| נשלח ב-28/5/2002 09:34 |
 |
| |
דו שיח על מנטאליות ה"עדר"
הבוקר נקלעתי לפורום אחר ובו ויכוח היכול לעניין אותנו. העתקתי את חלקיו הרלוונטיים.
ק:
פלוני ואלמוני,
האם הכרתם אישית את הרב א, שאתם "מחזיקים" ממנו? או שעל כרחכם אתם "מחזיקים" ממנו כי הרוח החזקה בסביבתכם החברתית דוחפת אותו למוחכם?
איני בא לקנטר עליו אישית, אבל על המגמה של שעבוד המוח ל"דעת הציבור".
ע:
אתה שואל לגבי [הרב] ב [שהרב א לחם נגדו]? אז אתה רוצה סיפורים אישיים? למה אתה חושב שכל אחד הולך אחרי הרב א בעיניים עצומות?
אלו שאלות של משכילים. ונאמר שהם הולכים בשיטת העדר, אז מה?
ק:
לא מעניין סיפורים אישיים לא על הרב ב ולא על הרב א.
הבעיה היא אכן "שיטת העדר" המסוכנת והמסוכנת עוד יותר כאשר מגיבים עליה "אז מה?". ה"ראש אחד" לעם שלם, גרם לכל הרע בעולם שבא עם עוצמה ציבורית. כשראשי העדר "רק" נותנים פקודות וזנבות העדר "רק" מקבלים פקודות, ניתן להשמיד מליונים.
תויות כמו "משכילים" וכדומה עוזרות מאד לעדר לפתור בעיה בהדבקת תואר לעדר נגדי ונגמרה החשיבה. העדר כבר חושב בשבילי. אתה שואל "אז מה?"!!!! רבש"ע!!! הפכת את האדם שהוא צלם אלוקים לרובוט צלם הבהמה!!!!
ברוך ד' שגם אצל הליטאים "מחזיקי התוירע" מתפצלת ראשות העדר לאט לאט. יש תקוה לבריאת האדם גם בציבור זה.
ע:
יש עדר שהוא טוב ויש שהוא רע. נכון הוא - שצריך לפתח את האדם החושב ואת האדם המתבונן. השאלה היא תמיד מה יוצא בצורה הסופית. האם לדעתך, עדיף אנשים חושבים, משכילים אבל מנאצים או עדר תמים ומאמין בהקב"ה?
ק:
ע,
עדר תמים ומאמין, כי אינו מסוגל ליותר, כן!
עדר עצל ומושחת, כי רק לענייניו הוא חכם, לא!
סך הכל המגמה של ראשי העדר לסתום את הראשים של צאנם המסוגלים לגדלות ולעלות בדרגה על מנהיגיהם, הוא כיוון מושחת.
[הטוב ביותר הוא משכילים יראי שמים כנאמר: "השכל וידוע אותי נאום השם".]
ע:
ק, אתה יכול להביא סימוכין לדבריך או לא?
ק:
ע,
קלעת בול!!!
מאיזה עדר אתה מבקש סימוכין??????
מירושלים? מבני ברק-פונוב'ז? מבני ברק-כולל חזו"א? מתפרח ימין? מתפרח שמאל? מגוש עציון? מגור? בעלז? וכו'
פ:
הרב ב הוחרם בזמנו בגלל ספר שכתב ובו היו דברי כפירה.
ק:
פ,
מה הם הדברי "קפירע" של הרב ב?
זה מזכיר סיפור על חסיד סאטמר שקינטר על ה"דף היומי" מאחר שזה נוסד על ידי אגודת ישראל לה התנגדה סאטמר. ניגש אליו מישהו ושאלו: "עד שאתה מקנטר, אתה יודע בכלל מה זה דף היומי?"
תשובתו: "אני לא יודע בדיוק, אבל דבר אחד אני יודע שזה 'מאאאלא מינעס וקפירע' !!!"
שוב, העדר החליט שזה "קפירע" ודמו החברתי של הרב ב הותר!
צ:
ק,
כשיש רועה - מוטב להיות עדר! כך הנהיג תמיד הקב"ה את עם ישראל; כך היה בזמן משה והשופטים, הנביאים והזקנים, התנאים והאמוראים; משה נשתבח בכינוי "הרועה הנאמן", והקב"ה ציוונו ללכת תמיד בעקבות הרועים: "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים".
