ראשונים כמלאכים - ירידת הדורות

מואדיב

אני חושב שבהחלט יש לחלק בין קבלת סמכות של חכם ברמה המעשית, ובין קבלת סמכותו ברמה העיונית. אני יכול לקבל את סמכותם של חז"ל, למשל, ולהיות יהודי שומר תורה ומצוות. אולם אין זאת אומרת שאני חייב להסכים עם כל דבר שהם אמרו, ולטעון שכל דבריהם הם 'נכונים' ושלא ייתכן שהם טעו לפעמים כמו כל בן אדם אחר.

דבר זה תקף לא רק לעניין ההלכה אלא לכל עניין אחר של קבלת סמכות. למשל, בתור אדם שומר חוק אני מקבל על עצמי את סמכותם של אנשי החוק, השופטים, המשטרה וכו'. אולם אין זאת אומרת שבאופן אוטומטי אני מקבל כ'תורה מסיני' כל דבר שהם אומרים, ומסכים לכל דעה שלהם.

למשל, החוק קובע שרק אדם מגיל 18 יכול להצביע לכנסת. הסיבה לכך היא שאדם שהינו צעיר מגיל זה אינו כשר להחליט החלטות כאלה. נניח שאני אישית חושב שגם אדם בגיל 13 יכול להצביע, הואיל ולדעתי הוא בהחלט בוגר נפשית לשם כך, ושהמערכת המשפטית טועה בכך שהיא מגבילה ללא צורך את גיל ההצבעה. האם זאת אומרת שאני אפר את החוק ואתן גם למי שהוא בגיל 13 להצביע ? בוודאי שלא. הוא הדין לגבי קבלת סמכותם של חז"ל, ושאר הפוסקים.

עוד אציין, כי לעיל הדגשתי את החילוק בין קבלת סמכותם של חז"ל, ובין קבלת סמכותם של מומחים אחרים. כאשר אנחנו מתייחסים לכל מיני מומחים אחרים, כמו למשל למדען, להיסטוריון וכו', אנחנו מרגישים חופשי להטיל ספק בדבריהם, ואף לבקר אותם. אולם כאשר הדבר נוגע לחז"ל אנחנו מתייחסים אליהם בחרדת קודש ומסרבים להטיל ספק בדבריהם. לדעתי זוהי סתירה גמורה.

.



ניוטון מוכר וידוע לכולם כאחד מגדולי המוחות שהכירה התרבות האנושית. "גילויו" את הגרוויטאציה, כמו גם "המצאת" החשבון האינפיניטיסמאלי, הקנו לו שם ומקום של כבוד בפנתיאון אלו שתרמו להתפתחות המדע והידע.

גם לפני ניוטון תפוחים נשרו מן העץ, אולם אף אחד לא ידע לחשב בדיוק מה תהיה עצמת המכה. גם לפני ניוטון ידעו לצפות בכוכבים, ואף לחזות בדיוק רק את מסלוליהם, אולם רק לאחר ניסוח תורת הכבידה הכללית, ניתן היה לצפות מראש את קיומם של כוכבים שטרם ניראו על ידי אף אסטרונום.


כל זה, ידוע ומפורסם עד מאד. פחות ידועים נסיונותיו המוזרים של ניוטון למצוא את אבן החכמים. לקשר את גדול הפיזיקאים עם אלכימיה נשמע מופרך, אך הצד המיסטי הזה בחייו של ניוטון היה חזק לא פחות מהצד המוכר.


את התאוריות של ניוטון בפיסיקה, כמו גם את תורתו המתמטית, לומדים בכל מקום. את דבריו בנושאים אלו אני מקבל מתוך הבנה כי הם נכונים. נכונים מבחינה אמפירית. מנגד, לו הייתי מוצא היום מאמר תיאולוגי שחובר על ידיו, סביר כי לא הייתי מקבלו מראש כאמת, בידיעתי כי האיש היה נוצרי, ותחום מומחיותו לא היה דוקא חשיבה יהודית.

