הוא ראה

עורב עורב

האם זה לא קשור במקרה, או לא במקרה, לאשכול על יציאת הנשמה מהגוף?

ליתר דיוק: האם זה תיאור של פרידת הנשמה מהגוף, אמנם בלי לחזור?

(איקון מסתכל בעינים יהודיות-שחורות).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

את האשכול שציינת ראיתי רק בעקבות הודעתך כאן המציינת אליו, כך שכנראה זה לא נכתב אגבו.

{אייקון ממלמל,מריה דאברהם,תלי תניא בדלא תניא[כתו' ב]}

עורבא,
תודה על סיפוריך.

סיפורך מונח בקרן אשכול וכל הרוצה יטול.
הנה הענב שנטלתי.


"דברים שרואים מכאן,לא רואים משם"

"והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו,
מתי כבר יגיע היום"
וכשבא היום-
הוא שומע קול צעיר ורענן שלוחש לו
"שוב רגע אחד לפני מיתתך "
להיות אתה עצמך,
ולא לקבל את המובן והמקובל.

???


תוקן על ידי - ב8 - 16/12/2004 0:03:22

ב8,

ומה עם קרדיט ליורם טהרלב?

אמשלום,

הצדק עמך.
תודה.

[לא ידעתי מי המחבר.למרות שאם קצת מאמץ אפשר היה לחפש ]

הוקפץ למטרה ראויה. [התנצלות בפני עורבא.]

תוקן על ידי - קעלעמר - 02/01/2005 4:18:59

קעלעמר,
תודה.

וכפיצוי הולם לעורבא, על דברי הסרק שנמחקו בבחינת "צדק צדק תרדוף"..

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=707290


חנוך מתהלך את האלוקים

פרק א

בעצם יום בהיר על אם הדרך בהרים, פגש חנוך את האלוקים ויעמוד.
בוא! אמר אלוקים אליו, וילכו זה על יד זה מחרישים ונאמני רוח, כאשר ילך אב עם בנו הגדול. ואחר החלו לדבר וישיחו זה עם זה בנחת ובאהבה עצורה. והנה נטה היום לערוב בראשי ההרים, והם הגיעו אל שפת תהום שחור ופרוע מאוד ויעמוד אלוקים להיפרד מעל חנוך. וישא חנוך עינייו בתחינה אל אלוקים ויקרא: קחני אליך!

ויאמר אלוקים: הנה הארץ טובה אשר בראתי ואשר חמדת ככה ואיך תעזבנה? שם יושבים אחיך, שם אשתך ובניך, המחכים לך. לך שוב, כי לא בא יומך עדיין. וישלחהו.

ושנים רבות נקפו וחנוך ישב בין אחיו ויעבוד את אדמתו, ומעת לעת יצא אל ההרים לפגוש את האלוקים, ויאהב אלוקים את חנוך ויוליכהו אל שפוני-משעוליו ואל מקדשי מנוחתו, ויפתח לפניו את המרחקים הנוהרים, ואת פרוכת השמיים גלל, ויראהו את כל אוצרות גדולתו ותפארתו.
וירחב לב חנוך ועיניו מלאו תמיד מיפי הפלאות ומזהרי המראות הרחוקים. וכשובו אל אחיו ולא מצא מקומו אתם ויהי כזר ביניהם וללעג ולקלס בפיהם. ובאחד הימים, בעמדו את אלוקים על שפת התהום השחור והפרוע, ויפרוש כפיו לפני אלוקים ויתחנן: קצתי בחיי על האדמה ואין חלק לי בבני האדם. קחני אליך!

ויאמר אלוקים: הבשנאה תיפרד מאחיך ומן הארץ אשר בראתי? לך שוב, כי לא בא יומך עדיין.

ותקפנה עוד שנים רבות וחנוך הוסיף להתהלך את אלוקים, ואלוקים הוסיף להעתיר מטובו עליו, ויורהו עלילות מבראשית ואת מקורות האור והחסד גילה לו, ויודיעהו גם את שבילי הסתר אל החמודות הנעלות, השמורות לעתיד. ויעבור לב חנוך על גדותיו מרוב ההוד והברכה וענוה שלוה באה בנפשו עם אהבה ברה ותמימה לאלוקים ולכל יצוריו. ולא שמר עוד עברתו לאחיו ולא זכר את עוונם.
ותהי נפשו כאש – תכלת עדינה, זורעת אורה בדממה, ושביב זהב בה ורעדה דקה לה ותקוה לאושר-פלאי אחרון, ליום הלקחה מן האדמה.

ובאחת הלילות, לפני צאת הצפירה, וחנוך שוכב על משכבו ועיניו סגורות, וישמע פתאום קול אלוקים הקורא לו: חנוך! וינער וישב תחתיו וידע, כי בא יומו. ויקם ויברך את אשתו ואת בניו ואת כל אחיו הישנים, וילך לעלות אל האלוקים. והצפירה עמדה בראשי ההרים.

