| נשלח ב-27/5/2002 15:19 |
 |
| |
ראשונים כמלאכים - ירידת הדורות
... היה ברור שהנושא הזה חייב לעלות.
עד כמה שאני רואה, הדיון בנושא זה נחלק לשנים.
1. מה עדיפותם של ראשונים. מהי "מלאכיותם"?
2. מה ההשלכות של העיקרון לגבי האפשרות לחלוק ולומר דעות אחרות. הנושא השני יטופל באשכול נפרד. גם כך הדברים ארוכים.
(כדי שלא יטעו בכוונתי, אני מדגיש שאיני בא לזלזל, אלא ללמוד).
א. כמדומה לי שהדעה המוסכמת היא שהראשונים עדיפים ב כ ל. אבל אף פעם לא ראיתי שפרטו את הדברים לפרטים. וזה דווקא דבר חשוב.
למשל, האם הכוונה ליכולת אינטלקטואלית? אם הכוונה היא לכישורים של אינטליגנציה PER SE, כפי שנמדדים במבחני אינטליגנציה והקרוב לזה, אין ספק שיש בתולדות ישראל אישים שהיו להם כישורים מעל ומעבר למעל ומעבר של הממוצע.אם אתייחס למספר קטן של דוגמאות, ואקח אותן דווקא מן האחרונים שמוכרים לנו יותר, הרי הגר"א (השליטה בע"פ בחומר עצום, וכמובן אני מזכיר כאן רק מעלה אחת מרבות, כי היא בת מדידה בכלים שמוכרים לנו), רעק"א, שאגת אריה ועוד. אפילו בזמננו זה, קשה יהיה למצוא בעלי יכולת כמו הרב חיים קנייבסקי והרב עובדיה יוסף. (נקטתי דוגמאות של תלמידי חכמים המפורסמים בכישרונותיהם, במקרה זה בכוח זכרונם העצום, ולא באתי לדרג איש).
ובכן, האם הכוונה ב"ראשונים כמלאכים" רק ליכולת שנמדדת במבחני אינטליגנציה בלבד? זה לא מסתבר, גם בגלל שלפי עיקרון זה, האם הגר"א לא היה עדיף על ראשונים ואחרונים? במחילה מכבוד רבותינו, זכר כולם לברכה, ולמרות הסיפור המפורסם על ר' חיים מוולוז'ין שהעריך את הגר"א כשקול לרשב"א ולא יותר, הכישורים של הגר"א כפי שתועדו עולים על אלו שמיוחסים לאמוראים בגמרא...
ש"מ שיש כאן עוד.
ב. לאידך גיסא, היתרון הפשוט שיש לראשונים על אחרונים הוא הזמינות של מידע. התנאים ידעו בדרך כלל מה הסברות של החולקים בגרסאות המשניות שהיו לפניהם (וגם אז יכלו להיות מחלוקת אליבא דתנא פלוני). לאמוראים היה פחות מידע זמין, והם נאלצו ללמוד משיקול הדעת. כשר' יוחנן אומר שהראשונים סידרו שולחן וכו' ולנו אין פה לאכול, האם הוא מבקר את היכולת האינטלקטואלית של דורו, או את העובדה שאין לו ולבני דורו גישה אל הסברות המסתתרות מאחורי הדינים שבמסורת?
ג. כמובן, הידע המדעי שלנו משופר בהרבה משל דורות קודמים.(איני שותף לאלו שסבורים שחז"ל ידעו פיזיקה גרעינית ומתמטיקה גבוהה. הם אפילו לא הכירו שברים עשרוניים, והחשבון שלהם לא נעשה בספרות עם אפס כמו שלנו, מה שהפך את ההשגים החשבוניים שלהם לראויים יותר להתפעלות). ש"מ כי הגדלות שלהם בוודאי לא היתה במדע.
ד. מה נשאר לנו? אני יכול למצוא את היתרון של דורות הראשונים במספר תחומים בלבד:
הכרת צורות הלימוד של התורה שבכתב. כללי מדרש וכיו"ב.