כאמור למעלה, אני מקבל את דעותיו כפי שהן נראות נכונות בעיני, אך אינני מקבל סמכות כלשהי. לו היה כותב ניוטון כי תופעה זו וזו נכונה כי כך אמרתי, הייתי מנסה לבחון את נכונות דבריו מתוך קרדיט ליכולותיו האינטלקטואליות, אך לא הייתי מחוייב לכך.

קביעות חז"ל מחייבות אותי למעשה. יכול אני לסבור כי הלכה מסויימת שנפסקה "אינה הגיונית בעיני" , אך אכוף ראשי, במקלי ובמעותי אלך לקיימה למרות זאת. זו, משמעות קבלת הסמכות. מעודי לא ניסיתי ללמוד ביולוגיה מהתלמוד, כפי שגם לא חיפשתי פתרונות למשוואות דיפרנציאליות חסרות פתרון אצל הראשונים או אצל האחרונים.


בקבלת סמכות, אכן יש מן הדמיון בין כפיפת הראש בפני ההלכה לבין הציות לחוק. דמיון, אך לא זהות, שכן חוק הנראה בלתי הגיוני בעליל, יש ביכולתי לנסות ולפעול לשנותו, ולא כך כלפי, למשל, הלכות פסולי חיתון שאינני משיגן בשכלי.

לגבי קבלת "סמכות" מדענים ומומחים, הריני להצהיר כי מקבל אני את סמכותם בצורה מוגבלת מאד, ובדרך כלל, בתחום התמחותם בלבד. חשוב לציין, כי ברוב המקרים קבלת דעתם של מדענים, אינה כרוכה בהשפעה כלשהי על אורחות חיי. אם אני מקבל את דעתם של הפיסיקאים הגורסים כי ניתן מבחינה תאורטית לנוע בזמן כרצוננו, או אם אני מקבל את דעתם של פיסיקאים אחרים החולקים על כך, אין בכך שוני מבחינתי, אני ממשיך לנוע במימד הרביעי בכיוון אחד בלבד. לא כך הדבר לגבי פסיקת ההלכה, כמובן. אם סובר אני כי תפילת ערבית רשות היא, יכול אני לפטור עצמי ממנה?!


וזו, שוב, הסיבה מדוע לדעתי, אין סתירה בכך שאני נזהר בדבריהם של חז"ל הרבה יותר מאשר בדבריהם של חכמי המדע, למרות שחו"ח, אינני מזלזל בכבודם של האחרונים.

ניראים לי הדברים ואף מהים של שלומה לרבינו שלומה יחיאל לוריא.
הביאור הוא כי ידיעת האמת המוחלטת היתה נחלת הראשונים כמלאכים.
וכן אם דומה למאלך ה' יבקשו תורה מפיהו. כלומר שאנו בטוחים באמת של רבינו.
והרי כאן יוכיח כמה אנחנו מחפשי אמת. "אמת אמיתית".
נצא וניראה כמה זיופי תורה כמה זיופי הלכה וכמה וכמה פוסקי שקר ר"ל.
ראשונים כמאלכים הוא יסוד ביהדות יסוד ידיעת האמת המוחלטת שאין מלבדה כידיעת המלאכים .

העתק מאשכול כפול.


vhalozin:


ראשונים כמלאכים האמנם???
או אנו כחמורים האמנם???

