| נשלח ב-18/6/2002 11:12 |
 |
| |
מיימוני היקר,
הפתק מתייחס להתבדחות בין וטו ואאורלינו בעמוד הקודם על 'אותך למורה'.
אלו אינן 'תופעות בודדות אצל ילדים בודדים' אלא ההפך. בודדים הם הפתוחים ואפס או כמעט אפס היא הפתיחות המחשבתית השלימה. סתימת הפיות היא הבסיס למערכת חינוך על מוריה ומאוריה!
תוקן על ידי - בוגיעלון - 10/16/2002 9:54:27 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 11:39 |
|
| |
מישהו פעם אמר שהוא היה רוצה להתאבד, אבל הוא נמנע מכך כי משפחתו תסבול חברתית.
אפילו למות, החברה לא נותנת.
אז מה עצתכם, אתם האינדיבידואלים, להימלט מהיות יצורים חברתיים??
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2002 01:46 |
|
| |
אדם אינו יכול לחיות בלא חברה.
אריסטו כתב פעם כי מי שחי לבד אינו אדם. הוא בהמה - או אל.
כיון שכולנו מודים שאיננו אלים, וגם לא בהמות. לפיכך, אנו חייבים להסתדר עם מה שיש.
בנוגע למתאבד, האם זה לא היה רעיון טוב לוותר על הבריחה מהחיים ולו גם משיקול צדדי?
גם אין לנו חברה אחרת...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2002 02:08 |
|
| |
מיימוני,
"אינו יכול" לאו דווקא, אלא "אינו רוצה" כי לא כדאי לו. ההפריה המחשבתית, הממונית והגופנית, מוסיפה לאדם. היה טוב לו היה יכול להיות סלקטיבי במה יתחכך עם החברה ובמה לא. פורום כזה הוא דבר טוב בכיוון הזה, שניתן להפיק ממנו הפרייה מחשבתית נטו כמעט ללא ספיחים [כמובן כל שישנם מפרים כמוך וכשאר החברים].
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2002 07:03 |
|
| |
ראיתי אמרה נאה המתחברת לאשכול הזה.
"חופש אינו שאלה של גודל הכלוב, אלא של מי מחזיק במפתח" (שרה לורנס)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2002 10:04 |
|
| |
וטו
כתבתי "איני יכול" והתכוונתי לזה.
אפילו בדורנו, שבו אדם יכול תאורטית להסתגר באי בודד, או בחדר בודד ליד המחשב שלו, ולהזמין אוכל וכו' מבחוץ, בלי לכאורה לראות איש, הוא עדיין תלוי בעבודתם של אחרים כדי להתקיים. והוא יצא מדעתו ללא קשר עם הזולת, ולו קשר וירטואלי דרך המחשב, שיכול להיות מפרה מאד כפי שציינת.
בדמיוננו, אנו מפליגים לאפשרויות רחוקות ונדמה לנו שאנו יכולים לעשות הכל. אבל המציאות כופה עלינו להכיר במיגבלותינו. לכן אנו זקוקים לתורה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2002 13:36 |
|
| |
מיימוני,
הכל הרגל ומהר"ם מרוטנבורג יוכיח!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2002 14:14 |
|
| |
וטו
שתי תשובות בדבר
ראשית, המהר"ם היה מלאך בצורת אדם...
שנית, תשובה ענינית, לא ענית על הטענה שהעליתי. המהר"ם היה סגור בכלא, אבל מהיכן הגיע האוכל? מישהו בישל עבורו, הלא כן?
הרמב"ם: אילולא המשתגעים, לא היה העולם קיים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2002 01:54 |
|
| |
חברים סילחו לי על קורטוב ועוד של ציניות, אבל למען חידוד הנושא לא מצאתי דרך טובה יותר ובטוחני בהבנת חכמים!
הו הו אקדמאי הכיר את החזון איש ואתה מיימוני את מהר"ם מרוטנבורג!!!
ובכן סבא שלי היה אדם רציני מאד ת"ח וכו' הוא סיפר לי על סבא שלו שהיה אדם בצורת מלאך.
