ראשונים כמלאכים - ירידת הדורות

ים של שלמה בבא קמא הקדמה

עתה צאנה וראנה בנות ציון המצויינים בתורה ובמצות, אם אינכם נביאים בני נביאים אתם. הביטו וראו, אם שלמה ע"ה אמר בעתו נגד חכמי דורו, שלבם היה כפתחו של אולם לרוחב השגתם. עשות ספרים אין קץ. ר"ל שלא יספיק להם לכתוב התורה מבלי שיפול בו ספיקות ודעות חלוקות. אף שעדיין לא היה מתפשט כ"כ רבוי הדעת וההוספה. אנו יתמי דיתמי, שלבנו אינו אלא כפתח מחט של סדקית. ואם """הראשונים מלאכים, אנו כחמורים ממש."" איזהו ספר ואיזה חיבור שיספיק לנו, ק"ו שלעשות ספר לספיקות, ולקוצר השגתינו אין קץ ותכלית. כי אפילו מאותם שהיו לפנינו נפלו בהם המחלוקת, וגודל רבוי הדיעות, ושאלות ותשובות. שמבית שמאי והילל ז"ל ואילך נעשה התורה כשתי תורות (סנהדרין פ"ח ע"ב). וגלל הדבר הוצרכו להוסיף ולשנות על תורה שבכתב, עד שלא היה מספיק תורה שבעל פה. כי אם להעלותם בספר, ולעשות ג"כ (תוריי כתביי) [תורה כתובה]. עת לעשות הפרו תורתיך. כמו שעשו חכמי המשנה עד סוף התנאים. וראש לחכמים רבינו הקדוש, שעשה חיבור וספר לכל המשניות והסדרים. עד שהיה נראה לו ולחכמים שעשו דבר מספיק בזמנו. ומחמת אותה ההסופה נתרבה יותר ההוספה. מחמת שנפל מחלוקות בין חכמי האמוראי'. עד שנתרבה ג"כ הוספה על הוספה, ושנוי הדעות. עד שהוכרחו בימי רבינא ורב אשי, שהוא גדול (כבוד) [בדור] האחרון. להוסיף ולחבר התלמוד, כולל כל הסדרים בתכלית האריכות המשא והמתן, בימיו נחתם התלמוד, שאין להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו. ואף גם זאת. ברוב אריכות פלפול ועומק שלו, קודם מסקנא דשמעתא וסיומא. וגם נשתנו הסוגיות בתלמוד בפנים שונים. עד שידמה לקורא בו, שבמקום אחד מורה לטהור. והשני לטמא ח"ו. או אחד לחיוב, והשני לפטור. וכאלו התלמוד עצמו סותר את בניינו, וניחם על דבריו. ואין אנו יודעים איזה בראשונה ואיזה באחרונה, להיות מסקנא וחיתום גזר דין. אף שבאו הגאונים וכל בעלי ההלכות וקצרו התלמוד, ועשאוהו כסולת נקייה. לא הצילו נפשם מן ההשגה אשר הזכרתי.

תוקן הירוק כנראה מכוונת הכותב:


תוקן על ידי - ווטו1 - 07/06/2004 20:12:35

סתם שאלה שתמיד הטרידה לי:

מדוע דווקא לחכמי ישראל אנחנו מתייחסים בכזאת חרדת קודש כאל "מלאכים", ואילו אל חכמי הגויים לא ?

הרי את חז"ל אנחנו תמיד ננסה לדון לכף זכות, ולומר שהכל היה ידוע להם וכו' - אבל לעולם לא נעשה זאת כלפי, למשל, חכמי יוון ?

כשאנחנו לומדים למשל את הפילוסופים היוונים, אנחנו מרשים לעצמנו לצחוק על כל מיני טענות שלהם, כגון ארבעת היסודות וכיו"ב. אבל כשאנו נתקלים ב'ידע מדעי' של חז"ל, כגון הטענה שכינים אינם פרים ורבים, אנחנו עושים 'שמיניות באוויר' כדי לנסות ולתרץ את דבריהם ?

זכור לי שפעם השתתפתי בפורום של דתיים-חילוניים, ושם היה משתתף חילוני שחלק על דברים של חז"ל שציטטו לו. כאשר אחד מהמשתתפים הדתיים הקפיד עליו, ושאל אותו כיצד הוא חולק על אנשים כל כך גדולים שמבינים הרבה יותר ממנו בתורה ? הוא ענה: הרי המשתתפים הדתיים לא מפחדים אף פעם לחלוק על מומחים לביולוגיה שטוענים שהאבולוציה אמיתית, והם מרשים לעצמם לומר שהכל שטויות ושהמדענים לא מבינים כלום, אע"פ שהם עצמם לא מבינים כלום בביולוגיה - מדוע, אם כן, אסור לי לעשות את אותו הדבר ?

אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מטענה זו. אנחנו תמיד חוזרים על הטענה של 'ראשונים כמלאכים', אבל למעשה אנחנו לא מיישמים כלל זה בכל תחום חוץ מאשר היחס לחז"ל ולחכמי התורה.

.


רב"צ:


ומה נעשה, ודבריהם של חז"ל חשובים בעינינו בדרך שונה לגמרי מהדרך בה נראים לנו דברי חכמי קדם האחרים?