1)
העיר ב"ב כמשל, מלאה גמחי"ם רוב אנשיה טובים וישרים ומבקשים ברצינות לעשות הישר בעיני ד' (מחמאה זו לא כוללת רבנים) כמעט שלא ימצא בהם אנסים גנבים וב"ה אין פרץ ואין צווחה ברחובה של עיר. ועם כל הביקורת שיש (ובחלקה מוצדקת) על החברה החרדית אפשר לומר בצורה אובייקטיבית שרוב החרדים עסוקים בחלק ניכר מחייהם בלשפר דרכיהם ובלהיות 'מענטשין'
2)
גם אחב"י החילונים טובים וישרים גם להם יש מוסדות צדקה וכו' ורובא דרובא של החילונים מישתדלים לעשות הישר בעיני החוק והמוסר המערבי
ולכן שאילת האשכול תקיפה אפילו על הגויים אבל מפאת היקף השאלה נתמקד בנו היהודים
3)
בעבר הרחוק (האמת לא כ"כ רחוק) היה האדם הממוצע גס רוח ושפל מאד ביחס לאדם ממוצע בן זמנינו כמעט בכל המובנים.
נורמות המוסר של פעם מעורר פלצות לאדם הנורמטיבי המערבי של היום.
חוסר הסובלנות לדתות אחרות עד כדי לאבד ולהרוג גם טף ונשים?
ומה עם העבדות המעוגנת בתורה?
ומה עם הסיפורים מסמרי השיער כמו פילגש בגבעה, דוד והגבעונים,נורמות השחיטה שהיו למלכים?
ומה עם הגמרא
דיינו בדוגמה אחת כואבת עם ר' יוסי בן דרומסקית שהרג את ביתו בגלל שתלמיד נכשל בה באיסור ראייה אתמהה
הרי זה ממש כמו אצל בני דודינו השפלים שרוצחים בת משפחה שנאנסה בגלל שהיא גורמת חילול משפחה (כמו שור הנסקל)

כמה פעמים למדנו חזל"ים, תשובות ראשונים, אחרונים ונאלצנו להגיד 'טוב, נו , זה היה פעם כי ... כי...'

אמרתי אקצר והנה הארכתי והאמת שאין כוונתי לשאול על התורה או על חז"ל אל על הקביעה של "ירידת הדורות"

ולסכם את השאלה:
האם אנחנו לא הרבה הרבה יותר טובים מדורות קודמים ממש בכל התחומים??? (מוסר,ידע,ישרות,)

*****

vhalozin:


בעקבות שאלות באישי
ח"ו לא היה פה שום כוונה לדבר סרה על ר' יוסי
אלא הבאתי את הדוגמה להמחיש עד כמה יש פער תרבותי בין היום לאז מקדם

ואיכא דאמרי הכי מבעי ליה
האם אנחנו מכירים באבולציה מוסרית?

בוא נתחיל עם הגויים
היום הגוי תומך בחוקיו בחלשים-- פעם לא
היום הגוי נענש בחומרה באם אנס -- פעם לא
היום הגוי לא שורף מכשפות --- פעם כן
היום הגוי אינו מעביד כושים -- פעם כן
היום הגוי מקצה מקום מיוחד לנכה -- פעם לא
היום הגוי מכיר בזכויות יסוד --- פעם לא
וכו' וכו' וכו'
האם מוסכם שהגוי התפתח מוסרית לאין ערוך מסבא גוי וסבתא גויה?
לענ"ד מוסכם שכן (ובעקבות היתפתחות זו גם הישתנה הסטרוקטורה החברתית)
ועכשיו מה איתנו האם אנחנו היהודים היום יותר או פחות מהאלטער אלטער זיידעס מבחינה מוסרית ??
האם התרבות המוסרית החברתית שלנו לא שונה באופן קיצוני מזמנים עברו ????
ובקיצור האם אנחנו כ"כ חמורים??????

*****

באראפארקער:

כמדומני שר' יוסי לא הרגה, אלא שמתה אחר שאמר שתמות כי היא מכשלת הבריות.

*****

אריק123:


יש הרבה נקודות למחשבה בדבריך, אולם האם המאה הקודמת עם שתי מלחמות העולם יכולה להוות סימן לקידמה?

*****

riv:


וולוז'ין יקר

אסתפק בדבריך בסעיף 1)

כל עוד החברה החרדית הקדושה היושבת בבני ברק לא תפנים שמלאכה היא ערך כדי שיהפוך האדם ל'מענטשי'-ויאמץ את דברי חז"ל על ש'אדם יפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות, אלה שאתה קורא להם רוב החרדים, שחיים תחת עוני הנכפה עליהם, אדם שטרוד בבעיות פרנסה, אין דעתו פנויה ללימוד התורה שהיא זו המקנה לאדם את המידות הטובות על מנת שיהפוך ל'מענטשין'

