|
|
| נשלח ב-28/12/2004 15:44 |
 |
| |
לרב צעיר.
השאלה שלא מצאתי לה תשובה היא, למי נתנה הסמכות להחליט שהגיע הזמן לעשות לה' ולהפר תורתו, בכל אותם המקומות בהם מופיעה פסוק זה כסיבת ההיתר לעבירה על ההלכה, אין כל זכר למי נתנה סמכות זו, ואין הוא מובא אלא כעובדה. ככה זה.
<"שהמשנה נכתבה על ידי רבי...שהמשנה לא נכתבה באופן רשמי">
שרגא פייגענזאהן, ("מאסף משק בית הדפוס של האלמנה והאחים ראם", ראה סוף "אחרית דבר", שבסוף ש"ס וילנא), כותב בשערי חומת ירושלים שנדפס בראש הירושלמי, (המבוסס על דברי ר"ז פראנקל), כותב בשער ג: "וכן גם בחיבור המשנה שרבנו הקדוש סידרה בסיעת חכמי דורו ותלמידיו שאחריו המשיכו חיבורו והוסיפו על משנתו", נדמה לי שהמאוחר ביותר שנכנס למשנה, היה נכדו, רבי יהודה נשיאה, שהיה בימי האמוראים.
אם כדבריו, מה היתה המשנה של רבי, בכל אותן דורות שלא היתה חתומה?
<"במקורות אנו מוצאים שהיה קיים איסור על כתיבת התושע"פ">
בודאי ידוע לך הדיוק בלשון הגמרא תלמוד בגיטין דף ס עמוד ב:
"דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי *לאומרן בכתב*. דבי רבי ישמעאל תנא: אלה - אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות".
"דברים שבעל פה אי אתה רשאי *לאומרן בכתב*", אבל לא שאי אתה רשאי לכותבן, ואף "דבי רבי ישמעאל", לא אסרו את כתיבת ה"תורה שב"פ כולה", אלא את כתיבת ההלכות.
והוא בדברי הרדב"ז מכתב יד - או"ח, יו"ד (חלק ח) סימן י:
"ואע"ג דקרא דילפינן מיניה [גיטין ס' ע"ב] הוי בתורה, כתיב את הדברים האלה וכתיב עפ"י הדברים האלה, כיצד הדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, דבי ר' ישמעאל תנא אלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות, ה"ק דברים שנתתי לך רשות לכתבם אי אתה רשאי לאומרם על פה, ונביאים וכתובים נתנו ליכתב, והכי דייק לישנא דתנא ר' ישמעאל אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות, *אלמא לא נתמעטו מכתיבה אלא הלכות אבל שאר ספרי הקדש נתנו ליכתב*".
ואין לי אלא לשאול, איך למדו מכאן, שהיה אסור *לכתוב* מלבד את הכ"ד ספרים?
לגבי זמן כתיבת המשנה, מצאתי בחקרי לב, (להרב יוסף חזן או"ח חלק א עמוד י"ב טור ב'), שהגירסה לפניו בדברי רש"י בבבא מציעא דף לג עמוד א היתה:
"אלא לפי שנתמעטו הלבבות *התחילו דורותינו לכותבו*, ולכן הוא טוען, שהמשנה לא נכתבה עד סמוך לימי רש"י.
נכדו, ישראל משה חזן, האריך בענין זה בהגהותיו "איי הים" לתשובות הגאונים, "שערי תשובה" סימן קפ"ז, שהגיב על דברי החיד"א ב"פתח עיניים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 16:43 |
|
| |
נישטאיך
א. לפי נוסח כ"י פריז של איגרת רש"ג הוא מזכיר את דברי הגמרא בגיטין ואומר:
"תלמוד ומשנה לא איכתבין אלא תרוצי איתרצו וזהירין רבנן למגרס על פה אבל מן נוסחי לא, דאמרינן: דברים שבעל אי אתה רשאי לכותבן"
וזאת בניגוד לנוסח הספרדי של האגרת שמצטט את הגמרא כפי שהיא לפנינו. וכן ברש"י לגיטין ס ע"ב, ב"מ לג ע"א ובראב"ן סוף סימן מב הנוסח הוא כמו נוסח כ"י פריז, כך שייתכן שזה היה הנוסח שעמד לפני חכמי צרפת בגמרא שלנו.
