|
|
| נשלח ב-18/6/2002 17:15 |
 |
| |
חז"א סנהד' י"ז מ"ג:
"וזה לא יתכן שיהיו העם מצווים לשמוע לג' אנשים שאינם מכירים אותם ומעשיהם ולעשות על פיהם... שבדרך הישרה להחזקת דין אמת ומשפט צדק נכון שיהיה לכל עדה דיינים נבררים על ידם ידועים וראויים למשפט"
למד לשונך לומר 'איני יודע'
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2002 17:07 |
|
| |
שאל רופא "בעל תשובה", מה ההבדל שבתחום הרפואה אין הרופאים הצעירים סומכים על הזקנים, אלא מעדכנים את הנוסחאות. מקצרים את הנוסחאות ומחדדים אותם לדיוק מירבי, כך שהרופא של היום מפותח ומקודם בהרבה על רופאי הדורות הקודמים.
ואילו בתורה, אנו ניזונים כמעט רק מהקודמים.
התשובה שהוא קיבל היתה, שבמקום שיש דת מתקדשים דברים וזה גורם לשתי תוצאות האחת שלילית והאחת חיובית.
כאשר השקפות מדעיות קודשו בדת כמו צורת המבנה האסטרונומי של העולם, תועלת רפואות מסוימות ועוד, הרי גם אז היה קיבעון. הדת הענישה את כל הסוטה מהשקפותיה המקובעות ולקח הרבה זמן ועידנים עד שהתקדמה האנושות בהשקפות אלו.
התוצאה השלילית היא הקיבעון.
מאידך, כאשר מקדשים דברים והם מתנגשים עם הבנת ההיגיון שלנו, הרי האדם הרציני מנסה בכל כוחו האינטלקטואלי לעמוד על תחושותיהם הפנימיות של הקודמים עד שהוא מגלה רעיונות נשגבים.
כאן נפרדים דרכי הנאור והחשוך. החשוך ממשיך לקדש גם את הנוסחאות המיושנות הסותרות את ההבנה הטובה יותר הנרכשת על ידי התפתחות השפה. הנאור מפרש שכוונת הקודמים היתה לנוסחה המחודשת והמשופרת.
תן לחכם ויחכם עוד!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2002 17:44 |
|
| |
וטו,
דבר בעתו מה טוב.
גם לי היה ויכוח על הקיבעון הזה בפורום אחר והנני מעתיק משם.
נכתב שם לאחד החברים:
האם אתה רואה את עצמך כל כך חכם יותר מאנשים כמו הגאון רבי פלוני? וכי היה טיפש לידך? אלמוני היה טיפש לידך? רק אתה חכם? ומה עם פלמוני? ור' פלוני בן פלוני? חכם אתה מהם?
זו היתה הערתי לדברים שלמעלה:
החבר בהחלט חכם יותר.
זה מנוגד למה שמטיפים לך אבל בהתאם לאם הייתם מתבוננים עם השכל ולא עם הכפייה המחשבתית החברתית!
שימו לב שאתכם מסתיים כל ויכוח עם איזה מובאה מאיזה רב שאינו כותב ח"ו באינטרנט ובהנחה שכמו שמפחידים אתכם עם 'הבאת הורים', כך תצליחו לעשות הלאה.
זה מעגל של טרור מ'מאפיה אינטלקטואלית' שברוך השם מתחילה להישבר בעם ישראל.
התשובה אליי:
קוני ידידי, אינני מתווכח על כך שהחבר חכם ממני בהרבה. לא בעיה להיות יותר חכם ממני אולם אין זה אומר בהכרח, שדרכו נכונה. גם ריש לקיש היה חכם (הרבה יותר מהחבר, אתה מסכים?) למרות שלא תמיד הלך בדרך השם. עד שהוא לא הלך בדרכי השם הישרות, לא היה מה ללמוד ממנו או ללכת בעקבותיו. כשהחבר יחזור למוטב ואני מקווה שבקרוב, אלמד ממנו בשמחה. בינתיים אני כמו אלו שלא רצו ללמוד מאחר.
ברוך השם שנתן לי שכל ישר והגיון בריא ללכת בדרכיו הישרות. יתברך שמו לעד.
תשובתי:
ממה שקראתי מריש לקיש וגם מהחבר, איני יכול וגם אתה לא יכול וגם לא רבי פלוני, להחליט שריש לקיש היה חכם יותר. לומר כך תהיה זו נוכלות אינטלקטואלית מצידי, אם כי היא תתאים למה שמטיפים לנו.
'למוטב' זה לאו דווקא לדרך שאתה רואה כ'מוטב'.
