|
|
| נשלח ב-13/1/2005 01:25 |
 |
| |
לרב צעיר.
צדקת בדבריך, אך מעניין אף שהשינוי בשיטות הלימוד וההוראה, היה קיצוני, (תהא רמתו אשר תהיה), אין "קופצים" על זכות היוצרים- "זכור לטוב אותו האיש ו... שמו, שהתיר את כתיבת התורה שע"פ, שאלמלא הוא, נשתכחה תורה מישראל".
זה הביאני להאמין, שלעולם לא היה "איסור", כהלכה פסוקה,
ולא שחכמים התירו לעצמם לכתוב "מגילות סתרים", אלא שהם אסרו כתיבה ב"פרהסיא".
"למי הסמכות להחליט על עת לעשות לה'?
ראיתי שמשתמשים ברעיון זה, גם בתקופות מאוחרות, מבלי להגדירו."
לגבי שאלת הסמכות לגבי כל פסיקת הלכה, למי מותר לחלוק על מי, למי יש את הסמכות לפרש את ההלכה ולמי לא, מהן (אם בכלל) המיגבלות שחלות על הפרשנות של הפוסק, ועוד ועוד:
ראה:
סמכות חכמים - לקט מקורות:
www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/samhut-2.htm - 22k
____________
דעת תורה בענינים שאינם הלכתיים מובהקים".
www.daat.ac.il/daat/ezrachut/demokratia/nispah3.htm - 19k
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 07:18 |
|
| |
אם כבר העלו שוב את האשכול הדן גם בנושא הנדוש של כתיבת המשנה וכו'. כדאי להזכיר כעת את מאמרו המדהים החדש של פרופ' י' זוסמן, במחקרי תלמוד, ג (תשס"ה).
מי שלא ראה מחקר זה, לא ראה מחקר מימיו!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 09:11 |
|
| |
התוכל לסכם את ממצאיו בכמה משפטים?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 17:02 |
|
| |
עמ' 345: "'משנתנו' לא הועלתה על הכתב לא בידי עורכה ולא בידי התנא שלו; האמוראים עד לאחרונים שבהם עסקו במשנה המסורה להם על פה בלבד. ספרים כתובים בהלכה לא נודעו כלל בימיהם, וכל ספרות התנאים - משנתנו, משניות חיצוניות ומדרשי הלכה - מסורה הייתה בידי ה'תנאים' למקצועותיהם. ספרות חז"ל כולה, התנאית והאמוראית, יצירה אולרית היא ביסודה, מחברים לא היו לה ואף עורכיה וחותמיה לא היו מנסחיה הסופיים. בספרות חז"ל עריכה וחתימה אינן זהות עם העלאה על הכתב... וכבל שנותיה הארוכות לא היו בעולמם של חז"ל שום ספר כתוב בהלכה אלא כ"ד כתבי קודש בלבד".
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 18:53 |
|
| |
הצהרות גם אני יוכל לומר.
השאלה מהו המחקר המדעי שבדבריו? הוא חשף משהו חדש מן הגניזה בכדי לבסס את ההשערה שלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 20:18 |
|
| |
מחקרו מבוסס על אלפי בדיקות ומקורות.
י' זוסמן, "'תורה שבעל פה' פשוטה כמשמעה: כוחו של קוצו של יו"ד", מחקרי תלמוד, ג (תשס"ה), עמ' 209-384.
|
|
|
|
|