ובדרך תאורטית יותר:

מי שמקבל על עצמו את סמכותם של חז"ל, אינו יכול להתייחס לדבריהם באותה הדרך בה יתייחס לדברי חכמים אחרים, שאין סמכותם עליו.

מואדיב

אנא נמק, פרט והסבר. מדוע לגביך דברי חז"ל הם "חשובים" יותר ? במה בא לידי ביטוי "חשיבות" זאת ? האם אתה טוען שחז"ל תמיד צודקים, ולכן עלינו תמיד ליישב את דבריהם ? או שמא אתה טוען שהם למעשה בני אדם כמו כולם, אבל יש סיבות דתיות (קרי:פוליטיות) שבגללן עלינו ליישב את דבריהם ?

מן הראוי לציין, יש טענה נפוצה מאוד, לפיה עלינו ליישב את דברי חז"ל משום שהם נמסרו להם בע"פ מסיני. מבלי להכנס לעצם הטענה עצמה, עדיין יש להעיר שלא כל דבר שחז"ל אמרו הוא בהכרח מהמסורת שניתנה להם, והראיה הגדולה לכך היא ריבוי המחלוקות שקיימות אצלהם.

למשל, יש מחלוקת מפורסמת בגמרא בין רב ושמואל האם טריפה חיה או לא. ההלכה נפסקה לפי הכלל של 'הלכה כרב בדיני', היינו שטריפה אינה חיה. לפי הידע המדעי של ימינו הדבר אינו נכון (ולמעשה המחלוקת שלהם הייתה קיימת במדע הרפואה של העולם העתיקה, ואכמ"ל). במקום לומר בפשטות שאכן שמואל צדק ולא רב, אתה יכול לראות רבנים שונים שעושים 'שמיניות באוויר' כדי ליישב את הדברים, למרות שהדבר נעשה מתוך דחקים עצומים.

כאן הרי אי אפשר לומר שדברי רב הם מסורת שניתנה בסיני, שהרי שמואל חלק עליו. וממה נפשך, אם רב צודק אזי שמואל טועה, ואם שמואל צודק אזי רב טועה. (והבה לא נכנס לסוגיית: אלו ואלו דברי אלוהים חיים)

.



רב"צ

סבור הייתי כי נימקתי, אך כשלתי בהבהרת דברי, אנסה שוב:


הואיל וסמכות חכמים עלי, שהרי אני מקבל סמכות זו מדעתי במעשי יום יום, אינני יכול להתייחס לדבריהם בדיוק באותה הדרך בה אני מתייחס למישהו שחכמתו מקובלת עלי.

הבדל מהותי כאן בין אלו שאני נשמע לדבריהם, לאלו – שאף אם הייתי מברך בנוכחותם "שחלק מחכמתו לבני אדם" – אין להם סמכות כלשהי מבחינתי.


אם סמכות חז"ל קובעת את אורחות חיי, ברור מדוע מבחינתי, דבריהם חשובים יותר.



אינני טוען כי "חז"ל צודקים תמיד" , אם כי בודאי שטוען אני כי קביעתם ההלכתית תקפה תמיד (כולל הקביעה כי לא בשמים היא).

כאשר דברי חז"ל אינם נראים לי, מאמצי לישבם תחילה, נובעת בראש ובראשונה מהצורך שלי להבינם לעמקם, כמו גם מהכרתי בגדלותם הרבה. כאשר אני שומע ציטוט של מאמר מופרך מאדם כלשהו המוכר לי אישית כחכם, אינני מבטלו מיידית, אלא בודק מה בדיוק אמר, מה היתה כוונתו וכו'. על אחת כמה וכמה, כאשר אני רואה מאמר כזה בשם עמודי החכמה.
ושוב, הואיל וסמכותם עלי, ובשל משמעות קביעותיהם מבחינתי, אזהר מאד בטרם אבוא לסתור דבריהם, ויפה הזהירות לחכמים, קל וחומר לטפשים.


לגבי המשך הודעתך, ראוי הוא לדיון מעמיק בפני עצמו, ולא הייתי רוצה להכנס לכך כאן.

. מואדיב,



אך כלל גדול בקבלת סמכות שצריך שלא תהיה סותרת בעליל לחכמה אותה היא מייצגת בסמכותה, לכן זה עניין של דרגות.

בדרגה הניתנת לויכוח אזי מי שחושב שחשיבות הסמכות חשובה יותר מהאמת, ייכנע לה ויעלה במקלו ביוה"כ לרבןגמליאל [לאחר התייעצות נכונה]. אך בנושאים שזה פוגע מדי, מגיעה הסמכות לרמת ג'פרסון [כ"כ סלודה בניגודה ליושר] שלא ניתן לקיימה מאחר וסותרת מדי למטרת הסמכות. חוץ מזה יש מאד להיזהר שלא לקחת את הסמכות אך כקרדום לחפור בו כדי להתחמם בנוחות החברתית שלא לחרוג ממנה, שמתוך כך מגיעים למה שקראו כאן בצדק "האכזריות הקדושה" שאין גרוע ממנה. [במילים אחרות, נראה את קנאי הסמכות כאשר יהיה מדובר באיש בבנו, באחיו ובפרוטקציונרו.]