|
|
| נשלח ב-4/6/2002 12:45 |
 |
| |
אני מניח שלכולנו יש נטיה לפעמים להיות ה"איפכא מסתברא".
האם שמתם לב כי אותה תכונה שאתם מכנים "מנטליות העדר" היא חלק מן המנגנון המובנה של התודעה האנושית והאינטליגנציה, וכי היא היא שמשמרת את האנושות?
אדם אינו מסוגל לעשות מעשה דקרט, לבחון את כל האמונות והדעות שלו, אלא לעתים רחוקות בלבד. רוב הזמן אנו מסתמכים על מה שמכנים ה"מוסכמות" או ה"מקובלות". וזה לא פסול. זה חלק אינהרנטי של החיים.
כמובן, ברגע שאדם מתבגר, הוא מגיע לשלב שבו הוא מתחיל לתהות על המידע שיש לו. מי אני? מי הורי? מדוע אני מאמין במה שאני מאמין? זה שלב שיש בו סכנה וברכה גם יחד. ברכה, מפני שאחרת נתקעים, כמו שביכיתם בצדק, ואני משער שאני מצטרף. וסכנה, מפני שגישה לא נכונה, מצידו או מצד הסביבה, מביאה למרד. ומרד הוא דבר לא רצוי גם בחברה הפלורליסטית המודרנית, וכל שכן בחברה סגורה כמו שלנו.
מן הראוי הוא לסייע ליחידים ולרבים להתפתח הלאה ובמקום למעוך את השלב החשוב הזה באישיות, לסייע לו להתפתח. זה מה שאנו מנסים לעשות כאן, בתקווה שהדברים יחלחלו הלאה. כרגיל, אני מדגיש שהמטרה לבנות ולא לבכות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2002 13:48 |
|
| |
מיימוני,
א. אתה מעגן את העדריות ב"מנגנון המובנה של תודעה האנושית והאינטליגנציה".
ובכן, הרשה לי להדגיש כי אין משמעות למלה "תודעה" ב"ת" הפתיחה המורה כאילו יש ישות של "אני" [זו היתה טעותו של דיקרט]. אנשי ה"ניו אייג'" כבר הרבו להדגיש את הנקודה הזו. אין לנו אלא ידיעה על מכלולה [והבחירה המסדרת אותה]. המלה "אני" או "תודעה" באה אך לציין את הידיעה מנקודת מבט של תצפית כל יחיד בהווה.
ב. אחת מבחירות האדם היא להכריע את ספקותיו לפי דעת הזולת.
כפי שנכתב בתחילת האשכול, אם זה נעשה מתוך תמימות וחוסר אונים אז אין הכי נמי יש פה דרך ישרה. אבל אם זה נעשה מתוך עצלות מושחתת, אז זה חורבן.
נכון שלא ניתן לדרוש מכל אחד שיהיה דיקרט. אבל הרי ניתן לדרוש ממנו שיכיר באידיאל
של להיות דיקרט. ניתן לו להעריך את דיקרט בגלל שהוא דיקרט! ניתן לקחתו כמורה דרך
ולשים אותו בראש ההירארכיה! מה שמוכיח את השחיתות, הוא הניסיון להשתיק את דיקרט
ולהשפילו כי הרי הוא "מחייב את יכולת החשיבה" [בסגנון "הלל מחייב עניים" !]
ג. אני מסכים אתך שהמטרה היא לבנות ולא לבכות ולסייע ליחידים. אבל לפעמים כדי לקדם את תהליך הגישה לבנייה, יש צורך להתריע על הנזילות - קרי השחיתות הנ"ל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 09:32 |
|
| |
יום טוב!
שוב נקלעתי לפורום שכן בו ראיתי תגובה יפה בנושא הזה שהזכירה לי את הסיפור של מעגל מבקשי האמת שהבאתי למעלה. שם דנים על "מיהו מחבר הזהר?" אני מעתיק את התגובה.
אולי יסביר לי אחד מהמלומדים מה זה משנה מי חיבר את הזוהר?
אם המדובר באנשים אוטודידקטיים, הרי לא יביטו במחבר הספר אלא בתוכנו אם הוא מקדם את הקורא. ואם המדובר בתולי דעתם בדעת אחרים, הרי להם די בכך שככה זה "מקובל".