בנוסף יש לציין שלכולי עלמא דברי תנא דבר ר' ישמעאל הם: "אבל אי אתה כותב הלכות". משמע שמדובר אכן על איסור גורף של כתיבה, ולא רק של לימוד מתוך הכתב.
ב. בעניין השאלה מתי כן נכתבה התושב"ע (לדעת הסבורים שלא נכתבו על ידי חז"ל עצמם), הרי שהרמב"ם מזכיר ספר תלמוד בן חמש מאות שנה, כלומר מסוף המאה השביעית (ראה דבריו בהלכות מלוה וולוה טו, ב. וכמובן שיש לדון בשאלה: כיצד ידע הרמב"ם לתארך ספר זה, האם הייתה לו מסורת על כך ?). כמו כן ידוע לנו שהגאונים כן כתבו ספרים בתחום התושב"ע, השאילתות, הלכות פסוקות ועוד. כך שבזמן הגאונים התלמוד כבר כנראה היה כתוב (יותר מאוחר אשתדל לברר בדיוק האם יש עדויות מזמן הגאונים על ספרי תלמוד או לא)
ג. לא הבנתי את השאלה שלך בנוגע להוספות במשנה, הרי תוספות כאלה יכולות להתווסף הן לטקסט כתוב, והן לנוסח שעובר בעל פה, ולא זכיתי להבין את הקשר בין כך לבין הנושא שאנו דנים בו. אנא באר דבריך.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 17:07 |
|
| |
רב צעיר
<"אבל אי אתה כותב הלכות". משמע שמדובר אכן על איסור גורף של כתיבה">
אולי אינו אלא איסור על כתיבת *הלכות בלבד*סאדום]
תוקן על ידי - נישטאיך - 28/12/2004 17:11:29
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 22:40 |
|
| |
נישטאיך
ראשית אין זה כה ברור שהמילה "הלכות" מובנה דווקא "פסקי הלכה" כמו שאנו רגילים לייחס לה כיום. לפעמים פירוש המילה הוא כל החלק הנורמטיבי שבתושב"ע (כלומר, לאפוקי אגדות), ולפעמים יש הפרדה בין: משנה, תלמוד והלכות.
על כל פנים, ברור שבסוגיה בגיטין, רבי יהודה בר נחמני בשם ריש לקיש מתכוון לכלל התורה שבעל פה, ולא נראה שיש מחלוקת בינו לבין תנא דבי רבי ישמאל (מה עוד שיש כתבי יד שגורסים: "ותנא דבי רבי ישמעאל"), וכמו כן ברור שרש"ג הבין כך, שהרי הביא גמרא זו לעניין כתיבת המשנה והתלמוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 07:28 |
|
| |
רב צעיר,
עד שנסיים, תהיה אי"ה רב מבוגר, (בכבוד ובברכה).
להבנתי, ההלכות העוסקות באיסור כתיבת התושע"פ, הן אחת ההלכות "הכי עוממות" שישנן, במקורן חסר בהן טעמים, והלשונות מעורפלים.
<"ראשית אין זה כה ברור שהמילה "הלכות" מובנה דווקא "פסקי הלכה" כמו שאנו רגילים לייחס לה כיום. לפעמים פירוש המילה הוא כל החלק הנורמטיבי שבתושב"ע (כלומר, לאפוקי אגדות), ולפעמים יש הפרדה בין: משנה, תלמוד והלכות">
עבורי, הלכת כתיבת התורה שע"פ, היא מהלכות של עימעום, וכשעסקתי בנושא זה לפני מספר שנים, (ברוך שהחזרת לי אבידתי) "גיליתי", שבתלמוד מופיע המושג "תושע"פ", רק 3 פעמים, ותמיד בנושאים אגדתיים.
שבת דף לא עמוד א:
"תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך".
יומא דף כח עמוד ב:
"אמר רב/רבא ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה".
קידושין דף סו עמוד א:
"ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך, הדיוט שבישראל כך הוא דינו, ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך? ומה אעשה? אם אתה שומע לעצתי רומסם. ותורה מה תהא עליה? הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות, דהוה ליה למימר: תינח תורה שבכתב, תורה שבעל פה מאי? מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה, ויהרגו כל חכמי ישראל".
בהלכת איסור הכתיבה/האמירה, הלשון הוא "דברים", (ואותם אי אתה רשאי ל...).
מדוע "דברים"?
המושג "הלכות" מופיע ביותר משמעויות מהחלק הנורמטיבי שבתושב"ע, ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, טור רמא, ערך "הלכה". שהוא כולל גם את ה"דברים המקובלים שאין להרהר אחריהם*, כדינים המקובלים למשה מסיני.
*******
<"על כל פנים, ברור שבסוגיה בגיטין, רבי יהודה בר נחמני בשם ריש לקיש מתכוון לכלל התורה שבעל פה, ולא נראה שיש מחלוקת בינו לבין תנא דבי רבי ישמאל (מה עוד שיש כתבי יד שגורסים: "ותנא דבי רבי ישמעאל"), וכמו כן ברור שרש"ג הבין כך, שהרי הביא גמרא זו לעניין כתיבת המשנה והתלמוד"".
התוכל לציין, היכן מופיע בדברי רש"ג: "אי אתה רשאי ל"כותבן בכתב*? ומהו פירושו של "*לכותבן בכתב*", ואיך כותבים שלא בכתב?
גם לי ידוע ש*הבינו*, ולא שאלתי אם הבינו, אלא איך הבינו, ובפרט אלה שגרסו: "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ", ואעפ"כ, הם "הבינו" שהכוונה היא ל"כותבם", ואם כבר ציינת לרש"ג, ברצוני להעלות לפניך שאלה בדבריו:
באגרתו, הן בגירסה הספרדית והן בגירסה הצרפתית (מהדורת היימאן חלק א פרק ג בד"ה על הדין, ומהדורת רבינוביץ פרק ב בד"ה ולא הוה), הוא כותב, שה"ראשונים" לא כתבו דבר, כי "הם ידעו את הכל", ו*לכן* הם לא היו צריכים לכתיבה, ואין הוא כותב שהסיבה שהם לא כתבו דבר, היתה מפני ש*היה אסור לכתוב*, וכן כאשר הוא כותב על כתיבת המשנה ע"י רבי, אין הוא כותב על סיבת ההיתר, אלא על סיבת כתיבת המשנה: כתיבת הלכה ה*מחייבת* את הכל.
ומכאן הבנתי (איני חושב שזו הבנה "מקורית"), ש*הלכת* איסור הכתיבה, כ*הלכה* למשה מסיני, מקורה בדרשת אגדה: "*דרש* רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב: כתוב לך את הדברים האלה, וכתיב: כי ע"פ הדברים האלה, הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב".
*דרשות* נוספות שלו בחגיגה דף טז עמוד א, וסוטה דף לז עמוד ב.
דרשות ולא הלכות.
תוקן על ידי - נישטאיך - 30/12/2004 7:31:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 08:06 |
|
| |
נישטאיך
ברור שרש"ג מתכוון לאיסור על כתיבת תורה שבעל פה בכללותה, שהרי באותה איגרת הוא נשאל כיצד נכתבו המשנה והתלמוד (ודשאילתון..."), ועל כך הוא עונה:
""תלמוד ומשנה לא איכתבין אלא תרוצי איתרצו וזהירין רבנן למגרס על פה אבל מן נוסחי לא, דאמרינן: דברים שבעל אי אתה רשאי לכותבן (או לפי נ"א: אי אתה רשאי לאומרן בכתב)"
הרי אנו רואים במפורש שרש"ג מעיד על כך שהמשנה והתלמוד לא נכתבו מעולם, ולדעתו הדבר תלוי באיסור שמובא בתלמוד בגיטין.