זה שאדם לא גונב ולא רוצח - זה ב'זכות' המנהיגים שאתה נמנע מלהחמיא להם - הם אלה שמשאירים את תושבי בני ברק כ'חמורים' בזה שהם אינם מלמדים באמת את היסודות שהם עיקר הדין והדת ושהם אלה שמעלות את האדם לדרגת 'מלאכים'
המנהיגים האלה דואגים רק לבריחה מן העברות הגדולות - ויוצאים ידי חובתם

נחשפתי לאשכול הזה רק עתה ועדיין לא היה לי כוח לעבור על כל הדפים המרובים, שבהם כרגיל יש דברי חכמה רבים המעורבים גם בהבלים. אולם יש לי תחושה שהמתדיינים, וכן המלומדים שעסקו בנושא זה (כמו בספרו של שגיא) לא ראו ולא התייחסו לספר קטן ונדיר שגיליתי פעם (לפני כמה שנים היה מישהו בארה"ב שהוא כנראה ממשפחת המחבר שהוציא לאור מהדורת צילום ממנו). כמדומני שאפשר למצוא בו דיון מרהיב ומרתק על הנושא הזה, וניכר על המחבר שהוא כנראה מחוג תלמידי החתם סופר, שהיתה לו גם השכלה פילוסופית והוא משתמש לעתים בביטויים מעולם זה. הספר הוא 'תוקף התלמוד' מאת הרב יצחק צבי מארגירעטן. הוא דן בעיקרו בשלשת פרקיו בשלושה נושאים: בשאלה מתי אפשר לחלוק על קדמונים ומהי סמכות הקדמונים, הפרק השני עוסק בשאלה מה תוקף הנוסחאות המקובלות של התלמוד ואימת רשאים להציע תיקונים. והשלישי עוסק בסוגיות של הפקעת קידושין. על הפרק השלישי כתב הרב ד"ר א"ח פריימן הי"ד (מחללי השיירה להר הצופים בתש"ח), בספרו החשוב על התקנות בקידושין ובנישואין, שזו המונוגרפיה ההלכתית הטובה ביותר שנכתבה בנושא זה. הפרק השני שהוא ג"כ מעניין נכתב לצערנו על סף תחילת התקופה הפילולוגית בספרות התורה שבע"פ (הספר נדפס בתר"ט, ודקדוקי סופרים שפתח את התקופה נדפס מתרכ"ב), והוא כמובן צריך כתיבה מחדש. הפרק הראשון הוא עבודת מופת בתחום זה של היחס לקדמונים.
הזכירו, ואיני זוכר אם זה היה באשכול זה, שצריך לבדוק את המקורות היהודיים אצל פרויד. ובכן אחד החידושים הגדולים של פרויד היה ההבחנה בין נוירוזה לפסיכוזה, שיש מחלות שמקורן בבעיות האיברים של האדם, מחלות עצבים וכדומה, ויש מחלות נפש שמקורן בנפש, בפסיכו (מסופקני אם הפסיכולוגים דהאידנא מאמינים בקיומה של נפש). והנה ישנה תשובה נפלאה בשו"ת החתם סופר, שעוסקת בהלכה של שוטה לעניין גט, ומסכם בצורה נפלאה את הסוגיה בחגיגה על סימני השוטה וכו', ושם הוא כבר עשה את ההבחנה המלומדת הזו, מתוך פירושו לסוגיא ולראשונים. סיפר לי ידיד שבכנס בינלאומי של פסיכולוגים הרצה על כך, וקם איזה פרופ' זקן, ושאל מה הפלא, מן הסתם קרא החתם סופר את פרויד ...!
אין צורך להשיב על הבל זה, שהרי החתם סופר הלך לעולמו בטרם נודעה תורת פרויד.
אחד הדברים התמוהים מאוד בעיני, שדווקא אצל מלומדים ואנשי מדע, שכל השיטה המדעית מבוססת על ידיעת תולדות המחקר, בחינתו, ורק אחר כך להציע חידושים, מצויה כל כך הרבה התופעה הזו, שאינם יודעים דברים אלמנטריים שבתחום מחקרם. והוא פלא נפלא. על כל פנים בתחום מדעי היהדות ניתן להוכיח זאת על כל צעד.
דוגמא קטנה. פרופ' שלום, בצדק, הבין שלפני שהוא מתחיל את מחקריו בתחום הקבלה, עליו לערוך קטלוג של ספרות הקבלה ושל המחקרים בה. ואכן פירסם ספר כזה. והנה בספר זה רשם ספר אדרת אליהו, ומתאר את המחבר כר' מענדל משקלוב, ושהספר כתוב על פי תורת הגר"א וכו' וכו'. ובמס' אחר רשם ספר בשם דומה, שחיברו ר' מענדל מויטבסק, על פי תורת רבו המגיד ממעזריטש והבעש"ט.
והנה תופתעו לדעת, שהמדובר הוא באותו ספר עצמו...!!!
אלא שהספר התגלגל לגליציה, והגיע לחוגי חסידי ר' חיים מצאנז, שהיו בטוחים שר' מענדל מירושלים הוא בלא ספק ר' מענדל מויטבסק, והלכו והדפיסוהו כך, והטעו את המלומד הגדול. אך, דעו לכם, הטעות אינה רק ביבליוגרפית. שלום נכשל באופן מחפיר בכך שתיאר את אופיים של הספרים ושיטתם, דהיינו אותו ספר יכול להיות על פי תורת הקבלה של הגר"א ובו זמנית לבטא את תורת המגיד והבעש"ט. לא ידוע לי ששלום התנצל או פרסם תיקון לדבר הזה. מעניין לדעת מה אומרים על כך חסידיו, הן המלומדים והן השוטים. ויש משני המינים.