הבנה של טעמי התורה. אם התורה היא כללים וכללי כללים (כמו שכתבתי באשכול אחר, ומה שנקרא בשפה טכנית "מטא-כללים"), עדיפותם של הראשונים היא שהם ידעו מה הם המטא-כללים הללו, למרות שגם בהגדרתם של אלו תיתכן מחלוקת.
הבנה זו באה 1. מתוך מסורת 2. מתוך לימוד עצמי.
לפי כל אלו, הגדלות בתורה נמדדת לפי המידה שבה אדם (ושיהיה ברור, לא כל אדם, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול) מבין ומסוגל להבין וללמוד את טעמי התורה. זה ההבדל העיקרי בין ראשונים לאחרונים. ועד היום, גדלותו של תלמיד חכם היא בעומק הבנתו את טעמי התורה, וכיצד המטא-כללים קובעים את השימוש בכללים ובחריצת הדינים.
בין אם נצליח להגדיר את היכולת הזו בגדרים של המחקר הפסיכולוגי של האינטליגנציה ובין אם לאו, מתבקש לשאול מדוע להניח כי יכולת זו משתנה לרעה עם הדורות.
גם לאידך גיסא, האם כל מה שהכלל "ראשונים כמלאכים" קובע הוא כי הזמינות של המסורת של המטא-כללים הולכת ופוחתת עם הדורות? אזי זו לא שאלה של זמן, אלא של זמינות. אמנם, מרחק היסטורי עושה את שלו, במיוחד כאשר מדובר במסורת שבעל פה, אך האם אין זה נכון שבדורנו, שפתוחים לפניו כתבי יד, הגישה למקורות נוחה יותר משל, לדוגמא, רב בקהילה באשכנז הנתונה במצור, שיש לו רק כתב יד אחד גרוע של התלמוד?
הערת הסתייגות 1: שימו לב כי לא נכנסתי כלל לשאלה מה הם אותם מטא-כללים, ובאיזה מישור הם נמצאים. לדוגמא, האם הטעמים הם חינוכיים חברתיים, כדעת הרמב"ם, או שהם גם באים לתקן עולמות עליונים, כדעת המקובלים.
הערת הסתייגות 2: בניגוד לדברים שכתבתי בעבר, כאן אין לי מסקנות חתוכות וברורות, ואשמח מאד על דיון והרחבה בדברים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 03/05/2007 9:41:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2002 18:13 |
|
| |
נושא זה נפתח בפניית יענטע למיימוני היום בסוף העמוד הראשון של האשכול "האם יש מצב שבו". שם העירה יענטע בקצרה שרעיון "ראשונים כמלאכים" הוא על מסירות חכמים מועטים.
כהקדמה לדבריי, אבהיר את השימוש במושג.
ידוע לכל שוחרי בתי מדרש שעל בסיס שתי המילים האלו "ראשונים כמלאכים" מבוססת האידיאולוגיה התורנית הרווחת.
מעטים הם הטוענים שיש לנו ללכת אחר דורות הראשונים מפני המשמעת שיהיה קו אחיד לעם ולא תרבה המחלוקת. זה ההסבר ניתן שלא ללכת אחר הזקן ממרא אלא אחר בית הדין הגדול, אף אם ברור שהזקן הוא שצודק. להמונים קשה לחיות עם דבר כזה שיש ללכת גם אחר דעה שאינה אמת בהכרח, מפני השלימות הממסדית.
לסיכום, אין מההליכה אחר הרוב או אחר הקודמים הוכחה להיותם צודקים יותר. המועט בדרך כלל צודק יותר וגם יש מושג של "הלכה כבתראי" שהאחרונים מיודעים טוב יותר.
אך כאמור, ההמון הדביק את התו המפחיד של ראשונים כמלאכים לכלל המסורת. זה בעצם נוגע לחלק השני של הנושא מבחינתך, מיימוני, אותו רצית להניח למאוחר יותר. העדפתי להבהירו למען הדגש שנידון זה אינו הרלוונטי כעת.
הנקודה שאתה קובע כחלק הראשון [ושהעלתה יענטע] היא מה היא מלאכיותם? האם כל סבא יותר חכם מנכדו?
