| נשלח ב-16/12/2004 14:54 |
 |
| |
מדוע חלם יוסף שני חלומות?
.
בשתי הפרשות האחרונות קראנו ששה חלומות: שני חלומותיו של יוסף, חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, ושני חלומותיו של פרעה.
בפרשת וישב, יוסף חלם אודות אלומתו ואלומות אחיו, סיפר על כך לאחיו, ואחר כך, סיפר לאביו ולאחיו אודות חלומו השני, בו גרמי השמים משתחווים לו, כפי שעשו האלומות.
אחיו, הוסיפו לשנאו, ואביו שמר את הדבר.
בשבת שעברה, בפרשת מקץ, תוארו לנו גם חלומות פרעה, חלום שבע הפרות וחלום שבע השיבלים. יוסף, בפותרו את החלומות, הסביר לפרעה כי שני החלומות – אחד הם – וכי הישנות החלום משמעותו אחת: ממהר ה' לעשותו.
מדרג של זמנים יש כאן, אך גם שאלה.
מדרג הזמנים הוא בפער בין החלום לבין התגשמות פתרונו:
כעשרים שנים חלפו בין חלומות יוסף לבין התגשמותם. שלושה ימים בין חלומות המשקה והאופה, ומייד – ממהר ה' לעשותו – חלומות פרעה.
יוסף, בפתרונו, לומד מהישנות החלום פעמיים, כי ממהר ה' לעשותו. מה ניתן ללמוד מחלומות יוסף? מדוע הם שניים ולא אחד?
=====
בתוך חלומות פרעה, כבחלומות יוסף, משמעויות רבות יותר מאלו שפורשו לנו. פורש לנו כל מה שמענייננו, כל מה שרלבנטי לסיפור שאנו קוראים. שמא השאר לא בואר כי היה ברור, ושמא, משום שאין להאריך בו.
מדוע פרות, למשל?
הפרה, או העגלה, מסמלת את מצרים במקומות רבים. השבוע סיימנו לשיר את 'מעוז צור', שם קראנו גם "...חיי מררו בקושי / בשעבוד מלכות עגלה."
מלכות עגלה היא מצרים, וכן כתב הנביא "עגלה יפהפיה מצרים" . מצרים היא בת היאור, ילידת היאור, וכך הפרות יוצאות ממצרים. לא נכנס כאן לכל המשמעויות הנוספות, גם לו לדיון השוואתי, שיכול להיות מעניין בפני עצמו, בין חלומות יוסף לבין חלומות פרעה, אם כי נזרוק נקודה אחת למחשבה – חטה. אלומות מכאן ושיבלים מכאן.
=====
מצרים היתה ממלכה מסודרת. המדרג החברתי היה ברור, והחוק היה ידוע. בראש הפירמידה עמד המלך-האל ("לי יאורי ואני עשיתיני"), ובתחתיתה – העבדים. כל מעמד ידע היטב את זכויותיו, וידע היטב מי מעליו ומי מתחתיו.
כל כך מוסדר הדבר, שהכהנים, הם לבדם, לא מכרו אחר כך את אדמתם, משום שזכותם ללחם מאת המלך, לא נפגעה גם בעת שנות הרעב הגדולות.
והנה, הבזוי שבין הבזויים, לא רק עבד, אלא עבד עברי, יוצא מן הבור להיות המשנה למלך. אין תימה כי לא רצו לשבת ולאכול עמו לחם. לא בכדי נקרא השבת בבתי הכנסת כי " וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם--כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם."
פרעה יכול לצוות על העם כי לא ירימו רגלם בלי אישור יוסף, אך לצוות עליהם לאכול לחם עם עברי? עם עבד משוחרר? וכי יש דבר בזוי מעבד משוחרר שהוא גם עברי?!
=====
קראנו השבוע, בכל יום פעמיים, מזמור שיר חנוכת הבית. שני פסוקים אחר כך, אמרנו "חייתני מירדי בור".
שלש-עשרה שנים עברו על יוסף בין צאתו מבור אחד, אליו הושלך על ידי אחיו, לבין צאתו מן הבור השני, אליו הושלך על ידי אדוניו הקודם, שכנראה לא האמין לגמרי להאשמותיה של אשתו (וכי עבד שמנסה לאנוס את אשת אדונו מושלך לבית האסורים? דינו מוות!).