גם השכן של סבא שלי היה אדם כמוהו בערך, שהוציא ספרים על רבני ישראל מדורי דורות וכתב על הרבה מהם שהיו מלאכים בצורת אדם!
כשם שסבי עם כל הכבוד לו לא נאמן עלי לקבוע כאלה קביעויות, כך השכן שלו.
לעומת זאת מיימוני היקר, אותך אני מכיר [אמנם עדיין רק וירטואלית] לא פחות טוב מאשר המהר"ם וכו' ואתה קרוב אצלי למלאך בצורת אדם יותר מאנשים שאיני מכיר אלא מתוך ספריהם ומתוך מספרי סיפורים המתפעלים והאוהבים להגזים. וזה לשון החזו"א או"ב א' ח': "בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל, נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות, כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו, ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות, ועל החכם להבר בסיפורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים, וכאן יש כר נרחב אל הדמיון, כי טבע הדמיון למהר ולהתקדם ולהגיד משפט, טרם שהשכל הכין מאזני משפט לשקול בפלס דבר על אופנו, והדמיון חורץ משפטו כרגע".
איני מתעלם שניתן לראות חכמה ומסירות מתוך ספריהם, אבל לומר שאין אצלם הנחת המבוקש ולו בשוגג ושהם מלאך בצורת אדם שפירושו 'אדם שלם'. כפי שאמרתי אתה קרוב אצלי לסיווג הזה מאשר אלו שהמספרים כותבים עליהם כך [רק שלא יעלה לך לראש].
לעצם העניין קראתי מחקרים פסיכולוגיים שהוכיחו שכאשר אדם מופרש מחמשת חושיו לזמן ממושך, הוא משתגע, אבל לא כאשר הוא רק מרוחק מהחברה. על זה רק נאמר "לא טוב היות האדם לבדו".
הדברים הטכניים כצורך למבשלים וכו' זה רק מקרי. הרי שייך שתהיה לאדם גינה מצמיחה למען סיפוקי גופו. וחוץ מזה אנחנו דברנו מבחינה נפשית. לכן עדיין איני רואה את ה"אינו יכול" ללא חברה, שטענת.
כרגע זה בין כך לא משנה. ברור שאנו נמצאים עמוק מדי בחברה ושחברה פתוחה ונאמנה יותר לאמת הטהורה, תועיל לנו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2002 13:49 |
|
| |
ראיתי פעם בספר הנחמד מאד "בעין יהודית" חלק א' או ב', מאמר על כמה מושפע האדם מסביבתו הרבה מעל למה שהוא חושב. נדמה שהביא בדבריו מרש"ר הירש ז"ל. הספר אינו תח"י. אם מי מכם יודע על המאמר וחושב שיועיל להעביר את תוכנו, אז אנא!
חשבתי על עצה טובה לכל אחד לבדוק את עצמו בנושא, לחשוב איזו פעולה הוא בטח היה עושה אפילו כל העדר היה עושה אחרת.
ובכן אני בטוח שאם כולם היו מפסיקים לנשום, הייתי ממשיך. עכשיו נראה הלאה!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 13:18 |
|
| |
ווטו,
אתה יכול להוסיף שלו היו מתקנים נגיד שבוע של צום, יותר משלושה ימים, לא היית מחזיק, אלא מתחיל לאכול בסתר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 15:21 |
|
| |
וטו
לבוגי
אני מוחה.
כל הפורש מדרכי ציבור אינו זוכה ורואה בנחמתם (רמב"ם, מצוטט מהזיכרון).
גם לא היו מתקנים לצום ימים רצופים. (ועיין גמרא תענית נדמה לי שאמר רב נחמן בשעה שהתברר לו שטעה בחשבון יום הכיפורים ויצטרך לצום עוד יום: הלהרגני אתה אומר?).
אבל כאשר מדובר במנהגים שלא תמיד יש להם בסיס (וראוי לדון בתוקפם של מנהגים בעז"ה), אולי זה באמת אחרת. בפסחים, פרק מקום שנהגו, אכל אחד מהאמוראים מארץ ישראל דאייתרא שנהגו לאסור בבבל, והסתתר מעיני האורחים האמוראים שבאו לבקרו. ועל זה אמר להם רבם: דן אתכם ככותים, שצריך להעלים מהם שניתן להקל שלא כמנהג הציבור.
