|
|
| נשלח ב-30/6/2002 19:03 |
 |
| |
לשאלת בוקר את מיימוני על הנחת המבוקש במחקר התורה, מעתה שדנו באשכול מיוחד על השקרים הקדושים, הרי שהמבוקש החינוך היעיל ביותר גם במחיר אי דיוק. אי לכך רק השם נשאר קדוש, קדוש, קדוש.
הערות אקדמאי ושלי על השוני בספר דברים בעניין קרבן פסח מהנכתב בספר שמות, הרי מעמד משנה תורה שונה ממעמד שאר הספרים. [ראה סוף מסכת מגילה ותחילת יבמות]
חוץ מזה ישנם הבדלי לשון לכל אורך המקרא בין ציווי השם את משה לציווי משה את בני ישראל. כאשר נאמר "כה תאמר" מביא רש"י שהשם הקפיד שמשה ימסור באותו הלשון. בשאר המאמרים הסכים השם לשינוי והוא נהיה חלק מעוגן בתורה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/22/2002 11:14:50 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2002 11:23 |
|
| |
בפורום אחר, הביא משתתף חכם מחז"ל (נדה ס"ח, א'): אוקי רבא אמורא עליה ודרש ואמר דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי.
התשובה שהוא קיבל:
זה לא "טעות" אלא כשאמוראים היו נחלקים לשם שמיים, אם מישהו לא יכל להציג ראיות לטענתו או שמישהו גבר עליו היה אומר שטעה. אין זה אומר שהוא עשה טעות אלא שלא הציג ראיות תומכות. זה לא אותו הדבר כמו לטעות. לטעות זה כשאומרים למשל שכל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר ומסתבר שזה אינו נכון (והיו כאלה שניסו ונכשלו גם בזה).
(אגב משנה היא -נדה נ"א, ב'- שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר).
פרשנות מיותרת. אוי לנו שכך עלתה בימינו. מזכיר לי את קינת רציו על חורבן התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2002 12:42 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2002 14:51 |
|
| |
רק התחלתי לקרוא את הנושא וכבר עלו לי שאלות
ואני מבקש להביא ציטוט של ה"פני-יהושע"
מסכת ברכות-דף- ה
תורה זה מיקרא,-והמצוה זו מישנה-אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים
ויש לתמוה למה הפסיק במישנה בין תורה לנביאים וכתובים??
והפסיק גם כן בנביאים בין מישנה לגמרא?
--------
עיקר הענין המשנה היה בזמן קודם לנביאים וכתובים שאפילו בזמן משה רבינו ע"ה היו עוסקים בלימוד המישנה כדאמרינן להדיא בפרק "כיצד מברכין" ת"ר כיצד סידר משה המשנה-משה שנה לאהרון פירקו-----
-------
שהוצרכו לשנות כל ההלכות הפסוקות שנאמרו ונדרשו מי"ג מידות שהתורה נידרשת ==
מכ"ש אותן המישניות שבהן ההלכה למשה מסיני.
וא"כ המשנה קדמה בזמן לנביאים וכתובים
משא"כ הגמרא אין לה קדימות זה הזמן לפי שעיקר הענין לא הוצרכה אלא לאחר שנתמעטו הלבבות ורבו הספיקות משום תלמידים שלא שימשו כל צרכם
עד כאן ציטוט פחות או יותר של ה"פני-יהושע"
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2002 15:03 |
|
| |
אם אני מבין נכון את ה"פני-יהושע
אז המשנה היא קודמת לנביאים ולכתובים דהיינו המשנה באה ישר מהר סיני
ולכן עולה שאלה קשה איך להתייחס לדברים
לא מובנים הכתובים במשנה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2002 18:04 |
|
| |
גרטל, שאלתך לא כל כך מובנת. ומה עם מה שכתוב בתורה שבכתב שאינו מובן, כמו למשל 'קטב מרירי'?
כבר כתבו ראשונים שמה שנוגד את שיקול הדעת, יש להבין שאין הכוונה כפשוטו. כשאנו מוצאים דבר בלתי מובן, אז פשוט עלינו לדעת שלא ירדנו לסוף דעתו של הכותב.