דגים,

ספר "תוקף התלמוד" נמצא ברשותי.על חשיבותו,עמד כבר

ידידי הפרופ' רש"ז הבלין במאמריו[ר' למשל במאמרו:

"על החתימה הספרותית כיסוד לחלוקת התקופות בהלכה"

בתוך "מחקרים בספרות התלמודית",ירושלים,תשמ"ג.

תוקן על ידי - ספרן - 08/12/2004 19:42:02

דברים ששמעתי בנושא והאירו עיניי ברוב פשטותם והם יכולים לשמש למעשה סיכום לדברים הנכוחים שנאמרו למעלה באשכול זה. בעצם הם הם הדברים שאמרם אפכאמסתברא למעלה, אך בצורה קצרה וסיכומית.

ואלה הדברים:

"המאמר על ראשונים כמלאכים מתקבל על הדעת ומתאים גם למאמרם ז"ל על ההבדל בין שנות רב יהודה ושנות רב פפא [שגברו האחרונים בידע, ברכות כ. וש"נ] אם אנו מתייחסים להם כנקודת המוצא של כל אדם בתחילת החכמתו. ברור שעל המתחיל לקבל את דברי קודמיו שהוא עדיין לא עסק, לא הבין ולא עיין בהם, במלוא כובד הראש. אך כמובן שאין מכחיש שכלי ההבנה משתפרים מדור לדור ואין מונע שירד לסוף הדברים ואף ישפר אותם כפי שאנו מוצאים לרוב במה שעשו האחרונים המעמיקים. אם כי הרוב לא יתקדם מעבר לקודמיו כי אינם אוטודידקטיים אלא מלקטים ומקבלים ולרוב שלא באשמתם, במיעוט יימצאו תמיד המקדמים הלאה וכדוגמא האופיינית של ר"ג הכ"מ ולמעלה בקודש האב"ע, הרמב"ם והאבן כספי. ככל שיתרבו אלה תתקרב הגאולה כהבטחת נביאנו על מליאת הארץ דעה ומתן התורה בקרבנו."

לדגים

<"והנה ישנה תשובה נפלאה בשו"ת החתם סופר, שעוסקת בהלכה של שוטה לעניין גט, ומסכם בצורה נפלאה את הסוגיה בחגיגה על סימני השוטה וכו">

תשובה נפלאה אחרת ישנה בשו"ת "נפש חיה", (הרב חיים אלעזר וואקס, אב"ד קאליש), אבן העזר סי' כז. העוסקת ב"מי ששואלין אותו ומשיב כהוגן, ולפעמים אינו משיב תיכף, יען כי מחשבות לבו נאחזים בסבך הגבהות והגאות התקועה בלבו, ועשתנותיו תמיד סובבים, שהוא מופלג כאחד הגאונים, והגאות הזאת נשארה לו כי יתברך בלבו לאמור, שיש לו ידיעה בכל הש"ס והפוסקים, ולחדש חידושי תורה כאחד הגדולים". (שאלה בסוף עמוד מא טור ב)

לדבריו, אחד שכזה אינו שוטה.