התשובה אליי:
קוני, אינני יכול להתווכח על רמת חוכמתו של החבר ביחס לאחרים כי לא בדקתי את רמת האיקיו שלו, ואינני יכול לבדוק את רמת האיקיו של חכמינו שהלכו לעולמם, כך שבהחלט ייתכן שאתה צודק והחבר הוא אחד מגאוני הדור שלא היו כמותו, אפילו לא משה רבינו (אם כבר אז כבר).
בעצם, גם אלישע בן אבויה היה חכם גדול אולם הוא סיים את חייו בכף הקלע. אז מה יצא לו מחוכמתו הגדולה אם לא יישם אותה וחי בטפשות?
לעומת זה, ריש לקיש התחיל את חייו כפושע, וכשלמד תורה, יישם והפנים אותה, הפך להיות חכם גדול ששמו הונצח על הגמרות לעולמי עד ואת תורתו של ריש לקיש ילמדו יהודים עד אחרית הימים, לא את תורתו של החבר והדומים לו.
תשובתי:
טעות. את תורתו של ריש לקיש הפסיקו מזמן ללמוד. אם ריש לקיש יסתכל בספר חזון איש, סביר להניח שלא יבין מה שכתוב, בדיוק כפי שחז"ל אמרו על משה רבנו שלא הבין מה שנאמר בבית מדרשו של רבי עקיבא, אלא שבסוף הבין שזה הכל התפתחות של מה שלמדו ממשה.
אותו הדבר לגבי תורתו של החבר וכל תלמידי החכמים המוסרים את נפשם לרדת לעומקם של דברים גם במחיר הפסד הנהון הסובבים אותם.
נכון היום אולי רק מעטים לומדים את תורתם, אבל לאט לאט נפתחים בחורי הישיבות ובעתיד, נקווה בדורנו, תרון חכמתו של החבר ודומיו בראש כל חוצות.
הוספה: מצורת הויכוח שמשווים את מי שלא הולך בתלם, לריש לקיש טרם קיים את התורה ולאלישע בן אבויה, מוכיח עם איזו סוג אסכולה של טרוריזם אינטלקטואלי, יש לנו עסק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2002 18:16 |
|
| |
תודה קוני,
שים לב באסכולה שהבאת, שאין קנה המידה הבולט, עשית הנכון והלא הנכון, אלא השכר והפרסומת:
"הוא סיים את חייו בכף הקלע" ו"שמו הונצח על הגמרות לעולמי עד".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2002 07:41 |
|
| |
וטו,
אני חושבת שכללית, לא ניתן לגנות צורת המחשה המשתמשת בהבלטת ה'שכר ועונש'. זה לא אומר בהכרח שהממחיש התכוון שזה קנה המידה.
אם במקרה שלנו מדובר באדם המסוגל לנתח את גדלותם או את חוסר גדלותם של הדמויות המובאות, הייתי אומרת שצורת ההמחשה אינה שלילית, אם לא שוכחים את העיקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2002 14:00 |
|
| |
ראיתי את האשכול ממנו העתיק קוני וגם את סגירתו, כאשר עלה הקיר האינטלקטואלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2002 01:16 |
|
| |
על אסכולות אלו נשאלת השאלה 'השקפה טהורה הוא דחמירא להו, או עצלות המחשבה קיל להו'? אך זו בעיא דאיפשטא.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2002 10:03 |
|
| |
אם כי דוברו כבר עיקרי הנקודות הנוגעות לנושא, מתוך הארה הסברית שהתחדשה, ראויה הבהרה נוספת.
חז"ל בברכות ובסנהדרין [כ'. וק"ו:] אומרים שהאחרונים גדולים בידע והראשונים במסירות.
הראשונים, מתוך שהתורה היתה מוקפת בכל כך הרבה ממחישים כוחניים [אם תרצו שקרים קדושים] היא הניעה למסירות עוצמתית מאד [ראה תמונתו של קוני באשכול הבהרה, וד"ל]. מהיותם כה מונעים, הם היו ממילא רגישים יותר לבקשת הבנת התורה.
מאידך, האחרונים המפותחים בעצירת המחשבה על נקודות דקות, חסר להם רגישות ומסירות.
לכן, אצת, מובנת מסירות בני לוי "איש באחיו ואיש בבנו". אכן לפי מה שהחזיקו בזמנם, ניתן להבין שכך היה ראוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2002 15:10 |
|
| |
1. רציו, ווטו וקוני החביבים,
לדעתי אתם מפספסים כאן את הנקודה.
לא עצירת המחשבה, ולא קיר אינטלקטואלי. הכל שאלה של סמכות.