עובדה היא שזה מקובל שהזוהר בא מרשב"י. לערער על "זוהר מרשב"י" זה כמו לערער על "תורה מסיני" וכלום לא יעזור.
ערעור המקובלות בחברה סגורה, לא יקרה אלא אם זה בא מראשי החברה וגם הראשים לא יכולים לערער אם זה ערעור כזה שבעקבותיו תחליפם החברה בראשים המתאימים יותר למקובל.
רק בתחום האפור שייך שויכוח ישנה משהו. נגיד אם רב מסוים מקובל על הציבור ועדיין לא נקבע סופית כ"גדויל", אז שייך לקדמו או להסיגו כמו שקרה בזמנו עם הרב פינקוס זצ"ל ועוד כאלה החיים עמנו. אבל על הזוהר "של רבי שמעון" זו סוגיא נעולה וחבל על הזמן!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 13:06 |
|
| |
וטו וכולם
נראה לי שיש הבדל בין תקופות קודמות לתקופתנו בדיוק מבחינה זו.
היום, בחברה המודרנית, עם השקיפות והאינטרנט, יש גורם אחד שיכול להפיל גם את הדעות הקדומות המושרשות ביותר.
זו האמת. האמת המדעית, ההיסטורית, מה שתאבו.
(כמובן, זה גם פתח לדיס-אינפורמציה).
דוגמא שכבר הזכרתי: הכנסיה הנוצרית נפלה, מכיון שחשבה שאפשר יהיה להשתיק את הדעה שהארץ מקיפה את השמש. סתימת הפיות שהועילה בימי גלילאו לא הצליחה בדורות הבאים.
גם היום, ביקורת היסטורית ומדעית יכולה לאלץ אדם שאינו אוטם את אזניו לדחות דעות מקובלות בשם המדרש, חז"ל ועוד. כפי שציינתי, היהדות האורתודוכסית הגיבה בהסתגרות בגטו מרצון, כדי להגן על עצמה מפני התמודדות עם הוכחות או קושיות שסותרות מה שהיה מקובל במשך דורות כעיקרי אמונה מחייבים.
אלו ששאלו יותר מדי שאלות למדו לשתוק או שנדחו החוצה.
יש כאלו שפיתחו מנגנונים מיוחדים כדי לחיות בשני עולמות. העולם המודרני שעקרונותיו סותרים חלק מעיקרי האמונה, והעולם של הדעות המקובלות ביהדות. חיים בשני העולמות, ומדלגים מעולם לעולם ברגל קלילה.
כפי שאמרה המלכה לעליזה בארץ הפלאות: כשהייתי ילדה, התרגלתי להאמין ב-13 דברים בלתי אפשריים לפני ארוחת הבוקר.
לאאורלינו: שים לב שכתבתי "מקובלות" כדי לציין שמדובר באמונות שהשתרשו ולאו דווקא ברצון חכמים. וכן כתבתי "חלק" ולא הכל!
אני סבור שההזדקקות של החברה האורתודוכסית לטכנולוגיה ולמדע תחשוף את אותו חלק שלנו שמסתגר מרצון בגטו בפני העובדות. ואז דברים רבים שהם מקובלות ומוסכמות ישתנו. (ואני מתכוון רק לדעות פסולות ושקריות, ולא לעיקרי אמונה כמו התורה).
הפורום שלנו, לדעתי, הוא חלק מן התהליך הזה. חלקנו מבצעים אותו במודע, אבל אנו חלק מתהליך היסטורי במובן ההגליאני.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 16:47 |
|
| |
אאורלינו,
א. הבעיה לערער על המקובלות הינה לגבי רוב מצוות שמירת ההתאמה, טכנית בלבד. ודאי שישנה נקודה חשיבתית, החשש שקטני הדעת והרצון ילמדו לעקור מקובלות מועילות.
כמובן שאין לנו את הגמישות שהיתה לרשות חז"ל [ראה אשכול דרשות מהכתובים בשם ד"ר גיל נתיב], אבל קרה כבר שרבנים העבירו שינויים כקיצור הסליחות והתרת נדרים גם בעולם הליטאי הקנאי.
ב. "הדוקטורינה הפילוסופית" אינה "שלי" אלא פרי עמל התקדמות מדור לדור ולימוד קבוצתי ללא נתק התורה מהחיים [ראה אשכול הנ"ל בשם הרב הירש].