שלש-עשרה שנים, כזמן שמלידתו מחדש לחיי עבדות, ועד הגיעו למצוות – עת יצא מהבור בפעם השניה. בכל אותו הזמן, זוכר יוסף את חלומותיו, ואת פשרם.
פשר אחד, גלוי וידוע, ההנהגה. עבור פשר זה, הספיק חלום אחד. אחיו כבר הבינו את משמעותו, ולכן, שנאוהו. לשם כך, מספיק היה החלום עם אלומות האחים. מדוע השני?
=====
בתחילת דרכו, אצל יעקב, התקיימה היררכיה ברורה בין בני השפחות לבין בני הגבירות. המדרש (בתרגום יונתן), מספר לנו כי שתי השפחות היו בנותיו של לבן (בנותיו משפחות). כאשר פוגש יעקב את עשו אחיו, את בני השפחות הוא מציג ראשונים לפניו. ההיררכיה שלו ברורה: השפחות ובניהן, ראשונים מול הסכנה, אחריהן – לאה ובניה, ובסוף, המכובדים ביותר – רחל ויוסף.
לאחים, המצב היה ברור. והלא גם אברהם שילח מעל פניו את ישמעאל, כמו גם את יתר בניו שלא מאשתו, שאינם בני הגבירה. ועל כן, נראה כי בני לאה, עם שנאתם את יוסף כידוע, לא התייחסו לארבעת בני השפחות כאל שווי זכויות אליהם.
כפי שבחרן בני השפחות היו נחותים, וכפי שהחברה המצרית היתה מעמדית מאין כמוה, כך, כנראה, ראו בני לאה את הדגם מולם, וכך אף הבינו מאביהם.
לכך נוסיף גם את ההיסטוריה המשפחתית. כל האחים יודעים כי אצל יצחק ואצל אברהם, בן אחד בלבד היה הממשיך את השושלת, ואין הם יודעים כי לא כך יקרה את צאצאי יעקב, כי כולם, שבטי ישראל המה.
=====
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.
את דיבתם של מי הביא יוסף בפני אביו?
=====
בחלומות יוסף, כל האחים נמצאים במעמד שווה (פרט אליו, כמובן). האלומות משתחוות, בלי הפרש אם בני לאה הן, או אם בני השפחות. השמש והירח יחד עם אחד עשר כוכבים, כאשר כל הכוכבים באותו המעמד.
יוסף מוסר לאחיו מסר נוסף: אין מעמדות יותר בין האחים. בני השפחות, דינם כדין כל השבטים. כלנו, בני ישראל. כלנו, בני אב אחד. כלנו, אחים.
אלא שמסר זה צריך להשמע גם בפני אביו, הלוא הוא-הוא שהעמיד את בני השפחות ראשונה מול עשו, ולכן, את החלום השני מספר יוסף גם לאביו, לא רק לאחיו. אחיו, המשיכו לשנאו, אביו – שמר את הדבר. נראה לי כי הדבר איננו רק הנהגת יוסף, אלא גם שוויונם של כל האחים.
אלא שהאחים, כולם כאיש אחד, השתתפו בהורדתו לבור, וכך נמכר יוסף. גם ארבעת בני השפחות אותם ניסה לקרב – בודאי לפי רש"י (הרמב"ן חולק עליו כאן) – היו שותפים לסילוקו של יוסף. יוסף מגורש למצרים, ושלש עשרה שנים חולפות בטרם יעלה לגדולה, ועוד שבע שנים עד שיפגוש באחיו.
יוסף איננו יודע.
איננו יודע מה חלקו של יעקב אביו במכירתו (והרי אביו שלחו לבדו דותינה, אל אחיו-שונאיו!), איננו יודע על הדיונים בין האחים, איננו יודע מה יחסם לבנימין, ואיננו יודע האם הפנימו את המסר כי כולם שווים בפני ה' ובפני אביהם. השבת, נגיע לשיא הסיפור ולעמידה במבחן האחרון, גישתו של יהודה והצעתו כי הוא ישאר במקום בנימין. לפניכן, כבר הועמדו האחים כולם במבחן.
ומהי תשובתם של האחים למבחן זה?
שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד
וזה מה שבאה ללמד אותנו השנות החלום. זה מה שהבין יוסף: אין מדרג מעמדי בין בני יעקב. בני איש אחד נחנו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 15:54 |
|
| |
מנקודת מבט שונה:
אנשים הקשורים לקרקע [כמו האלומות] וכמו עמך ישראל כולל החסידים, עושים את עבודת השם שלהם עלי אדמות [וזה נקרא בירור ניצוצות] באופן של ביטול היש.
כשהם נוסעים לרבם הצדיק הגבוה מהם [קמה אלומתי וגם ניצבה] הבירור עובר בירור שני, באופן של ביטול במציאות.
ברם, ישנם גם צדיקים שאינם קשורים לקרקע [כגון השמש והירח] שעבודתם את השם היא באופן מופלא.
גם צדיקים אלו ועבודתם עוברים בירור נוסף דרך צדיק אחד גדול מהם שהוא נשיא הדור וצדיק יסוד [יוסף] עולם.
וזה החלום השני, שהוא הולך גם על צדיקי הדור, ובאופן כללי יותר על צדיקי כל הדורות שיבוררו שוב ע"י משיח.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 17:42 |
|
| |
מואדיב
שלושה איקונים ירוקים מצדיעים.
נפלא.
חשפת לי היבט בפרשה שלא עמדתי עליו מעודי. תודה!
***
אזרחי
כמדומה שפירושך המעניין נוגד במקום יסודי את פירושו של מואדיב. פירושו נושא רוח של שויון. פירושך מחלק את העולם למעמדות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 22:17 |
|
| |
מואדיב,
ראשית כל, יישר כח גדול  .
אף שנהניתי מהקריאה וגם החכמתי, עלי לחלוק עליך במספר נקודות מרכזיות. קודם כל, לא ירדתי לעומק טענתך כי חלומותיו של יוסף מיועדים ללמד את אחיו מסר של שוויון; אם כל האחרים שוים בכך שהם משתחוים לאחד, קשה עלי לקרוא לזה שוויון. אם תרצה, יש כאן המשך המגמה מראשיתו של ספר בראשית: יוסף טוען בפני אחיו שביניהם, הוא הנבחר - כמו יעקב, יצחק, אברהם, שם, או הבל לפניו; את השעור יצטרך גם הוא ללמוד יחד אתם (ואולי ללמוד מהם). מבחינת האחים, אם אני מעמיד עצמי לרגע במקומם, אומר להם יוסף: הזוכרים אתם כיצד נגשו בני השפחות והשתחוו לעשו, לאחר מכן בני לאה, ובסופו של דבר - אמי ואני? כעת אני מוכן להעניק לכם שוויון: כולכם תגשו יחדיו להשתחוות - לי. אין פלא ש-"ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו".
שנית, ביחס ליעקב אבינו. יעקב (במחילה) לא למד את חשיבות השוויון עד יום מותו. חלומותיו של יוסף לא לימדו אותו; הוא אינו שולח את יוסף יחד עם אחיו, אלא משאיר אותו עימו. גם לאחר מכירת יוסף לא למד יעקב את הלקח: את בנימין לא שלח. "לא ירד בני עמכם". כזכור, כאשר מביאים האחים ליעקב את כתונת הפסים הטבולה בדם, אין הם שואלים אותו אם כתונת יוסף היא; שאלתם הנוטפת צינה אכזרית היא: "הכר נא, הכתנת בנך היא אם לא". בנך - לא אחינו. מכאן רואה אתה את יחסו של יעקב: יוסף הוא בנו - ואילו האחרים הם בניהן של נשותיו. יחס זה חוזר ומתאשר כאשר מבדיל יעקב בין "בני" לבין "עמכם", אתם - שאינכם "בני" במובן העמוק, כשם שאמהותיכם לא היו "אשתי" - "אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי" (ומעניין להשוות זאת ליחסה של לאה ליעקב כ-"אישי", שאותו גזלה ממנה רחל). יותר מאוחר, כאשר מביא יוסף את בניו אל יעקב, חוזר יעקב ומגלה כי את הלקח הזה עוד לא למד: "גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגוים". לא הייתי רוצה להיות במקום מנשה באותו מעמד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 11:40 |
|
| |
מימוני,
מצינו בגמרא ה' חלוקות. צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו ובינוני. ופירשו בגמרא [ברכות ז' א] צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור וברעיא מהימנא פ' משפטים פי' צדיק ורע לו שהרע שבו כפוף לטוב וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 12:25 |
|
| |
...שהצדיקים וטוב להם, לבם ברשותם. והרשעים נתונים לרשות לבם.