מי הוא הרועה הטוב יותר - זאת לא נדע באופן מוחלט, לא אתה ולא אני. ועל זה נאמר: נהרא נהרא ופשטיה.
ק:
צ,
כן נדע. כל אדם הרוצה בכך, מסוגל להבחין מי חכם באמת ומי שיש לו רק סממני חכמה חיצוניים.
אבל רוב בני האדם אינם מעוניינים להתאמץ בנושא. מספיקה להם נהירת ההמונים אחר מי ששרד בעסקנות יותר זמן ושחסידיו מסוגלים להעלותו לככרות ולשופרות.
תוקן על ידי - ווטו1 on 5/28/2002 6:31:03 PM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2002 11:58 |
|
| |
בדיאלוג מנון, עוסק אפלטון בתורת ההכרה, דרך השאלה איזו היא הדרך הנכונה בעצם ללמוד דברים. במסגרת הדיאלוג יש דו שיח בין סוקרטס לאניטוס. אניטוס טוען שאסור בשום פנים באופן ללכת ללמוד אצל הסופיסטים(אלו היו אנשים שטענו שיש בידם את כל התשובות), שכן הם משחיטים את הדעת.
אחרי בירור קצר, מתברר שאניטוס מעולם לא למד אצל הסופיסטיים, אף אחד מחבריו אינו סופיסט, הוא בעצם מעולם לא הקשיב למה שיש לסופיסטים להגיד, ובעצם הכל דעות קדומות.
המסקנה שמסיק אפלטון היא שמדעות קדומות, לא ניתן להשיג הבנה אמיתית.
תוקן על ידי - אחד - 5/28/2002 11:59:01 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2002 12:34 |
|
| |
אחד,
רעיונך הוא: "למד לשונך לומר איני יודע".
הבעיה היא שבני אדם נקשרים לתיאוריות ארעיות (לפעמים הכרחיות לחיים) כלאמת מוחלטת. הם לא מרשים לעצמם לחשוב: "איני יודעת עדיין ועלי לבחון תמיד מחדש את הבסיסים הרעיוניים שלי".
יותר נוח לסגור תיקים. מאחר ונקטו בדרך מסוימת כהחמרה מתוך ספק, הנטייה להמשיך עם זה בתור ודאי גם כאשר זו הקלה מזיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2002 13:27 |
|
| |
לעצם הנושא, יש לי שני סיפורים. סיפור אחד המראה את הנוראות שבמנטאליות העדר. לא הנוראיות הנאצית שהובאה למעלה, של מתן פקודות תמים וקבלתן העיוורת, אלא הנוראיות האישית שצויינה שהופכת אדם לרובוט בהמי. עוד סיפור המראה את תהליך בניית העדר ופירוקו.
סיפור א'
אדם החליט להתאבד על ידי חתיכת וורידיו, אך חשש שמא יתחרט ויזעיק עזרה. לכן טרם חתך, כבל את עצמו באזיקים עם מנעול ומפתח וזרק את המפתח למרחקים, כך שלא יוכל להחזירו ולהשתחרר.
אם נתבונן בנוראיות, נשים לב שמעשה זריקת המפתח נוראי יותר מאשר חתיכת הוורידים. חתיכת הוורידים באה ממלחמה עם חיים מרים. יש בה החלטה פשוטה ללא שיקולים מתוחכמים להיפטר מכל העסק. אבל בזריקת המפתח הרי התחכם המתאבד עם רצונו העתידי לחיים, המשוער, ומראש הבטיח להחניק כל התפכחות שלאחר חתיכת הוורידים.
זה מה שעושים ההולכים אחר העדר. בגיל צעיר למדי מחליטים "עדר" זה הוא הנוח לי [מחמת החום החברתי, הניגונים היפים, הצ'ולנט הטעים, החשיבות הזהותית, הקריירה או המעמד העתידי ועוד] ואני מוסר לו את כל כושר החשיבה שלי. בין אם הוא תיאטרון לתורה עם מגרש לספורט אינטלקטואלי או אם הוא תיאטרון ליראת שמים עם מגרש לספורט אמוציונלי. בהמשך הם קוברים את המפתח בבטון כך שלא יהיה סיכוי שאחרים ימצאו ויביאו להם את המפתח כדי שיתפכחו מחדש וישקלו את קבורתם החברתית. "זרקו את המפתח" פירושו התאבדו שכלית בגיל צעיר ומסתובבים עלי אדמות כרובוטים מהופנטים כאילו הוצא גוף מקבר והוכנס בו מחשב.