הרופא מחפש את העובדות האמת ההיסטורית והעובדתית. העובדות הולכות ומתגלות יותר ויותר. לכן הרופא הותיק, מכיר פחות עובדות מהצעיר.
בהלכה, אנו מחפשים את הדרך ללכת בה. כאשר קיבלו בעלי הסמכות החלטה, הפכה היא להיות האמת העובדתית בעצם זה שהם החליטו כך!
ראה "אלו ואלו דברי א"ח והלכה כבית הילל" הרי שהאמת ההסטורית העובדתית כנראה היתה דוקא עם בית שמאי. אלא שנקבעה הלכה כבית הלל. וממילא כעת זו האמת ההלכתית.
ולכן, שמירה על הקיים אינה קיבעון, אלא הקפדה על קלה כחמורה. פיתוח מחשבתי צריך להיות כאשר אנו באים ליישם את הכללים שנקבעו לפנינו על המציאות המתחדשת בפנינו. לשם כך עלינו להשתמש בכל יכולות החשיבה שבידינו.
2. אמור לי ווטו, מה היית אתה עושה במקומם של בני לוי, שקיבלו הוראה מפורשת ממשה רבינו (וכרמב"מיסט, הנך יודע את מעלת נבואת משה!)? האם היית מסרב בטענה שזו פקודה בלתי חוקית בעליל?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2002 15:18 |
|
| |
אמור לי אצת, אם משה רבנו יגיד לך היום מפי הגבורה הרוג את מי שאתה מעריך ואוהב הכי הרבה, מה היית עושה? [יהודי עונה עם שאלת נגד]
לגבי שאלתך אליי, אז הייתי כנראה נשמע למשה וכנראה בצדק והיום הייתי ניגש אליו ושואל אותו "ר' מוישע, סמכות שממכות, כיון שרצון השם מפי המלאך שכליאל הוא כך, הרי זה חילול השם להמרותו וכמו שאין לשמוע לנביא המורה לעבוד ע"ז ובמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב". כמובן שזה הרעיון, אבל אם ר' מוישע יביא את המלאך שכליאל שהוא בעל כל הסמכויות להורות שטעיתי אודה ולא אבוש לומר "ר' מוישע טעיתי" ואשלוף את חרבי לרצוח את קרובי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2002 15:25 |
|
| |
אצת_ים
סמכות אינה הופכת שקר לאמת, אלא מכריחה בכוח האקדח שבידה. אדרבה, זה מוכיח שאינה חזקה דיה להוכיח את האמת במוח ולכן היא משתמשת בכוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2002 17:59 |
|
| |
אם כל דבר ניתן היה להבין בשכל, לא היה צורך בסמכות!
כל כולה לא נועדה אלא לאיזור שמעבר לשכל.
ואני חושב שזו טענה הן לווטו, והן לבוגי.
ווטו,
מאחר שענית לי, אענה גם לך, בכנות.
חוששני מאד, שקשה לי לענות לך על זה כעת, ואסביר למה.
כשאני מנסה לדמיין את הסיטואציה, אני מתקשה להכריע, אם היתה עומדת לי יראת השמים שלי והיכולת שלי להכניס את עצמי למצב של אי איכפתיות מצד אחד, או שהיתה עומדת לי חוסר יראת השמים שלי והיכולת שלי להכניס את עצמי למצב של אי איכפתיות מההלכה - קרי, הישרות הטבעית - מצד שני. להוותי, אני חושש מאד שזה היה תלוי במצב הרוח שלי באותו רגע. ואולי גם מעט - ולשמחתי באמת מעט - מה יעשו אלה שמצידיי.
אני חושב שמבחינה שכלית אקדמית, כעת כשאני על הכורסה, צריך היה לשמוע למשה. שהרי מי אמר שניתן לך השכל כדי לעשות מה שאתה מבין? אולי דוקא ניתן לך השכל כדי שיהיה לך נסיון שתעמוד בו. כמו אברהם אבינו עם הציווי לשחוט את הבן שנאמר עליו כי בו יקרא לו זרע.
ושה' לא יעמידנו בנסיונות כאלה, שיכולים להיות מציאותיים גם בימינו בקטן (תאר לך שאתה סגן מנהל בית ספר בו לומד בנך, ומטעמים חינוכיים טובת שאר התלמידים אין שום אפשרות אלא שבנך יעוף, למרות שזה "יגמור" אותו. מה תעשה? המלאך שכליאל יאמר לך ש"יחיד ורבים הלכה כרבים" ו"רודף" וכו' אבל כל זה לא עושה אותו לפחות בן שלך. [ולמה סגן ולא מנהל? כי סגן יכול להיות פחות אובייקטיבי. כל הת"ת לא על כתפיו])
תן לי יבנה וחכמיה
[:-)]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2002 07:05 |
|
| |
אצת
אם היו הסמכויות כאלו שאנו מזהים שיש להם את השכל החסר לנו, הייתי אכן סומך עליהם במה שעדיין לא הובהר לי בשכל.
