דרשות חז"ל מהכתובים

יג מידות, רמבם - אנתולוגיה (לר ' פינחס הדיין) השאלה מפני מה אמרתי (הל ' אישות פ ' א 'הל ' ב) שקדושי ביאה ושטרמדאורייתא וקדושי כסף דרבנןואמרת והא כולהי ילפינן להו מן התורה בכסף מנא לן גמר קיחה קיחה וכו ' (קידושין ב.) זה הוא ענין השאלה. והתשובה דרך קצרה כך היא. יש לי חבור בלשון ערבי בענין מנין המצות והוא אצל מ ' סעדיה ש "צ תלמידנו ויש בתחלתו ארבעה עשר פרקים בכללות גדולות בעיקרי מנין המצות צריך אדם לידע אותם ואחר כך יתברר לו טעות כל מי שמנה המצות חוץ ממני מבעל הלכות גדולות עד עכשיו. ובאותן הפרקים ביארתי שאין כל דבר שלמדין אותו בהקש או בקל וחומר או בגזרה שוה או במדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן הוא דין תורה עד שיאמרו חכמים בפירוש שהוא מן התורה והבאתי על זה ראיות ושם ביארתי שאפילו דבר שהוא הלכה למשה מסיני מדברי סופרים קרינן ליה ואין שם מן התורה אלא דבר שהוא מפורש בתורה כגון שעטנז וכלאים ושבת ועריות או דבר שאמרו חכמים שהוא מן התורה והן כמו שלשה ארבעה דברים בלבד. ובאותו הספר ביארתי הכל וכשתקרא אותו יתבאר לך אע "פ שהוא בלשון ערבי שרוב אותן הפרקים בדברי חכמים בלשון הקדש וכן יש לשאל בודאי ולומר לי הבעילה ודאי מן התורה שהרי לא למדוה במדה משלש עשרה מדות אלא ובעלה מלמד שנקנית בביאה אלא הכסף והשטר בהקש למדו אותן למה אמרת שהשטר מן התורה והכסף מדבריהם . והתשובה על זה שודאי כך הייתי אומר שהכסף והשטר מדבריהם הואיל ומן הדין באו לולי הא דאמרינן בהדיא בענין נערה מאורסה דאמרינן (קידושין ט:) נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה פי ' מדאמר קרא נערה בתולה מאורסה שמע מינה בודאי שיש מאורסה מן התורה בלא ביאה ובמה. ושקלו וטרו וסוף המימרא אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה כגון שקידשה בשטר הואיל וגמר ומוציא גומר ומכניס שמע מינה שלדברי הכל השטר גומר ומכניס ועל זה סמכתי ופסקתי שהשטר מן התורה . ובחייך אלופי אל תצער עצמך להשיב על כל אלו הענינין ואל תתלה עצמך שאשיב על כל כתביך אלא דרך קצרה על ענין המועיל שאני טרוד הרבה בכמה ענינין וגופי חלש ואין בי יכולת אפילו לקרות הכתבים קל וחומר להשיב עליהן אלא אם יהיו שאלות על דבר חכמה.... ל "ה בעומר. משה בר ' מימון ספר המצוות שורש ב אבל אמנם ימנה מה שהיה פירוש מקובל ממנו , והוא שיבארו המעתיקים ויאמרו שזה הדבר אסור לעשותו ואיסורו דאורייתא , או יאמרו שהוא גוף תורה - הנה נמנה אותו , כי הוא נודע בקבלה ולא בהיקש. ואמנם זיכרון ההיקש בו והביא הראיה עליו באחת משלוש עשרה מדות , להראות חכמת הכתוב כמו שבארנו בפירוש המשנה

וקשה: א. מדוע חזל בכל מקום דורשים, ולא מציינים שכך קיבלו, עניין זה קשה ביותר כאשר ישנה מחלוקת - החולקים לא מציינים את מקור דעתם - קבלה. ב. בכך השאירו לנו מקום לטעות כאלו הנושא הוא פרשנות. ג. מהו מקור הרמבם ד. וכי בזמן משה גם פירשו את התורה שלא כפשוטה