לייעודה של ה"מלכות" בישראל

לאור נרות החנוכה, כשעוסקים אנחנו – בין היתר – במעשי גבורתם של החשמונאים-מכבים, שהפכו למלכים בעקבות נצחונותיהם המזהירים – "מלכות בית חשמונאי", יש מקום לברר מהו תפקידה של המלכות בעם ישראל, שהרי המאפיין העיקרי של הגלות בה אנו נתונים – מזה אלפי שנים, היא; חסרונה של אותה מלכות, וסימן הגאולה – לה אנו מצפים מאז, הוא; מלך המשיח – חידושה של מלכות בית דוד.

וודאי הדבר שכבר נכתבו דברים רבים בענין כה יסודי וחשוב, אך ברצוני לגעת בנקודה מעניינת שעולה מתוך עיון במקורות, במה שקשור למלכות ולתפקידיו של מלך בישראל.

ונפתח בדבריו של הרמב"ם בספר "משנה תורה" הלכות מלכים פרק ד' הלכה י'.
"ובכל יהיו מעשיו לשם שמיים, ותהיה מחשבתו ומגמתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים, ולהילחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחילה, אלא לעשות משפט ומלחמה, שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו" (שמואל א ח,כ)".

ובפרק י"א הלכה ד'
"ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בוודאי".

מדברי הרמב"ם למדנו, שיש למלך ייעוד יסודי, והוא; עריכת מלחמות (ה') ישראל באויביהם, והיציאה לפני המחנה במערכה, ואכן כך מצאנו אצל כל המלכים שעמדו בישראל, שהיו אנשי מלחמה ויצאו לפני העם במערכות השונות, משאול ודוד ועד מלכי בית חשמונאי, שעמדו כולם בראש המערכות נגד אויבי ישראל, כולם חגורי חרב על ירך, להדוף את הקמים עלינו ולהושיע את ישראל מיד צר.

גם בר כוכבא – שהוכתר ל"נשיא ישראל", עד שרבי עקיבא אמר עליו "דין מלכא משיחא" (זהו מלך המשיח), כחו וגדולתו היתה – כפי הידוע – בגבורתו ובמלחמותיו, ולדברי הרמב"ם סברו רוב חכמי הדור שאכן הוא המשיח.

פאן נוסף לענין זה, עצם העובדה שהרמב"ם ראה לנכון לחלק את הלכותיו בצורה כזו, שבספר שופטים, הלכות "מלכים ומלחמות" נכנסים לקטגוריה אחת, וכפי שכתב מפורשות בציטוט דלעיל; "שאין ממליכין מלך תחילה, אלא לעשות משפט ומלחמה..."

לגבי המשיח העתידי, כבר הוזכרו דברי הרמב"ם שיהיה עליו לערוך מלחמות, ולמעשה – לדעת הרמב"ם, כפי שכותב בפרק י"ב מהלכות מלכים, בתחילת דרכו של מלך המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, והיא זאת שתהווה מבחן עבורו, לעלות מדרגת "חזקת משיח" לעמדה של "משיח וודאי".

היוצא מכל הנ"ל שעיקר תפקידו של מלך הוא שלטוני-מדיני, ואף אם מצווה הוא להיות הוגה בתורה, אין עיקר ייעודו בתחום התורני, אלא בצד האסטרטגי-לוגיסטי של עם ישראל, ובכך ניתנת בידיו הסמכות העליונה, שלא ניתנה לאף אחד מבעלי התפקידים האחרים בעם ישראל.

המעניין הוא שבתולדות עמנו – במשך הדורות נקשרה הילה של "משיח", לאישים דגולים שונים, על פי הרוב – אנשי תורה מובהקים וצדיקים ידועים, שהיו חסרים את המאפיין המרכזי הזה של הגבורה והמלחמה.

(מעבר לכך שהריצה אחר הכתרת "משיח" היא חסרת כל טעם, שהרי אם נשפוט לפי העבר – מהנאמר אצל דוד ושאול לשם משל – מדובר בהכתרה שמימית על פי נביא, שלא ניתנת לחיזוי בשום צורה מראש, אבל מה לעשות שישנם כאלה שאינם מוכנים להתפשר על כך שהמשיח מוכרח להיות מהקבוצה שלהם...)

מפיסטו,
להציע הצעה כזאת, ועוד עם הניק שלך?! ועל כך נאמר: 'כי נמכרנו אני ועמי...' (דנטה אליגיירי, שם שם).