גם באדם שכתב דבר שאינו מובן לנו, עלינו לדעת שלא ירדנו לסוף דעתו. אלא שבמקרה כזה יש לנו גם אופציה להניח שסוף דעתו מוטעית, לא כן לגבי תורת הא-ל.
לנקודה הספציפית 'משנה', אין הכוונה המשנה שלפנינו כלשונה, אלא מושג המשנה. משנה מלשון שינון וחזרה, היא מפרשת ופורשת (שי"ן שמאלית) את כוונת המקרא. כמובן שהצורך להבין מה פירושו של 'פרי עץ הדר', היה מיד עם נתינת התורה מסיני.
הגמרא שהוא המשא ומתן התלמודי על כוונת המשנה, עדיין לא היה בו צורך, כאשר כוונת המשנה היתה ברורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2002 03:41 |
|
| |
שלום חברים
בקשר להוצאת דברים(דברי התורה ודברי חז"ל) מפשוטם ידוע לי שקיים רס"ג שקובע באילו מקרים ניתן להוציא דברים מפשוטם,תוכלו להזכיר לי?,והאם זה מסתדר עם כל הבנינים שבניתם פה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2002 09:34 |
|
| |
וטו
האתר שמציג את טענות "דעת אמת" (אין הסכמה עם השם) ואת תשובותיו של הרב דב שטיין (?) נראה חשוד בעיני.
מכמה סיבות.
א. לשם מה להביא את כל הקונטרסים של התוקפים? די לסכם את שאלותיהם.
ב. לעומת זאת, התשובות קצרות מדי, ומהמדגם שעברתי עליו, או שגוי או שטחי. התשובות למעשה מודות לדעת אמת שהם צודקים - וזה לא נכון, כפי שאפשר לראות בהתייחסות כאן בפורום לשאלות שהועלו גם על ידם.
ככלל, כיון שעוסקים בנושא זה, יש להעיר למען אלו שאינם יודעים כי הללו מביאים שאלות ידועות כאילו "גילו את אמריקה".
התשובות העלובות רק מאוששות את דבריהם.
ג. זה אולי נימוק צדדי, אך שמו של בעל האתר עושה עלי רושם מתמיה, וזו לשון המעטה. הרב משה שטרנבוך ידוע כתלמיד חכם חשוב בזמננו. להתעטר בשמו נראה לי לא דרך כבוד הראוי. באחד הפורומים שאלתי את בעל האתר מדוע הוא משתמש בכינוי הזה. לא זכיתי לתשובה.
עד שייענו תמיהות אלו, אני סבור שאין מקום להפנות אל האתר שלו. מי שסקרן, שיתאמץ לגלותו בעצמו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2002 09:38 |
|
| |
אם מיימוני ביקש, מי יוכל לעמוד בפניו?
מחקתי את הודעתי עם הלינק. אם ייענו בקשותיו של מיימוני, אחזיר מייד את הלינק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2002 09:40 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 20:43 |
|
| |
מצאתי במכתב מאליהו ח"ד עמוד 355 הערה 4 ניסיון ליישב שלוש קביעות מדעיות של חז"ל.
א. יש דרוסה לחתול ולא לכלב.
ב. מים שלנו מתקררים יותר.
ג. כינה אינה פרה ורבה.
אם כי אינני מפחד מהאפשרות שלו היו מעודכנים במדע של היום, היתה הכרעתם שונה (וכפי שהביא שם לחומרא מפחד יצחק להר"י למפורטי) בכל זאת יש לחנך להשתדל למצוא לדבריהם מקום גם להמדע המתגלה ולו רק משום שלא יתרגלו צעירי הצאן לזלזל בדבריהם טרם עיינו כל צרכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 21:23 |
|
| |
גישת מיימוני פשטנית ומעוררת קשיים רבים.
ברוב המקרים, קביעות חז"ל אינן היפותטיות (בסגנון "אם תהיה המציאות כך, אזי הדין הוא כך"), אלא מוחלטות (בסגנון "המציאות היא כך, ולכן הדין הוא כך").