אין הכוונה לחלשי הדעת האובדים ללא הדרכה, אלא לאלה שדעתם אינה פחותה מדעת מנהיגיהם, שלגבי ענייניהם הפרטיים הם חכמים למדי. כאשר זה נוגע להתקדמותם המוסרית הם הופכים לתמימים שבוחרים לזרוק את מפתח החשיבה וכמובן מקדשים ומקשטים את דרכם על ידי הצהרות של אמונת חכמים וכדומה. רק נראה אותם כאשר אותם "חכמים" פוגעים בהם אישית, האם תישאר אותה אמונה? גם אז ייתכן ויהיה כדאי לכמה מהם להישאר נאמנים לאותם חכמים כדי לאבטח שלא יחטטו במפתח הזרוק והקבור.
סיפור ב'
היו היה אדם ראובן שמו שיצא לרחובה של עיר לחפש את האמת. הסתובב אנה ואנה. לפתע, ראה אדם אחר, שמעון, שהיה נראה שגם הוא מחפש משהו. כאשר שאל ראובן את שמעון על פשר חיפושו, הוא אכן נענה שגם שמעון משוטט לבקש דבר אמת. "אתה יודע מה?" אמר שמעון, "בוא אשים את ידיי על כתיפיך ובמאמץ משותף נבקש את האמת!"
הסכימו שניהם עד שמצאו עוד ועוד בני אדם המחפשים אמת וצירפו אותם לשיירתם עד שמראש השיירה כבר לא הבחינו בסופה.
יום אחד הבחין ראובן הראשון שבשיירה, סופה של שיירה הולכת לפניו והתברר לו שזו שיירה של מבקשי אמת. שם ראובן את ידיו על כתיפיו של הסוגר את השיירה שלפניו.
המתבונן מהגג, שם לב שסוף השיירה היא בעצם סוף השיירה של ראובן ועל ידי שימת ידיו הוא סגר את מעגל מבקשי האמת שכל אחד נסמך על זולתו וזולתו על זולתו עד שזה חוזר חלילה.
עד היום הזה גודלת השיירה ומסתובבת ללא הרף.
אך במשך השנים נשרו רבים מהשיירה. חלקם התרחקו מדי הרבה. מהם שהתבלבלו ואבדו [שבתי צבי], מהם שמצאו נקודה אמיתית אבל לא התחשבו בתמונה השלימה [ברוך שפינוזה]. חלקם נשארו בטווח קרוב לעדר ולכן לא זנחו ממעלותיו של העדר תוך כדי מציאת אמיתיות הנעדרות מהעדר [כמו הרב הירש והרב דסלר].
תהליך זה הוא המתואר באשכול האמת והטוב [בתגובתי הראשונה לאאורלינו].
כך לפי נבואת ירמיהו אמור העדר להתפרק כאשר ייהפכו משימי הידיים על כתפי זולתם, לאינדיבידואלים עצמאיים החיים בשלימות האמת. משך התהליך והסבל הכרוך בו, תלוי בנושא שלפנינו ובשאלות:
כמה זריקות מפתח יידרשו עוד על ידי העדר וראשיו? כמה קריאות בוז של "קויפעער" יקבלו החכמים הגבורים שלא זרקו את המפתח, על אף המחיר החברתי הנדרש מהם? מתי יעלו אותם כמדריכים בראש ההירארכיה?
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/2/2002 11:09:35 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2002 16:32 |
|
| |
ווטו,
משליך מעולים!
נראה שזה היה מתוכנן מראש על ידי משה רבנו ליצור שיירה כזאת. הוא סיפק לה מערכת רב עוצמתית למען תתחזק ותסתובב השיירה כל עוד לא יהיה כוח בחכמים שבעדר [או כפי שאתה קורא להם ה"ג'פרסונים"] להינתק. ההתנתקות היא בעצם רעיון המשיח של התקופה בה תימלא הארץ דעה.
