היחס ל'בתורתו של ר"ג' (גל"ד ואזהרה)

כיון שניתן כאן הלינק להורדה [לא ידעתי שזה קיים ברשת] לכן אני מפסיק להפיצו וכל הפונים אלי במייל יתכבדו להוריד בכוחות עצמם

מבקר, אם הסריקה שלך לפי עמודים ולא דפים שלמים אולי כדאי להמשיך?

לגבי זכויות יוצרים להימנעות מפרסום.

הנושא עלה בשעתו כמדומני לגבי כתביו של הרב מוירצבורג שכתב בצואתו להשמיד את כתביו ולא לפרסמם.

בניו שאלו את גדולי הדור, ביניהם הנצי"ב מוולוז'ין  וכמדומני גם את ר' יצחק אלחנן, ושניהם ענו להלכה שאין לציית לצוואת הנפטר מחבר הכתבים.

ראו נא בשו"ת משיב דבר חלק א סימן כד: "יש לנו לחקור אם יש בכח המצוה להזהיר שלא ללמד לאחרים תורתו והוראותיו או לא, ובזה תליא הזהרת אביהם ז"ל לענין ההדפסה, ולכאורה היה נראה שיכול האדם לעשות בהוראותיו כאדם העושה בתוך שלו, וכדאיתא בע"ז (דף יט א') שלבסוף נקראת על שמו שנאמר ובתורתו יהגה וגו' והיינו דאיתא בעירובין (דף נד א') וכיון דניתן לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל פי' מתחלה ניתנה לו התורה במתנה שלא ישכח מה שלמד תורת ה' וזה נקרא מתנה כדאיתא בנדרים (דף לח א') מתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה כו' ואח"כ נחלו אל היינו שמסייעים אותו לחדש בתורה שהוא נחלה שלו, שאין לו הפסק כדאיתא במס' ר"ה (דף יב ב') מה נחלה אין לה הפסק, וא"כ יכול להוריש וליתן זכות חידושיו למי שירצה, וה"נ יכול לאבדם לגמרי כאדם העושה בתוך שלו: אבל לאחר העיון אינו כן, ואינה נקראת שלו אלא ליתנם למי שירצה, אבל מ"מ אין בכחו ורשותו לאבד אותם לגמרי שהרי מצוה הוא ללמוד וללמד לאחרים, ולא לכבשם לעצמו, וה"ז דומה לתרומה של בעלים שהן שלו ליתן לכל כהן שירצה ומ"מ לאבד לגמרי אין לו רשות, " ע"כ דברי הנצי"ב.

לפי האמור לכאורה אין צורך בהסכמת בעלים כדי להפיץ דברי תורה שבעליהם רוצים לגונזם, עאכו"כ כשיש לפקפק בעצם הרצון של הבעלים,  אם הוא רצון אמיתי שלהם אם לאו.
יתר על כן, כאשר יש לנו עדות שהבעלים הראשוני - הכותב, רצה בפירסום הדברים ובקש זאת עוד בחייו, יש לדון בכלל במעמד היורשים המבקשים לפעול כנגד דברי המת ולמנוע הפרסום.

למען הסר ספק, אין בדברים הללו משום פסק הלכה, אלא אך ורק עיון תורני מועט בסוגית הזכות למניעת פרסום דברי תורה.

להניח, גם על פי עדות שיש כנגדה עדויות אחרות, שרצה המחבר שיפורסם לכל דורש, כפי שניסה שילת ג"כ לעשות, הוא שקר וחילול הקודש. מה גם שהספר אינו מבטא נכונה את תדמיתו הרחבה של המחבר, ושמה אותו בהקשר חלקי ביותר, וגם בלתי משקף.

הרב המחבר ידע ונזהר כל חייו שלא להיות בפי כל הדיוט, או בפי כל המנסה לאסוף בחכתו דעות חכמולוגיות וכיו"ב. מעולם לא הצהיר שרצונו שהכתבים יהיו זמינים לכל מעוניין, אלא אך לכל "מבקש ודורש" במובן הענייני ביותר של המילה.
עתה לגוף השאלה, האם היה מסרב לתת למי שהיה מבקש ממנו לקרוא. הדבר תלוי כנראה בכל סיטואציה לגופה. האם היה מסרב להפוך אותו זמין ונגיש לכל אחד, מסתבר שכן.