לגופו של עניין, אני די מזדהה עם דבריך. לפחות במודלים המקובלים לא הייתי רוצה מלך שישב לי על הראש, ויוכל להרוג אותי כשיעלה רצון מלפניו, ולא יהיה נתון לבחירה ולביקורת של ממש.
אמנם בדיון על שאלות כאלה, תמיד יש לקחת בחשבון שאנחנו תמיד נוטים לדון לפי המודלים שאנחנו מכירים, וזה אולי טעות. ראה, למשל, הגעגועים לבית מקדש, לסנהדרין ועוד.
עוד יש להתחשב בשינוי התקופות שיכול להוביל לשינוי המוסדות. מדוע מלך כזה צריך להיות אדם בשר ודם, כאשר משיח בן יוסף (לפי הרב קוק) יכול להיות תקופה?
מעבר לכך, אני לא בטוח שסנהדרין לכשתוקם, תנהג כפי שנהגו פעם. האם היא תכריע בכל הלכה ותכריח את כולנו לנהוג שלא על פי הבנתנו? אני נוחטה לראות את ימי המשיח אחרת (אולי אני מערב מאוויים עם מציאות ואמונות, וצל"ע).



מיכי

עיקר ענינה של המלכות הוא "פיקוח נפש" - ראה סיפורו של יפתח הגלעדי. וכך למדנו בפרקי אבות - שאלמלי מוראה - איש את רעהו חיים בלעו.

מיכי,
לפני שאתה דן האם סנהדרין לכשתוקם תנהג כפי שנהגו פעם, ותכריח לנהוג לפי מסקנתה היא ולא לפי הבנתנו, צא ודון האם הדבר באמת התקיים אי פעם...

המלך המקראי אמנם איננו מתמודד בבחירות, אולם הוא חייב לקבל את אמונו של העם בטרם ימלוך. מי שאינו מקבל אמון זה לא יהיה מלך (ע"ע רחבעם). נראה לי שלא רחוקה הדרך מכאן לסוג של מלוכה חוקתית.

אמר הרבי מרוז'ין זיע"א:
הרמב"ם היה משיח, רק שדורו לא היה ראוי לכך, ועשו עליו השגות...

הובא במאמרו של האדמו"ר הרב פרופ' י"א טברסקי זצ"ל (חתנו של הגרי"ד, המשיך עדה בעיה"ק ברוקליין שבבוסטון, ומילא את מקומו של פרופ' וולפסון, כפרופ' באוניברסיטה [אולי מס' 1 בארה"ב] בהארווארד וראש המרכז למחקר היהדות שם), על מטרתו של הרמב"ם ומגמתו בחיבור ספרו משנה תורה.

מיכי,
אדרבא תציג מודל מלכותי/משיחי לפי דבריך לעיל.
אני מציע להתיחס גם לנקודות הבאות:
1) מבנה חברתי (שבטיות), כהונה לוויה ומלכות.
2) יישוב הארץ (כפרי, שבטי)
3) דיני טומאה וטהרה ומשמעותם החברתית.
וכו' כיד ה' הטובה עליך.

גו"ג,
אני מקווה שאתה לא באמת רוצה לשכנע אותי בנאורות של המלכות המקראית, או באפקטיביות של הביקורת האזרחית עליה. דחילאק...

אריק, פרויקטים כאלה הם עניין לעבודת דוקטורט (אם רוצים לעשות זאת ברצינות). מכיון שאני עוסק כרגע בכמה פרוייקטים בהיקף דומה, לצערי לא אוכל להרים את הכפפה.


מיכי

מדהים לראות פעם אחר פעם, איך שאנשים עושים עירבוב ומחליפים בין אידיאלים לבין משאלות לב.

המבנה התקין של עם ישראל, תוכנן לפרטיו ע"י תורת משה, וכל עוד אין לנו את המוסדות כפי שמפורט - אנחנו בגלות, בדיוק כפי שלא שאלו אף אחד איזו ארץ היא הטובה ביותר בעיניו, אלא נבחרה ארץ אחת על פי ה', כך בנוגע למלוכה - שיטת השלטון, בית מקדש, סנהדרין, נביא וכו' כל אלה נעשים על פי המצווה הכתובה בתורה, והיא - ורק היא זאת שמוסמכת לקבוע את האידיאלים לעם ישראל.

העובדה שישנם אנשים שמצוות התורה אינן מוצאות חן בעיניהם - משום שאינן "נאורות" לטעמם - גם היא עתיקת יומין, אך כחם של אותם אנשים נובע בראש וראשונה מכח ההישרדות של התורה עצמה, לולא זאת - לא היתה לגורמים אלו כל משמעות, מעבר לכל אותם רוחות (רוח באנוש) החולפות/מתחלפות בעולמנו.

זכות,

ראשית אין כאן ערבוב בין אידיאלים למשאלות לב, אלא מחלוקת כיצד רואים את האידיאלים.