הצדיק משחק בחוקי משחק ה'מלכה'(=דמקה) צועד רק קדימה, אסור לו לצעוד לאחור, ומשהגיע ל'מעלה' כל הדרכים פתוחות לפניו,- וטוב לו.
תוקן על ידי - riv - 19/12/2004 12:29:27
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2009 10:58 |
|
| |
מואדיב
התוכן של פירושך יפה והעמסתו בכונת הכתוב מהפכני. אתה אומר שהתורה מציגה את יוסף בן יעקב כיוסף סטלין. כולכם שווים, כולנו פרולטריון אבל אני יוסף אובער אללעס.
ההתנשאות הכיתתית (שמתבטאת היטב בתיאור של גם_וגם את יעקב אביו) היא אם כל הצרות החברתיות. אין להאשים את הישראלים בפרימיטביות המחשבה של שכינינו (כפי שאין להאשים את היהודים בטירופי היטלר) אבל בטח שתחושת הערבים של חוסר הכבוד הניתן לדרישותיהם ושאיפותיהם אינו תורם לפתרון הסכסוך (ובגלל זה לבד כדאי היה שלנו יהיה ראש ממשלה 'שחור' שיודע איך 'מדברים' ערבית).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2009 11:52 |
|
| |
לענ"ד
חלום הראשון רמז על - ההשתחוות בגין הלחם והשבר שיוסף כלכל את אחיו בביקור הראשון.
חלום השני - השתחוות כל המשפחה ל מעמדו המלכותי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 19:06 |
|
| |
שבוע טוב לכולם:
איך באמת יוסף למד מהישנות החלום פעמיים, כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלהִים וּמְמַהֵר הָאֱלהִים לַעֲשׂתוֹ:
הרי בחלומות שלו ? לא היה כך ?
הרשב"ם מסביר: ועל השנות החלום וגו' - אבל חלומות של יוסף אעפ"י שנשנו באלומות ובכוכבים אילו היו בלילה אחד כאלה, היו נמהרים:
אבל קשה להבין את הרשב"ם,
הרי כל הרעיון של ההישנות החלום ?
היא בגלל שלשניהם יש את אותו פתרון, נכון ?
אז מה לי בלילה אחד ? או שני לילות ?
לדעתי: יוסף למד את הכלל, מאחיו,
בשביל מה בכלל יוסף סיפר את החלומות לאחיו ?
כנראה רצה שהם יפתרו לו את החלום,
והם באמת אמרו לו: וַיּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלךְ תִּמְלךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשׁל בָּנוּ
שיוסף ראה שהם ממהרים להרוג אותו או למכור אותו ?
הוא כנראה הבין שזה בגלל ההישנות החלום פעמיים,
הרי בסתם חלום ? יכול להתגשם עד עשרים שנה ?
אז למה אחיו מהרו להרוג\למכור אותו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 20:50 |
|
| |
איך לדעת חכמי הפורום יסביר הרמב"ם את החלומות שבפרשיות ויצא ואילך?
נסיתי לעיין דם בפירושי ר' אברהם בנו, אך לא החכמתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 21:13 |
|
| |
מקס
בראשית פרק לז וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: (ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: (ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: רש"י את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. דבתם - כל לשון דבה פרלידי"ץ בלע"ז [רכילות] כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר:
גלו: ד) ולא יכלו דברו לשלום - מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב: מקס הסיפור לא התחיל עם החלומות זה נגמר איתם
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 21:25 |
|
| |
בעל
ראה ספר מורה הנבוכים חלק ראשון פרק כז ובעיקר ספר מורה הנבוכים חלק שני פרק מא _________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 22:04 |
|
| |
סליחה על ההתפרצות אבל מי שיעיין ב"בית הלוי" עה"ת בפרשת וישב ימצא הסבר נאה על שני החלומות , בחלום הראשון חולם יוסף על הצלחתו בעוה"ז, העניין מתבטא בכך שהחלום הוא על תבואה שמסמלת עושר והחלום השני מבטא את הצלחתו הרוחנית ועל כן חולם הוא על כוכבים המסמלים את י"ב המזלות והצדיק במרכזן. בכך מובן מדוע בחלום השני משתחווים לו עצמו כי הרוחניות היא עצם האדם שלא כמו בחלום הראשון בו משתחווים לאלומתו שהיא חיצונית לו ואינה מגדירה את עצמיות האדם . כמו כן מובן מדוע בחלום הראשון נזכרת שנאה ובשני קנאה, שהרי ביחס לרוחניות הייתה שייכת קנאה בין השבטים הצדיקים , אולם בעניין ההצלחה הגשמית נזכרת שנאה שהרי עצם ההתנשאות כאבה להם אך לא הקנאה דברה מגרונם רק השנאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2009 09:47 |
|
| |
.