אגב, גם הכלכלה פועלת בשיירה כזאת, אלא במקום לשים את הידיים על כתפי הזולת, שמים אותם בכיסיו ומה שנופל מן הצד נשאר למארגני השיירה.
תוקן על ידי - בוגיעלון - 6/2/2002 8:28:08 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2002 09:34 |
|
| |
בראש רשימת חלוקת המצוות ששלח ווטו (להתאמה ושמירת ההתאמה, ראה אשכול מפגש לימודי), מצאתי מאמר או אמרה המתאימה מאד לפורום החושבים ולאשכול זה בפרט.
והנה:
"מעטים הם הבלתי מסוגלים להקדים את החשיבה העצמית לחשיבה החברתית,
רבים הם הבלתי מעונינים להקדים את החשיבה העצמית לחשיבה החברתית,
רבים מאד הם הבלתי מתאמצים להקדים את החשיבה העצמית לחשיבה החברתית,
מעטים מאד הם המסוגלים, מעונינים ומתאמצים להקדים את החשיבה העצמית לחשיבה החברתית,
לאלה מיועדים דבריי"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2002 10:06 |
|
| |
לכולם,
כמדומה לי שאנו כולנו מסכימים שעדריות יתרה היא סכנה. וכמעט למותר להמחיש את הדבר על ידי ציטטות. הן מיועדות רק למי שעדיין בעדר, ויש סיכוי שיפתח את עיניו, אזניו ובעיקר ליבו.
הענין הוא שאותה עדריות, במינון הנכון, היא בדיוק מה שהחברה זקוקה לה כדי להתפתח ולהגן על עצמה.
צאו וראו. רוב מה שאנו יודעים מקובל עלינו בלי שנבדק. גם עלינו, החושבים והבודקים, אז מה יגידו השאר?
אחד היה רנה דקרט, שישב פעם, לפי מה שהעיד על עצמו, כדי לבדוק מה הוא יודע ובמה הוא רק מאמין ויש בכך ספק, כדי לארגן את ידיעותיו ולהשיג ידיעה ודאית ובטוחה. הוא קיווה לארגן את ידיעותיו במבנה עץ, שהפך לחלומם של כל הפילוסופים והמדענים, אבל מעטים מסכימים למסקנותיו (ראו ב"על המתודה" ועוד).
אמנם, בדיקה יסודית של מערכת האמונות היא צעד חיוני לאדם החושב, ואסור להימשך אחרי העדריות.
אבל הנקודה שלי היא שאותה הליכה בתלם היא בריאה, מפני שאדם אינו יכול לרקד כל העת בין הסעיפים. (אני מקווה שתקבלו בהבנה את החיבור בין שני ביטויים בעברית).
בתקופה המודרנית, מקובל להציג את היחס בין היחיד החושב לבין הציבור כמאבק בין העדר לבין היחיד המיוחד. בספרי עלילה, היחיד מצליח להעפיל לגבהים ולקחת איתו את החברה. במציאות, זה הרבה יותר קשה.
תיאור דמיוני אבל יפה נמצא בספר "יונתן ליבינגסטון השחף", שבשורות מעטות מסכם דגם של עליה (שסופה במיסטיקה) בצורת משל לילדים.
מה שניתן לשכוח הוא שכבר הראשונים התמודדו עם שאלות אלו, והתשובה שלהם היתה שאין שום אפשרות לעקוף את בעית העדר, והחכם הבודד חייב ללמוד להצניע את עצמו. כך מפרש ליאו שטראוס את הרמב"ם, וכבר הזכרתי זאת לעיל, וארחיב כשירחיב הזמן.
כמדומה לי שהפיתרון שמציעה התורה, לפי הפרשנות של הרמב"ם את שטראוס, היא שההתפתחות של היחיד צריכה להיעשות בלי התנגשות עם העדר. להפך, לחכם יש אחריות קהילתית, והוא יודע לתמרן כדי להועיל לציבור בלי להינזק על ידו. זו דרישה לגיטימית שגם התורה וגם החכם עצמו דורשים מעצמו לפסוע במסלול קשה זה בלי ליפול.
אציין דוגמא אחת מן הגמרא ודוגמא נוספת מחיי הרמב"ם.