אם נקבל את ההנחה שקביעת המציאות של חז"ל אינה תואמת בהכרח את המציאות (עפ"ל) - מה יהיה גורלן של הלכות אלה?
האם עלינו לדון מחדש בהלכות טרפות, למשל, ולקבוע הלכות חדשות בהתאם לידע המדעי המקובל בימינו (ולשנותן בכל פעם שיתעורר מחקר מדעי חדש)? והרי מקובל בידינו שהכרעת חז"ל להלכה היא סופית ולא ניתן לחלוק עליה.
ניתן, לכאורה, להשיב על כך: אמת, חז"ל הסתמכו על הידע שיש בידיהם, אבל מאז חתימת התלמוד נקבע - מסיבה זו או אחרת, שלא תיעשה התורה כשתי תורות וכו' - שעלינו לקיים את מסקנות חז"ל גם אם הן אינן תואמות את המציאות.
אבל מה נעשה כשהדבר יהיה נוגע לפיקוח-נפש, למשל? האם נניח לאדם למות משום שחז"ל לא ידעו על כך שהוא נמצא בסכנה?
והאם מתקבל על הדעת שהקב"ה דורש מאיתנו לחיות לפי סטנדרטים שאינם אמיתיים? כיצד מתיישב הדבר עם הגדרתה של התורה כתורת אמת?
מכאן, שלא ניתן להסתפק בגישת הפשט. הנושא, מעצם טבעו, דורש הסבר מעמיק יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 23:19 |
|
| |
אפרים ליב
יפה אמרת!
זו באמת אחת הבעיות הגדולות הניצבות בפנינו.
אלא שאני חש בדבריך טעם של המחפשים אחרי אמת במישורים גבוהים ונעלים של תורת הסוד.
לדידי, מה שהתורה מלמדת אותנו לעשות הוא לחפש אחרי העקרונות היסודיים, המטא-עקרונות וכללי התשתית שיורו לנו כיצד לתרגם את הדינים.
איני יודע מה יקרה בדוגמא דומה לשלך, של פיקוח נפש. אולי אם תיתן דוגמא ברורה יותר עבורי, אוכל לדון בה.
אבל יש דוגמאות שהוזכרו בפורום של דינים שנראים היום זרים ומוזרים.
חלקם באמת נשמרים מכוח המסורת. וחלקם רוקנו מכל תוכן מעשי בידי המסורת, וכך הם נשמרים הלאה.
למשל:
א. מחיית עמלק - הדין נשמר, אך תוכנו התרוקן, כיון ש"בא סנחריב ובלבל את האומות" (ובאשכול שעסק בכך ניסו להסביר את הסברה שבזה, וגם לי היו דברים בזה, אם תרצה תעיין ותמצא).
ב. ממזר - הדין נשמר, למרות שלכולנו כואב, מה אשם הבן בחטאם של ההורים (ועוד שלפעמים הוא ממזר מחמת חטא בשוגג או באונס).
ג. גוי שזקוק לטיפול רפואי בשבת - אסור לטפל בו. זה מתנגש עם ערכי המוסר שלנו.
כפי שציינת, אחד המטא-עקרונות של ההלכה הוא שיש לשמור על נאמנות מירבית למסורת. לכן, שוב כפי שהדגמת, אין משנים את דיני טריפות גם אם המציאות נשתנתה.
אבל יש דברים רבים שבהם חלים שינויים ממילא. אותם מטא-כללים שמגדירים את השינוי האפשרי והרצוי נידונו במקומות שונים בפורום.
בדרך כלל המסקנה היא שאין שום מקום לשינוי יזום. בכל אופן, הנושא הוא חשוב ומרכזי ועדיין הוא נלמד אצלי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 23:22 |
|
| |
אפריים ליב
לשונך הק' "דרוש הסבר מעמיק יותר"
אנא זכנו בהסבר מעמיק, אדרבא ואדרבא, בשביל זה אנחנו כאן.
תורה היא וללמוד אנו צריכים.
|
|
|
|
|