פרק ב

ואחי חנוך וכל יושבי הבקעה לא האמינו בחנוך ובדברי נפלאותיו, אשר סיפר להם, ויתנוהו למתהלל בשוא ולבודה שקרים מלבו. ובמצאם אותו עומד על מעדרו בשדה וצופה לפניו או יושב תחתיו באחת הפינות והוזה לנפשו ויאמרו, אך עצל הוא ונרפה במלאכתו, ויוכיחוהו דרכו על פניו.
ויסגר לב חנוך מפני אחיו, ולא הוסיף דבר להם ממסתרי נפשו. ויבדל מעליהם ויתרחק ובששונם ובדאגתם לא לקח חבל תמים.
וישטמוהו האחים ויביטו אחריו בחרוק שניים לאמור: ראו את היהיר וקשה הלב, אשר כעץ יבש יתהלך – אך אין רגש בחובו, אך אין אהבה בלבבו! ויבקשו עלילות דברים להתנפל עליו ויוסיפו עוד לדחותו מעליהם בשנאתם.
ואשת חנוך, אשר אהבה את בעלה ותכבדהו מאוד בלבבה, חדלה גם היא ברבות הימים להטות אוזן קשבת לו. ודברי האחים וכל האנשים מסביב כבדו עליה, ובלכת ממנה חנוך פתאום בחצי הלילה ובאחרו לשוב כיום וכיומים והחלה להתאונן עליו ולתת דופי בו. אז יאלם חנוך במכאובו ויתהלך בדד לנפשו, ובכתה האשה ושבה לענותו בקינאתה: מדוע לא תדבר אלי, ולא תספר לי מאשר אתך?!

וכאשר עברו הימים, ולב חנוך שב ונפתח באהבה טהורה אל כל אשר מסביב לו, ויהיו האחים בעיניהם כמנצחים ויאמרו איש אל אחיו: הנה הכיר זה לאחרונה את שגעונו ויהי כאחד מאיתנו, ואחרים אמרו: לא, כי עוד ברוחו לא נכונה כקדם. ואולם רפתה בינתו עוד מבתחילה ויהי לילד. ועוד אחרים אמרו: אך מיתמם הוא ומדבר בשפת חלקות ולא לבו. ויביטו האנשים אליו בחשד ויגידו ראשם אחריו.
והנה ערב יום ואחי חנוך באים מן השדה ואשת חנוך יוצאת לקראתם ביללה, ומשיחה להם צרתה לאמר: הלך בעלי זה שלושה ימים ולא שב גם אתמול גם היום. ויאמרו האחים: מה לך כי נזעקת? חכי עוד יום יומים וישוב אליך. ותלך האישה ותבכה, ולבבה ניבא לה דבר רע.

בלילה ההוא ראתה האישה חלום והנה חנוך צועד על ראש צור גבוה מאוד ומעטר עננים כבדים. והעננים מתנשאים מראש הצור כצוקי הר שלג אדיר ורחב, מעלה על מעלה, עד היותם לדמות שער בקצה השמיים, ואור חזק בוקע מן השער ונשפך על פני העננים ועד ראש הצור כשביל לבן ומשופע. והנה חנוך הגיע עד קצה ראש הצור וירם רגליו ויוסף לצעוד על העננים בבטחה ולעלות בשביל המזהיר, כולו אור מן האור הנופל עליו, והוא הולך ומזהיר, הולך ומלבין, עד האספו כליל באור השמים. ותיקץ האשה בפחד גדול ותשכם בבקר ותרץ ותספר לאחי בעלה את חלומה.

ויתמהו האחים ויאמרו זה אל זה : אכן לא מקרה הוא החלום. ועתה נעשה זאת: נקח אנשים ונצא אל ההרים ונבקש את חנוך שלושה ימים ושלושה לילות. והיה כי לא נמצאנו עד היום הרביעי וידענו, כי לקח אותו האלוקים.

ויעשו כן, והשמועה נפוצה בכל הבקעה לאמר: חנוך איננו, כי לקח אותו האלוקים. ובשוב האחים מקץ שלושה ימים וחנוך לא נמצא וידע כל העם, כי איש אלוקים היה בקרבם, וייראו לנפשם ויבושו. ואת דברי חנוך העלו על לבבם ואת מעשיו ותהלוכותיו וכמו עתה רק עתה נפקחו עיניהם לראות ולבבם נפתח להבין אותם

RIV
לבטח טולסטוי היה גאה ביצירה הזו.
דומני יש בה מחווה אליו - או שטועה אנכי?

מויצי,

עד טולסטוי הלכת? ומה עם 'ספר הישר' בו לא עיינת מעודך?

__________________________________

כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם