מעשי ה' ומעשי האדם [סתירה בין תורה ומדע]

מיימוני,

כמי שהגיע לפורום רק לאחרונה, וכאדם העמל לפרנסתו, אין עיתותי בידי לעיין באשכולות עבר בפורום. אם וכאשר יועלו קושיות בפורום מכאן ולהבא, אנסה את כוחי בתשובה.

עם זאת, גם אם לא יהיה בידי להשיב על קושיא כלשהי - מה בכך? עדיין יש מאות "צריך עיון'ס" של רבי עקיבא אייגר שלא יושבו. גם במתימטיקה ישנם פרדוכסים שלא נפתרו עדיין, ועדיין אין איש מעלה על דעתו לכפור בתורת המתימטיקה.

הסיבה לכך שאני מאמין בתורת הסוד היא משום שקיימת חובה הלכתית כזאת. הקביעה שתורת הסוד היא אמיתית התקבלה על דעת כל גדולי ישראל במאות השנים האחרונות, ודינה ככל פסק הלכה שנתקבל בכל תפוצות ישראל, שהוא מחייב כל אדם מישראל מכאן ואילך. מעתה כל הכופר בתורת הסוד דינו ככופר בכל חלק אחר של התורה שבעל-פה.

מובן, שאם נקבל אך ורק את גישת הפשט שהזכרתי בהודעתי הקודמת - לאמור: ייתכן שהכל שקר מתחילתו ועד סופו, אך עם זאת מחוייבים אנו להאמין בו, כשם שמחוייבים אנו לקיים את פסקי-ההלכה של חז"ל כשהם אינם תואמים את המציאות - הדבר יעורר בעיות קשות מנשוא.

וגם עובדה זו כשלעצמה מחייבת לקבל לפחות אחת משתי הגישות שתיארתי לעיל: (א) העובדה שתורת הסוד התקבלה מוכיחה שהיא אכן אמת, (ב) העובדה שתורת הסוד התקבלה הופכת אותה לאמת, גם אם היא לא היתה כך מתחילה.

אפרים היקר

למדתי להעריכך הרבה מתוך כתיבתך. אדם שעמל לפרנסתו, ובכל זאת ידו רב לו בתורה. מחלקך יהא חלקי!

אבל אין ההערכה הרבה פוטרת אותי מלדון בדבריך. הבה נבחן אותם יחד.

כתבת: דברי חז"ל מחייבים אותנו מצד ההלכה, כיון שהתקבלו בפרוצדורות המקובלות המוגדרות בתורה.
אף אני סבור כמוך.

מכאן ואילך חוששני שנפרדות דרכינו.

כתבת: גישה זו אינה מספקת (כלומר אין זו תשובה ממצה). מדוע? מפני שאפשר שדברי חז"ל יתנגשו עם המציאות.
ואז –
א. התורה לא תהיה תורת אמת.
ב. יהיו לנו בעיות מעשיות, והחמורה שבהן – פיקוח נפש.

איני בטוח שהבנתי את הקשיים האלו. לא ברור לי מדוע התורה לא תהיה תורת אמת אם יתגלו קושיות מן המציאות על דברי חז"ל, כיון שלא כמוך, אני סבור שחז"ל הסבירו לנו מה תהיה הלכה במקרה שהמציאות תראה כך או כך, ולא היתה בדבריהם מחוייבות שהמציאות אכן היא כזו או אחרת. (בדוגמאות הנגדיות אטפל מייד).
כלומר, האמיתיות שבתורה היא שהיא מלמדת אותנו ומחנכת אותנו כיצד לנהוג, אבל החלק ההלכתי שבתורה, בעיני, אינו בא ללמד מציאות, לא אסטרונומיה, לא פיזיקה ולא מתמטיקה, אלא ללמד אותנו כיצד לנהוג במציאות.

כתבת: לא זו היתה גישתם של חז"ל, שלא עלה בדעתם להסביר ש"אין המציאות ראיה להלכה".
לא הבנתי את דבריך. אם אנו מבינים במונח "הלכה" אותו דבר, כלומר הכללים המחייבים אותנו להתנהג, אזי היכן נמצא סתירה בין המציאות לבין ההלכה?
ואם יש כאלו סתירות, אזי באמת יש שאלות. והגמרא אינה מתביישת לשאול אותן, ואף לומר על אמורא פלוני שטען כי אין ראה לעוף כי כנראה לא אכל מימיו תרנגולת...

טענת כי התורה מהווה דגם למציאות ולא להפך. אכן, יש פה ושם לשונות שמשמעותן כדבריך. למשל, אותו ירושלמי שהזכרת, שבו משתנה מצבה הגופני של ילדה לפני גיל שלוש לפי קביעת בית דין את עיבור השנה. וכן אותו מדרש שציין ערך כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם.
אבל הדוגמאות האלו אינן מחייבות להגיע למסקנה שלך. וטו ענה לשאלתו של ערך, ראה בתגובה הקודמת לשלך, והציע פירוש אחר. ולגבי הירושלמי, זו דוגמא יוצאת דופן, ואדרבה, יש לתהות אם יש להבינה כפשוטה.

סיימת בכך שטענת כי אם ההלכה הוכרעה לפי מ"ד פלוני, הרי זה "מכוון משמים". כיון שהכל, מבחינה מסויימת, מכוון משמים, איני בא להתווכח איתך. הרי כל דבר ניתן להוכחה באופן כזה...

כתבת עוד שאתה מאמין ב"תורת הסוד" כי יש חובה הלכתית להאמין בזה. אני סבור שטענה כזו טעונה בדיקה.
א. מהי אותה תורת סוד שאתה מאמין בה? אני מניח שהכוונה הכללית היא שדברי כל המקובלים, מספר יצירה (שנחשב בין ספרי הקבלה) ועד לאר"י ואחרוני המקובלים, כולם אמת. למרות שלא כל אחד יודע מה אמרו, ואיך יש להבין את דבריהם.
ועוד אני תמה על קביעה זו. שכן איך ניתן לצוות על אמונה? שאלה זו נידונה כבר הרבה לפנינו, ולא באתי אלא לציין מקום לקושי שמתעורר מדבריך.
ב. שלא כפי שכתבת, עד כמה שידוע לי אין חובה הלכתית כזו, להאמין בסוד (פרט לספרו של יעקב הלל, "תמים תהיה"). מוישה גרויס ציין לתשובה של החת"ם סופר בנושא, ואולי הוא יסכים לבאר כאן את הנושא.

כתבת: העובדה שתורת הסוד התקבלה הופכת אותה לאמת. אני מאד חושש מפני קביעות כאלו. האם העובדה שעבודת העגל או הבעל התקבלה בעם ישראל במשך דורות הופכת אותה לאמת? לא באתי להשוות, אלא להראות שהשימוש ב"השגים היסטוריים" הוא מסוכן מאד, מפני שהוא לא חד משמעי.

אפרים ליב היקר, טרחתי ועניתי למבנה היפה שביקשת לבנות, וליבי דוי. הויכוח שלי אינו איתך. אתה רוצה להמשיך להאמין בתורת הסוד, צא והאמן. אני יכול רק להמליץ לך לבדוק במה בדיוק אתה מבקש להאמין, ולציין לך מקורות שהתמונה אינה חד משמעית כדבריך.

גם תוכל לדחות את דברי. כפי שציינת, יש הרבה קושיות של רעק"א ובכל אופן ממשיכים ללמוד גמרא...

אבל אם אתה מבקש להצטרף אלי בבירור יסודי של שאלות העולות לפנינו, בדרך לימוד, באותן שיטות שאנו רגילים ללמוד בהן את דברי חז"ל, אתה מוזמן לעשות זאת.
ואם תמצא פירכה בדברי, אשמח אם תעיר על כך.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

הבה נשתמש בדוגמא.

בהלכות טרפות נקבע כלל "כל שאין כמוה חיה טרפה". ומנו חכמים שבעים מיני טרפות הנכללות בגדר זה.

הבה ונניח שעל-פי הידע המדעי הקיים כיום, אחד ממיני טרפות אלה אינו עונה על גדר "כל שאין כמוה חיה".

לשיטתי, זוהי קושיא הדורשת תירוץ. לשיטתך, אין כאן קושיא כלל: רק הכלל ("כל שאין כמוה חיה טרפה") הוא תורה, ואילו פירוט מיני הטריפות מייצג אך ורק את הידע המדעי שהיה קיים בידי חז"ל.

ועם זאת - אף אתה תורה לשואליך שלא לאכול מין טרפה זה, משום שהקביעה לפיה מין זה הוא טרפה - על-אף היותה נוגדת את המציאות, מחייבת היא, משום שהיא התקבלה על-ידי חז"ל.

ובכן, קביעת מין טריפה פלוני תורה היא או לא? אם איננה תורה, כיצד היא מחייבת? ואם תורה היא, האם תורת-אמת היא? וכיצד תפסוק באם קביעה זו תהיה נוגעת לפיקוח-נפש (אף שאין לי היכי-תימצי ברגע זה)? להפסד ממון דרבים?

אשר לגישתם של חז"ל - אכן מצינו פעמים רבות שהקשו מהמציאות על פסק הלכה הכולל קביעת מציאות ("והא קא חזינן ד..."), ותירצו באופנים שונים. ולמה הוצרכו לתירוצים אלו, ולא טענו כדבריך - אכן המציאות אינה כך, ועם זאת פסק ההלכה מחייב משום שהוא התקבל בפרוצדורות המתאימות?

אין כל מנוס ממסקנה שלא תיתכן סתירה בין המציאות לבין קביעה הלכתית מחייבת (כזו הטומנת בחובה קביעת מציאות). סתירה כזו דורשת תמיד יישוב ולא ניתן לפטור אותה בטענת "התורה לא באה לקבוע את המציאות".

אשר לשאלותיך על תורת הסוד:

אני מדבר על אותם מקובלים, ואותם ספרים, שנתקבלו כאמיתיים בקרב כל תפוצות ישראל - בראשם, כמובן, ספר יצירה, הזוהר וכתבי האריז"ל. הדבר אינו כולל בהכרח כל ספר שכתב מקובל פלוני או אלמוני, כל עוד דבריו לא התקבלו כנ"ל.

שואל אתה: איך ניתן לצוות על אמונה? - והרי על כך בדיוק כתבתי שהנחה כזו, לפיה מדובר בציווי גרידא, מעוררת בעיות קשות מנשוא. אם אנו מצווים להאמין בדבר, מן ההכרח שאותו דבר אמת הוא. אין להעלות על הדעת שיצווה עלינו להאמין בדבר שאינו אמת.

אשר לתשובת החת"ס - שוב אין עיתותי בידי לחפש. אם תציין, אתה או מוישה גרויס, למקומה של התשובה, נתונה לכם התורה מראש.

רק אתייחס להשוואה שציינת לעבודת העגל או הבעל - השוואה זו דחויה מאליה, משום שהללו היו מקובלים כניגוד לתורה ולא כקיומה. לעומת זאת, קביעה תורנית שהתקבלה בכל תפוצות ישראל הופכת למחייבת, והרי זהו כל מקור סמכות הש"ס (על-פי "גישת הפשט"). אותה קביעה עצמה שהיא מקור סמכות הש"ס, היא היא מקור סמכות תורת הסוד.

אפרימליב היקר

עברתי בין הבתרים.

אני מאד תמה לשיטתך, למה הסוד וכל המסתעף, לא הוחדר אצל הראשונים בהלכה????

עוד שאלה למחשבה, מכל ספר סיפורים א"א לעשות מטעמים בדרך סוד ורמז??

אולי תציין מקורות של ראשונים מקובלים שלדעתם התורה נלמדת ברמז וסוד [חלק אני יודע אבל...]

אפרים היקר

מצאת דוגמא מצויינת. שכן באמת מצבן של טריפות, כלומר סיכוייהן לחיות, שונים לגמרי מזמנם לזמננו.

כמדומה לי שכדי לבאר נושא זה משתמשים בעיקרון של "נשתנו הטבעים". וכבר היה אמור להיות אשכול שעסק בזה בעבר הרחוק של הפורום (אשרינו שזכינו שיש כבר היסטוריה של אשכולות...).

אולם התשובה לדעתי נעוצה במשהו שציינת בעצמך: כללי ההתפתחות של ההלכה.
אין משנים את המסורת שניתנה. אם מדובר בטריפות שנמסרו לנו מן התורה, גם אם רשימת הטריפות מנציחה את היכולת הרפואית של ימי מתן תורה, היא הפכה לחלק מן התורה שלא על מנת להשתנות.
אם מדובר במסורת שנקבעה בימי חז"ל, אזי, אם זה בגדר של "דרבנן" או "דברי סופרים", יתכן שזה יהיה אחרת, ויש לעיין.

על כל פנים, הסיבה שדיני טריפות נשארים כפי שהם היא שהם חלק מן המסורת, ומסורת אין משנים.

עלי לסייג את הכלל האחרון. מסורת כן משתנה. ואיני מתכוון לנסיונות לשינוי של המסורת בזמננו זה, לטוב ולרע, אלא לאופן שבו סקירה של ההלכה לדורותיה מראה שינויים. זה נושא חשוב מאד, שנידון כמה פעמים, וציינתי לעיל כמה מטא-כללים שהכרחיים לו. ואחד מהם, שאסור לשכוח אותו, הוא שהדבר ייעשה על פי תלמידי חכמים מוסמכים.

כמדומה לי שאנו חגים סביב כמה נושאים יסודיים, וכל אחד מציג כמה מאפיינים של נושאים אלו, ולא תמיד יש בינינו מחלוקת. אולי תוכל להבהיר במה אנו מסכימים ובמה אנו חולקים ביסודי הדברים, ועל מה אתה מתבסס כשאתה דוחה את שיטתי. ונוכל להתרכז בעיקר?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יהוסף,

לא כל הראשונים היו מודעים לתורת הסוד. אלו שכן, פעמים שהזכירו זאת ופעמים שלא. סוף-סוף תורת סוד היא.
דומני שאין חולק על כך שישנם סודות בתורה, והדברים מפורשים בחז"ל ולא רק בראשונים. גם מיימוני - כך הובהר, כמדומני - מטיל ספק רק בהנחה שהסוד שבידינו הוא הוא סודות התורה, ולא בהנחה שקיימים סודות כאלה.

מיימוני,

התירוץ "נשתנו הטבעים" מבוסס על ההנחה שחז"ל לא טעו, אלא אמרו דברים שתאמו את המציאות בתקופתם. בדיוק כשם שפורים דמוקפין נקבע לפי זמן יהושע בן-נון, כך נקבעים דיני טריפות לפי המצב בזמן מתן-תורה (למשל), גם אם המציאות השתנתה מאז.

לשיטתך, לעומת זאת, העיקרון של "נשתנו הטבעים" מיותר. תוכל לטעון שהמצב באותו זמן היה בדיוק כפי שהוא בימינו, אלא שהידע שהיה בידי חז"ל היה מוטעה, ועם זאת הכרעתם מחייבת מהיותה חלק מן המסורת.

זוהי ההנחה שאיני יכול לקבל, הן מהיותה סותרת את הגדרתה של התורה כתורת אמת, והן משום שהיא עשויה לעורר בעיות מעשיות קשות (למשל: החובה להאמין בדברים שאינם נכונים אם הם התקבלו כדברים שחובה להאמין בהם - דרישה בלתי-אפשרית).

זוהי, דומני, נקודת המחלוקת העיקרית בינינו (מלבד המחלוקת בנושא תורת הסוד):

אתה טוען שהכרעה הלכתית של חז"ל יכולה לנבוע מטעות ומחוסר ידע.

אני טוען שהכרעה הלכתית של חז"ל אינה יכולה להיות טעות מציאותית, והיא בהכרח תואמת את המציאות (לאו דוקא את המציאות בימינו, אלא את המציאות בתקופה הקובעת כהגדרתה כנ"ל).

מה שכ' אפרים לייב "שהכרעת חז"ל תואמת לאו דוקא את המציאות בימינו, אלא את המציאות בתקופה הקובעת כהגדרתה", הוא וודאי ראוי ומוצדק ולו רק מהנימוקים שהעלה קוני עם המובאה של רב דסלר למעלה!

אפרים היקר

בזמן הקצר שחלף מאז הצטרפת אלינו, למדתי להעריך את כישוריך וידיעותיך. (כמעט הייתי מטיל ספק שאתה "רק" "אדם עובד" כדבריך...?).
אסכם את שתי נקודות המחלוקת, שהואלת להציג בצורה כה ברורה.

א. שנינו מסכימים שחז"ל התייחסו לתורת "סוד". שהרי יש ניסוחים מפורשים כאלו בדבריהם. השאלה היא אם הזוהר והאר"י הם ההמשך והביטוי לכך.
ב. שנינו מסכימים שההכרעות ההלכתיות של חז"ל בנויות על תפיסת העולם שלהן. אולם אני סבור שיכלה ליפול טעות בידיעותיהם על המציאות (ואז יש לדון איך להתייחס להלכות שמבוססות על טעויות במציאות) ואתה סבור שלא יכול להיות שתיפול טעות כזו, ולכן כל הכרעה הלכתית של חז"ל
1. "בהכרח תואמת את המציאות".
ועל כך הוספת כי לאו דווקא המציאות בזמננו אלא
2. את המציאות בתקופה הקובעת.

עכשו אני מרגיש שאני יכול לדון איתך בכל מה שכתבת, כי עכשו אני מבין (ברוב הדברים) מה אתה רוצה לומר, ובמה איני מסכים איתך, ומדוע. במה נתחיל קודם? הכל קורא לנו לעיון!

נתחיל בתחום השני, שהינו נגיש יותר על פי הגדרתו.
ובכן, שאלה. האם אתה מודה לי שיש "טעויות במציאות" בגמרא?
כפי שהוזכר פעמים בפורום (ולא כל ההבחנות היפות הן שלי), התורה מניחה מראש שיכולה ליפול טעות בדברי חכמים. בין בהוראת בית דין (שעלולים להתיר אפילו איסורי כרת – ולכן יש קרבן מיוחד על זה – או להוציא להורג בהסתמך על עדי שקר – ולכן יש דין זוממין), בין בהסתמכות על ידיעה לא נכונה. דוגמאות שהוזכרו לזה: מבנה העולם, ידיעות בביולוגיה, ועוד.

אני חושש כי בדברי אתן מקום לאפיקורסים שיבואו ויאמרו כי הדוגמא מעידה על הכלל, וחז"ל טעו ברוב או בכל. ברור שאין זה כך. רוב דבריהם היו מדוייקים ונכונים. וגם במקומות שטעו, לא היה מחסרון מאמץ וכישרון, אלא בגלל שחסרו להם כלים ונתונים מתאימים שהופיעו רק דורות מאוחר יותר.

לא רק שאני סבור ששיטתך, כפי שהצגתה, אינה הולמת את הנתונים מן הגמרא, אלא שגם צריך לבאר אותה מבחינה, נאמר, מטפיזית.
על איזה "הכרח" אתה מדבר? מן הסתם אין כוונתך להכרח לוגי, אלא לסייעתא דשמיא שמובטחת להוגים בתורה באמת. בזה אני מסכים איתך. אין ספק כי יש סייעתא דשמיא ללומדי התורה, והרי הובטח לנו כי "לא תישכח מפי זרעו". אך הבטחה שנאמרת בדרך כלל אינה חלה תמיד על הפרטים.

(את סוף דבריך על "המציאות בתקופה הקובעת" לא הצלחתי להבין. האם כוונתך לומר שהמציאות השתנתה מימי חז"ל ועד היום? ואולי אין כוונתך למציאות כגון מציאות גרמי השמים, אלא לדברים התלויים בפעילות אנושית. כלומר, האפשרות לרפא טרפויות. ואמנם, בדבר זה, שזו אפשרות שתלויה בידיעה האנושית בכל דור, ודאי כך הוא).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

כותב אתה, לשיטתך: "יש לדון איך להתייחס להלכות שמבוססות על טעויות במציאות". ואני תוהה מהי מסקנתו של דיון זה אצלך.

מדבריך עד עתה הבנתי שאתה סבור שמחובתנו להמשיך ולהחזיק גם בהלכות אלה; ואילו עתה אני מבחין שהדברים אינם כה פשוטים בעיניך, ולדידך אפשר שבידינו לדחות מן ההלכה את דברי חז"ל בהסתמך על ידע מדעי בן ימינו. האומנם?

עוד שואל אתה: "האם אתה מודה לי שיש טעויות במציאות בגמרא?"

ובכן, נשמרתי מכך. לא אמרתי שכל דבר שאמרו חז"ל תואם את המציאות, והרי מצינו גם מחלוקות במציאות. דברי אגדה ודעות שנדחו מההלכה אפשר שאינן תואמות את המציאות.

מה שאמרתי הוא שדעה שנתקבלה סופית להלכה, ושאין בידינו לדחותה מכוח המציאות, בהכרח שהיא אכן תואמת את המציאות; שאם לא-כן הרי אנו באים לידי אבסורד, לפיו דורשת מאיתנו תורת-אמת לעצום את עינינו ולנהוג בשקר.

כל זאת רק בהכרעה הלכתית סופית שאין בידינו לשנותה. הוראת בית-דין בזמן הסנהדרין, למשל, בידי הסנהדרין לשנותה ברגע שבו יתגלה שהיא התבססה על מציאות מוטעית, ומסיבה זו גופא יכולה ליפול בה טעות.

ואגב, בניגוד למה שכתבת, הדין בעדים זוממין הוא "הרגו אין נהרגין", וידוע מ"ש הרמב"ן על התורה בטעם הדבר, והוא ממש כדברינו.

לסיום, שואל אתה על איזה הכרח אני מדבר, ואם הבנתי נכון את שאלתך - כוונתך לשאול כיצד פועל המנגנון השומר על ההכרעה ההלכתית מטעויות, מאחר והכרעה זו מבוססת על שכלם האנושי של חז"ל.

כתשובה הצגת את רעיון ה"סייעתא דשמיא", ואמת הדבר לפי אחת הגישות שציינתי לעיל, אותה ניתן אולי לכנות "גישת הדרוש".

גישה נוספת שציינתי היא הגישה לפיה הפסיקה ההלכתית עצמה משנה את המציאות, ואולי גישה זו מתאימה יותר לעולם הרמז.

ועדיין לא נכנסתי לגישת הסוד בנושא; מוטב שנמצה תחילה את הדיון בנושאים שהועלו עד עתה.

מאחר שכנראה מוצה הדיון עד כאן, אמשיך.

הגישות הקודמות שהצגתי עסקו רק בהכרעה הסופית ההלכתית של חז"ל, שאי-אפשר שתיפול בה טעות והיא בהכרח תואמת את המציאות.

מה בדבר דעות שנדחו מן ההלכה? ומה בדבר דברי אגדה שבחז"ל? האם בהם יכולה ליפול טעות?

לכאורה, מן ההכרח שכן. הרי מצינו מחלוקות במציאות, ואי-אפשר שתהיינה שתי הדעות נכונות. ואף מצינו דברים שנאמר עליהם בגמרא "בדותא היא".

מה פירוש, אם-כן, "אלו ואלו דברי אלקים חיים"? והאם הלומד דעה שנדחתה מהלכה מקיים מצוות תלמוד-תורה? האם הוא חייב בברכת התורה? אם טעות הוא לומד, מדוע ייחשב לימודו לימוד תורה?

ומה פירוש "וה' עמו - שהלכה כמותו", אם הלכה אינה אלא הכרעה טכנית ברוב דעות? והרי "לא בשמים היא"?

כדי לפתור בעיות אלו אציג את גישתה של תורת הסוד בנושא. ואקדים: המושגים שאשתמש בהם לקוחים מתורת חב"ד, אבל העקרונות מקובלים, כמדומני, על כל גווני תורת הסוד.

כל הלומד תורה לשמה, לא רק שכלו הגשמי הוא הלומד; נשמתו היא הלומדת, אותה נשמה החצובה מתחת כסא הכבוד. שכלו הגשמי משקף את תפיסת נשמתו בעולם העליון.

והעולם העליון - עולם אמת הוא. אין בו שקר ואין בו טעות. לפיכך, הלומד תורה לשמה אי-אפשר לו שיטעה.

כיצד, אם-כן, אפשר שיהיו דעות שונות? משום שהאמת אינה אחידה. לאמת נקודות מבט שונות, וכולן אמת.

בית-שמאי - שורש נשמתם ממידת הגבורה, ולפיכך נטה שכלם להחמיר; בית-הלל - שורש נשמתם ממידת החסד, ולפיכך נטה שכלם להקל. "אלו ואלו דברי אלקים חיים", אלא שאלו מייצגים את מידת החסד העליונה, ואלו - את מידת הגבורה העליונה.

וכך "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני". כל דבר-תורה שאומר אדם הלומד תורה לשמה - הוא חלק מן התורה; הוא מייצג את דרגת התורה התואמת את שורש נשמתו.

אלא מאי? אמנם "אלו ואלו דברי אלקים חיים", אבל אי-אפשר לקיים שתיהן. בעולם הזה, מן ההכרח שתיבחר אחת מן הדעות, ולפיה תיקבע ההלכה למעשה, והדעות האחרות יידחו מן ההלכה. לא מפני שאינן אמת, אלא מפני שבעולם הזה יש מקום לדעה אחת בלבד.

והוא הדין במחלוקות במציאות. כשאדם הלומד תורה לשמה מגיע למסקנה תורנית שהמציאות היא כך - הסיבה לכך היא משום שכך היא המציאות בעולמה של נשמתו. ועם זאת, המציאות בעולם הזה היא רק כאחת מן הדעות, זו שנקבעה הלכה כמותה.

ומהי הדעה שנקבעת הלכה כמותה? האם הדבר נתון ליד המקרה בלבד, בהתאם לנוכחותם של בעלי הדעות השונות בישיבת הסנהדרין הנוכחית?

ובכן, הזכרנו לעיל ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים", שכן האמת מניחה מקום לדעות רבות.

כל זאת ב"אמת" סתם, אמת שבבחינת שם אלקים ("אלו ואלו דברי אלקים חיים"), לשון רבים, אמת שמניחה מקום לדעות והשקפות שונות.

אבל ישנה בחינת "אמת לאמיתו", בחינת שם הוי' שלמעלה משם אלקים. שם אין מקום לדעות שונות. אין "אמת לאמיתו" אלא אחת בלבד.

וזהו "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו" - לא "דין אמת" סתם, שהרי גם הדעות שאינן להלכה תורת-אמת הן, אלא "דין אמת לאמיתו", כהלכה.

זהו "והוי' עמו - שהלכה כמותו". בדרגת שם אלקים - יש מקום לדעות שונות, "אלו ואלו דברי אלקים חיים". אבל מי שזוכה ש"הוי' עמו" - יכוון תמיד להלכה, משום שבדרגת שם הוי' ישנה רק דעה אחת, היא הדעה הנפסקת להלכה, "דבר הוי' זו הלכה".

פרויים,

"אלו ואלו" נידון בארוכה,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=147091

ע"ש ומקוה שתמצא נחת!