אבל מאחר ואני מכיר היטב היטב את 'בעלי-בועלי' הסמכויות ואת חוסר ההבנה ו/או הרצון הטוב שלהם, אז אין לנו להישען אלא על שכליאל וכשאיננו יודעים ברור, אין לנו אלא להישען על כללי הספיקות הנאמנים יותר מ'בעלי' הסמכויות.
כתבת למעלה "פיתוח מחשבתי צריך להיות כאשר אנו באים ליישם את הכללים שנקבעו לפנינו על המציאות המתחדשת בפנינו. לשם כך עלינו להשתמש בכל יכולות החשיבה שבידינו." אמור נא אצת יקר, מה אם יכולות החשיבה שבידינו יביאו אותנו למסקנה שרצון נותן התורה, שמתגלה בעומק התורה וממילא שזה רצון התורה, שישתנו דרכי יישום גם אם בעלי הסמכות עדיין לא הגיעו לתובנות אלו?
(אגב, לגבי הערתך לוטו, נא לזכור שגם אברהם אבינו נצטווה בסוף שלא להרוג את בנו. היו שני אשכולות בפורום שדיברו על הנושא. אחד הניסיון והידיעה והשני האם החינוך בימינו זקוק לשקרים קדושים)
תוקן על ידי - בוגיעלון - 9/27/2002 11:58:34 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2002 00:17 |
|
| |
בוגי שלום,
אבהיר מה הבנתי מדבריך.
בראשית אתה מנסה להגיע לנקודה שהשכל הפרטי אינו חסר דעה, אלא בעל דעה ברורה למרות שאינו יכול להכריע.
שנית, אתה מנסה להגיע לנקודה שהשכל הפרטי הינו בעל דעה ברורה מה צריכה להיות ההכרעה, הנוגדת את דעת בעלי הסמכות.
על זה אמרתי שהסמכות גוברת על השכל, וכמו שראינו בזקן ממרא, ובמצוות "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, שמע אליו" של סנהדרין גדולה, ובתנורו של עכנאי.
אמת, חס ושלום להתחיל לחשוב אחרת מהשכל, בגלל הסמכות. הזקן שדעתו אחרת מדעת הרוב בסנהדרין, יכול להמשיך ללמד את דעתו בישיבה שלו, אך עליו להורות הלכה למעשה כפי שהכריע הרוב. ואין סתירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2002 12:58 |
|
| |
אצת
בשטח אפור, יכולה הסמכות להכריע. בזקן ממרא גם אם הוא החכם הכי גדול, מוטב בדרך כלל לא לשמוע אליו כדי שלא ירבו מחלוקות-מחלקות בישראל. אם כי הוא בעצמו יש לו להתנהג כדעתו (משנה בתחילת הוריות).
אבל כפי שהביא וטו דוגמא מנביא המצוה לעבוד עבודה זרה, שלא נשמעים לו, כך כיום אם הסמכות מדברת שטויות לא רציונאליות, אז צריך למצוא דרכים לעקוף את אקדחיה. ואוי ואבוי לך אם תרע לבן שלך בגלל שיקולי הסמכות החשוכה.
זאת ועוד. כל הסמכות בעם ישראל היתה כאשר היה בי"ד הגדול ויושב במקומו. היום חתימת התלמוד והישמעות ל"גדויל" התורן, אין בזה יותר מתוקף מנהג. (ראה "קיימו וקיבלו" כסף משנה פ"ב ה"א מממרים)
אעתיק מדברי זאב פלק על פי הרמב"ם והתלמוד:
'....אפשר לדון מחדש בכל ענין... ...אף ביטולן של תקנות וגזירות מותר, משנתברר כי אינן מקובלות יותר על רוב הציבור. לצורך זה מונים לא רק את יראי שמים ומקיימי מצוות אלא את כל ישראל, כי בקשר לענין הזה הביאו את הכתוב: "במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו", לפי פירוש רש"י מדובר על הציבור שקיבל על עצמו תקנה או גזירה ולאחר מכן אינו מקיים אותה. הכוונה היא אפוא לציבור עבריינים, ובכל זאת מתחשבים בו לגבי תוקף התקנה או הגזירה'.
|
|
|
|
|
|