הואיל ונמשכו דברי והועלו מן הבור, אוסיף כמה דברים:
1. לגם וגם:
אינני חולק על כך שהיררכיה ברורה מתקיימת בחלומות יוסף בינו לבין אחיו. מנגד, אני ממשיך להתעקש כי יוסף הוא הקובע כי קיים שוויון בין בני השפחות לבין שאר האחים - גם במעשה וגם במשמעות החלום. אינני מבין את החלום במובן של היררכיה קבועה בין יוסף לבין השאר, אלא במובן של חלום נבואי כלפי אירוע בודד - הרי גם אביו משתחווה לו באותו החלום, וברור כי אין לקבוע היררכיה בינו לבין אביו.
כמובן, לאחר הערתך, הייתי מנסח את דברי ומקפיד לדייק גם בכך, ותודתי שלוחה לך על כך.
לגבי חלקם השני של הדברים, כאן חושבני שאנו נמצאים במישור אחר. יעקב אמנם מבין היטב את החלום של יוסף - לענ"ד - אולם הוא חושש ליוסף בגלל יחסם של אחיו, או בגלל שהאהבה מקלקלת את השורה. לגבי בנימין, הרי שלאחר שהיה מה שהיה עם יוסף - וכי תימה שאת בנימין הוא שומר קרוב אליו? יתכן שאף על שאר בניו הוא אינו סומך.
2. לבוגי:
חוששני שלא עמדתי על כוונת דבריך. למעט הקישור המדרשי בין יוסף לבין יוסף ג'יגאשווילי, דומני שקצרה בינתי.
אם תואיל ותבהיר את דבריך, אהיה אסיר תודה.
3. מקסמן - למדתי משהו.
4. בעל בעמיו:
אינני יודע כיצד היה הרמב"ם מסביר, אולם מעניין לראות כיצד מתרגם רס"ג באופן שונה את נושא החלומות.
רבינו סעדיה משתמש לסירוגין בשני פעלים שונים בתרגומו. האחד - חל"ם והשנה - רא"י. הראשון משמעותו חלימת חלום, כפי שאנו מכירים כיום, והשני - מכוון לכיוון של חלום נבואי, ראיה.
בכל המקרים בהם מופיע הפועל לחלום בעברית, מתרגם רס"ג לפי העניין. למיטב זכרוני - אין התרגום מולי כרגע - כשיוסף מספר לאחיו, הוא אינו מתרגם "חלמתי חלום" אלא "ראיתי ראיה" - שמשמעותו נבואית. כך גם מספר המספר אודות פרעה - שראה ראיה. לעומת זאת, כשהאחים שונאים אותו על חלומותיו, הוא מתרגם חלומות, לא ראִיות. כלומר - יוסף רואה בחלום מעשה נבואי (וכך, להבדיל, גם מתוארים חלומות פרעה), אולם אחיו מתייחסים אל החלומות כאל חלומות סתם. חלומות שאין להם כל משמעות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2009 11:28 |
|
| |
מואדיב
תודה
איני בקי ברס"ג אולם כמה שאני יודע, ותקן אותי אם אני טועה, תפיסת הנבואה שלו מזו של הרבמ"ם, שלדעת הרמב"ם נבואה היא השגה שכלית שיש לה תנאים רבים ולדעת רס"ג שליחות. לכן איני שואל לדעת רס"ג אלא רק לדעת הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2009 11:59 |
|
| |
.
במקרה, או שלא, בשבוע שעבר נתקלתי בשיר "אני יוסף" של המשורר הערבי מחמוד דרויש.