מיימוני עשה כאן עבודה טובה ואין לי הרבה להוסיף אלא את מה שהשאיר פתוח.
הדיון הוא כמובן על חכמים בדורנו המתמודדים עם דברי חכמים שבדורות קודמים [לאו דוקא בתורה אלא בכל התחומים] והשאלה היא כפולה:
א. מה היא המלאכיות,
ב. למה שזו תהיה בנסיגה במשך הדורות.
מכיון שלא חייתי בדורות הקודמים ואת האנשים המבוגרים שאנו מכירים, איננו רואים בהכרח את חכמתם העליונה, לכן נזדקק לתיאוריות הגיוניות.
בחז"ל אנו מוצאים בהקשר המאמר [שבת קיב:] "ראשונים כמלאכים", ביטוי: "לית דין בר אינש". מדובר שם בחכם שקישר בין משניות מרוחקות מתוך גילויו את העיקרון המשותף שבין שניהם. הסבר זה מצויין להבנת עצם המלאכיות. יכולת החשיבה מתוך עקרונות היא אמנם שיא ההשכלה האנושית. לדוגמה, אם נגיע להבין את כל התורה מתוך עיקרון ההתאמה ודאי שזו תהיה התקדמות ל"השכל וידוע אותי, נאום הווה", דהיינו לראות הכל מתוך עיקרון הווה אחד.
הבעיה המתעוררת מתוך הבנת הסבר מצויין זה, היא שאם כן מה היא ירידת הדורות. הרי החשיבה העקרונית כיום מתפתחת בכל התחומים ואם כן יש לנו התפתחות הדורות ולא ירידת הדורות.
פתרון לבעיה זאת שמעתי בשם חכם שהסביר את הענין על פי המדע הטבעי. בכל התפתחות ביקום יש הכוח המפתח ואת ההתפתחות. לדוגמא, [הדוגמא היא שלי] כוח הצמיחה והפרות הצומחות. הכוח הוא תמיד נחלש כי אינו פועל בוואקום. לעומת זאת תהליך ההתקדמות הרי מתקדם תמיד ומי שבא מאוחר יותר מוצא את נקודת הפתיחה שלו בנקודה מתקדמת יותר כננס על גבי ענק. לפי זה ניתן להבין שבכוח הרצון היו הראשונים לעומתנו כמלאכים. כאשר זיהו דבר שלילי ואף הקטן ביותר הם התנגדו לו בכל הכוח. לחכמתם היה יותר תוקף אם כי פחות התפתחות. דבר זה כמעט מפורש בדבריהם ז"ל לגבי ההבדל בין דורו של רב יהודה לדורו של רבא המאוחר יותר [סנהדרין ק"ו:]. הלב שלהם היה מסור יותר. אולי ניתן להוסיף עוד מגרעת שיש לדורנו. אמנם ההתפתחות מסייעת הרבה להתקדמות [כדברי מיימוני ל"אחד"] אבל ההרגלים לרמת חיים גבוהה מפחיתה ממסירותנו לחכמה לעומת חכמי הדורות שחיו ברמת חיים פשוטה ללא הרבה דרישות המסיחות את הדעת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2002 18:58 |
|
| |
וטו
אכן השלמת נקודה שהחסרתי כליל. המסירות לתורה ולדבר ה'.
וכמו שכתבת, כבר הגמרא עומדת על כך, בניתוח ההבדל בין דורו של רב יהודה, שלא שנו אלא מעט, לבין דורות מאוחרים, ששנו את כל ששה סדרי משנה וביאורם.
אבל הדינמיקה כאן עדיין טעונה ביאור. האם הרצון העז הוא שהיווה הבדל. האם הנקיות של המידות היא הקובעת? האם אדם טהור יותר, שמקדש את עצמו יותר, יכול להיטיב לעמוד על דברי תורה והסברות שמאחוריהם מאשר אדם שאינו כזה?
