סוד חיי האלמוות

נפתח בסמוך אשכול באנגלית על ה'סודות' של האבן עזרא.
עוד לא קראתי את כל אריכות דבריו שם, אך ראיתי שהסוד הגדול ביותר לא הובא שם:

'גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם והמשכיל יבין' (אבן עזרא בראשית ג כד.

מי שיבין את הסוד הזה יבין גם 'מה סוד גן עדן' ועוד.
היש למישהו רעיונות לצאת בעקבות הסוד הזה? אם הוא ידע למה לא השתמש בו בעצמו?

'וחז"ל אמרו כי משה כתב ספר איוב והקרוב אלי כי הוא ספר מתורגם על כן הוא קשה בפירוש כדרך כל ספר מתורגם' (אבן עזרא איוב ב יא).
מלועזית? ספר חיצוני? לא יהודי כתב את זה? לא מכתבי הקודש?

ניסיתי, עד עכשיו זה עובד.





הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

האם ר"א אשכנזי כתב עליו ש'בסודו לא תבוא נפשי'?
האם ר' משה פיינשטיין כתב עליו 'והסוד אין בו יסוד'?
האם כתבו עליו ש'דבריו צריכים להישרף' ושהם 'הכפירה היותר גדולה בתורה ובנבואה'?

'צפנת פענח' (פירוש לפירושו של אבן עזרא, חובר על ידי רבי יוסף טוב עלם, ספרד מאה י"ד):
'והכנעני אז בארץ' - יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר.
פירוש: ידוע כי מלת 'אז' היא רמז על זמן ידוע לעתיד או לשעבר, והנה פירושה כמו 'בעת ההיא', ועל כן הוצרך לפרש שמָלך הכנעני בעת ההיא, כי אז לקחה מיד אחר.
ואם איננו כן יש לו סוד והמשכיל ידום.
פירוש: אם לא באה מלת 'אז' להודיע שאז תפשה מיד אחר, יהיה הפירוש קשה וסתום וראוי להעלימו. והוא רמז סודו בהתחלת פרשת אלה הדברים. ופירושו הוא כי איך אמר בכאן מלת 'אז' שמשמעה אז היה בה אבל עתה אינו בה, הלא משה כתב את התורה ובימיו היתה הארץ ביד הכנעני. ולא יתכן שיאמר משה 'אז', כי הדעת נותן שנכתבה מלת 'אז' בזמן שלא היה הכנעני בארץ, ואנחנו ידענו כי לא סר הכנעני משם כי אם אחרי מות משה כשכבשה יהושע.
ולפי זה נראה שלא כתב משה זאת המלה בכאן, רק יהושע או אחד משאר הנביאים כתבוה כאשר מצאנו בספר משלי 'גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה', כי אחר ששלמה חיבר הספר למה נזכר שם חזקיה שנולד אחר כמה דורות? רק היה זה קבלה בידם איש מפי איש מפי שלמה, ועל כן כתבוהו ונחשב כאילו שלמה כתבו. וככה בכאן היה קבלה בידי ישראל שבימי אברהם היה הכנעני בארץ וכתב אותו אחד מן הנביאים בכאן, ואחר שיש לנו להאמין בדברי קבלה ובדברי נבואה מה לי שכתבו משה או שכתבו נביא אחר הואיל ודברי כולם אמת והם בנבואה...
זה הסוד אין ראוי להודיעו לבני אדם בעבור שלא יזלזו בתורה, כי מי שאיננו משכיל לא ידע להפריש בין הפסוקים שנכתבו בהם מצוות ובין הפסוקים שנכתב בהם סיפור דברים; גם בעבור האומות שאומרים לנו תורתכם היתה אמת רק החלפתם אותה ושיניתם בה, על כן אמר 'והמשכיל ידום', כי המשכיל יודע כי זה לא יזיק, רק הפתאים יאשימו על ככה.

אך את עניין 'והכנעני אז הארץ' אני פתרתי ואין בכך קושי.

על איזה 'יצחקי' כתב האבן עזרא שצריך לשרוף את ספרו ושכל השומע יצחק לו:

'ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה. ופי' הדורות כרצונו הכי קרא שמו יצחק כל השומע יצחק לו. כי אמר כי הדד הוא הדד האדומי ואמר כי מהיטבאל אחות תחפנחס. וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להשרף' (אבן עזרא בראשית לו לא).

וברש"י שם מוזכר יהושפט ואדום.

תוקן על ידי - אלימאיר - 19/12/2004 2:10:06

פורום הישיבות:

http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=29&tid=28357&id=28564

http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=29&tid=1150&id=30334
החל מההודעה: 'לדוד - על הראב"ע'.

תוקן על ידי - אלימאיר - 19/12/2004 3:36:58

אלימאיר

בנוגע לדברי האבן עזרא על "יצחקי" (או לפי כתב יד פריס: היצחקי), ראה במהדורת מוסד הרב הקוק לפירוש האבן עזרא מאת אשר וייזר, שם כתוב בהערות ש: "מזהים אותו עם יצחק בן שלמה הישראלי הרופא, בן דורו של ר' סעדיה גאון"

זה יצחק (שם נפוץ למדי), לא 'יצחקי'. למה שיקרא ליצחק יצחקי? לא ירדתי לסוף דבריו על יהושפט ואדום, ולא ירדתי לסוף דבריו של רש"י שם על יהושפט ואדום, האם האם זה מקרה שגם האבן עזרא מדבר על יהושפט ואדום (כפי שהוא אומר זה פירוש ייחודי של אותו מפרש, לא מובא מחז"ל או דעות נוספות), וגם רבי שלמה יצחקי מדבר על יהושפט ואדום באותו הפסוק בדיוק, וגם אותו 'יצחק' מדבר באותו פסוק (אם יש לו פירוש על התורה בכלל ועל אותו פסוק?) על יהושפט ואדום?

חבל, הצטברו אצלי כמה וכמה, נגיד 'השגות' על מפרש מסויים מהש"ס והתנ"ך שחשבתי לאסוף יחד תחת השם 'כל השומע יצחקי', אני רואה שכבר לקחו לי את זה.

ואיך פתאום אחד שכלתני כזה נהפך לחולם חלומות, ולא עוד אלא הוא מתעורר מהחלום עם איגרת (איגרת השבת) ממשית מנייר שעליה כתוב דברים, דבר שאפילו נביאים גדולים לא זכו, מי באמת כתב את אותה איגרת? ומי שם אותה בידו?

האבן עזרא מזכיר לאורך פירושיו שמות רבים של אנשים שונים שאת פירושיהם הוא מביא, ולכל אחד הוא קורא בשמו, לראובן - ראובן ולא ראובני, לשמעון - שמעון ולא שמעוני, פתאום ביצחק הוא קורא יצחקי? ובמקרה יש מפרש ידוע ששמו יצחקי? ובמקרה הוא אומר את מה שהוא אומר?

מצורף קובץ

כמה ספרים הוא חיבר, ראיתי באיזה מקום שחוץ מפירושו על התנ"ך חיבר עוד שבעים ספרים בנושאים שונים.
יש לו ספר אחד שמלמד איך לבנות מכשיר לצפייה בכוכבים, ואיך לדעת דרכו איזה שעה עכשיו ואיזה יום וחודש ועוד

אלימאיר היקר

על ראשון ראשון וכו':

א. דברי ראב"ע 'גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם והמשכיל יבין' צריכים להידון בהקשרם של הדברים שהוא אומר קודם לכן ('כי מאור השכל ייצא החפץ' וכו'. על אף שדברים אלו הנם סתומים מאד (ואכמ"ל בהם כאן) ברור כי הם אינם מדברים על חיי נצח בעולם הזה אלא על הישארות הנפש לאחר מות הגוף, כתוצאה מתהליך כזה או אחר של דבקותה בשכלים הנפרדים.

ב. זה שפירוש ראב"ע את המקראות אינו חופף לפירושה של הגננת ריבקי אינו חידוש. ציפית שיהיה אחרת, בינינו?

ג. דעתו על איוב לא היתה מוכרת לי, אך בהתחשב בכך שגם דעה מרכזית בחז"ל גרסה ש'איוב משל היה', נראה כי דברי ראב"ע הללו אינם שוברים לחלוטין את הכלים (למעט העובדה המטרידה העולה מהם, לפיה החיבור העברי-מקראי המרכזי העוסק בסוגיה המרכזית של 'צדיק ורע לו' מועתק מספרות חכמה זרה).

ד. דברי האחרונים שהזכרת לא מוכרים לי, אך לא הייתי מתפלא לשמעם בהתחשב באומרים מחד, ובמושא האמירה, מאידך.

יפה שציטטת את 'צפנת פענח'. בכלל, לדעתי ראוי יותר ללמוד ראב"ע בלווית מפרשיו בני המאה ה-14 (המכונה 'תור הזהב של הראב"ע') שודאי קרובים היו יותר לאקלימו המדעי, התרבותי והפרשני של מושא פירושיהם.

שכחת לציין כיצד ניתרץ לך 'והכנעני אז בארץ'. נשמח לשמוע.

ה. ביחס ליצחקי - כוונתך ברורה, אך קשה להאמין - על אף הפסד הפיקנטיות הכרוך בכך - שדבריו מכוונים כלפי רש"י.

ו. הסיפור באיגרת השבת משול לסיפור חלומו של מלך כוזר בספר הכוזרי לריה"ל, דהיינו - סיפור פיקטיבי שנועד לעטוף את הדיון הרעיוני במעטפת ספרותית (אל תשכח שראב"ע היה איש רוח ומשורר בנוסף לשלל מעלותיו האחרות).

ז. אמנם, הקורפוס המדעי של ראב"ע גדול מאד (ולדעתי גדול יותר אף מן הקורפוס הפרשני שלו) והוא כולל עשרות ספרים.

א. אם ככה מה ה'גליק' הגדול? כבר נאמר רבות בחז"ל צדיקים במותם קרויים חיים והנפש היא ניצחית וכו' ואין כל חידוש בטח לא סוד כזה שנמנע מלהגיד.

ב. אני לא מדבר על הגננת יוכבד אלא על הרמב"ן וכל שאר המפרשים ה'מקובלים' וחז"ל עצמם, הגננת רק מוסרת בהתאם לעמדה הרישמית, ואם הוא נגדה הוא אמור להיות מסווג ככויפר ואיך הוכנס ותופס מקום של כבוד, כמו להדפיס את שפינוזה במקראות גדולות. אם היום מישהו היה כותב חלק קטן ממה שהוא כתב, שנמרוד בעצם היה צדיק (נכון מאד, כיוון לדעתי) מה היו עושים לו בבני ברק? מכות רצח. איזה מודעות היו מוציאים נגדו ר' גרוס ור' ניסים

ג. משל היה או לא לא מעלה או מוריד מערך קדושתו כאחד מכתבי הקודש לו אכן נכתב ע"י משה רבנו או נביא (אך מה פתאום שנביא יכתוב דבר כזה, אין בזה אזהרות לישראל או נחמה, וזה לא נס כמו מגילת אסתר ומה עניינו לכלל ישראל מלבד משל אלגורי שמוסר השכל בצידו), אך הוא אומר שזה לא נכתב ע"י יהודי בכלל, האם דבר זה שווה אצלך לזה שזה נכתב ע"י יהודי אלא בתור משל בכדי להגיד ש'כבר חז"ל אמרו' וממילא זה לא שבירת כלים??

ד. את דברי האחרונים ש'בסודו לא תבוא נפשי' ושה'הסוד אין בו יסוד' ראיתי בפורום הישיבות בקישור לעיל ושאלתי אם למישהו יש את המקורות לכך.

לא שכחתי לכתוב על והכנעני אז בארץ, נתתי דעתי לכך ובכתיי יש קטע המסביר את זה לפי הפשט הפשוט בלי צורך בסודות, לכאורה 'אז' בלשון תחבירית הכוונה אז ולא עכשיו והדברים נכתבו לאחר כיבוש הארץ כשהכנעני כבר לא היה בארץ, דרך נוספת ליישב את הניסוח אם הכנעני רק אז הגיע לארץ והכוונה 'אז בארץ' לספר שאז כשאברהם הגיע הכנעני כבר היה אז בארץ אף שזמן קצר לפני כן לא היה שם, אך זה אינו, הכנעני היה שם תקופה ארוכה, והרבה לפני בא אברהם זו היתה 'ארץ כנען'. אני מסביר בלי צורך בזה ולא בזה למה צריך להיות כתוב אז והוא פשוט אך המבוססים באפילה אלפי שנים כנראה לא ראויים להבנת התורה.

ה. אינני רודף פיקנטיות אלא מחפש הסבר הגיוני באשר לצירוף המקרים עם אותו יצחקי כנ"ל.