מעניינת לפעמים הגישה של מישהו אחר. מישהו שבא ממקום אחר, ממקור אחר.
אני יוסף / מחמוד דרוויש (תרגום חופשי לגמרי)
אני יוסף, הוי אבי.
הוי אבי, אחי לא יאהבוני
לא ירצו שאהיה איתם, הוי אבי.
יתקיפוני וירגמוני באבנים ובדיבור
הם רוצים שאמות ואז לשבחני.
הם נעלו את דלת ביתך בפני
וגרשו אותי מהשדה
הם הרעילו את הענבים שלי, הוי אבי
הם שברו את המשחקים שלי, הוי אבי.
כאשר משב רוח שיחק בשערי
הם קינאו בי ורגזו עלי וכעסו עליךָ,
ומה עשית להם הוי אבי?
הפרפרים נחתו על כתפי
והשיבולים התרפקו עלי
וכי מה עשיתי אני, הוי אבי?
ומדוע אני?
אתה קראתי לי שם - יוסף
והם השליכוני לבור, והאשימו את הזאב,
והזאב - רחמן יותר מאחי...
אבי! האם העלמתי מפניך דבר כאשר אמרתי כי
ראיתי אחד עשר כוכבים, ואת השמש, והירח, ראיתים לי משתחווים?
===========================
כמה הערות:
1.
המשורר מכיר את סיפור יוסף מהקוראן, והוא משתמש בלשון שיבוצית, כולל שימוש בצורות גבוהות ונדירות - כהומאז' לאותו הפרק. השורה האחרונה בשיר היא ציטוט של פסוק מאותה הסורה (פרשת יוסף- סורה 12 בקוראן).
הקריאות "הוי אבי", גם הן כתיבה בסגנון אותו הפרק. 2.
כדוגמא למקור שבפני המשורר: לפי הסיפור שם, יעקב אינו רוצה לשלוח את יוסף עם אחיו, מחשש מה יקרה לו. הוא חושש מהזאב שיפגע בו. הבנם האחרים מפגיעים בו, ואחר כך כשהם חוזרים עם הכותונת המוכתמת בדם, הם מאשימים את הזאב שטרף את אחיהם. הזאב, בשפה הערבית, הוא משל לאכזריות. יש פועל "הזדאב" - נעשה לזאב - שמשעותו התאכזר. 3. כשאני קורא את המלים "אני יוסף!" - האסוציאציה הראשונה היא של המפגש בין המשנה למלך/יוסף לבין האחים. של פרשת ויגש. הקריאה כאן היא שונה לגמרי. לא יוסף קורא ומציג עצמו בפני אחיו, אלא יוסף מדבר עם אביו המסרב להכיר בעוינות האחים כלפיו. למעוניינים - הטקסט המקורי:
أنا يوسف يا أبي
محمود درويش - فلسطين
أَنا يوسفٌ يا أَبي.
يا أَبي، إخوتي لا يحبُّونني،
لا يريدونني بينهم يا أَبي.
يَعتدُون عليَّ ويرمُونني بالحصى والكلامِ
يرِيدونني أَن أَموت لكي يمدحُوني
وهم أَوصدُوا باب بيتك دوني
وهم طردوني من الحقلِ
هم سمَّمُوا عنبي يا أَبي
وهم حطَّمُوا لُعبي يا أَبي
حين مرَّ النَّسيمُ ولاعب شعرِي
غاروا وثارُوا عليَّ وثاروا عليك،
فماذا صنعتُ لهم يا أَبي?
الفراشات حطَّتْ على كتفيَّ،
ومالت عليَّ السَّنابلُ،
والطَّيْرُ حطَّتْ على راحتيَّ
فماذا فعَلْتُ أَنا يا أَبي،
ولماذا أَنا?
أَنتَ سمَّيتني يُوسُفًا،
وهُمُو أَوقعُونيَ في الجُبِّ، واتَّهموا الذِّئب
والذِّئبُ أَرحمُ من إخوتي..
أبتي! هل جنَيْتُ على أَحد عندما قُلْتُ إنِّي:
رأَيتُ أَحدَ عشرَ كوكبًا، والشَّمس والقمرَ، رأيتُهُم لي ساجدين؟
|
|
|
|
|
|
|