ולא הבנתי: למה חשב שהוא שוטה, והרי אינו שונה מפרופסורים וראשי ישיבות רבים.

******

<"אלא שהספר התגלגל לגליציה, והגיע לחוגי חסידי ר' חיים מצאנז, שהיו בטוחים שר' מענדל מירושלים הוא בלא ספק ר' מענדל מויטבסק, והלכו והדפיסוהו כך, והטעו את המלומד הגדול. אך, דעו לכם, הטעות אינה רק ביבליוגרפית. שלום נכשל באופן מחפיר בכך שתיאר את אופיים של הספרים ושיטתם, דהיינו אותו ספר יכול להיות על פי תורת הקבלה של הגר"א ובו זמנית לבטא את תורת המגיד והבעש"ט. לא ידוע לי ששלום התנצל או פרסם תיקון לדבר הזה. מעניין לדעת מה אומרים על כך חסידיו, הן המלומדים והן השוטים. ויש משני המינים">

לא ידוע לך ששלום התנצל או פרסם תיקון לדבר הזה.

מעניין אותך לדעת מה אומרים על כך חסידיו המלומדים.

מה תאמר אתה, אם אספר לך/אזכיר לך, (מחק את המיותר), שדברי התוספות, (חולין דף ב עמוד א, בד"ה הכל שוחטין, ותוספות זבחים דף לא עמוד ב, בד"ה כל הפסולין): "כתוב בהלכות ארץ ישראל...", הובנו ע"י הרב צ"פ פרנק, (שו"ת הר צבי, יו"ד סימן ב), כהלכות שמקורן בארץ ישראל, ובאחד מפלאי הפלפול, יצר קשר בין הלכות "ארץ ישראל", והתלמוד הירושלמי, ולא ידע ש''הלכות ארץ ישראל'' אינו מלשון התוס', אלא הוא שיבושו של סופר ומגיה, שפיענח פענוח טועה, את ראשי התיבות "א"י", שפיענוחם הוא הלכות אמר יהושע, והיינו הלכות שהביא (אם הביא) אלדד הדני, שטען שהוא מעשרת השבטים.

פרופ' דניאל שפרבר, בספרו מנהגי ישראל, ח"ו עמוד רסג, מציין שר"א בן דוד קהאן כתב בספרו "העקוב למישור" ירושלים תשנ"ג עמ' טו, שבמקום ארץ ישראל יש לומר א"י -"אמר יהושע", ונעלמו ממנו דברי ר"ר מרגליות, בהערות לספר שו"ת מן השמים, (נדפס בשנת תשיג), שכתב שם: "ונודע (אך לא כתב מהיכן נודע הדבר), שצ"ל הלכות א"י" =אמר יהושע, היינו הלכות שהביא אלדד", וכבר כתב כן בעל ה"תורה תמימה" בספרו "מקור ברוך", (חלק שלישי, פרק כז, בראש דף תשל"ה. שנדפס בוילנא- תרפ"ח), וייתכן שגם אותו הקדימו, שהרי אין דרכו לומר דברים בשם אומרם).

לא ידוע לי שהרב צ"פ פרנק התנצל או פרסם תיקון לדבר הזה.

מעניין אותי לדעת מה אומר על כך אדוני המלומד?






תוקן על ידי - נישטאיך - 09/03/2005 11:19:26

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1307272
בהודעת הפתיחה של מסתברא:

... בתחום התורני אנו אומרים שהראשונים כמלאכים..., ואליבא דידי ההסבר הכי פשוט שכן כל הקורב יותר למקור חותר יותר להבין משמעות הדברים ומכיון שמתן תורה הוא נקודת המקור הרי כל שהדור קרוב יותר לגילוי הנ"ל כך הם יותר בקיאים במקור. אם כי בוודאי יש לקחת בחשבון שהדור הקודם היו גם חכמים יותר, וכך משמע בגמרא...