ועיין במחלוקת וטו ואקדמאי באשכול תשעה באב לענין ישיבה על כסא בבית, לפני המחשב...
תוקן כדי לפענח ראשי תיבות (או"ב=אמונה ובטחון בדברי וטו לעיל).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי - מיימוני - 7/18/2002 7:31:33 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2002 15:31 |
|
| |
הציטוט מהחזון איש ודיון בפורום אחר, הזכירו לי שני סיפורים דומים, שסיפר לי אחד שהיה קרוב מאד לתעשיית המופתים, להמחיש את צורת פעולתה.
בסין הרי מגבילה הממשלה את הילודה והאנשים היו מאד חפצים לדעת אם העובר זכר או נקבה. היה רופא (לפני עידן האולטרא-סאונד אצלהם) שהיה אומר להם מה מינו של העובר, אבל במקרה וטעה הבטיח להחזיר את התשלום! (רופא אחר היה רושם בפנקס הפוך ממה שאמר, אז כשבאו בטענות, הראה בפנקסו שהם הטועים.)
עוד סיפור על אדמו"ר שבא אליו חסיד שהשקיע בחקלאות, ולהצלחתו היה זקוק לגשמים מרובים.
בא החסיד לרעבע וביקש שיעתיר עבורו לירידת גשמים. לפי רמז, ביקש הגבאי $1000 טרם הספיק החסיד לספור, הרים הרעבע את עיניו הקדושות השמיימה, מילמל מה שמילמל ואמר לחסיד, לך לשלום השם יעזור וכו' וכו'.
למחרת הגיע חסיד אחר שהשקיע בסחורות מהמזרח הרחוק. למען הצלחתו נזקק לאיחסון במקום חשוף. בא לחונן את פני האדמו"ר להתפלל על מניעת גשמים. כמעשהו אמש כך מעשהו היום, גבה את הכסף והרים את עיניו והבטיח 'יהיה בסדר'.
לתמיהת הגבאי 'הייתכן'? (אלו ואלו??), השיב הרעבע: 'אלפיים דולר וחסיד אחד הרווחנו? אז מה אתה מתלונן?"
שבת שלום ותמים תהיה עם 'השם אלוקיך' בלבד!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2002 08:29 |
|
| |
קוני,
הסיפור שלך מזכיר לי על אחד שמכר כרטיסי הגרלה, בחמש דולר כל כרטיס. הזכייה הגדולה הייתה מכונית משוכללת והדורה. כאשר התברר לזוכה שהמכונית היא מקולקלת, היה המוכר מחזיר לו את החמש דולר.
עוד סיפור אישי בנוגע לנושא של האשכול. שוחחתי עם מישהי על ענייני יהדות. מחוסר טקט, היא הטיחה בי 'הדעות שלכם, זה דעות של משוגעים'.
שאלתי אותה, 'ואם כולם היו סבורים כמוני, גם היית אומרת ככה?' היא ענתה, 'אז ייתכן שהדעת שלי הייתה מתבלבלת והייתה מושפעת ממה שכולם חושבים'
חזרתי ושאלתי אותה 'אולי זה בדיוק מה שקורה עכשיו?' 
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2002 19:08 |
|
| |
פעמים רבות מצדיקים התנהגות "עדרית" בכך שאין למתנהג יכולת להשכיל מעבר לעדר. אכן בהרבה מקרים זה מוצדק, גם לחכמים מאד [כל שלא הגיעו בנושא לרמת אמרת ג'פרסון]. מיימוני אף פתח אשכול "מעלת העקשנות" להסבר הנקודה.
עם כל זאת, אין אשר לא יחטא בהסתמכות על העדר גם בנקודות שהוא מסוגל להגיע לרמת ג'פרסון. בהקשר זה שמעתי דיון בין שני חכמים שהאחד המליץ טוב עבור העדריים ומשנהו השיב בהערה נאה. "כאשר עדריים אלו יקבלו מנת גיהנום, הם ידעו טוב טוב, על מה הם מקבלים אותה". דפח"ח.
|
|
|
|
|