ראוי להזכיר כי הגמרא מביאה על שלושה שזכו למעמד שנקרא בלשון הגמרא "פריסת שלום משמים". רבא, אביי, ועוד אדם אחד שהיה אומן במקצועו (מקיז דם). אביי זכה יותר מרבא, והאומן זכה יותר מאביי. משמע שדרגת הקדושה לא עמדה ביחס ישר לגדלות בלימוד, שהלא לדורות אנו פוסקים הלכה כרבא, ותלמיד רבא נהג להקניט בדורו את תלמידי אביי לומר שרבא לומד יותר בעומק. ("בואו לאכול בשר אצל רבא במקום מרק אצל אביי", אם אני זוכר את הלשון).
אבל איני מסכים איתך, וטו, שהקביעה "ראשונים כמלאכים" התפתחה אצל ההמון. ציטטתי לעיל את ר' יוחנן שאמר שהראשונים ערכו את השולחן ולנו אין פה לאכול. גם הקביעה "ראשונים כמלאכים" מובאת בגמרא, ולא כמעשה עממי.
אני סבור כמוך שאין מניעה עקרונית שאחרונים יהיו גדולים כראשונים, וידעו לעמוד על עומק הסברות.
ברור שכלל כזה הוא מסוכן מאד, מפני שהוא מערער על שלימות המסורת. מה יקרה אם דור אחרון יערער על עיקרון שמקובל מדור ראשון?
אבל באופן מעשי כל התבוננות בספרות הפוסקים מראה שיש שינויים רבים ופרשנויות. ורש"י עצמו קובע שבידי חכם הדור סמכות לשבש מקורות ולפרשם מחדש. וכן מעשים בגמרא בכל יום.
כמובן, הכרה זו מטילה אחריות יתר על הפוסק, לפי שבדורנו במיוחד ירבו הפורצים ליטול את השם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2002 19:06 |
|
| |
מיימוני,
לא התכוונתי שהמונח הוא מונח המוני, הלא גם אני הבאתי את הגמרא ואדרבה הסברתי את המושג שהוא כוח רצון חזק.
התכוונתי שההמונים משתמשים בזה בצורה גורפת להצדיק כל חוסר ביקורת על קודמים גם כשזה בא מתוך עצלות המחשבה.
מאידך במה שהיה שלילי בזמנם גם היה להם כוח רצון חזק יותר כמו להרוג על דברים של מה בכך וכו' וד"ל ואכמ"ל. כן רפואת הנפש לבעיות נפשיות והתנהגותיות לא היתה זמינה כ"כ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2002 23:16 |
|
| |
אאורלינו,
אני בהחלט מסכים עם חמיך מבחינת המסירות. אך מבחינת הכשרונות, אנו עדים שהתפתחו. לכן המעטים המסורים כיום [בדרך כלל יחידי סגולה בלתי פרקיסטים-מסורים לכפתוריהם], אכן מפותחים יותר בהבנת התורה וביישומה מאשר הדור הקודם. אך טוהר, היה בהחלט יותר לדור הקודם שעמל מתוך מסירות נפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2002 01:03 |
|
| |
'המסירות' עליה מדברים כאן אינה אלא פונקציה של תנאים חברתיים.
הצדק עם חמיך, רק ובעיקר משום שיכלול השיטה לייצור המוני של 'גדולים'.
בסטודיו יוצרים יצירת אמנות.
בבית החרושת - מייצרים רפרודוקציות שלה.
זה הכל.
פעם הישיבות היו 'יחידה מובחרת', כיום הן 'ברירת מחדל' של ציבור שלם. אפילו מי שיש לו פוטנציאל לגדול, המתכונת החברתית-עדרית מסרסת אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2002 11:23 |
|
| |
מיימוני,
ווטו,
נושא 'ראשונים כמלאכים' וחובת הציות לסמכות בכלל, מבואר בהרחבה בספרו של אבי שגיא 'בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל'.
ספר ממצה ומומלץ מאד!
ובו כשלושים כותבים שונים על נושא סמכות חכמים.
(כולם אורטודוקסים, מהטובים שבהם: פרופ' יעקב בלידשטיין, ידידיה שטרן, ופרופ' אורבך המנוח)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2002 18:00 |
|
| |
אני מעתיק מפורום סמוך הערה מעניינת בת שתי הוכחות על עומק חכמתם ז"ל בהבנת רעיונות ללא הזדקקות למחקרים מאמתים.
