היחס ל'בתורתו של ר"ג' (גל"ד ואזהרה)

דוד,

בדבר אי הבנתך את הסתירה כביכול, כשתארת את תמיהותך:

"למשל, מהספר ברור שרג"נ תומך בתורת האבולוציה, וגיל העולם מתחיל אצלו 130 שנה לפני לדת שת. איזו טעות יכולה להיות כאן? האם ניתן להעלות אפשרות שרג"נ אמר משהו אחר ורי"ש לא הבין אותו, אדרבה."

בספרים המועטים שכנראה עשו רושם על הר' גדליה, והחזיקן בביתו- היו כתובים סתרי תורה אותם הוא פיענח, כל ההבנות האבוליציוניות האלה אליהן הגיע רמוזות בספרי הקודש כמו זה למשל

אמר ר' ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר( בראשית ה, ג) "ויחי אדם שלושים ומאת שנים שנה ויולד בדמותו וכצלמו", מכלל דעד האידנא לאו כצלמו הוליד

בעל התורה תמימה מביא את ביאור הרמב"ם במו"נ פרק ז מחלק ראשון שביאר אגדה זו, דהכוונה ש'הוליד רוחין ושידין ולילין, היינו גופים הדומים לאנשים, אבל בלא הדעת השלמה וכמו הקופים. הוא מביא ראיות לכך שהלשון "צלם ודמות" כולל גם שלמות הדעת הראויה לבן אדם.

ואדם הראשון קודם לחטא, היה חומר זך ובהיר ודק, אשר לא חצץ מאומה בינו למראה כבוד ה', לכן הלך עירום. כי המשכיל הרוחני בל יצטרך לכסות בשר ערווה, ושווה לו למקום הנחת התפילין, כי לא היתה לו שום תאווה ועניין רע, אך כאשר אכל מעץ הדעת נתהפך לחומר גס מובדל מאמיתת השגתו והתקרבות אלוקים, וחומרו חצץ בכוחות רעים מולידים התאווה והכעס, נקימה ודמיונות כוזבים – וזו הכוונה השנייה במאמרם בעירובין שהיו מולידים רוחות ושדים..

אלה לא תיאורים אבולוציוניים?

ריב,


לא. אלו לא תאורים ה ת פ ת ח ו ת י י ם

שמעתי מהגרמ"מ כשר ז"ל שביקר עם בנו רמ"ש אצל החזו"א,

על תמיהתו של הבן לנוכח הספרים הבודדים שבבית,השיב

החזו"א : גם זה מדי הרבה.

אני משער שאלפי ספרים דווקא לא היו במוחו של ר"ג,וכנראה

שגם לא היכירם.

בעל חשיבה מעמיקה,חריפה ומקיפה שכמותו,אינו נזקק להם.

האמרה המובאית אצל ר' יצחק קאנפנטון ב"דרכי הגמרא"

ש"אין חכמתו של אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים"

חלה על הכלל ולא על היוצאים ממנו.

עיון נוסף במסותיו הנפלאות של ארתור שופנהאור "מחשבה

עצמית" ו"על קריאה ועל ספרים"["הגיונות",שוקן,תש"ו]

יבהיר את הנושא בתכלית.

ספרן נכבד,

אמנם דעתי כדבריך,

ולפלא לי היה לראות בזכרונותיו של הרב הנזיר

[הובאו בספר נזיר אחיו]כי דבק באמרה זו והאמין כי חכמת

אדם עד מקום ספריו,


[לעצמי ישבתי על פי דברי הגר"א כי החכמה היא מה שאדם מקבל מרבותיו,כוליה האי ואולי.]

[ובעוד אני לעצמי אומר"לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תיקרב",יבורך מי שיפתח אשכול על הרב הנזיר]

ספרן כרגיל

לזה בדיוק כיוונתי, יש איזה נושא פילוסופי או הילכתי שהרמב"ם לא הקיף? אתה יודע אותו, אתה יודע את כולם.

עורבא,

שנתווכח?

אלה תאורים התפתחותיים, תלוי על איזה מישור, ובאיזה רמה, אתה לומד אותם.

ש"אין חכמתו של אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים"

חלה על הכלל ולא על היוצאים ממנו.

והרב הנזיר אולי דיבר אל הכלל,

כמה כבר היו ויש שנעשיים להם כליותיהם כשני מעיינות של תורה?

ריב נכבדה, אם אינני טועה הנזיר אימץ שיטה זו באופן אישי, זאת כיוונתי בכותבי כי "דבק" הוא בה.

בוחן כליות ולב הוא היודע אם כיליותיו של הנזיר הפכו כשתי מעינות אם לאו.ואני לא באתי אלא לעורר אשר היציקוני כיליותי משכבר.

כבדה עלי הודעת ההנהלה שלא להסיט את הדיון [אם כי תוצאות הבנת דעת הנזיר בזאת יכולות להשקות גם את האשכול,]
אמנם אני אל דמותו של הנזיר מגמתי,ע"כ אנזר מזאת.