אכן הובהרו לנו תובנות ברורות שהיו מופשטות מאד ונהיו לנו פשוטות בהשתכלות ישירה. כמובן שבנוגע להרבה מהן יש לחזור ולבודקן עד ש"זהו זה" [נפילת האסימון בלע"ז].
זהו אוצר של אמיתות הפתוח לכל החפץ בעמל כזה. [אגב, בכך אני מוחה על המונח המזלזל של "שק" אמיתות]
כיון שהפורום בנוי וגם רצוי, לשמש לדיאלוגים מתוך התעניינות, הרי לא הוסתר כאן כלום [כמעט] ואדרבה, נכתב מעל ומעבר להתעניינות.
ג. המשמעות החברתית לסמכות העומדת מאחרי יצירה רוחנית, היא אכן רק פסיכולוגית. היא אמורה להיפחת בהדרגה ככל שמתבגר [לוגית] הלומד, עד שיכולת ההשפעה שלה תהיה אך תלויה בערך התוכן שלה [כד' האבן עזרא על תורת משה עצמה].
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/12/2002 5:01:50 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 17:20 |
|
| |
וטו.
אני מוצא מקום לאופטימיות בכך שיש שינויים הלכתיים כה מרחיקי לכת, עד שלא מרגישים לפעמים שהם התרחשו.
כאשר מצווה או תקנה מאבדת לגמרי מתוכנה, והיא בלתי אפשרית, היא לפעמים פשוט נעלמת, בלי שמישהו יצטרך לתת לכך לגיטימציה.
לעומת זאת, בתקופה של שפע, כמו שלנו, התאווה לחובות האברים גורמת לכך שחוזרים לחפש הנהגות שונות כדי להחיותן. הסיבה לכך היא גם יראת שמים, והרצון להוסיף ולהיטיב בעיני האלקים. זו, לדעתי, תולדה שנובעת במישרין מקביעתו של הרמח"ל במסילת ישרים שהאהוב לפני ה' הוא להחמיר כמו דעות שלא נפסקו להלכה.
ראיתי בספר תשובות של הרב שטרנבוך שהגדיר כי כאשר יש מצוות עשה, ויש כמה שיטות כיצד לקיים את ה"עשה", מי שלא עשה כמו כל השיטות גם יחד לא יצא ידי חובתו!
זו כבר תפיסה מחודשת, שבאה לקבוע כי כל חילוקי הדעות בנושא מסויים מחייבים והם חלק מכוון בנתינת התורה לפרשנים לדורותיהם.
כמובן, בכך כבר גלשתי לנושא עצמאי, ואולי באמת כדאי לפתוח אשכול חדש על חובות האברים וחובות הלבבות, יראת העונש ויראת הרוממות...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 17:42 |
|
| |
מיימוני,
זו אכן יראת "שמים" בלי לדעת מה זה "שמים"!
אאורלינו,
אם מחר איכשהו יוחדר בציבור כולו מנהג להתפלל חמש פעמים ביום, אז לא נסטה ממנו כי נחשוש "אולי ככה באמת יותר טוב" וכך גם אם מחרתיים זה יעבור לתפילה פעם אחת ביום. היחידים הם כפי שנכתב בסמוך, "יויו" של הציבור. ההסברים כמו ראשונים כמלאכים הם רק "לשבר את האוזן" [או כפי שהיו אומרים ברחוב: "לק... בקומקום"] ואינם עוזרים לנוהגים שהפסיק או שהתחיל הציבור להחזיק או לנהוג בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 20:07 |
|
| |
יתר על כן. לפני כמה שבועות אמר לי בן של אדמו"ר חשוב, שלו ניתנה תתורה היום, היה כתוב בה [התחיל לנגן לי בנגינת טעמי המקרא]: "אל תשבו על הגדרות ואל תלבשו ג'ינס ולא תשתו מפחית"
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 20:14 |
|
| |
וטו,
בתוך הבדיחה שלך כביכול מסתתר מסר עמוק. כפי שיש תקנות שטעמן בטל, ומן הראוי היה לשכוח אותן, כך יש תקנות שמן הראוי היה לתקן.