בנוגע לדבריך בעניין כך שמדובר על "דרשה" ולא על הלכה, לא הבנתי האם כוונתך לכך שאין מדובר על דרשה מחייבת, אלא על דרוש אגדי גרידא (מה שאינו מסתבר מהסוגיות ומהבנת הראשונים), או שרק רצית לציין שאין מדובר על הלכה למשה מסיני דווקא אלא על דרשה (מדרבנן ?) שחכמים מאוחרים יותר יכלו לחלוק עליה ולשנות אותה. ואגב, ברור שתנא דבי רבי ישמאעל לא מציינים שם "דרשה" אלא מדובר על הלכה.
עוד נקודה לחידוד, אתה מנסה לטעון שאפשר להבין את דברי הגמרא (לפחות לפי הנוסח הרווח) שאין איסור על כתיבת התורה שבעל פה, אלא על לימוד מהכתב. על כך אני מקשה: נניח שמותר לכתוב את התושב"ע על ספר, איזה תועלת יש בדבר אם אסור ללמוד מתוכו ? כבר כתבתי לעיל שיש דעות בגמרא שהאיסור הותר כדי לכתוב "מגילות סתרים" או לגבי "מילתא חדתא", אבל כמדומני שלא לכך אתה מתכוון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 08:08 |
|
| |
נישטאיך,
כיצד הסקת שהדוגמאות שהבאת לבטוי "תורה שבע"פ" (שבת, יומא וקידושין) עוסקות באגדתא ולא בהלכה? אני מודה, שתמיד הבנתי כי אלה דוגמאות העוסקות דוקא בהלכה ממש.
אודה להסברך בעניין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 17:17 |
|
| |
אמשלום
לא עוסקות באגדה, אלא הם מאמרי אגדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 18:01 |
|
| |
נישטאיך,
תודה רבה.
האם באמת תמיד אפשר להבחין? האם לעולם לא לומדים הלכה מדברי אגדה?
(אם אני מסיטה את אשכולך, ראה עצמך פטור מתשובה  )
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 18:43 |
|
| |
הכללים אינם ברורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 07:50 |
|
| |
רב צעיר
שבוע טוב.
<"וזאת בניגוד לנוסח הספרדי של האגרת שמצטט את הגמרא כפי שהיא לפנינו. וכן ברש"י לגיטין ס ע"ב, ב"מ לג ע"א ובראב"ן סוף סימן מב הנוסח הוא כמו נוסח כ"י פריז, כך שייתכן שזה היה הנוסח שעמד לפני חכמי צרפת בגמרא שלנו.">
נוסח שכזה היה גם לפני חכמי ספרד, ראה מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א משנה א: "ואמרו רז"ל [תמורה יד ב], דברים שבעל פה, אי אתה רשאי לכותבן".
אך איני בטוח שהיה נוסח *גמרא* שכזה לפניהם, או שראשונים אלו הבינו, שכך היא משמעות המאמר, וכפי שמשמע מחלקו הראשון של המאמר, בדברי רש"י בגיטין, שאותם הבאת:
"דברים - שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה:
"ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן - מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת",
ייתכן ש*פירושו* של רש"י, הועתק כציטוט מהגמרא, כי איך הוא פירושו של דברים"="שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה"?
ייתכן שהציטוט צ"ל: "דברים שבכתב אי אתה אומרן: דברים שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה"
ידוע לי על מחלוקות החוקרים, באיזה נוסח אגרת, הוא הנוסח ה"נכון", הצרפתי או הספרדי, אך אין אני יודע מי הוא זה שהחליט, שהגירסה "אי אתה רשאי לכותבן", היא הגירסה הנכונה, ואילו הגירסה המקובלת, של "אי אתה רשאי לאומרן", היא "רק" גירסת *נ"א*, - גירסה משנית,
באם נוסחה הוא: "אי אתה רשאי לכותבן בכתב", הרי היא גירסה תמוהה, וכי איך ניתן לכתוב שלא בכתב? האם מאמר זה שולל כתיבה בכתב, אך מתיר "כתיבה", ע"י חקיקה בסלע?!
