זה היה מרתק...

אני חייב לשתף אתכם.

כתושב אלעד יצא לי כמו כולם לחלוף על הקרוואן הקטנטן שעליו נישא השלט "לשכת רב העיר" - הלא הוא לשכתו של הרב מלכה.

משום מה המקום הצטייר לי תמיד כמקום שומם ללא כל פעילות. כך היה עד הערב.

הערב התעורר שאלה שלא היה ניתן לדלג מעליו, האשה דרשה בכל תוקף "לך תשאל את הרב", ניסתי להסביר לה שאני האחרון שיילך לשאול את הרב ולא זו בלבד עוד להיכנס ללשכתו.

אבל האשה עמדה על כך ובכל תוקף, לא נותר ברירה אלא לעזוב את הבית ולטפס לעבר לשכת הרב, מרחוק היו נראים האורות בלשכת רב העיר דולקים מה שהעיד שאני בכיוון הנכון וכך מצאתי עצמי בפתח לשכת רב העיר.

בהתחלה חטפתי את שוק חיי, אך החלטתי אם עצמי לא להיבהל ופשוט לספור ולראות לפחות היכן מקומי בתור, וכך 1, 2, 3... ואני הייתי ה-7 + אשה אחת שהבטיחה שזה ענין של שלושים שניות.

החלטתי שאני ממתין, יש ברירה?...

ההמתנה הפכה לעצבים, פשוט כל אדם שנכנס נראה כאילו נכנס לאיזה חצי שעה של קורס הרפיה, יש כאן זמן משום מה.

מה שהיה מאפיין פחות או יותר את כולם נכנסים לחוצים יוצאים מרוצים, למה גם אני לא הבנתי.

חיכתי פשוט זה מה שנותר לי, וכן הגיע גם תורי.

אני נכנס אני רואה אדם בעל סבר פנים יפות (אגב מעולם לא ראיתי את הרב כך מקרוב, מה שנקרא בטווח 0) יושב ברגיעות שהרגיע גם אותי, זה היה נראה כאילו הרגע התיישב ולכבודי.

הרב טיפל בשאלתי בסבלנות רבה, שאל, חקר ופסק.

מה אני יגיד לכם הרגשתי שזה אדם שמוכן להקדיש את עצמו למען הכלל ואין הרבה כאלו, ולמרות שאני בטוח שזה עבודתו אבל אנחנו אנשים עובדים ואנחנו יודעים שאפר לכפף.

אז זהו שהבן אדם פשוט קנה אותי בכמה דקות.

וכעת ברור לי, פשוט ברור לי למה יוצאים משם רגועים.

ל"ראשי"

קראתי את דבריך ומה שברור זה דבר אחד שיש לך עט ביד, דבריך מתוארים בצורה יוצאת מן הכלל, בסוף תספר לנו גם שהמקצוע שלך הוא כתב.