ו. נוסח החרוזים באיגרת השבת מתאים לשירו האחרים ובוודאי כתבה הוא בעצמו, השאלה שדבר כזה לא מתאים לו, מאגיה וחלומות והמצאות שקריות, ולמה לא יכתוב פשוט את איגרת השבת כפשוטה, כלומר יכתוב שהוא כתב אותה כמו כל כתביו. כמו שענה תשובות על דעות אחרות בלי חלומות. האם חשב שמישהו יאמין לו שמלאך שם לו את זה ביד?

אלימאיר חביבי,

א. "אם ככה מה ה'גליק' הגדול": הגליק הגדול הוא שראב"ע מסיק את המסקנה הזו כרציונליסט מובהק שהתכתב תרבותית ורעיונית גם עם הוגי דעות ופילוסופיים לא יהודיים (ויהודיים?) שגרסו כי לא תיתכן הישארות הנפש לאחר המוות. ומהצד השני של המטבע, האם באמת עולה בדעתך שראב"ע (רציונליסט מובהק כבר אמרנו?) מתכוון בדבריו לחיי נצח בעולם הזה? לא מיניה ולא מקצתיה.

ב. "אני לא מדבר על הגננת יוכבד אלא על הרמב"ן וכל שאר המפרשים ה'מקובלים' וחז"ל עצמם": אמנם, פרשנות ימי הביניים התאפיינה בספקטרום אדיר של אמונות ודעות. זה שבעולם הישיבות נחשבים מספר פרשנים מסוים ל'מקובלים' אינו אומר שלא היו קיימים זרמים אחרים. אדרבא, יש לנו להצטער על כך, שאותה רבגוניות מחשבתית נפלאה של אז אינה קיימת היום בתוך גבולות העולם האורתודוכסי.

ג. דבריך "אך מה פתאום שנביא יכתוב דבר כזה, אין בזה אזהרות לישראל או נחמה, וזה לא נס כמו מגילת אסתר ומה עניינו לכלל ישראל מלבד משל אלגורי שמוסר השכל בצידו"
מעידים, במחילה, על בורות מסוימת. קיימת סוגה מקראית שלמה של מה שמכונה "ספרות החכמה" וספר איוב הוא רק חלק ממנה, כך שמסקנתך המצוטטת שגויה מעיקרה. בנוסף, אין כל ספק שספרות החכמה הישראלית התכתבה עם מקבילותיה במרחב (בייחוד השומרית/בבלית). ספרים המקבילים בתכנם (גם אם לא בעושרם ובשכלולם הספרותי) לספר איוב קיימים היו גם בספרות החכמה הבבלית למשל (ישנו אפילו חיבור ספציפי המכונה במחקר 'איוב הבבלי'). סביר להניח שעובדות אלו היו מונחות בפני אנשי מדע ורוח גם בתקופת ראב"ע, ובהתאמה יתכן בהחלט שהגיעה לאזניו מסורת מסוימת שבעקבותיה כתב את שכתב.

ד. אמנם 'והכנעני אז בארץ' הוא מן המקומות הקלים יותר להיתרץ בדרך שונה מדרך ה'סוד' של ראב"ע. יחד עם זאת, מקומות נוספים שהוא מזכיר ב'סוד השנים עשר' (דוגמת 'הנה ערשו ערש ברזל'; 'לפני מלוך מלך לבני ישראל') כבר קשים הרבה יותר להיתרץ, והתירוצים האפולוגטיים עליהם נראים דחוקים ממש.
אגב, לא הבנתי את כוונת דבריך 'אך המבוססים באפילה אלפי שנים כנראה לא ראויים להבנת התורה'.

ה. אני שב ואומר. צירוף מקרים אולי ישנו כאן, אך קשה מאד להניח שכוונתו לרש"י.

ו. אתה שב וטועה. ראב"ע לא חשב לרגע ש"שמישהו יאמין לו שמלאך שם לו את זה ביד". כפי שכבר כתבתי, אין מדובר אלא בעטיפה ספרותית דמיונית לדיון הרעיוני הקורקטי, בדיוק כסיפור מלך כוזר ב'ספר הכוזרי' (אגב, ראב"ע הכיר היטב את ריה"ל ואת חיבורו הנזכר). לא צריך לחפש מסקנות שערורתיות היכן שאין כאלה (אגב, ברור שראב"ע כתב את אגרת השבת, ולא רק בגלל החרוזים המופיעים בה, המאפיינים את כתיבתו השירית).