*****
הבאת את דברי הרש"ג, כדי להוכיח שהמשנה לא נכתבה לפני רבי, וכתבת:
<"תלמוד ומשנה לא איכתבין אלא תרוצי איתרצו וזהירין רבנן למגרס על פה אבל מן נוסחי לא, דאמרינן: דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן (או לפי נ"א: אי אתה רשאי לאומרן בכתב אם במפורש שרש"ג מעיד על כך שהמשנה והתלמוד לא נכתבו מעולם">אך אם נקבל את הגירסה המקובלת "של אי אתה רשאי לאומרן בכתב, כגירסה הנכונה, אין כל הכרח למסקנתך, מאחר וניתן לפרש את דברי הרש"ג: "וזהירין רבנן למגרס על פה אבל מן נוסחי ("דכתיבי", כבנוסחת היימאן) לא", שפירושם, אף שהמשנה נכתבה-"דכתיבי", מ"מ הם נזהרו שלא ללמוד מן הכתב שהיה לפניהם, (כי היא לא נכתבה למטרות לימוד לרבים:"*לאומרה בכתב*", אך אין הוא שולל את הכתיבה עצמה, למטרה שהיא, וכדלהלן.*******לדברי האומרים שרבי לא כתב את המשנה:באגרת הרש"ג, מפורש במקומות רבים להיפך. לפניך ציטוטים מנוסחו של היימאן, אך אם בנוסח האיגרת שלפניך, אין ציטוטים אלה מופיעים, אנא ציין לעובדה זו, או לשינויי נוסח."ולא הוו חד מן הראשונים *דכתב מדעם עד סוף יומי דרבינו הקדוש*". (היימאן, ח"א פ"ב עמוד 28) "וביומי דרבי בנו של רבן שמעון בן גמליאל אסתייעא מילתיה ותרצינהו *כתבינהו*". (היימאן, ח"א פ"ג עמוד 31):"ודאמריתו מה ראה רבי חייא לכתבה, /התוספתא-נישט"א/, ו*אמאי לא כתבה רבי* ? אילו ביקש ר' לכתוב ולחבר כל מה שהיה שנוי בימיו אריכין מילי ואתעקרן, אלא ר' עיקרי הדברים תקן *וכתב*...". (היימאן חלק א, פרק ה עמוד 38):"ולא הוו להנך קמאי עד דאתפטר רבי חיבור כתוב וגרסין ליה עך פה". (היימאן חלק ב סוף פרק א, עמוד 47).המשנה נכתבה ע"י רבי והתוספתא נכתבה ע"י רבי חייא, רק מפני שלא היה לרבי, זמן לכותבה, ואילו היה לו זמן, היה כותבה *ג"כ*.*******<"בנוסף, יש לציין שלכולי עלמא דברי תנא דבר ר' ישמעאל הם: "אבל אי אתה כותב הלכות". משמע שמדובר אכן על איסור גורף של כתיבה, ולא רק של לימוד מתוך הכתב">אין ספק שצדקת, רק שלכולי עלמא דברי תנא דבי ר' ישמעאל, הם: "אבל אי אתה כותב הלכות", אולם איני יודע אם מסקנתך נכונה.שהרי מצאנו את רבי ישמעאל במקום אחר, שהוא אוסר "כתיבה" שאינה הלכה או תורה שע"פ:"תנו רבנן: *הברכות והקמיעין*, אף על פי שיש בהן אותיות של שם, ומעניינות הרבה שבתורה - אין מצילין אותן מפני הדליקה, אלא נשרפים במקומן [הן ואזכרותיהן]. מכאן אמרו: כותבי ברכות כשורפי תורה. *מעשה באחד שהיה כותב בצידן, באו והודיעו את רבי ישמעאל, והלך רבי ישמעאל לבודקו. כשהיה עולה בסולם הרגיש בו, נטל טומוס של ברכות ושקען בספל של מים. ובלשון הזה אמר לו רבי ישמעאל: גדול עונש האחרון מן הראשון". (תלמוד בבלי דף קטו עמוד ב). וברש"י שם: "הברכות - מטבע ברכות שטבעו חכמים, כגון שמונה עשרה ושאר ברכות.ומעניינות הרבה - מפרשיות, שהיו כותבין בקמיעין פסוקים ללחש, כגון כל המחלה וכגון לא תירא מפחד לילה".והרי ה"מעיינות הרבה", לא היו תורה שע"פ, אלא כתיבה מתוך התורה שבכתב, וכן ספרי ההפטרות, ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא - אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב. (גיטין דף ס עמוד א), ואעפ"כ נאסרו.ומכאן לדבריך על דברי:<"בנוגע לדבריך בעניין כך שמדובר על "דרשה" ולא על הלכה, לא הבנתי האם כוונתך לכך שאין מדובר על דרשה מחייבת, אלא על דרוש אגדי גרידא (מה שאינו מסתבר מהסוגיות ומהבנת הראשונים), או שרק רצית לציין שאין מדובר על הלכה למשה מסיני דווקא אלא על דרשה (מדרבנן ?) שחכמים מאוחרים יותר יכלו לחלוק עליה ולשנות אותה">מה שרציתי לומר הוא זה: אין ספק שלדברי הכל היה קיים בזמן שהוא, איסור "שהוא" על כתיבת "דברים", אלא שהדברים אינם ברורים, מתי היה זה ועל מה היה זה, והם חלוקים במה הם הדברים ומהו האיסור, ועד מתי היה.איסורים מפורשים, אנו מוצאים רק על "דברים" בודדים: ספרי דאגדתא, ספרי הפטרות, ברכות והלכות.והאיסור הגורף הוא רק על "דברים". "איסור" זה אינו בלשון "אסור לכתוב דברים", אלא "אי אתה רשאי לאומרן (מן הכתב).איסור בלשון "אי אתה רשאי", אומר לי משהו.<"ברור שתנא דבי רבי ישמאעל לא מציינים שם "דרשה" אלא מדובר על הלכה">לענ"ד, "הלכה" כאן אינה כל התורה שבע"פ, אלא "הלכות", במשמעות פסיקות מחייבות, גם לא ברור אצלי, שהוא הבין את הלימוד מהפסוק, כ"הלכה שמקורה בפסוק", וייתכן שהוא "השתמש" בלימוד מהפסוק, כדי לתת סמכות מקראית-אסמכתא, לאיסורים מדרבנן, על כתיבה לא "רצויה", שאותה גם מצינו בסיפורו של כותב הברכות, (מה היתה ה"בעיה" שם איני יודע), אולם עליך לשאול: אם דברי התנא דבי רבי ישמעאל, הם איסור מן התורה על כתיבת כל התורה שבע"פ, למה לנו את דרשתו של הדרשן-מתורמניה דרבי שמעון בן לקיש, כאשר הדבר מפורש בכתוב, אלא עלינו לומר שהאיסור היה מדרבנן, בגלל "בעיות" שעמדו לפניהם, אך הם היו רק בדברים מסויימים, וכדלהלן, ואדרבא, איסור גורף על כתיבת כל מה שאינו תורה שבכתב, היה מוליד בעיות חדשות, חמורות לא פחות, ולכן כשהבעיות נעלמו, או שאיסור הכתיבה, אף בצורת איסורו (המוגבל), יצר בעיות, התבטל האיסור, מפני שהיה עת לעשות, ולא היה צריך ב"ד חשוב כדי להתיר את האיסור, הסבר זה, הוא התשובה לשאלתך:<"עוד נקודה לחידוד, אתה מנסה לטעון שאפשר להבין את דברי הגמרא (לפחות לפי הנוסח הרווח) שאין איסור על כתיבת התורה שבעל פה, אלא על לימוד מהכתב. על כך אני מקשה: נניח שמותר לכתוב את התושב"ע על ספר, איזה תועלת יש בדבר אם אסור ללמוד מתוכו ?">לא עלי קושייתך, אלא על הרמב"ם בהקדמתו למשנה, שאולי מקורו הוא באגרתו של הרש"ג: "ודכתבתון כיצד נכתבה המשנה ונכתב התלמוד, תלמוד ומשנה לא אכתיבו אלא תרוצי הוו מתרצי , וזהירין רבנן למגרסייהו על פה אבל מנסחי דכתיבי לא, דאמרינן בתמורה...". (היימאן חלק ב סוף פרק ד)."