וז"ל הכותב שם:
תגליות שהיו תלויות בבינה מוצאים בחז"ל ואביא שנים ממאמריהם.
(לגבי התגליות האסטרונומיות סביר שהקדימו את המדע, אבל יש טוענים שהיה ידוע כבר ליחידים, לכן לא אשתמש בהן)
א. מאמרם: הלן שבעה ימים ללא חלום נקרא רע.
רק לאחרונה קבעו מחקרים אלקטרודיים שהחלומות הן "פח הזבל" של המוח שכל מה שנשאר בין התעוררות לביצוע, מפורק בחלום. חז"ל עמדו על כך מתוף הגיונם הבריא.
ב. אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה.
רק לאחרונה (ראה ידיעות אחרונות כ"ד ניסן תשנ"ג) עלו על כך שטבע הכרומוסום Y להיות יותר אנרגי מה X אבל גם מת מוקדם יותר (כזכר לעומת הנקבה). לכן כאשר ביוץ הנקבה עם ה X מוכנים טרם הזרעת הזכר הרי כשמזריע הזכר "זוכה" הY האנרגי יותר במירוץ ונולד זכר ואילו אם זרעוני הזכר מגיעים לפני הביוץ, עד שבא הביוץ מת הY ונשאר הX ונולד נקבה.
מבלי לדעת אפילו לא על מבנה האשה מבפנים (תלמוד מסכת נדה) ובודאי לא על הכרומוסומים, בכל זאת מחכמתם הבינו שהדומיננטי בכוח (הזכר) הוא שאמור להביא את הזכריות והוא יותר אנרגי אך פג קודם.
זוהי חכמתם העמוקה. (ישנם עוד מאמרים עם עומק פילוסופי מדהים במסכת בכורות ח:)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2002 00:45 |
|
| |
וטו וכולם
וי לי אם אומר...
אם המטרה היא להמחיש את חכמת חז"ל, אזי רק הראשון משני המאמרים משרת לדעתי את המטרה הזו.
המדע שחז"ל השכילו בו יותר מכל אחר, לדעתי, הוא מה שקורים היום "פסיכולוגיה", ואין זה מפליא שיכלו לעמוד על תפקיד החלום.
שמעתי כמה פעמים בחוגי חוקרים על הרעיון לבצע מחקר שיזהה את המקורות היהודיים בדבריו של מי שנחשב לאבי הפסיכולוגיה המודרנית (לפחות זו של התת מודע וכו'), פרויד. ולא ידוע לי אם נעשה כזה מחקר עד היום.
אך הדוגמא השניה היא לדעתי מה שחז"ל עצמם הכתירו כניחוש מוצלח. לפי האופן התמים שבו תפסו את מנגנון ההולדה, דרשו את הפסוק כך שניתן למצוא בו כלל עזר לסיוע לקביעת מין היילוד. אבל אילולא מצאה הרפואה המודרנית סייעתא לרעיון זה, היינו אומרים בלי להתבייש שחז"ל טעו. פשוט בגלל שלא היה להם מידע רלוונטי כדי להכריע בשאלה הנידונה, או, אם תעדיפו, מה שנחשב בזמנם למידע רלוונטי לצורך הכרעה בשאלה זו, שהיא תמיד חשובה, שונה לגמרי ממה שנחשב מידע רלוונטי כהיום הזה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 15:24 |
|
| |
מיימוני,
ייתכן אמנם שהיה זה ניחוש מוצלח, אך ישנה גם סבירות גבוהה שזה בא מעומק אותה החכמה המביאה להבנת הפסיכולוגיה.
מרן רנה דיקרט ז"ל בפ"א של הכללים להכוונת הרוח, מעיר כבר שיסוד החכמה היא היכולת לחדור לעקרונות [וכנ"ל מוכח שע"ז אמרו ראשונים כמלאכים] ושלכן ההעמקה בפרט אחד מכשירה את ההעמקה בכל פרט אחר [וכמ"ש החזו"א או"ב פ"ד שעבודה על מידה אחת משפיעה על כולן].
