולאה גולדברג, כוכבי החבורה, הפכו לממסד ספרותי שהשפיע רבות על הטעם הספרותי של הדורות הבאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 13:23 |
|
| |
תיקון טעות אלתרמן גולדברג- שלונסקי שקרה תגר על ביאליק- לא קבעו! הם כתבו שירה אחרת- בצדק העולם משתנה. מי שהדיח את ביאליק אצג פיכמן רימון ואחרים. היו המבקרים ונותני הטון הספרותי בעיתונות הארץ ןדבר ועל המשמר וכ' ו ואותם כבר הנחה הקו הפוליטי האנטי דתי ולואמי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 13:27 |
|
| |
אגב, כל שירי התוכחה והקטרוג של אצ"ג את הנהגת התנועה הציונית הם כאין וכאפס לעומת שיר תוכחה שהמשורר אברהם בן-יצחק חיבר כ-12 שנה קודם לכן כנגד העסקנים הפוליטים ורדיפת השררה והמלל הנבואי והמשפטי השקרי, אלא שבחר לגנוז את השיר, ובמקום זה חיבר את שירו האחרון, שיר בשבח החלוצים אנשי המעשה הפשוטים. אזי גזר על עצמו שתיקה והפסיק לחבר שירים. לקטרג זו שירה קטנה. ללמד סנגוריה - שירה גדולה!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 14:09 |
|
| |
הגמרא בסנהדרין עושה חשבון עם נביא הכובש את נבואתו. או משורר . בגדר מחניף לציבור לא לעורר זעם.
דעתי שונה מדעתך.
ולמרות כל הקרטרוג הגדול של אצג כנגד הממסד. מבקרי הספרות הגדולים של התקופה לא העיזו ולא יכלו להתעלם ממנו. גרשון שקד ודן מירון ואחרים. כתבו ביקורות מאד גדולות על גודל שירתו של אצג כתבו ככפאם שד.
|
|
|
|
|