מבחן,
ומיהו "מבקש ודורש" במובן הענייני ביותר של המילה?

מי שהנושאים הנידונים מטרידים אותו, והוא גם אחד כזה שמבקש לדעת את הישר, ולא רק לאסוף שיטות, או לדון ביתרונות ומעלות של צדדים ללא בקשה לראות הדברים באופן המתיישב על הלב.

דר"ה,

אין הנידון דומה לראיה מהנצי"ב. כאן מדובר בדברים שיש בהם היבט של "סוד" ובפרט לפי שפירש ר"ג שאין מן הראוי לפרסם חלק הסוד שבתורה לא [רק] מפני הסילוף הצפוי לבוא מהבנת אלה שלא הגיעו לידי הבנתו, אלא מפני שאלה לא ידעו להעריכו וממילא יתמעט ערכו בין בעיניהם כאשר יכשרו להבין ובין למבינים כבר המושפעים עדיין מתגובת זולתם.

יתר על כן, לפי הידוע [ישירות] היה ר"ג מוסר עותקים לקרוביו ומקורביו מהדפים של הרב שילת, אבל לא לכל אדם וכ"ש שלא הניחו על דוכני ביהכ"נ לדרמן ככל ספר הנועד להפצה. מוסרים בשם ר"ג שאמר שבעוד מאה שנה ידעו להעריך את הדברים ולפ"ז גם נמצא שזמן הפרסום לכל עדיין רחוק מאתנו.

לכן מאחר ופורום זה פתוח גם לכל חלש דעת לא היה מן הראוי לפרסם את אפשרות ההורדה הזמינה לכל, ללא יכולת המפיץ לבקר את ההפצה [כבמקרה אפשרות הפנייה האישית שנתן mevakeir למעלה]. בכל זאת העברתי את אשכול המפרסם לכאן מאחר וכבר נודע הדבר ואם לא יתפרסם כאן יתפרסם אולי יותר במקומות אחרים בהם שורה עוד יותר חולשת הדעת.

בנוסף יש כאן את ההיבט הפוליטי של נזק פוטנציאלי למשפחה שהזכיר רב_סיינפלד, כי מי יכול למדוד את ערך ההחכמה שתבוא מהספר בפרסומו לכל דורש נייעס ולא רק למבקש אמת [שלגביו ניתן להניח שהיה מוצא בלא"ה כדברי ר"ג ש"כל הרוצה מוצא"], לעומת הנזק?

כל זה לגבי הספר המסוים בהתחשב ברצון ר"ג ובאמור, אך כללית לגבי הדיון בדברי "סוד" שמאפשר הפורום, הוכרע מכבר לחיוב בהתחשב בצורך ב"פינה" שכזו כמדובר באשכול הדן בזה.

ווטו ומבחן
הפכתם את תורתו של רג"נ לתורה המיועדת ליודעי ח"ן נבחרים בלבד.

קראתי את הספר, ואני חולק על הרבה מנקודות היסוד שם, האם זה אומר שאני חלוש דעת?

ווטו

 

דבריך ביחס ר' גדליה אל הספר, מדויקים.
 
נקווה שלא ירחק היום וכל אלו שחתמו על הפסקוויל שבראש האשכול יעבור על דעתם הכלח ואז לא יהיה עוד חשש מנזק ופגם, הן מבחינה טכנית והן מבחינת גילוי סודות. כי רק בגלל התופעה שהקטן מציג עצמו כגדול, נהיה מצב שהקטן מתהדר במחשבות לא לו.

בעלבמיו

ודאי שלא, השאלה היא המטרה ולא התוצאה.

מבחן,

אכן מה שלא יעשה השכל [מעצמו] יעשה הזמן [לשכל]. [ועי' באשכולות אם ישנה התקדמות בהשכל]


בע"ב,

אי הסכמה אינה מוכיחה בהכרח חולשת דעת גם בעיני הצד שכנגד. [על גוף הויכוח איתך הנסוב לכל האורך סביב השאלה האם להצדיק אמונה המתכחשת לבנין האב השכלי שלה, יש לדון בנפרד אם מן הראוי למתנגדך לקטלג את הדעה כחלשה, אך גם את"ל שכן, לא נראה שמן הראוי לקטלג את נושאה כחלוש דעת - עכ"פ לא עד מאה שנה .]