שנית, אתה די נאיבי. מי קובע מה כתוב באותה תורה מפורטת שאף אחד מאיתנו לא ראה אותה? לא אנחנו?
טוב, אולי הסנהדרין קובעים. מי קובע מי יישב בסנהדרין וכיצד היא תפעל? לא אנחנו?
על כך אמר ישעיהו קשישא (לייבוביץ), שחכמי תושבע"פ הם אלו שקבעו מה ייחשב תורה שבכתב (כתבוני לדורות, חשבו לגנוז את קהלת ואת אסתר וכו').
מי קובע מיהו גדול הדור? לא הדור? האם הוא קובע את עצמו?
בה במידה עם ישראל קובע אילו הנחיות נותנת לו תורת ישראל. לא על כל ההנחיות, אולם הפרשנות היא רחבה דיה, ונותר מרווח עצום שנתון להכרעותינו.
כיון שכך, אינני רואה מדוע שלא נחליט על מלכות דמוקרטית?

שווה בנפשך, שהסנהדרין עצמה מחליטה להיות גוף נבחר מדי שש שנים, או להאציל סמכויות שלטוניות על גופי משנה (מועצות מקומיות). האם היא אינה מורשית לעשות כך?
ניח שהמלך מחליט להעביר את סמכויותיו, או חלק מסמכויותיו, למועצות ציבוריות שונות? אסור לו? איפה זה כתוב שאסור? הרי קי"ל שבכה"ת שלוחו של אדם כמותו.
כידוע, המלך יונק את כוחו מהציבור (בזה צודק גו"ג לעיל. במישור התיאורטי-הלכתי). כשאין מלך הכוח עובר לציבור, ועל כך מבסס הרמב"ם את חידושו לגבי הסמיכה.
אם כן, כוחו של הציבור ודאי לא קטן מזה של המלך. על כן הציבור, או נציגיו (החכמים) יכולים להחליט על צורת שלטון אחרת.



מיכי

מיכי,
איני טוען שהמלכות המקראית היתה נאורה, אולם היא בהחלט לא היתה עריצה; המלך לא יכול היה, כפי שאתה חושש, להרוג אותך כשיעלה הרצון מלפניו. גם מלך כאחאב לא יכול היה להרוג את נבות רק משום שהתחשק לו להשתלט על אדמתו, וגם דוד ושלמה לא יכלו להרוג את כל מי שלא מצאו חן בעיניהם סתם כך (אמנם יכלו למצוא דרכי עקיפין). דמות המלך המקראי האידאלי (והרי בימות המשיח אנו דנים, ומותר לנו לשאוף לאידאל) היא דמות של ראשון בין שוים: הוא צריך לקרוא בתורה כל ימי חייו "לבלתי רום לבבו מאחיו". לכן, לדעתי, תיקונים מעטים בלבד יכולים להספיק כדי להפוך את מלכותו לסוג של מלוכה חוקתית - זו היתה כוונתי לעיל.

גו"ג,
מה עם אליהו ושאר נביאי ה'? גם אותם הוא הרג מתוך חוקתיותו? מהיכן אתה שואב את האופטימיות שלך?
וגם אם בפועל אני טועה (מה שכמובן לדעתי לא נכון), עדיין מי לידי יתקע שכולם בימות המשיח יהיו נאורים כמו אחאב?
טוב, ברור שכאשר חיים במציאות של וגר זאב עם כבש, ייתכן שאבין שאסור ליישם תובנות עכשוויות על המצב האוטופי ההוא (והערתי על כך כבר לעיל). אבל במקרה כזה כל הדיון באמת מיותר. אז ממ"נ איני מבין את טענתך.


מיכי

מיכי,
אם אין יוצאים מהנחה שכיוון השינוי של המציאות במעבר לימות המשיח הוא חיובי, איני רואה מה טעם בהם.

עד כמה שזכור לי, מלכי יהודה, גם אלה מהם שנשיהם היטו את לבבם או שלא עשו את רצון ה', לא הרגו באופן שרירותי מעולם. איני רואה מדוע להניח שבימות המשיח יקום דוקא מבית דוד מלך גרוע מאחאב; מלך כזה יעמיד בסימן שאלה את כל מושג ימות המשיח. אין צורך לסבור שיהיה שינוי בטבע כדי להניח שבהתנהגות האנושית יחול שיפור; בעצם, לתפישתי, שיפור זה הוא הוא מהותם של ימות המשיח. אם היה קם מלך כפי שאתה חושש ממנו, לא היתה יכולה להתקיים מציאות כפי שמתאר הרמב"ם (לא, אין לי כוונה להתחרות בריב):
ז [ד] לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח--לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
ח [ה] ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות--שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים" (ישעיהו יא,ט).

<"וכך למדנו בפרקי אבות - שאלמלי מוראה - איש את רעהו חיים בלעו">

This applies to a non Jewish king



תוקן על ידי - נישטאיך - 16/12/2004 19:58:36