ועוד אשכול -
"אם ראשונים כמאלכים וכו'" הארה נחוצה
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=806634

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 08/03/2006 10:07:39

עיקר החכמה, כמות שלמדנו, הוא לדמויי מילתא למילתא,ולאידך גיסא היכולת להבחין בין דברים דומים, ואשר על כן נאסרה ההוראה בלי קבלת הסמכה והיתר הוראה, כמסופר בגמ' סנהדרין (בצעים/ביצים, וקצת צ"ע מפסחים מהסיפור על שלנו/שלנו), עד שילמד מרב וממורה לדעת להבחין ולדעת לדמות. ואם לא כן, עשוי אדם לצרף לחובת אמירת שבע ברכות, גם אפר, שהרי אמרו עליו בגמ' שהוא פנים חדשות (ר' חיים), ומה לי הכא ומה לי התם, אלא שתלוי היכן הדבר עומר (לגבי חמר/חמאר/עמר/אימר).

כלפי מה הדברים אמורים, כלפי השש ושמח שמצא אצל הגאון רצ"פ פרנק זצ"ל, טעות, שלא ידע פירוש הר"ת א"י, בתוספות חולין. אהה! פעם ראשונה שנמצאה טעות בדברי חכם!? שמחת זקנתי!

היה בירושלים גאון גדול חו"ב ושמו רבי פינחס אפשטיין זצ"ל, שהיה ראב"ד העדה החרדית, בראשית ימי המדינה, והיה לו מדור מיוחד בכתב העת התורני הירושלמי 'אוצרות ירושלים', בשםפ 'העלם עין', ובו היה בקביעות דן בטעויות ובשגיאות שמצא בדברי גדולי עולם (אגב, שמועה שמעתי שבערוב ימיו תלה בזה צרות שעדו עליו, ואמר שמתחרט על כך, ולא זו הדרך וכו' ...). גם החיד"א כתב קונטרס דומה, בשם דומה, ורי"ל פישמן-מיימון, מכבד החכמים הידוע, ניסה ג"כ את כוחו כנגד החיד"א, והדברים עתיקים.

לנוכח זחיחות דעתו חוששני לגלות לו עוד אי אילו שגיאות שאפשר למצוא אצל חכמים וכבוד מלכים חקור דבר וכבוד א-לקים הסתר דבר.

אך איך אינו רואה הבדל בין טעות ובין אי ידיעה של פרט שאינו עיקרי וכולל בשורשי הלימוד כולו. יש טעות ויש טעות. יש טעות פרטית, נקודתית, מקרית, חוסר ידיעה מסויימת שאינה משורשי הידיעה ההכרחית לחכם. ויש טעויות שמפקיעות את האדם מגדרי העיון והחכמה. נניח שאילו היה חכם תורני טועה בין שתי מהדורות של השו"ע שנקראת כל אחת בשם אחר, ומסביר לנו שמהדורה אחת היא דברי פסיקה והלכה לפי מסורת אשכנז, ואילו המהדורה האחרת היא חיבור של אדם אחר וכוללת דברי מליצה ומוסר בסגנון ראשית חכמה או יסוד ושורש העבודה, לפי המסורת התימנית. והיה נמצא ששני התיאורים הם בעצם של אותו ספר עצמו, מה היינו אומרים?!

פן יהיה חכם בעיניו!

קשה לכתוב דווקא כאן על הנושא של גדולת הקדמונים וחכמתם, משום שהנושא הזה התפזר לאחרונה על פני אשכולות רבים, ואם נוהגים לכתוב באשכול מבלי לקרוא את הנאמר מכבר בו בעצמו, כ"ש שאין נותנים את הדעת לנאמר באשכולות סמוכים, ולמי אנחנו עמלים? אף אני עצמי איני זוכר באיזה אשכול כתבנו על כך, ועל שאלת האמונה בחכמים גדולים כעיקר אמונה (אשכול 'אמונת חכמים'), או באשכולות מסביב לחזו"א ועוד. זה מייאש.

