ערך העבודה לפי הרמב"ם

כל המכשלות שנובעות מקבלת שכר על תלמוד תורה יכולות לקרוא גם לשבט לוי (בסוף פרק ד' דפסחים הגמרא מתיחסת למספר משפחות כהנים מיוחסות), אלא ההיתר שלהם הוא מצד שהמעשרות מוסדו בתורה (ואעפ"כ מצאנו מדרש מעניין על המנעות מקבלת מעשרות, קהלת רבה פרשה ג', www.daat.ac.il/daat/toshba/kohelet/3a-2.htm)
מכאן, שאם מערכת הכוללים תמוסד ע"י המדינה, ואיני מתיחס כעת לבעיות נוספות העלולות לצוץ מכך, לא תהיה בעיה גם לדעת הרמב"ם.
זו מסקנתי ואיני בטוח שאני מסכים אתה.

עלה בדעתי רעיון ששבט לוי קבל מעשרות מה' ולא מצדקה כי המעשרות הם תרומה לה' וה' גזר לתת מ"שלו" לשבט לוי כלומר זה שה' צוה בתורה לתת ללויים זה מקביל לזה שה' יספק לכל חכם שמזוהה עם ה' (שפרש מחשבונות הרבים) את צרכיו. אבל בהחלט לא שידרוש מהציבור צדקה כי זה ממונו של הציבור ואילו המעשרות הם ממון ה' והראיה שמפרישים גם כאשר אין אפשרות לתת ללויים.
ואולי גם שבט לוי לא יכולים להתפרנס מהצדקה ממש.

עוד בענין זה יש בחז"ל גם התיחסות שלילית ליושבי קרנות שהם בטלנים ,בלי קשר לצורת ההתפרנסות שלהם. ומשחקי קוביה שאינם עוסקים בישובו של עולם.
אמנם יש גם "איסורים" של קרדום לחפור בה והענין של לא להזדקק לבריות שהם 2 בעיות שלא סותרות . ויתכן לדעתי ששבט לוי כלל לא נקראו שנזקקים לבריות.

ישרן,
הציטוט מקהלת רבה:

חד אסייא בציפורי הוה בידו שם המפורש.
כד בעא למידמך,
אמרין: אית הכא בר נש דמימסור ליה?
אמרין: אית הכא, רבי פנחס בר חמא.
שלח בתריה ואתא, ושאיל יתיה,
ואמר ליה: נסיבת מן יהודאי כלום מן יומיך?
אמר ליה: נסיבית מעשר ולא קבל עליה מימסר ליה מימסר.
אמר: דילמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב ליה וכעס עלוי וקטל ליה?

איך המדרש מבין מהי הזכות של מעשרות?
איך נציחס למימון של המדינה?

מגילה ו א אמר זבולון לפני הקב"ה רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו כולן צריכין לך ע"י חלזון.... ואי סלקא דעתך קטרון זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל .... אפ"ה שדות וכרמים עדיפא ליה דיקא נמי דכתיב (שופטים ה) ונפתלי על מרומי שדה ש"מ.

לא די לו לזבולון בפרנסה ברווח, עבודה שיש בה עמל הוא מבקש.

ולא היא
אלא משום נכסים שיש להם אחריות ובנ"א סומכים עליהם וחוזרים ביובל ורבות כהנה מילי מעלייתא בקרקעות.

משא"כ ימים ונהרות, הרים וגבעות, זבת חלב ודבש שאין להם אחריות ואינם חוזרים ביובל?!