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 05:17 |
|
| |
כמה הערות ומקווה שלא תרגמו אותי באבנים ורטואליות או אחרות.
1. גדלותם של חז"ל אינה זקוקה לסנגור, ובודאי שלא ממני הקטנה.
לדעתי דווקא הפיכתם ל'מלאכים' גורעת מגדולתם. הם היו בני אדם, בני אדם ממש שלמדו ולימדו, ועבדו (להבדיל מכל מיני "מלאכים" בני זמננו...) ואהבו ולפעמים חשו מאוימים או קנאו. היצירה שלהם עצומה ועמוקה מיני ים דווקא בגלל היותם אנושיים.
ידיד חסידי שלי ניתק את קשרי הידידות בינינו כי העזתי להביע להציג בפניו מקרים שבהם חז"ל קנאו, קנטרו, לפעמים שנאו ואפילו שנאה קטלנית. לענ"ד אין הדבר מורה על פחיתות כבוד בפניהם. חלילה.
גדולתם באנושיותם - ביצירות המופת שלהם עצמם הם לא מצאו לנכון להסתיר את הצדדים האנושיים שלהם. גם בכך גדולתם.
2. לגבי הוורט של חמו של אאורליאנו, אני סבורה שהתשובה היא באמצע. אם נקרא את ספרה של ורג'יניה וולף "חדר משל עצמה" (כך נדמה לי שמתרגמים את A ROOM OF HER OWN), נלמד שהאידיאליזציה והרומנטיזציה הזו של תלמיד חכם (או משורר במקרה שלה) חסר כל, סחוף ודחוף ורעב ועסוק וחסר בית שאין לו מקום משלו ליצור(מכאן שם הספר) - היא דמיונית ואדם כזה לא באמת יוכל ליצור.
מאידך, עם כל הכבוד לאברכים היקרים, נראה לי שאחוזים גבוהים מהם לא היו צריכים להיות שם ואילו היו מתרכזים בישיבות רק מי שתורתם באמת היא אומנותם (אומנותם!), שהיו מסורים באמת ללימוד, היינו זוכים לפריחה נאה ממה שאנחנו עדים לה כיום.
3. אם עוד לא נידיתם אותי, אז הנה זה בא - הקביעה ראשונים כמלאכים ואחרונים וכו וכו, היא בראש ובראשונה אמירה פוליטית, שמהווה כלי שיטור
, או נגיד במילים יותר עדינות - כלי לשמירת סדרים.
כאילו אומרים לנו - אתם בקושי חמורים לעומת מי שהיו לפניכם, אז במחילה היכבדו וסתמו את פיכם (ואידך זיל גמור).
4. אני מצטרפת לדעה שאומרת שהניסיון להראות שחז"ל הבינו באלקטרונים וכו' אינה עושה חסד עם גדולי הדעת והרוח שלנו. עניין החלומות למשל, האם ראיתם באיזה ספר פסיכולוגיה מודרני תיאור כה יפה ועמוק ונכון של התהליכים הנפשיים כמו שיש בפרק תשיעי של ברכות (דף נג - נה?)? האם זה סוג הלגיטימציה שאנחנו צריכים לתת לגאוניותם של חכמינו ז"ל?
בכבוד רב, שבת שלום ומבורך
תוקן על ידי - שחרית - 6/14/2002 5:25:41 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 11:46 |
|
| |
שחרית וכולם
אין לי אלא להסכים, ואני סבור שאני משקף את דעת כל המשתתפים כאן בפורום.
איננו מזלזלים חלילה בחז"ל. אנו מחשיבים אותם אישית ואנו רואים בהם חלק משלשלת מסירת התורה.
אבל אנו יודעים שהם היו בני אדם. וכן האבות. אילולא היו בני אדם, מה היה שייך ללמוד מהם? התורה אינה מיועדת למלאכים, אלא למי שיש לו, בשפה העממית, "יצר הרע".
