היחס ל'בתורתו של ר"ג' (גל"ד ואזהרה)

התברר לי שהעותק שברשת הוא הוא העותק שלי שהועלה לשמחתי על ידי מאן-דהו [אני הייתי מנוע לעשות זאת מסיבות טכניות גרידא]. אכן הסריקה בדפים היא דפוקה למדי אולם זה בגלל שיכולתי להשהות אצלי את הספר ליום אחד בלבד ולכן הייתי אנוס להזדרז מאד לסרקו [זו גם הסיבה שחלק מהדפים סרוקים בצורה דפוקה].

לנידון הכללי:
ראשית, מה שכתב ד"ר הלפרין, כמדומה שכל הנושא שם הוא באשר הבנים שאלו איזו היא ההנהגה הנכונה לגביהם. אולם מי שאין עיקר מטרתו לקיים רצון המחבר, כגון אני, אינו נדרש לשאלה זו - אלא לשאלת זכויות יוצרים בהלכה, כלומר האם אני מחויב לקיים רצון המחבר בעל כרחי. כמדומה שכתב כאן מישהו שהיה אשכול על זה, ואם מר לינק כבר כאן אולי יקשר אותנו לשם,מכל מקום זו שאלה אחרת - הנפוצה בזמננו יותר לענין תכנות ותקליטורים, וטחנוה רבות. אפשר לפתוח על זה דיון, אני אשמח בזאת.
גם אני איני מסכים עם דברים רבים הכתובים בספר - ויותר מכך, הגישה הכללית של רג"נ [כפי שהיא מוצגת בספר] המנסה לאנוס את כל התורה להתיישב עם כל המדע קצת פטאתית בעיני, והסיבה שרציתי להפיץ את הספר כלל אינה בגלל שאני סבור שיש בו דברים חשובים מאד או נעלים מאד; הסיבה היא, שהמלחמה נגד הספר והעובדה שהכריחו את שילת להפסיק להפיצו, כמו גם העובדה שלי אישית עלה במאמצים עצומים להשיג את הספר ליום אחד, מקפיצה ומקוממת אותי מאוד, וזוהי מלחמתי הקטנה בהם.
באשר לבני המשפחה, באמת שאין זו סיבה מספקת להימנע מלהפיץ, ובעצם מה לעשות שזה היה הסבא שלהם?
בקשר לחלושי הדעת, כמדומה שזה כלול בדברי הגמרא ב"ב פט:
ת"ר אין עושין המחק של דלעת מפני שהוא קל ולא של מתכת מפני שהוא מכביד אבל עושהו של זית ושל אגוז של שקמה ושל אשברוע ת"ר אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר לא ימחוק בבת אחת שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח ולא ימחוק מעט מעט שרע ללוקח ויפה למוכר על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאין ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו איבעיא להו אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה +הושע י"ד+ כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.