[ושוב אשוב ואבקש מאשר יש בידו כדי פתיחת אשכול על דמותו
הנהגות,מעשים,ותורות{"היגיון שמעי",מיכי ידידי,איכה?}
ישא נא ידו,ויעלהו.]

riv,

תודה רבה על כל המקורות.

אבל אני הקשיתי לא על הר"ג ח"ו אלא על הקול-קורא העושה את הרושם שהשומע "לא הבין" את דברי הר"ג ורשם את דבריו שלא כפי כוונתו.


תוקן על ידי - דוד12 - 15/12/2004 21:25:35

דוד

קראת מה שהיה לבוגיעלון מה לומר בנושא.

אמנם ספר הקבלה שמכיל 'סודות מן המוכן' - אפשר שיחזיקו אותו בני אדם בביתם ויבינו מתוכם מה שיבינו,כמו התניא למשל,לחסידות אין בעיה עם הפצת 'סודות' להמון, אפילו למדונה כבר הגיע שם תהילת ה'קבלה'. הרי מדובר 'בסך הכל' על 'אמת' שחכמים מסוימים שהשליטו שכלם על דמיונם,ואין בעיה לאדם שילך אחרי דמיון זה.והרי בין כך ובין כך מדובר על 'נסתר' שאי אפשר להוכיח..אזי זה מותר..

אבל רחמנא ליצלן, תאר לך שיתחילו לחלק את המו"נ ברחובות ויפיצו אותו על כל במה אפשרית,סודות שכדי להגיע אליהם אדם חייב להגיע למעלה מסוימת. ר' גדליה פירש את התורה הנגלת פירוש שכלי טהור - מה יבינו מתוכו תושבי בני ברק? שהאדם חס ושלום מוצאו מהקוף? ועיין ערך מה שהבאתי למעלה מפירוש התורה תמימה את הרמב"ם במו"נ, ופירוש משך חוכמה את ה'תהליך' שעבר אדם הראשון עד שהיה בעל 'צלם ודמות'.

וכל זה הנראה לדעתי, מבלי שאכיר את האיש היקר הזה.
ולדעתי נהגו מנהיגי העדר בחוכמה, ואלה שמבינים באמת יראו בגילוי דעת המלצה כדברי ספרן

רבותי, בבקשה תהיו קצת אמיתיים עם עצמכם. לא יכול להיות שהר"י שילת "לא הבין" את דברי רג"נ. למי שמכיר קצת את הר"י שילת ויודע על רב באיזה סדר גודל מדובר- לא היה שום פקפוק בו.
ולמי שיש פקפוק - לא משנה מה הר"י שילת הבין או לא הבין כתוב שם שהרג"נ אישר את הסיכומים ואמר שהר"י שיול דווקא הוא היחידי שמצליח להעביר את ככונתו לכתב.

אכן כל בר דעת "מבין" מה הכוונה "לא הבין" ודי ל"מבין". אם כי במקום אחד אני סבור שאכן יש דבר לא ברור, מה גם שלא היה מורחב כך בחיי ר"ג.

לא לחנם נכללה הפיסקה על ש'כידוע לא הי' שנאוי עליו ומבוזה אצלו כהמפשרים למיניהם'. לכאורה מה עניין המפשרים לשאלת הזהירות מפני אי הבנה ופירסום בלתי מוסמך של תורתו. אלא, יש כאן היסק לוגי פשוט: הדבר השנאוי ביותר הוא המפשרים > ר"י שילת הוא מהמפשרים > ר"י שילת הי' שנאוי ומבוזה אצלו > לא יתכן שמפשר הבין את עומק דעתו > מפשר חשוד מלכתחילה > אין לקבל עדותו של מפשר שרג"ן סמך ידיו עליו > אלו שהעידו כאן שחילק את רשימות רי"ש אולי ג"כ מהמפשרים > עכ"פ לא העידו כדין > רק מי שהדפיס בחיים חיותו הוא המוסמך > גם אם יוכח שהמפרסמים בחיים חיותו לקחו ממחברות רי"ש הם נאמנים כי הם לא מפשרים > רי"ש אינו נאמן לומר כי לקחו ממנו, כי הוא מהמפשרים.

לפי זה אין צורך לומר שרי"ש קבל מרג"ן רק בזקנותו, כשלא היה בכוחותיו. ומה דינם של גדולי ישראל ופוסקים מובהקים שבסוף ימיהם סבלו מחולשה כזו או אחרת, כלום דבריהם ופסקיהם בטלים. וכיצד נדע על גדולים שהיו במצב כזה או אחר אם מקורביהם מסתירים זאת? בדורות האחרונים עם עליית אורך החיים, יש רבים שמגיעים לימים שאין בהם חפץ.

אמרו שבשלב מסויים היו לפחות ארבעה גדולים, במצב מיוחד כזה, וראשי תיבות שמם הי' משיח (מ' - חב"ד; ש' - גור; י' - קלויזנבורג; ח' - רימניץ). בזמנו היו שמועות על גאב"ד העדה החרדית בירושלים שהיה לפחות בחצי השנה האחרונה לחייו במצב כזה.