וכבר אמרו:
מעשה באחד שרכב על סוס בשבת, וסקלוהו, לא שהדין כן, אלא שהיה זה צורך שעה (מצוטט מהזיכרון. טרם התקנתי את התקליטור התורני).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2002 01:59 |
|
| |
אכן אאורלינו, אבל שינוי שם אשכול זה סיפור [יותר קשה משינוי מנהג].
אכן מיימוני, אז גם את זה יש לספח ל"התפתחות ההלכה"!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 13:26 |
|
| |
פתק למורה בתלמוד תורה של אאורלינו ווטו,
דע לך מורה יקר, אולי אתה עושה את זה בשגגה, אבל אתה ממשיך את שלשלת החונקים את ילדי ישראל, לא את הגוף שלהם אתה חונק אלא את נפשם.
נפשות יקרות אלו כמו של אאורלינו ווטו, אתה באמת חושב שאם תעוות להם את השכל יהיו קרובים יותר לאלו-הים? תן להם להתפתח. חינוך -בפרט לנשמות טובות כשתיים האלו- הוא להיות זמין לענות על שאלותיהם. הרי אתה רואה איזה מתוקים הם עם אור בעיניים להתקדם בחכמה ובמוסר. אל תכבה להם את האור, יא ... שכמותך! ידיכם דמים מלאו מדם הנפשות ה"נפלטות מלמעלה" ממוסדות החינוך והנשארות חנוקות בתוך המחנק! אוי!
אם אינך מסוגל להיות מחנך אלא מחנק, הדר את רגליך מתחום החינוך גם במחיר אובדן הפרנסה והכבוד. אתה הרי מצהיר שהנך מאמין ב"יש דין ויש דיין"! איני מקנא בך אם תיפול בגיהנום המיוחד ומזומן ל"מחנכים" שכמוך.
דיי!
תוקן על ידי - בוגיעלון - 6/14/2002 3:08:12 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 13:50 |
|
| |
בוגי
LONG TIME NO SEE.
בקשר לנושא הותיק שלנו, יש לי סיפור בשבילך, שאפרסם בקרוב, אז אל תעלם.
באשר לנושא שהעלית, קל מאד להזדהות עם הרגשות שלך, אך הרשה לי לא להסכים עימך, אם אתה סבור שהמלמדים חונקים את העצמאות המחשבתית אצל ילדים.
בגיל הרך, ילד צריך לקבל יראת שמים. זו שמירה חשובה לבגרותו. צריך להיזהר, כמובן, לא לגרום לו להפוך לאדם שנועל את עצמו בגטו, וכבר הרחיבו בזה, אבל מה שאפשר לומר לאדם מבוגר לא ניתן לומר לילד. ילד זקוק לקוים ברורים, לשחור ולבן ולא לאפור.
אני סבור שמה שילדים שומעים הוא כה רחב ומגוון, עד שלא יהיה הבדל גדול בין המסרים של המלמדים, אלא אם כן היה איזה שהוא מלמד גרוע במיוחד...
מה שחשוב להעביר לילדים הוא יראת שמים ואהבת תורה. השאר כבר יגיע אחר כך, אם הוא יגיע.
שבת שלום
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 13:58 |
|
| |
מיימוני,
יראה כן! פחד לא!
שמים = כיפת העולם הנפלא ולא מקוס סתר לרודן מאיים צמא דם וזיעה.
אני מכיר הרבה הרבה חילוניים וגויים יראי שמים יותר מהרבה הרבה מתלמידיו של המורה ההוא! איני מתכוין להכנס לפולמוס פוליטי ילדותי, איזה חינוך הוא הטוב יותר. כבר דברנו על זה באשכול משמעות היהדות ולי די ברור שלהמון יש יתרון לחינוך הדת והכנסיה. רק רציתי לאזן את הנשמע מדבריך על "יראת שמיים". שתי מלות קסם אלו נושאות אתן הרבה קונוטציות שליליות!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 15:16 |
|
| |
בוודאי.
אבל אל נא ניסחף להפוך תופעות בודדות אצל ילדים בודדים לכלל.
איני יודע לאיזה מורה התכוונת, כי יתכן שבגלל התרבות האשכולות פשוט דילגתי על המקום שבו הוזכרו הדברים, ואני זוכר רק התייחסות כללית.
הנושא של יראת העונש ראוי לאשכול נפרד. אולי בשבוע הבא בעז"ה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