בפסחים פרק מקום שנהגו כמדומה לי מסופר על אותו אמורא שהגיע לעיר שבה ביקשו ממנו לקדש על היין בשבת בבוקר. קידוש זה הוא מנהג, בניגוד לקידוש הלילה והבדלה שהם מדרבנן. לכן החכם לא ידע מה אומרים בקידוש. הוא לא יכול היה להודות שאינו יודע, ולא רצה לומר שהם המציאו בעצם מנהג משלהם, ולכן משך את ברכת בורא פרי הגפן עד שראה שאיזה זקן מתחיל לשתות מהכוס. ואז הוא הבין שבעצם זה כבר כל הקידוש...
הסיפור ממחיש את היחס הנכון התורני משום ש-
1. החכם מתחשב בהרגלי הציבור.
2. החכם אינו מנסה לשנות את הרגלי הציבור, למרות שהם אולי לא נכונים.
ככלל, פרק "מקום שנהגו" הוא בסיס חשוב מאד לעיון בסוגית היחיד המעולה היוצא דופן והציבור.
הדוגמא מחיי הרמב"ם היא כתיבת איגרת "תחית המתים". האשימו את הרמב"ם שאינו מאמין בתחיית המתים מפני שנושא זה אינו מסתדר עם הפילוסופיה שלו. לדעת מפרשים וחוקרים מסויימים, ההאשמה היתה אמת. אבל הרמב"ם לא יכול היה לגלות את האמת, מפני שזה יזיק לו ולציבור. לכן הסתיר הרמב"ם את דעותיו וכתב את האיגרת המפורסמת שלו.
כיון שכתבתי באריכות, אסכם: ההתנגשות בין היחיד לציבור היא צפויה, כל עוד היחיד אינו יודע לתמרן. התורה מכירה בכך, ומצפה ממנו להתאים את עצמו לציבור כלפי חוץ, ולהשתדל לחנך את הציבור (בנושא זה לא עסקתי כאן בינתיים). זו תמונת המצב שעולה מן הגמרא ומן הראשונים, במקרה זה הרמב"ם. כיצד ליישם את הנושא בזמננו טעון בירור נוסף בעז"ה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2002 10:38 |
|
| |
מיימוני,
באותו פרק [מקום שנהגו] מבואר ש"גדול הדור" הוא נחות מ"תלמיד חכם". מבואר שגה"ד נאמר על העסקנים ולא המטיבים להבין את התורה. אכן לא החכמה קנה מידת ההמון לבחור את "גדויליו" כי מה להמון ולחכמה. קנה המידה שונה קצת לכל עדה. כולם שווים שלא יבחרו אדם שלא ניתן להתכחש לאפסיותו. השוני ביניהם הוא בשאר פרטי הקריטריון ואכמ"ל. לפני כמה חודשים שמעתי אמרה נכונה המסבירה איך הגיע אחד מגה"ד למעמדו, "הוא היה הכי גדול בין העסקנים והכי עסקן בין הגדולים".
באשכול דרשות חז"ל אתה מתייחס לגדה"ד וגם באשכול מדינה וממשלה, בצורה המכוונת להבין שמפתח השכל נמצא בידם.
האם הם נהיים גה"ד לאחר ששמאי [מלשון שמאות] חי מספיק זמן עמם ונוכח לדעת שבמקרה [או בסיעתא דשמיא החסידית] בחר ההמון על אמצעי תשקרותיו את החכם העליון?
גם אם חיים עמם מתוך הנחה שכל מידה רעה שלהם, יש בה כוונות נשגבות, הלך קנה המידה!
אכן על היחיד לתמרן עם הציבור מבלי לנסות לשנותו, אבל זה מאשר את מה שכתבתי ש"אנו קפואים" ואין מקום לעשיה אלא למרירות [אלא אם תימצא שדה עשייה פורה יותר].
תוקן על ידי - ווטו1 - 5/30/2002 10:41:41 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2002 10:54 |
|
| |
אני מתנצל אם לפעמים בתגובותיי נשמעת קצת נימה תוקפנית. אך דעו נא רבותיי כי הרבה פעמים אני מתקן את ניסוחי כדי לרכך את הנימה. אבל לדאבוננו כך היא דרכה של תוירע שמה שלא הולך במוח הולך בכוח, כל זמן שהמוח לא מספיק חד ומדויק [כפי שמצפה אאורלינו מאתנו]. סיוע הכוח לחכמה פועל בין מצד המשפיע כמו שכתבה יענטע ["חכמת המסכן בזויה"] ובין מצד המושפע
[בחימה שפוכה אמלוך].