**וזהירין רבנן למגרסייהו על פה אבל מנסחי דכתיבי לא".היו נוסחים כתובים, אך הלימוד לא היה מהם.לשם מה נוסחים קבועים כאשר אסור ללמוד מהם?ההסבר הוא פשוט, לא שאסור ללמוד מהם אלא שאסור ללמד מהם.*********מה היתה מטרת הכתיבה?לזכרון.אני יוצא מתוך מספר הנחות: תמיד היתה שכחה בעולם.תמיד היו חילוקי דעות.תמיד היו מחלוקות.כך היה וכך רצוי, אלא שכל זה ללימוד, אך לקביעת ההלכה בעת מחלוקת, צריך סמכות, שבסמכותה להחליט בין הצדדים החולקים, סמכות כזו היתה, עד התפתחות הבתים, בידי הסנהדרין, אך כאשר סמכות הסנהדרין התערערה, קבעו את ההלכות הסכינאים, ולא אני הוא שהמצאתי אותם:הדברים מפורשים בתלמוד הירושלמי, שבת פרק א הלכה ד:"אילו מהלכות שאמרו בעלית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו כו' אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל... תנא רבי יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים".שכחה ה"כסף קטן" לעומת הרגו, או אף לא הרגו, אלא רק איימו בהריגה, (כדברי רבי סעדיה גאון בתשובתו לטענת הקראי, ראה עמודי ירושלים שם בד"ה עמדו), כדרך לפסיקת הלכה בעת מחלוקת, היתה בעיה חמורה, ולכן ייתכן שה"שכחה", עליה מדברים חז"ל, כסיבה לכתיבת המשנה אינה אלא לשון סתרים, למשהו הרבה יותר חמור, והיה צורך בסמכות מכריעה, לפני שהכל יתפרק.סמכות כזו היה "רבי", שהיו בו תורה וגדולה.ולסיום: בענין זמן כתיבת התלמוד, הבאתי את גירסת החקרי לב, שהיה זה סמוך לתקופת הגאונים, ראה הגהות מיימוניות, הלכות שבת אות ש: "בימי התנאים והאמוראים לא ניתנו לכתוב לא תלמוד ולא תפילות אבל עכשיו שרבתה שכתה ונתנו לכתוב הכל…".וכמו"כ ראה את דברי הרז"ה (המאור הקטן שבת ראש פרק כל כתבי(רי"ף שס וילנא דף ס"ב עמוד ב).
המשך יבוא אם תרצה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 13:53 |
|
| |
נישטאיך
ראשית אזכיר לך את דברי לעיל, אינני מתיימר "לפסוק הלכה" בנושא זה, כלומר להכריע האם המשנה והתלמוד אכן נכתבו או לא בזמנם של חז"ל. אם תקרא שוב את דברי בראשית הדיון תראה שכתבתי במפורש שדעתי היא שהם דווקא כן נכתבו, אלא שכנראה ושהקפידו להסתיר זאת. הסיבה שאני מדגיש בדיון דווקא את הצד שסובר שהם לא נכתבו הוא כדי לחדד את הדיון, הואיל ומסיבה כלשהי ה"עולם" רגילים לחשוב שהדבר פשוט שהמשנה והתלמוד נכתבו.
שנית, לא קבעתי שהנוסח של איגרת רש"ג (לכותבן) הוא הנכון, אלא ציינתי אותו בתור הגירסה שמביאה את לשון התלמוד בנוסח זה. מה שציינתי את הנוסח השני בתור נ"א לא בא להראות שהוא כביכול פחוּת בחשיבותו.
אבל בכל אופן, בין אם גירסת רש"ג היא "לאומרן בכתב" או "לכותבן", הרי לשאלתם של חכמי קירואן "כיצד נכתבה המשנה ?", הוא עונה שחור על גבי לבן שהמשנה והתלמוד לא נכתבו, ומה יותר ברור מכך ?