הסטוריה של יהודים ושל גויים (אבהו)
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1564189 בברכה.

ירידת הדורות = נוסטלגיה.

כשגילו ששיעור הביצה אינו תואם לשיעור האצבעות והיו צריכים להחליט אם האצבעות גדלו או הביצה קטנה, הנחה העקרון של ירידת הדורות לכיוון שהביצה קטנה.


ראיתי תוספות מעניין בביצה ו א, אנסה לפרשו בדרך נועזת משהו, יתכן שהכותב לא היה מסכים איתי.

הנושא הוא קבורת מת על ידי ישראל ביום טוב שני.
תוס' ד"ה והאידנא.

ומ"מ ר"ת היה אוסר ומעשה היה במלאון שמת אדם אחד ביו"ט שני ורצו להתעסק בו לקברו וגער בהם ר"ת ושלח להם בני בשכר אינן בני תורה ואתם בני תורה? כדאיתא בשבת דף קלט ב שלא לקבור מת ביו"ט שני משום דלאו בני תורה נינהו ואתו לזלזולי ביה, אבל הר"י אמר דאין זה דמיון דהא לענין הרבה דברים אשכחנא דאינן בני תורה כדאיתא ביבמות מו א חזנהו דקא אכלי תורמוס דשלקי נכרים ואסר להם ופרכינן והא נאכל כמו שהוא חי וכל שהוא נאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי נכרים ומשני שלא היו בני תורה ואנו אין אנו חששין בדבר זה דקיימא לן כל שהוא נאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי נכרים, והר"ר יחיאל אומר דלא דמי דשאני הכא דבצנעא הוא אוכל בביתו ולא אוושא מילתא אבל לקבור מתים בפרהסיה אוושא מילתא ואין נכון להתיר.

שלש דיעות לפנינו,
א. דעת ר"ת כפי שהבינה ר"י שהיות שבזמן הגמרא אסרו לבני בשכר, לא יתכן שאנו עולים עליהם.
(הערה, בדברי ר"ת היה אפשר להבין שהוא מתכוון לבני מלאון שאינם בני תורה, אך מדברי ר"י מוכח שהבין שר"ת אוסר לכולם)
ב. דעת ר"י שכשם שאנו טובים מבני בשכר בהלכות בישולי עכו"ם, שלהם אסרו דבר הנאכל כמו שהוא חי ולנו מותר, כך אנו טובים מהם בהלכות יו"ט ולנו יהיה מותר לעסוק בקבורה ואין לחשוש.
ג. דעת ר' יחיאל שבדבר שאוושא מילתא אסור להקל יותר מבני בשכר, לעומת זאת בצינעא יש להקל.

דעת ר"ת ברורה, הדורות יורדים ואינם עולים, אם קהילה בימי התלמוד הנמיכה את התקרה, אין דרך להרימה בחזרה.
דעת ר"י לפחות בנוגע לבשכר, שאין הם מחייבים אותנו, יתכן שהם היו מקרה קשה במיוחד.
דעת ר' יחיאל קשה להבנה, אם היה אומר ליחידים שיש להם רשות להקל בדבר שבצינעא היה מובן, אך בישולי נכרים היא הלכה פסוקה להקל לכל שואל, מה אם כן מקום להחמיר בפרהסיה? מי מכל אנשי הפרהסיה אינו אוכל בישולי נכרים יותר מבני בשכר?

יתכן שהוא אומר רעיון כזה?
אמנם אנו עולים על בני בשכר, וזו אפילו לא מחמאה גדולה, אך לצעוק את זה בחוץ אסור, זה נכון בינינו ולכולם, אך אסור להחצין את זה.
אסור לשבור את המיתוס בקול.

אז למה עשיתי את זה???

מאיר תוקן על ידי - ymy33655 - 19/11/2006 15:33:23

מאיר,
כמדומה לי שההלכה נפסקה שקוברים מת ביום טוב שני.

_________________

אכן, כר"י. מאיר