אבל זה מחזיר אותנו לנושא שלנו לדון לפי הכלל שכבר נידון בנושא "מתוך שלא לשמה" [באשכול דיון על משמעות של בוגי].
אל לטפל למלא את מקום העיקר, שבכך הוא קוטל אותו. אם הכוח כה גובר על המוח, אז השפעת המוח בטילה. אם הטלת המרות הציבורית כופה מדי חזק [כפי שקורה היום עם התקשורת הנוחה גם בחברות הפתוחות יותר], אז ממסייעת היא הופכת לרועץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2002 16:06 |
|
| |
אני חושבת שהסיבה ש"חכמת המסכן בזויה" היא בראש וראשונה כי אינה ברורה מספיק דהיינו שהחכמה היא מסכנה ולכן אינה משכנעת מספיק. לו היתה ברורה כשמש, הרי לא היה ניתן להכחישה. אלא שאם המטיף לה אינו מסכן והוא בעל כוח, אז מקבלים ממנו גם חכמה בזויה. בקיצור: אחד משני תנאים מספיק לחכמה כדי שתתקבל. או שההחכמה בעצמה היא ברורה ואז היא מתקבלת גם באמצעות המסכן, או שאינה ברורה אבל יש לה פרסומת טובה שהיא מוגשת על ידי המרשים את השומעים. החכמה שאינה מתקבלת היא כי היא בזויה (שאינה ברורה מספיק) וגם המגיש אותה אינו פרסומאי מקצועי.
בנושא זה היה לי ויכוח, ויצאתי ממנו עם תסריט שחשף לי את האמת בפנים.
נגיד שמחר בבוקר כולנו קמים כרגיל ומיד עם בואנו בקשר עם העולם החיצוני, נודע לנו שכל הרבנים מכל עדה ומכל זרם, אבל ממש כולם ללא יוצא מן הכלל, כל הנושא בתואר רב שמישהו נשמע לו מחמת איזו סיבה שהיא, חלם הלילה את אותו החלום.
ובחלום, התגלות אלוקית ברורה לכל אחד ואחד שכל המצוות או חלקן בטילות כולל כמובן חובת האמונה שלא תיבטלנה וכל הממשיך לקיימן ממרה את דבר השם.
וכל הרבנים כה משוכנעים שעליהם להודיע על כך לכל מבקש בעל פה ובכתב, ברדיו ובפשקווילים.
נווווו, אז מה אתם חושבים שיקרה?
מובן מאליו שכולנו, אני מתכוונת לכל הדתיים, נהיה ילדים טובים ונלך אחר העדר. לא ווטו ולא מיימוני יתחילו להתנגד בטענה ש"הרי לפי מה שהתפלספנו בפורום 'כאן חושבים' הרי למצוה זו יש משמעות זו ולמצוה זו משמעות זו?" המשמעות היא אחת ויחידה כי כוווווווווווווווווולם בחברה שלי חושבים, מדברים ועושים כך. נכון ישנם קצת חוכמולוגים כמונו שכיף להם להתפלסף, אבל סוף כל סוף בכל התפלספות התוצאה ידועה מראש. לא נסטה מדי הרבה מהחברה המסובבת אותנו עד כדי שניפגע משמעותית ממנה. לכל ויכוח תקדם הנחת המבוקש החברתי.
הרי שאין "חכמת המסכן בזויה" אלא משום ש"החכמה המסכנה בזויה".
הלא כן?
תוקן על ידי - יענטע - 5/30/2002 4:19:16 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2002 23:48 |
|
| |
מיימוני,
עשיתי קצת "לימוד חזרה" על האשכולות שלנו ואני רואה באשכולך "חשיפת סודות" שהסקת שעדיף לכתוב כאן גלוי וברור ואילו כאן למעלה הסקת שעל היחיד לתמרן מול הציבור.
אין כאן סתירה כי שם הדגשת שהמגיע לפורום הוא אחד שעבר את סף ההתעניינות, דהיינו ש"יצא מכלל הציבור" אתו צריך לתמרן.
בכל זאת, הרי מידי תערובת שאינה בטילה לא יצאנו ואיך נבטח שלא יהיה לנו עסק גם עם מי שעדיין לא יצא. היו דברים מעולם ונגרם נזק!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2002 00:46 |
|
| |
וטו,
אין הכי נמי.
ובכל זאת.
נדמה לי שהבאתי לעיל את המשל שנטלתי מהבעש"ט על בן המלך החולה ועל התרופה.
דרך אגב, כשסיפרתי את המשל למישהו, תגובתו היתה: אבל שם אמר הרופא או המלך שכדאי לבזבז את התרופה. וכאן מי שמך?
נכון, ובכל זאת.
אם זה מועיל משהו, אני יכול להזכיר את הרעיון המעניין של הרמב"ם, שבנוי אמנם על מיתוס שהרמב"ם האמין בו. מיתוס השכל הפועל. הרמב"ם כותב שמי שהגיע להכרה שכלית, רוצה להעבירה לזולתו, כפי שהשכל הפועל משכיל אותנו. כמדומה לי שאיש אינו מאמין היום בשכל הפועל (פרט אולי לגילגול שעבר המושג בשעה שנטמע עם מושגים אחרים מהפילוסופיה בהתפתחות הקבלה), אבל הרעיון נראה לי אמיתי מבחינה פסיכולוגית. הבנת, העמקת, אתה כבר רוצה לשתף אחרים במה שנתגלה לך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2002 09:33 |
|
| |
יענטע,
סליחה, לא שמתי לב למסקנתך. ייתכן ומסקנת התסריט שלך צודק. קשה לעמוד על כל פרטי נסיבות עד שהן מזדמנות.
אך אל תחשדי אותנו בחוסר ישרות, שהרי ייתכן וזה יהיה הדבר הנכון לעשות במצב זה. אכן "החכמה בזויה" כמו שמוכיחה נבואת ירמיהו הידועה. ראי נא את הצעת מיימוני באשכול הבהרה שנעשה סיכומים. כפי שאכן עשית, דברייך מתאימים גם לאשכול ה"דיון הכללי על משמעות היהדות" ושם ראוי שיהיה סיכומם.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2002 09:47 |
|
| |
העדר נדבק בדעותיו במין התנהגות כפייתית ולכן הוא "משתגע" כאשר מוצגת בפניו נכונות דרך אחרת.
כמה מאמצים עושים בני העדר כדי לשמור על ה"עדריות" .בפרט בחברות כאלו בהן נישלו את בניה מכל שארית של ביטחון בחשיבה העצמית. לועגים לשאלות ולתשובות "בלתי מקובלות" ומתנכלים למקוריות.
לו רק היו טועמים את טעמה של חירות המחשבה הטהורה הבלתי משועבדת לא להפקרות ולא לעדריות, היתה מגיעה הגאולה ממעגל העדר. אבל מה נעשה שאת מפתח החשיבה העצמית כבר חינכו אותם בקטנותם לזרוק ולקברנה בביטון.
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/6/2002 7:43:29 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2002 07:56 |
|
| |
ווטו, טוב מאוחר מאשר לעולם לא,
קבל צל"ש על סיפוריך, והגיגך הנשגבים
תוקן על ידי - טיפוס - 6/2/2002 8:20:44 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2002 11:27 |
|
| |
קראתי סיפור על נוהג עתיק שהיה באמריקה הלטינית ליצור ליצני קירקס.
הנוהג נקרא "קומפרציקוס" (קניית ילדים, קומפר=קנייה, ציקוס=ילדים). היו קונים רכי לידה ושמים אותם בחבית בעלת צורה משונה (שם טיפלו במחייתם) כך שיגדלו בצורה המסויימת וייהפכו לליצני קירקס.
היום זה עובד לבד. ישנו מכשיר אוטומטי היוצר את החביות ושם בו את הילדים. למכשיר זה קוראים "דעת קהל" או "עדר" וכשמעירים על כך, התגובה היא נענוע ראש מסכן של נעול בעדריות!
כמה רב הרשע ומעט הצדק שנבנה על בסיס זה?
תוקן על ידי - יענטע - 6/4/2002 11:33:38 AM
|
|
|
|
|