דוגמא שעשתה עלי רושם: על רבא מסופר שטעה בשיעור, וקושיא של אחד התלמידים הוכיחה לו את טעותו. כבר למחרת, הוא ביקש לאסוף את כל מי שהיה בשיעור הקודם, ופתח ואמר: דברים שאמרתי טעות הם בידי.
לעומת זאת, בפרק אחרון בפסחים מסופר שמישהו, אחד האמוראים האחרים, ביקר אותו והשתתף בהבדלה, וראה שרבא נהג לא כמקובל. הוא הקשה לו, ורבא ניסה לתרץ תירוץ לא אמיתי. כך כתוב במפורש! במקום שלא היה צריך לבייש את עצמו, הוא היה מוכן "לשנות מן האמת". יתכן גם שסבר שלא רק מותר אלא אף חובה להגן על כבודו בפני האורח. (צריך ללמוד את הסוגיא היטב).
כתבתי מהזיכרון, אז אין מראי מקומות, ומי שמציע פשט שונה, בבקשה.
באשר ללימוד בישיבות ובכוללים, הרשי לי לחלוק, מסיבה שלעתים נעלמת מעיני רבים.
חז"ל לימדונו: מאלף שנכנסים ללימוד, אחד יוצא להוראה. שמע מינה: אם לא ייכנסו אלף, לא יצא אותו אחד ויחיד שהדור זקוק לו, שהעולם זקוק לו.
גם אי אפשר לזהות את האחד הזה מראש, במבחנים פסיכוטכניים. אנשים משתנים. על ר' חיים קנייבסקי מספרים שנחשב ללמדן בינוני במשך שנים, עד שהתגלתה גדלותו, והכל מתוך עמל התורה העצום שלו והתמדתו. אומרים, נדמה לי בשם הרב שך זצ"ל, שבדורות האחרונים הגדולים היו בעלי כשרונות בינוניים שצמחו מתוך העמל. אנו, כל עם ישראל, זקוקים לאותם האלף.
נכון שבגמרא כתוב שתלמיד שלא ראה ברכה בלימודו תוך חמש שנים, יכול להחליף. ושמעתי משם אחד מגדולי דורנו שזו ההמלצה שלו לאפשר לאברכים נשואים שלא מצאו מקום בלימוד לצאת לעבוד. אבל לפעמים ההצלחה מגיעה לאחר יותר מחמש שנים.
נראה לי שאני ומסתבר שלא רק אני מושפעים מדגם החשיבה של התרבות שמסביב, ובמיוחד מהספרים (ומהסרטים?). שם מציגים תמיד את הילד הכשרוני, שמטפס לגדולה מגיל צעיר מאד. יש כאן שתי טעויות. הצלחה בגיל צעיר אינה מבטיחה כלום בגיל מאוחר. אי הצלחה בגיל צעיר אינה מחייבת שהאדם לא יוכל להעפיל מתוך העמל והיגיעה, כפי שנתבאר קודם.
וטו, איני דן כאן כלל בשאלה לאן מגיע אותו פוסק שנבנה בצורה כזו. אז אל תבוא בטענות שהם נשארו "מיישמים" ולא "משכילים". להערכתי, אותם פוסקים גדולים, אלו שהזכרתי ואחרים, ברובם חשים שהציבור נגרף לכיוונים שונים, אך הם אינם יכולים לגלות את דעתם האמיתית. המניע הראשי שלהם הוא תמיד האחריות הציבורית, וזה אחד הכוחות הגדולים ביותר בהתפתחות ההלכה.
שבת שלום לכולם
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 17:56 |
|
| |
מיימוני יקר,
אני מסכימה אתך שהגישה ההוליוודית של נער הפלא שעולה לגדולה לא תמיד משקפת את אופן התנהלות הדברים במציאות.
מכירים את הבדיחה על ילד הפלא שגדל, הלך הפלא ונשאר הילד.. וכמובן יכול להיות גם ההפך.
אני סבורה רק, שמספר רב, רב מדי של אנשים חובשים את ספסלי הישיבות והכוללים ולמעשה אינם שייכים לשם. כל אחד יש לו תפקיד בעולמו של הבורא, לא כל אחד נועד ללמוד.