אגב, יש חוקר (אברהמסון כמדומני) שטוען שמה שאנו מוצאים לשונות "כתב" "כתיבה" וכיו"ב אצל הגאונים ואצל הרמב"ם אינו מראה בהכרח שהם התכוונו לכתיבה ממש, משום שבערבית המילה "כאתאב" משמעה מעין עריכה או סידור, ולא דווקא כתיבה על גבי נייר וכד'. אינני יודע אם יש ממש בדבריו, אבל זה בהחלט מסביר את אגרת רש"ג (היינו לפי הנוסחאות שכן גורסות "כתב", מה שלדעתי מסתבר יותר שהוא תוספת, שהרי אם לא כן דבריו סותרים מסיפא לרישא).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 15:42 |
|
| |
לרב צעיר
לא נסיתי ל"האשימך" בדבר, ידוע לי כמה דיו נשפך על נושא כתיבת התורה שע"פ, ואיש לא הוכיח דבר.
הידוע לך מי דן בנושא "עת לעשות לה' הפרו תורתיך".
מי היה זה שהתיר כתיבת התורה שע"פ ומדוע אינו נזכר בשמו.
למי הסמכות להחליט על עת לעשות לה'?
ראיתי שמשתמשים ברעיון זה, גם בתקופות מאוחרות, מבלי להגדירו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2005 15:43 |
|
| |
נישטאיך
"הידוע לך מי דן בנושא "עת לעשות לה' הפרו תורתיך". מי היה זה שהתיר כתיבת התורה שע"פ ומדוע אינו נזכר בשמו."
זוהי באמת שאלה חשובה מאוד, אם אנחנו יוצאים מתוך ההנחה שההיתר לכתיבת התושב"ע לא יצא מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, הרי שאין לנו שום אינדיקציה לגבי זהותו של "המתיר". לדעתי הדרב נעשה באופן "טבעי" ואינטואטיבי, הווה אומר שחכמי התורה הרגישו בעצמם שמריבוי הסוגיות וההלכות אין עוד באפשרותם לשנן את כל התורה בעל פה, ולכן הם התירו לעצמם לחרוג מהאיסור, שאגב גם לגבי האיסור עצמו לא ברור מהו תוקפו ומהותו, היינו האם זה איסור מהתורה או לא. פשט הפסוקים בוודאי שלא רומז לכך.
עוד אציין כי כפי שכבר כתבתי לעיל, מסתבר מכמה מקורות שמעולם לא היה איסור גורף על כתיבת התושב"ע, אלא חכמים התירו לעצמם לכתוב "מגילות סתרים", כפי שאכן מופיע בתלמוד בכמה מקומות, ולכן גם ההיתר שבא בתקופה מאוחרת יותר לא היה כל כך "נועז" ומהפכני.
"למי הסמכות להחליט על עת לעשות לה'?
ראיתי שמשתמשים ברעיון זה, גם בתקופות מאוחרות, מבלי להגדירו."
שאלה של סמכות היא תמיד שאלה פרובלמטית. הרי כל מוסד סמכותי מטבע הדברים מתבסס על הסמכות שהוא מעניק לעצמו, כך למשל לפי החוק החילוני יש חובה על כל אזרח להשמע לשופטי בית המשפט, ומי קובע זאת (כדאמרי אינשי: למה מי אמר ?!) ? - בית המשפט עצמו ...
כך גם לעניינינו, הרי שאתה יכול לשאול שאלה זו לגבי כל פסיקת הלכה, למי מותר לחלוק על מי, למי יש את הסמכות לפרש את ההלכה ולמי לא, מהן (אם בכלל) המיגבלות שחלות על הפרשנות של הפוסק, ועוד ועוד.
הואיל ודין "עם לעשות לה' הפרו תורתך", הוא דין שמבוסס על הסברה הישרה: עדיף לבטל מצווה אחת מאשר לבטל את כל התורה כולה, הרי שלכאורה בכל דור יש לפוסקים את הסמכות להכריע כך היכן שקיים חשש של ביטול התורה.
ולבסוף, אני מניח שמן הסתם מיותר לציין שפשוטו של מקרא הוא: "עת לעשות לה' ! (ומדוע ? משום שיש אנשים ש)הפרו תורתך"
[אגב, מומלץ לעיין במנחת חינוך על מצוות "לא תסור", ובהערות המהדירים שם, יש שם דיון מעניין בגבולות הסמכות של הפוסקים הבתר-תלמודיים)
תוקן על ידי - רב_צעיר - 12/01/2005 15:46:05
|
|
|
|
|
|