אם אשווה את זה לעולם האקדמי. הרי שכמעט כל אחד יכול לסיים תואר ראשון, זה באמת אלמנטרי, אחדים הולכים ללמוד לקראת תואר שני ומעטים יותר מסיימים אותו. מעטים מהם הפונים לכתיבת דוקטורט ויחידים מהם אכן מסיימים. וגם מבין הדוקטורים החשובים, כמה מהם באמת תורמים למדע ולדעת?
כך בעולם התורה, ברור שיש לתת חינוך תורני עמוק ומקיף (לענ"ד גם לבנות), אבל משלב מסוים לא לכל אחד זה מתאים. דחיסת הישיבות והכוללים בתלמידים שיושבים שם כי כך צריך, כי כך דורשת הסביבה או מפאת לחץ הרעיה או (בל נשכח) את ענין הצבא, לא תורם לא לתורה, ובטח לא עושה טוב עם הלומד.
ולקראת שבת, הרשו לי לסיים בתורתם של חכמינו ז"ל שהתבטאו כל כך במדויק בעניין הזה:
"מרגלא בפומיהו דרבנן דיבנה:
אני בריה וחברי בריה,
אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדב,
אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו,
כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי -
כך אני איני מתגדר במלאכתו.
ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט?
שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" (ברכות יז ע"א)
שבת שלום ומבורך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2002 22:49 |
|
| |
חברים,
תחשבו רגע אם אני מביא לכם רשימה של שאלות יומיומיות להחלטה ונותן לכם מספיק זמן להתבונן בהם, למה שתשובותיכם תהיינה גרועות מתשובות אמוראי התלמוד או מחברי מועצת החכמים או מכל מי שהתקדש בקדושת הרושם (כלשונך וטו)?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2002 12:57 |
|
| |
ווטו, מה זו הצנזורה הזו?
כתבתי קצת יותר ממה שזכרת: אנסה שוב(רק את אשר החסרת), ואוסיף קמעא.
עניתי לבוגיעלון שהמבדיל בינינו לבינם הוא אשר קראתי לב רחב. דהיינו יכולתם (המסורה לנו מחד ושיש המבחינים בה תוך לימוד מסריהם בלימוד)לא רק להבחין בדרגות הנובעות מעקרון מסוים בצורה עדינה להפליא,אלא להשיב ללב את מושא לימודם (כך ניכר מלימוד הגותם ומעשיהם).
בוגי משווה בין תפוחים לעגבניות משום שלא מספיקות נוסחאות מתקדמות ומתוחכמות, טובות ככל שיהיו (שהם רק חלק מהעשיה), על מנת להגיע לתשובה במבדיל בינינו לבינם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2002 13:55 |
|
| |
אור, שחרית ובוגי, צהריים טובים!
אור כתבת כאן [בהודעה שצנזרתי בטעות סליחה] : "ראשונים (כפי המסור לנו,וכפי שניתן מעט לטעום דרך רגישות הדרגות במסריהם), היו קרובים ככל הנראה לדרגה שבה עשו רצון קונם בשלמות".
שחרית ובוגי הרי מטילים ספק ב"מסור לנו" מאחר שה"מסור" הזה הוא לפי אינטרס ברור כדרכן של חברות סגורות. [המעט לטעום הרי הוא רק מעט]. גם הרגישות לדרגות קיימת בעצם אצל כל אדם, רק לא בתפיסה מילולית.
אי לכך אין מנוס פעם אחת ולתמיד, לקחת עובדות ידועות כמו מאמרים שלהם ולנתחן עד שנדע ברור את מה שאנו יודעים. בלי זה אנו טוחנים מים או איך אומר אקדמאי "פול גז בניוטרל"! בואו נשתדל לנתח במתינות!
בוגי טוען שזה תפוחים בתפוחים ואתה טוען לא כי אלא תפוחים בעגבניות, לזה אני טוען בואו ונעמיק ונראה מה זה באמת. פורום זה אמור להצביע על האמת ולא להסתמך על תוארים המנציחים את הויכוחים!
|
|
|
|
|
